יומן החווה
זהירות פשפש טובע

28.11.11

מודים למסיירים המתעניינים שביקרו אצלנו, כייף להיפגש ולהכיר.

החווה תמיד פתוחה בפני כולכם ונשמח מאוד לביקורים נוספים.

__________________________________________________

תראו איזה מייל מקסים קיבלנו בשבוע שעבר:

מה קורה לחיפושיות האש כשיורד גשם?

ראינו הרבה בגינה ואז התחיל לרדת גשם ופחדנו מאוד שהם יטבעו ולא יהיה להם אוכל.

מלירי הבת של ירדן

אהלן בנות,

כפי שהבנתן העניין עורר אצלנו שאלות וחששות,

אנא תשובתכן, למען השקט הנפשי והשינה הטובה.

ירדן ושחר

_______________

שלום ללירי הסקרנית,

לחרקים שראיתם קוראים אדמון מצוייר. בילדותנו קראנו להם פשפשי אש והם אכן פשפשים.

ילדים (והורים) מתבלבלים וחושבים שהם חיפושיות כי הם דומים למושית השבע,

חיפושית פרת משה רבנו.

גם הפשפשאים וגם החיפושיות שייכים למחלקת החרקים,

אבל גלגול החיים שלהם שונה.

לחיפושיות גלגול חיים שלם הכולל ביצה, זחל, גולם ובוגר

לפשפשאים גלגול חיים חסר, ביצה ממנה בוקעת נימפה המתפתחת לבוגר.

הנימפה הוא שלב חיים חסר כנפיים הדומה במראו לבוגר בעל אברי רבייה לא בשלים.

רוב החרקים חורפים באחד משלבי הגלגול ביצה או זחל, זוהי דרך טובה לעבור תקופה קרה

ויש חרקים שפעילים בחורף אבל מאטים את קצב חילוף החומרים.

האדמונים מוצאים להם בימים הגשומים והקרים מחסה שמשמש להם אוהל חם ויבש,

אפשר למצוא אותם מתחת לצמחים, קליפות עצים, אבנים.

אצלנו בחווה הם אוהבים להתאסף בחבורות מתחת לירקות עליים,

אצלכם בגינה בטח מצאו מחסה מתחת לזרדים, קליפות עצים...

שיטת ההתגודדות מעלה את הטמפרטורה במחסה ומשמשת להם חימום.

מה שבטוח, הם יודעים לדאוג לעצמם ולא טובעים או נסחפים.

הנה, כשמתחיל להתקרר החבורה מתאספת מתחת לחסה המסולסלת:

מהר מהר פנימה...

ואחרי הגשם, כשהשמש החמה מפציעה, עולה החבורה להשתזף מעל העלים, כך:

ולגבי מזון,

האדמונים אוהבים להתרבות באיזור עשיר במזון, כנראה שבגינה שלכם הרבה אוכל.

הם אוהבים לאכול צמחים רקובים וזרעים ולמצוץ חרקים מתים אחרים.

הם לא מזיקים לגינה כלל ומקשטים אותה בנקודות אדומות שחורות,

אלה צבעי האזהרה שלהם, כך הם נשמרים מאוייבים.

Wink

תודה שהפניית אלינו את השאלה, זה מאפשר לנו לדעת מה מעניין ילדים

וכבר בסיור הקרוב נראה למבקרים את האדמונים המוסתרים מתחת לעלים.

_____________________________

 
שיעור בעישוב

14.11.11

בשבוע שעבר ביקרו אצלנו ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

עישבנו יחד בין הערוגות כשאיתי שאל:

"אילו ירקות הוא עוקר"?

"אלה עשבים שוטים"

"למה"?

"העשבים נלחמים עם הירקות על אור השמש ואנחנו מסלקים אותם ומפנים מקום לירקות".

"לא. למה הם שוטים? הם דווקא יפים, זה מאוד מעליב שעוקרים אותם".

באמת למה? איתי הגיע לשיעור בעישוב ואנחנו זכינו לשיעור בתיוג חברתי.

עשב שוטה טיפש, כסיל, חריג, שונה, פרא, מטורף...!

העשבים באמת מפריעים לעבודה השוטפת,

קשה לקטוף סלק מתוך סבך עלים, קוצים ועוקצי זרעים הנדבקים לבגדים

ובמקרים מיוחדים לחטוף יריקה לפרצוף מירוקת החמור.

אנחנו אוהבים את הירקות שלנו בטור מרווח, מגוהצים וזקופים.

אבל רגע,

מי קבע שהחסה שייכת לכיתת הגאונים וכף האווז לכיתת השוטים?

גם לנו זה נשמע מעליב.

כף האווז הוא צמח שנחשב לאחד המזיקים העיקריים בחקלאות,

מתפשט בשדות בכל ימות השנה, צמח גבוה ורחב, מפיץ מליוני זרעים בעונה,

עמיד לרוב קוטלי העשבים, זרעיו נשארים בקרקע עשרות שנים ונובטים בכל הזדמנות.

יוחנן, מגדל כותנה ותיק הסביר לנו שזהו עשב שוטה בן שוטים,

מפריע לקטפת בפעולת המיון וזרעיו מגיעים למיכל האיסוף,

על כן צריך להילחם בו מלחמת חורמה בחומרים רעילים במיוחד.

אבל הי, סגולותיו רבות:

משכך כאבים ומרגיע, יעיל נגד דלקות בדרכי הנשימה ובעיות בעור,

טוב לתהליכי עיכול ולטיפול בטפילי מעיים, עשיר בברזל ומגנזיום...

בעינינו הוא דווקא עשב גאון, בן למשפחה מכובדת בעלת למעלה מ- 200 מינים.

נרחיב ונספר שעוד לפני 6000 שנה גידלו מינים שונים של כף האווז,

הסתגלותו לכל אקלים ועקשנותו הרבה נתפסה בעבר יתרון.

ואפילו כיום, בהרי האנדים, 4000 מטר מעל פני הים מין אחד שלו נחשב למקודש,

כף אווז הקינואה.

זרעי הקינואה האהובים, המבוקשים ביותר אצלנו בחנות.

מינים אחרים מגודלים כמספוא לבהמות או כירק עלי כדוגמת המנגולד והתרד.

"ממה עשוי לחם"? אנחנו שואלים את הילדים.

"מחיטה". מזון בסיסי כמעט בכל העולם.

אבל החיטה שאנחנו מכירים מתורבתת אלפי שנים מצמח חיטת הבר.

תתארו לכם אם בעבר האדם היה מכחיד לנוחיותו את חיטת הבר, אם החיטה.

כמו החיטה של היום גם היא וודאי לא הייתה עמידה לקוטלי עשבים והיתה נכחדת.

ממה היה עשוי הלחם שלנו היום?

מזוננו ברובו מתבסס על צמחי בר ולכן עלינו לשמור על מגוון ביולוגי רחב.

אנחנו רוצים את הירק שלנו במיטבו,

יפה, גדול, עשיר בערכים תזונתיים וטעים.

דווקא זו סיבה נוספת לשמור על עשבי הבר העקשנים,

בעלי השורשים המעמיקים, המסתעפים, הנלחמים על קיומם.

בסביבה מגוונת הירקות מחוייבים להשיב מלחמה ולפתח שורשים איכותיים.

שורש שלא צריך להילחם על מקומו מול צמחים שכנים הוא קצר וחלש ובהתאמה גם הירק אותו הוא נושא.

ירק טוב גדל מעל שורש חזק.

אנחנו לימדנו את איתי לעשב בשיקול דעת והוא לימד אותנו על התנהגות רצויה והתנהגות חריגה,

על כמה הראייה שלנו כחברה מוגבלת מול השונה ואיזה עוול אנחנו גורמים לאחר.

איך שמוסכמות יכולות להשתנות במהלך השנים ובמקומות שונים בעולם,

הדחויים של היום אולי המקובלים של פעם.

ובכל זאת עשבי הבר מהווים מטרד לעובד בשדה,

הם גדלים מהר מהירקות, מסוככים עליהם ומעכבים התפתחותם.

מה עושים? מוצאים פתרונות ביניים.

אנחנו מגדלים ירקות דרך פסי ניילון צרים הנפרסים לאורך הערוגות

ומשמשים מחמם קוטל זרעי עשבים לשכבת האדמה העליונה

ודרך נקייה מהפרעות לירק.

בין הערוגות מעשבים ידנית במידה כזו שהעשבייה לא תפריע לעבודה השוטפת

והעשבים הקיימים יעמיקו שורש וישתרגו עם שורשי הירקות.

את העישוב בשולי השדה אנחנו מבצעים בחרמש מכני הפוגע בעלווה בלבד ולא בשורש.

ובימים יפים בהם אנחנו מארחים ילדים מקסימים כאלה אנחנו מזמינים את צוות המלקטים הזריזים

מהכפר השכן. הם גם נהנים לעבוד בשולי השדה וגם באים להגיד תודה.

ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.
העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.

נתן אלתרמן

___________________________________________

 
ריח הגשם

7.11.11

האבק שקע, אלרגיות הסתיו התפוגגו

הגשם הניחוחי והרטוב הגיע ביום חמישי

בתזמון מושלם, מיד כשסיימנו לקטוף את הירקות לסלים,

איזו שמחה. 36.3 מ"מ.

הספירה לקראת הממוצע (452 מ"מ)מתחילה.

בבוקר שאחרי הגשם הראשון שוטפים את המגפיים מאבק הקיץ,

תוחבים רגל פנימה ויוצאים אל השדה, כמו כל יום ראשון אבל אחרת.

התרגשות עם הצעדים הראשונים לפני שמתייצבים בחלקלקות הבוץ,

האזניים והאף הקפואים, מסת האוויר שמרחיבה סימפונות כל הדרך אל הריאות החמות,

האור החורפי האפור ואחריו השמש העולה השולחת זרועות חמימות

לעלים הרטובים, יש מראה יפה מזה?

שקועים בהרגשה הנעימה ולפתע מעלינו רעש אדיר של נשיפת דרקון,

הרמנו מבט אל השמיים, יש כאן עוד אורחים, מנופפים לשלום וממשיכים.

ובסיור החורפי התמודדויות חורפיות,

מישהו מכרסם את שולי החסות בלילות צריך לבלוש אחר חשודים

וגם להתלונן אצל השומרים המתרשלים

מכת קור ראשונה לפלפלים שעמדו בחום הקיץ בגבורה,

השבוע נקטוף את האחרונים ונסלק את השיחים. ניפגש באביב!

השום שטמנו באדמה לפני שבועיים, שולח גבעולים ראשונים לגשש אחרי הגשם,

איזה ירק של אלופים!

ובתוך הלענה משימה "מצא את האילנית"

בוקר טוב! אושר וניחוח של גשם ראשון!

אז מה מקורו של ריח הגשם (פטריכור)?

מיוונית: פטרוס=סלע , ייכור=תמצית החיים

בעונת הקיץ הצמחים מפרישים שמנים ארומטיים

המעכבים נביטה ונספגים באדמה היבשה,

זו דרכו של הטבע להודיע על האטה ורגיעה.

אלה תקופות המנוחה שכתבנו עליהם רבות.

עם הגשם הראשון החומר מתאייד ומגיע ישירות לאפינו.

אז הטבע מודיע לצמח: הלו, להתעורר, הזמן קצר והמלאכה רבה.

מקור נוסף לריח הוא הגאוסמין המופרש עם הגשם הראשון מחיידקים רדומים

בשכבת האדמה העליונה, הגשם מעיר אותם, מאיץ התחלקותם והתרבותם

ואנחנו מריחים את התהליך, או אם תרצו את הפרשותיהם.

כמו אומר: קומו, עורו, עליכם להפעיל את הקרקע ולדאוג לרווחת הצומח.

איזה כייף, שבוע נעים וקריר!

________________________________

 
31.10.11

קצת על השבוע החולף וגם שתי דוגמאות למה עלינו להיזהר כשאנו מתערבים בתהליכים טבעיים.

בשבוע שעבר פנה אלינו בחור עם בקשה לעצה.

הוא הצליח להנביט זרעי קאפיר ליים ושאל אם כדאי לשתלם בעציץ או באדמה פתוחה.

הקאפיר ליים הוא עץ הדר קטן, עליו דו עלעליים,

טעמם ארומטי נפלא והם מתאימים לתיבול מרקים ומשקאות.

בארץ ניתן להשיג את עליו מיובשים בדוכני התבלינים,

אולם הגירסה המיובשת לא משתווה לטעם העלים הטריים.

מכיוון שעצי הדר נוחים מאוד להרכבה ונפוצים מאוד בארץ

העובדים הזרים המגיעים מתאילנד אורזים בחפציהם ענפונים קטנים של קאפיר ליים

ומרכיבים אותם על עצי הדר קיימים, טעם הבית...כמה פשוט!

ענפון של קאפיר ליים מורכב על חוש חש בעזרת סרט דביק פשוט

בשבילנו זוהי דוגמא נהדרת להסביר עד כמה צריך להיזהר כשמתערבים בתהליכים בטבע.

תאילנד משופעת במחלות הדרים, בינהן מחלת הגרינינג הקשה לטיפול

המופצת ע"י חרק הנקרא פסילה המפזר בדרכו מעץ לעץ חיידקים קטלניים.

אלפי פרדסים הושמדו בברזיל, באסיה ובפלורידה, שם תעשיית ההדרים קורסת.

ביולי השנה התפרסמה פנייה מהשירותים להגנת הצומח, מועצת הצמחים וארגון מגדלי ההדרים

לעזרה באיתור עצי קאפיר ליים והרכבות במגורי התאילנדים.

מאז כבר מצאנו כמה. אם גם אתם יודעים או נתקלים בכאלה...

ובחווה בקרים של רוחות מייבשות, ממתינים לגשם או לפחות לבקרים רוויי טל.

טיפות טל בשרניות המחלחלות במהלך הלילה מצמרת הירק ועד ליונקות השורש

ומספקות בשעות הבוקר לחות, מינרלים טעמים ויופי ובעיקר צלוחית שתייה לחרקים.

ככה אנחנו מתכוונים! אבל זו תמונה שצולמה בדיוק לפני שנה.

ובכל זאת...יש סימנים שעוד מעט החגיגה מתחילה,

התחזיות מבטיחות גשם, השדה החום מתכסה איים ירוקים שממלאים את החנות בריחות רעננים

וגם בכתמים אפרפרים-חומים-ירוקים מנומרים. הקרפדות.

את הקרפדה שקיפצה בכל גינה עד אמצע סוף השמונים, כמעט שלא פוגשים.

האדם הוא זה שפגע באיזורי מחייתה. הדברת חרקים, סלילת דרכים...

מלבדנו יש לה אוייבים נוספים, נחש המים המשובץ שנפוץ במקווי מים,

ובצעירותה נטרפת גם ע"י קרפדות בוגרות ואנפיות בקר.

אך רוב האוייבים הפוטנציאלים נזהרים ממנה כיוון שהיא מפרישה ריר ארסי מבלוטות על גופה.

בעונות יבשות היא מתחפרת בקרקע ובעונות רטובות היא יוצאת לשדה ומבשרת לנו שהגשם קרוב.

כמו בימים האחרונים.

בלילות הקרירים היא יוצאת לצייד ומשמשת עבורנו קוטל חרקים מיומן.

הימים היחידים שנראה קרפדות בצמדים הם אלו, טרום חורף,

הזכרים מקרקרים, פלג גופם התחתון במים, מה שממיס את הנקבות,

שנמשכות לשירתם הענוגה והמכשפת (בדיוק כמו סיפורי הסירנות מהמיתולוגיה היוונית).

הזכר שזכה בנקבה מטפס עליה ונאחז בה בעזרת רגליו בבית השחי.

התהליך נקרא חיבוק כלולות, במהלכו הנקבה מטילה ביצים והזכר מפרה אותן.

כעבור חמישה ימים השלוליות יתמלאו ראשנים קטנים.

הקרפדה היא דוגמא נוספת לשבריריות האיזון הביולוגי:

ב- 1935 הובאו אלפי קרפדות ממרכז ומדרום אפריקה לצפון מדינת קווינזלנד באוסטרליה

כקוטלי חרקים טבעיים שאמורים היו לגבור על חיפושיות ירוקות הגב המזיקות לקנה הסוכר.

הניסוי לא הצליח כיוון שהחיפושיות טיפסו לקצה קנה הסוכר, מקום גבוה לניתור הקרפדה.

אולם חרקים אחרים שימשו מזונם והקרפדות התרבו בקצב הרסני

והתמקמו באיזורי נהרות שם חיים הקרוקודילים.

אז מי חזק יותר בתחרות על איזור המחייה? קרוקודילים? כמובן שקרפדות,

שצימצמו את אוכלוסיית הקרוקודילים בחצי ואף יותר.

הקרוקודיל בולע את הקרפדה ומת תוך דקות מהארס המופרש מבלוטות על ראשן.

קצב ההתרבות של הקרפדות מהיר ושל הקרוקודילים איטי כך שהתמונה מדאיגה

וארגונים ירוקים אף תומכים בלית ברירה בפעולות המתה הומניות לקרפדות

ובלבד שלא תיכחד אוכלוסיית הקרוקודילים.

אצלנו מקפידים על איזון ביולוגי, כך שאין סכנה של ממש לאוכלוסיית הקרוקודילים...

שבוע נעים וטוב!

______________________________________________

 
16.10.11
גילוי נאות...
בבי"ס יסודי שלחו אותי לחוג סריגה ומקרמה, בשנות השבעים זה היה סמל סטטוס.
אבל אני, מגושמת שכמוני, מעולם לא הצלחתי לסרוג צעיף שיתנפנף סביב צווארי
או להבין איך לעזאזל קושרים את כל הדוגמאות למקרמה בשביל להשחיל בו עציץ מיובש
ולתלות בפתח הבית.
חשבתי שהתגברתי על העניין אבל אז מגיעה עונת ההדליות ואני בחרדות.
אנחנו מדלים עגבניות, פלפלים ומלפפונים בתוך חממות,
הכוונה לנסות ל"משוך" את העונה החמה אצל ירקות הזקוקים לחום
ומתקשים לשרוד לילות קרים.
הגידול בחממה מזמין מחלות עלים הנגרמות מלחות ולכן אנחנו מגדלים לגובה
ובכך שומרים על העלים מאווררים ויבשים.
ללא הפעולה הזאת תוך שבועות בודדים נאבד את השיחים.
צריך לרשת את החממה מלמעלה בחוטי ברזל, לקשור מאות מתקני חוטים,
למתוח למטה, להצמיד לעגבנייה אטב סביב המותן (!?),
לא לשבור גבעולים, חלילה! חוטים מתוחים ולא רופפים!
רווחים אחידים! שעלה לא יגע בעלה! בחייאת....
לקחתי מגשי שתילים של בצל ירוק וחסות וברחתי לשתול בשדה.
השדה הפתוח כמו תמיד מקבל אותי בפשטות, ללא תואר בהנדסה.
אל מגשי הבצל והחסות מצטרפים פקחי עבודה
(נראה לי שנטע שלחה אותם):
ובדרך אני גם מגלה שעשבי הבר למאכל בדיוק בגודל המושלם,
מה שאומר שהחורף מתקרב:
וכן. הם הצליחו גם בלעדי ועדיף שכך:
__________________________________________
וכמו בכל סתיו מעקב עיקש אחרי מכ"מ הגשם המיובש לעת עתה.
השבוע שבוע שמחת תורה וביום חמישי, שמיני עצרת, תאמר בבתי הכנסת
תפילת הגשם האוצרת בתוכה משאלות ותקוות לשנה מבורכת.
משיב הרוח ומוריד הגשם מצרפים כמה מילים מהתפילה הכל כך יפה:

__________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
סתיו 9.10.11

שתי משפחות חדשות הגיעו לחווה בימים האחרונים

ואת שתיהן שמחנו לפגוש,

הראשונה משפחה מגונדרת עם חוש ריח מפותח (התיישבה על הריחן).

זהו זחל פרפר הנקרא רפרף גולגולת המת, אורכו כ- 10 ס"מ!

הוא קרוי כך בשל צורה דמויית גולגולת המשורטטת על חזהו בשלב הפרפר.

הוא לא מזיק לירקות, אבל הוא נוכל שאוהב לזלול דבש, אויב דבורים מושבע,

הוא מפיץ ריח של דבורה וקולות מלכה ומערים על שומרות הכוורת

שמאפשרות לו להיכנס ולרוקן את מרתפי הדבש.

זה לא פרפר נפוץ ונוכחותו מעידה על פעילות ענפה של דבורים במקום,

אנחנו מאושרים לפגוש בו אצלנו.

פעילות דבוראית של סתיו:

המשפחה השנייה היא משפחת השפיראים,

גם כאן מדובר על משפחה בעלת חוש אופנתי מפותח,

השפיראים הם חרקים טורפים הניזונים מחרקים מעופפים משלב הזחל

ועל כן נשתול את הסולנים הסובלים מעש באיזור הימצאותם.

_______________________________

הסתיו לא מגיע. הוא בוקע.

בבוקר מסוים.

זה לא מסובך לתפוס את הרגע, רק דורש התבוננות.

(עלי חומעה ועלי חלמית בוקעים מהאדמה)

(וגם עלי סילקה)

גדילן צעיר וגדילן סב

אחרי הבקיעה מגיעים כמה ימי חפיפה בהם ההתחלה החדשה מתערבבת עם הסוף,

עד שההתחלה תגביה ותצבע את הכל ירוק

והסוף האפור ינמך ויתמזג עם האדמה.

(זרע חוביזה מהאביב מקדם פני נבטי חוביזה חדשים)

וגם הפוך...

(עלעלי חרדל נובטים בין תרמילי חרדל מיובשים)

(ברקן יבש מסוכך על ברקן רענן)

אצל החרקים הסתיו הוא זמן לתקשורת ולאותות ברורים,

צרצורי חיזור, תנועות חדות וציקצוקי אזהרה עם כל צעד שלנו בקרבתם,

כל החושים פועלים והיחידים נצמדים לזוגות ומתלהקים בקבוצות,

צריך להספיק להעמיד עוד דור לפני שהחורף מאט פעילותם.

סתיו זה זמן לאהבה.

(חגבים ואדמונים מצויירים)

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו

וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו
לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק
רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.

שלמה אבן גבירול

חג סוכות שמח, משפחה חברים ואהבה!

________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול כלפי מטה

 
יציאה לקרב

3.10.2011

זרעי הקיץ הפכו שתילים ובכל יום מגש נוסף מגיע לגודל המדויק להיטמן באדמה

ולקשט את השדה שורות מנוקדות ירוק.

לשתול ערוגה שלמה לוקח כשלוש שעות בכפיפה, אבל אז מתרוממים,

מסתכלים אחורה בסיפוק ו...אופס, מגלים שחמישית ערוגה כבר נבולה.

בדרך כלל אנחנו סלחנים כלפי מזיקים, אפילו כשהם פוגעים לנו בשדה

אבל הפעם מדובר על החרק המבעית והמגעיל ביותר עלי אדמות,

אורכו כבוגר 10 ס"מ, נראה כמו חצי ג'וק חצי משוריין, יש לו עיניים קטנות וזוממות,

הליכה מתפתלת ומתחפרת, רגלי נתירה, כנפי חפייה, שיריון, מחושים, דורבנות חפירה,

הוא טורף וגם צמחוני, יודע לעוף, לשחות, להתחפר, לנתר

אם תגעו בו תחטפו ביס, צביטה או משהו אחר שעדיין לא הבנו פשרו אבל הוא כואב, מאוד.

בקיצור כל חלקי החרקים מרחבי תבל מרוכזים בחרק מזוויע אחד.

הוא חובב אדמה לחה ועשירה בקומפוסט ולכן מגיע בעיקר לאדמות אורגניות.

הוא כפוי טובה, לא בוחל באף ירק ולא שומר על האיזון בין החי לצומח,

הוא חופר מחילות מפותלות בעומק של כ- 30 ס"מ בסמוך לשורשי שתילים

ומחסל בלי הבחנה ובמהירות הכל, ה-כ-ל!.

פתח מחילה ליד שתיל חסה. שעה נוספת ונמצא במקום רק כמה עלעלים נבולים.

בילדותנו קראנו לו כלב מים, אבל אפילו השם האמיתי שלו מצמרר ערצב

הופתענו שילדים שהגיעו לחווה לא הכירו אותו כלל.

לצערנו עם התפשטות האיזורים המרוססים והפיתוח היישובי

נדיר שהם פוגשים קרפדה, צב, קיפוד, מרבה רגליים...

יאיר הקטן שאל: "ערצב זה חצי ערפד חצי צב"?

אחיו דוד אמר: "אין מצב"

יאיר אמר: "בטוח שכן, כמו ששלדג זה חצי שלד חצי דג"

דוד סיכם את הדיון ב"סבבה"

ואנחנו יצאנו למלחמה, קבענו יעדים, אסטרטגיות וטקטיקות והתחלקנו לפלוגות.

יצאנו מנקודת ההנחה שערצבים שונאים אור.

אחרת למה שיתחפרו עמוק באדמה ויעלו עליה רק בלילה?

הפכנו את אדמת הערוגות המחוררות וסינוורנו את האוייב- שיבין עם מי הוא מתמודד!

כשנחשפו האויבים ריססנו אותם במי סבון והם מיד התהפכו על הגב בלי נוע, יש!

היינו בטוחים שניצחנו.

השארנו גוויות בשמש בשביל שהחברים שלהם יבינו עם מי לא מתעסקים.

אבל כעבור חצי שעה התברר שהם רק התעלפו,

או נרדמו שטופים ומבושמים, או עשו עצמם מתים.

בכל אופן הם פקחו עיניים, חייכו לעברנו חיוך זדוני והתחפרו מיד חזרה

(התברר שיש לנו עסק עם אוייב מתוחכם).

פנינו לתוכנית ב'

פיזרנו את אפר השריפה לתוך המחילות (איך זה שבסוף הכל מתחבר?)

הערצבים התחילו להופיע על פני הקרקע, מסתבר שהם שונאי אפר

ומכיוון שאפר טוב לקרקע ודוחה חרקים פיזרנו אותו על פני כל השטח.

ואז...יוטה פום התאילנדי אמר שהוא הולך לכמה דקות

וחזר עם חברים שלו שיצאו למסע צייד בין הערוגות.

בהתחלה לא הבנו את פשר ההתגייסות הנלהבת,

הסתבר שמכיוון שרוב העובדים הזרים במרחביה עובדים בחקלאות קונבנציונאלית

הם לא פוגשים ערצבים והם, בניגוד אלינו דווקא שמחים לפגוש אותם.

כן, כן, גם זו לוחמה ביולוגית.

במזרח הרחוק ערצבים נחשבים למעדן והחברים שמחו על השלל הרב שאספו.

כמובן שלא נצליח למגר את כולם, אבל נצליח לדלל את האוכלוסייה

לפני שיעמיקו לאדמה לתרדמת החורף ובדרך נציל את רוב השתילים.

ויש בחווה אוייבים נוספים לערצב: בזים, תנשמות, שלדגים, אנפות.

ולמי שמתעקש לקבל מתכון תאילנדי לערצב מוקפץ, דאגנו גם לזה:

אוספים בצנצנת ערצבים, שופכים עליהם שמן,

הם מיד מאבדים הכרה (ראינו במו עינינו והזדעזענו),

מקפיצים על תבנית ברזל לוהטת,

מתבלים במלח.

שוברים לשניים ושולקים את הבשר מתוך הקליפה.

בתיאבון!

___________________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שנה ברוכה תשע"ב

שישי בצהריים, מקפלים.

הארגזים בערימה, בית האריזה מסודר, השאריות נמסרו למשקי החי, מפהקים מעול השבוע,

מברכים בשבת שלום ומתפזרים.

בשישי האחרון (23.9.11) נעלנו את השער כששערי השמיים נפתחו,

הרטיבו אותנו בגשם ברכה ופתחו לנו גם את שערי הלב.

יש מראות שזוכים לראות רק עם הגשם הראשון-

תירס מצהיב של סוף הקיץ עם גשם של תחילת הסתיו

אנפיות בקר שגשם תפס אותן באמצע ארוחת עכברים בחלקה שבמנוחת קיץ

זרעי הקוצים עוד לא נפוצו כולם, נרטבים

ומה שהכי שימח אותנו...זוכרים את השריפה מלפני שבועיים?

מאז אנחנו ממטירים וממטירים על האתר אבל סמוך לשדה העשן לא מרפה.

הגשם מבצע את העבודה יותר טוב ויחד עם הרוח מביא משב של התחדשות וברכה,

חייב להיות חורף נהדר!

ועוד על התפוגגות העשן וההתחדשות,
מכירים את הביטוי המיוחס לאדם שאי אפשר לסמוך על הבטחותיו:

משענת קנה רצוץ?

ביטוי כל כך מוזר כי צמח הקנה יודע להיות כל מה שנצטרך שיהיה, גמיש או חזק

ובכל מקרה זה צמח שיודע להכות שורש בכל מקום.

והנה אנחנו מפריכים את הביטוי כי הקנה שנשרף התעורר מחדש וכבר מגיע לגובה מטר:

__________________________________________________

שנה חדשה בפתח,

הקמנו את החווה מתוך רצון ליצור מקום עבודה אחר ממה שהכרנו,

לשלב בו אהבה לאדם, לצומח ולעבודה החקלאית.
דיברנו על קהילה, על ערכים של פשטות, חברות ושל קבלת השונה.
אנחנו עדיין בדרך. בנקודת הזמן הזו נראה שתמיד נהיה בדרך,
כך שטוב שהדרך נמשכת וטוב שהמעגלים מתרחבים וגם הלב.
תהליכים בחקלאות בכלל ובחקלאות אורגנית בפרט מאוד שבירים ולא צפויים.
בשנה הראשונה הרגשנו ניצחון עם כל עלה שגדל וכישלון עם כל עלה שנפגע.
חשבנו שתמיד נוכל למצוא פיתרון, אם רק נחפש מספיק.
ביצענו כל מה שכתוב במדריכים, מדדנו מרווחים מדויקים, ספרנו טיפות מים,
השוונו את חום החממות לבחוץ, שתלנו ירק זה ליד אחר, ליד אחר, ליד אחר...
התייעצנו עם מומחים (בארץ, מסתבר יש מלאנתלפים מומחים שיודעים הכל על הכל).
עד שהרפינו.
נקודת המפנה היתה כשהבנו שעליונותו של האדם מול השדה היא גישה מתנשאת,
היכולת האנושית מוגבלת אל מול הטבע, לא נוכל להכניעו לרצונותינו.
זה מבלבל להגיע להבנה כזו פתאום, כי יחד איתה התעוררו שאלות,
אם לא אנחנו קובעים את סדר היום מה תפקידנו?
מה מקומנו בשדה? בטבע? בעולם?
אבל דווקא עם הענווה החווה הפכה ממקום עבודה לבית.
הפסקנו לרדוף אחרי הישגים והתחלנו לשמש עדים לתהליכים גדולים ונפלאים.
הבנו את יחסי הגומלין בינינו לבין האדמה, את האחריות ההדדית,
עלינו להקשיב לאדמה, ללמוד להרגיש את חומה,את צרכיה, לשמוע את נשימותיה.
אז היא תחבק אותנו ותעצים אותנו.
יש נחמה בכך שהבוס הוא לא אנחנו, זה מאפשר לנו להתפתח וללמוד.
יש עונות חמות בהן היבול דל והאדמה קשה ועקשנית,
אנחנו כבר יודעים שאין צורך להילחם בכך.
יש עונות קרירות בהן החווה ירוקה ומזמינה, איזה חיבוק חם!
אנחנו חוגגים ראש שנה שלישי בחווה, אנחנו חושבים על החווה שתכננו,
על הערכים שקידשנו. אנחנו מגשימים אותם כל יום ויותר מכך.
בשנה שחלפה העמקנו בנושא של איכות סביבה.
בימים אלו אנחנו עוברים תהליכי הסבה מחקלאות מזהמת לאורגנית בשטחים נוספים.
לא החלטנו עדיין אם נצרף את האדמות לחווה, בכל מקרה השטח יוכר ויטופל כאורגני.
אנחנו מנסים ליצור רצועת בריאות בעמק ומעודדים חקלאים אחרים להתנסות.
חקלאים ותיקים שהרימו גבה עם הקמת החווה לנוכח קבוצת ה"חכמולוגים",
כבר מתארחים אצלנו לארוחת בוקר ומספרים על כך שהם מפחיתים מכמויות הרעלים,
או עוברים לחומרים "רכים" יותר. זה מעודד ומראה שהמודעות מתרחבת.
חלקכם איתנו מההתחלה, חלקכם מגיעים אלינו כל שבוע ומעורבים בתהליכים,
יש ביניכם שמגיעים לעבוד אצלנו אחת לתקופה, יש שאנחנו מכירים רק דרך טלפונים או מיילים.
בשבילנו כולכם חלק מקהילה שתומכת בחווה, שמאפשרת לנו להמשיך בדרך ושמחזקת אותנו.
זה לא ברור מאליו ואנחנו מודים לכם מעומק הלב על הקשר ומאחלים שנה של אושר ושפע.
לכבוד החג מצרפים את שיר הילדים המקסים של פניה ברגשטיין
ששרנו בפתחה של כל שנה בגן וחבל, כל כך חבל שהוא הוחלף:
לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה
___________________________________________

 
19.9.2011
עולם הצומח מושפע מתנאי הסביבה:
טמפרטורה, לחות, אור, אויר, משקעים, עוצמת וכיוון הרוח,
הרכב הקרקע ותכונותיה המיקרוביולוגיות.
מה שמשאיר לנו בארצנו האהובה, החמה והיבשה בערך ארבעה חודשים
של חסד ירוק (אוקטובר-נובמבר ואפריל-מאי).
אלה חודשי הכאילו.
מטיילים בשדה, נהנים מהריחות, מהמראות, מהקולות ואם מישהו מתקרב עושים כאילו עובדים,
הכי קל זה לנקש איזה עשב או להביט במבט חודר על איזה עלה כאילו גילינו איזו מחלה מסתורית.
אחרי החודשים החמים בהם השכמנו קום והזענו עד הערב אנחנו מצמצמים עצמנו לאט לאט
ומעבירים את כובע הפועל לירקות החורף.
עכשיו תורם לעבוד ותורנו לנוח.
למה ואיך?
כי הצומח בארץ, גם אם מקורו בתפוצות, מחוייב להתאים עצמו לתנאי הסביבה
וזה בא לידי ביטוי בניצול מהיר של עונת הגשמים הקצרה, גם אם היא ברוכה,
כלומר התפתחות מהירה והבשלת זרעים לפני תקופת היובש.
ומכיוון שהירק כל כך מכוון מטרה, הוא יעשה כל שנדרש כדי להעמיד לעצמו יורשים ומהר.
מה שאומר שאנחנו יכולים פשוט לנצל את התקופה למנוחה ולצפות בחגיגה.
ובשביל להבטיח לעצמנו ניצול מירבי של חודשי הכאילו עלינו להתחיל עכשיו,
בספטמבר, להכין קרקעות, לשתול ולזרוע.
וזהו. ברגע שהכל שתול הכאילו מתחיל.
אז שוכבים לצד הערוגות, עוצמים עיניים ומקשיבים איך הנבט פורץ מעצמו את הירק,
מתכופף מכובד הטל, משריש ומעמיק.
ואם מישהו מהחקלאים הותיקים במושב עובר ומעקם עין צריך לומר מיד את המשפט
"ראית איזה נזקים התנים עושים לצינורות בלילה"?
גם מוסיף לנו נקודות זכות וגם...כאילו כזה.
אז ככה מכינים את הקרקע לקראת עונת הכאילו:
מתייעצים עם דורית או דגנית, מדריכות השדה שלנו,
מה כדאי לשתול, עם אילו מזיקים אנחנו צפויים להתמודד,
כמויות מים....(דורית ונטע)
נותנים לליאורי (היא טובה בזה וממילא אין לה ברירה)
למפות את השטח ולתכנן מה יישתל בכל ערוגה,
מרווחים, כמויות וזנים:
ומתרגמים למעשה-
פורסים משטחי זריעה (ריבועים של 1.5X1.5ס"מ),
ממלאים באדמה מועשרת בקומפוסט, זורעים (זרעי כוסברה), מכסים ומשקים:
ואחרי יומיים (נבט מלפפון):
ואחרי שבוע מצטרפים עוד חברים (נבטי דלורית):
ואחרי שבועיים (שתילי בצל ירוק):
ואחרי ארבעה שבועות מעבירים את השתילים לשדה (קולורבי, מנגולד, כרוב...):
או לחממה, לגידול בהדלייה (שתילי עגבניות):
ואז סוף-סוף מתחילה עונת הכאילו הנפלאה,
כאן צריך אותי כי זו העבודה שאני הכי טובה בה-
נשכבת לצד הערוגות,
נושמת עמוק לתוך הבטן, מקשיבה לצלילים של הסתיו
ולציפורים שמעלות בטון את ציוץ עונות המעבר,
פוקחת עיניים ומסתכלת על הבריאה בדיוק מהגובה הנכון:
לפעמים חברים מצטרפים ואז זה אפילו נחמד יותר:
בסוף החורף נאסוף כולנו זרעים לדורות הבאים וניתן לקרקע לנוח: ככה
אבל בינתיים...ששש....נחים פה!
נתן זך
לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה ____________

 
12.9.11

בשבוע האחרון עסקנו בחפירות לחיפוש האוצרות הורודים-לפופיות נאכלות.

מה זה?
פקעות מאכל מתוקות וטעימות, מכיוון שהן חובבות חום הן בשיאן בדיוק עכשיו.
השם לפופית ניתן לסוג הצמח בגלל תכונתו להתלפף סביב צמחים או עצמים בסביבתו.
בארץ מאות מיני לפופיות, צמחי בר או צמחים תרבותיים, משתרעים או מטפסים.
אנחנו כרוכים אחרי הלפופית היחידה המשמשת למאכל- הלפופית הנאכלת.
או בשמה העממי בטטה.
_____________________________________________
 
שריפה בחווה 8.9.11

בוקר חמישי יום חלוקה, וכרגיל קוטפים ואורזים, בין לבין מקשקשים בינינו...כבר שיגרה.

ואז, תוך שניות:

אתר גזם גדול סמוך לחווה מתלקח והרוחות דוחפות את הלהבות ישר לחממות...

האירוע ערך ארבע שעות מורטות עצבים

על מנת לסיימו נדרשו שמונה כבאים, ארבע כבאיות, שופל ושתי ניידות משטרה.

אמדן נזקים:

בטווח הקצר-פגיעה בניילונים של החממות, כמה צינורות השקייה, שתי ערוגות של פלפלים.

ובימים הבאים-בעקבות התחממות הטמפרטורה וירידת החמצן באוויר,

הצמח מפנה משאבים להתגוננות במקום להתפתחות,

כבר היום ניתן לראות עלווה צרובה, עיכוב במתן פרי והתפתחותו,

העלייה החדה ב- CO2 ממיתה את הצמחים הפגועים.

מסקנות:

הכבאים אלופים!

שעות של עבודה מטורפת בחום לא יאמן, בלי להצליח לראות כמעט כלום.

חביבים ואכפתיים...

הרגשנו ששומרים עלינו ועל החווה עם המון כוונות טובות ומילים מרגיעות.

ויש גם ורוד בסיפור:

אמנם עד היום האתר מעשן, אבל אט אט עם התפוגגותו מתגלה חלון נוף יפה לעמק

הבוקר כבר מבצבצת פטרוזיליה קטנטנה מתוך הפיח

והכי חשוב, מיד אחרי שהכבאים חזרו לנשום, הכרנו חברים חדשים!

לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה

_____________________________________________

 
5.9.11

אחרי שבוע של מנוחה, הגענו אתמול לחווה.
לחזור לעבודה ולהרגיש שחוזרים הביתה זה לדעת כמה אנחנו בני מזל.
עצי הפרי הצעירים הפתיעו בפירות מבשילים ומתוקים.
הגויאבה התותית שמבשילה שבוע בשנה בחרה לעשות זאת כשלא היינו, מרדנית.



העונות קרובות להתחלף ואנחנו מחליפים שטחים, אחרי שבוע של חופש כולנו מלאי מרץ,
צירפנו קישור עם תמונות שמסביר את תהליך העבודה השנתי וגם, בגלל שאנחנו שוויצרים,
שתראו כמה הספקנו ביום עבודה אחד: כאן

_________________________

 
22.8.11

כשהיינו נערים פילחנו אבטיחים ומלונים מהשדות של החקלאים, בקדמת אחת הערוגות של אורי קורש ז"ל היה תקוע שלט: "לנוער מרחביה"
אני לא הכרתי את אורי אבל סיפרו לי שהוא אדם עם לב גדול והמחווה שלו מאוד ריגשה אותי וגם לימדה על כך שיש הרבה אפורים בין השחור ללבן.
(באהבה לרוני קורש)

אז איך מוצאים את האפורים שבין השחור ללבן?
תמיד אהבתי את חוקי ההגנה התנ"כיים על השכבות החלשות, מכמה היבטים:
מההיבט החברתי בהקשר של יום השבת: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (דברים ה')
מההיבט ההיסטורי: "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים ה')
מההיבט הלשוני: לקט, שכחה, פאה, עוללות, פרט, פארה- איזה מילים יפות...
ובעיקר מההיבט החינוכי, כי החלש בחברה מחוייב לעמול עבור האוכל שיקבל:
החקלאי מתבקש להשאיר לעני את השיבולים הנופלות לאדמה במהלך הקציר, לקט
האלומות שנשכחו בשדה לאחר איסוף התבואה לא יאספו, שכחה
פינת השדה לא תקצר, פאה
אשכולות הענבים שלא הבשילו במהלך הבציר לא יקטפו, עוללות
הענבים שנשרו מן האשכולות במהלך הבציר, פרט
הזיתים שבצמרות העצים לא ימסקו, פארה

החוקים מחנכים למוסריות ולהדדיות ופשוטים לביצוע, אז למה שלא נבחר להתנהל לאורם?
בחרנו.
וברוח המאה הנוכחית סגרנו הסכם עם העובדים הזרים במושב:
מותר לאסוף אצלנו ירקות אחת לשבוע, כל אחד אוסף ע"פ צריכתו בלבד-
הסכם שהתקבל בכבוד הדדי ומתבצע בשקט וביעילות. כך זכינו לנאמני שדות
שמדווחים לנו על פיצוץ בצינור, מתקנים פה ושם רשת רופפת...
בחרנו גם להתעלם מעוברי אורח שקוטפים פה ושם ירקות תוך אימוץ הגישה של מי שלוקח בטח צריך...

אבל איך מתמודדים עם הגנבים מהזן החדש? הטפילים האנושיים!
צינורות השקייה, ממטרות, ציוד חקלאי, השמדת גדרות וערוגות בדרך לירק הנחשק...
משפחות קבועות שמגיעות לאור יום, עם הרכב ישר לתוך השדה, ילדים נשפכים מהרכב החוצה קוטפים
מכל הבא ליד, ממלאים את תא המטען, נעלמים ומשאירים אחריהם הריסות, הם יחזרו גם מחר.
נערים שמגיעים בלילות ומשמידים יבול בשביל הכיף, נסיון לפנות אליהם ברוח טובה נענה בחוצפה ובקללות עסיסיות.
נואשנו מלחפש את האפורים וההתנהלות היא רק בשחור-לבן ובקולות רמים:
"אם עוד פעם אראה אותך כאן...."

אתמול גיליתי זן חדש של גנבים.
הגעתי בבוקר לשדה. כמה מטרים לפני צעד גבר עם ארגז לכיוון ערוגות התירס.
"בוקר טוב אדוני, אפשר לעזור לך"?
"אני הולך לקטוף תירסים"
"ככה סתם"?, "מישהו אישר לך"?
"אני גנב. לא צריך אישורים"
"אני מבקשת שתצא מהשטח מיד"
"את לא יכולה להוציא אותי, הבאתי ארגז מהבית, אני גנב אורגני"
"אתה מתכוון גנב אקולוגי"?
"אורגני, אקולוגי- אותו דבר"

איזה נשק יש לי נגד גנבים אקולוגים? רק לצחוק...
האקולוגי, אגב, ברח ברגע שלחצתי על מקש ראשון במכשיר הנייד.
כי אקולוגיה ומכשירי הדור החדש הם כנראה כמו שחור ולבן.

לפרסומי השבועות הקודמים יש לגלול מטה

___________________________

 
פירסומים ישנים

15.8.11

היום ט"ו באב, ע"פ המסורת היהודית יום חגיגת אמצע הקיץ.
"אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים..."
משנה בסוף מסכת תענית

על-פי המסורת היהודית, בט"ו באב היו הבנות לובשות שמלות לבנות שהיו שואלות זו מזו כדי שלא לבייש את מי שאין לה ויוצאות לרקוד במשך היום בכרמים.
אחריהן היו מגיעים המחפשים לעצמם בת זוג.
יום האהבה
אצלנו המצב קצת שונה, הבגדים לא כל כך לבנים וכשאנחנו רוקדים ליד הגפן בחווה אף אחד לא מגיע.
ולכן בחרנו לחגוג את אמצע הקיץ באופן קצת שונה ובכל זאת עשייה מתוך אהבה,
קרשים ומסמרים ואת אחת החממות אנחנו מסבים לבית גידול לשתילים חדשים ולצמחי תבלין.
אם נעמוד ביעדים, לקראת ראש השנה כבר ינבטו השתילים הראשונים.

קרא עוד...
 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 הבא > סיום >>

דף 5 מתוך 5
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר