יומן החווה
שאר ירקות

4.6.12

שאר ירקות

השבוע קיבלנו מעמירם מייל עם שאלה: "מה אתם עושים עם השאריות בין עונה לעונה"?

מה? חשבנו שזה ברור...

ירקות מאוד לא יפים ומרקיבים, שאריות של ירקות עליים

אנחנו מעבירים לארגז גדול שעומד ליד בית האריזה ובכל יום מגיעים חקלאים,

מגדלי סוסים, כבשים, עיזים, תרנגולות...ואוספים מזון לבעלי החיים.

את רוב הירקות שאנחנו קוטפים אנחנו מנקים בשדה הפתוח, את השאריות משליכים על האדמה

ושם הם ישארו למשך תקופת המנוחה בין גידול לגידול, עליה כתבנו כבר בעבר

הפירוק הטבעי שלהם יאכיל ויעשיר את האדמה לקראת העונה הבאה.

ירקות שסיימו עונה ולא נקטפו, שיחים שכבר לא מניבים...לרוב מתייבשים בשטח,

אנחנו עורמים את הגזם לערימה גדולה, מזמינים את ילדי הגן ואת מפלצת הגזם הרעבה.

ילדי הגן מרותקים בזמן שאנחנו מאכילים את המפלצת בשיחים היבשים והיא פולטת רסק גזם.

את הרסק אנחנו מפזרים על האדמה המיועדת לשתילות לאחר שעברנו עליה

עם המשדדה הצהובה ופוררנו את רגבי האדמה הגדולים לאיוורור הקרקע,

רסק הגזם ישמש מקור למזון איכותי לשתילים הצעירים.

בפעם האחרונה שהגן ביקר אצלנו שיר שאל: "המשדדה עוזרת לשודדים לגנוב את הגזם"?

ועלמה מהגן ענתה: "כן. אבל הטובים תמיד מנצחים בסוף"

ועלמה כמו תמיד, צודקת!

_________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
משל הנמלה

28.5.12
מי יַצִּילֵנוּ מֵרָעָב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
וּמִי יַשְׁקֵנוּ כּוֹס חָלָב?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!
עַל כֵּן נַעֲבֹד, עַל כֵּן נַעֲמֹל
תָּמִיד, בְּכָל יְמֵי הַחוֹל.
כָּבֵד הָעֹל, נָעִים הָעֹל!
וּבְעֵת הַפְּנַאי נָשִׁיר בְּקוֹל
שִׁירֵי תּוֹדָה, שִׁירֵי בְּרָכָה
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

בילדותנו חינוך היה חינוך!

מידי כמה ימים שרנו את שיר העבודה והמלאכה של חיים נחמן ביאליק,

כך הגננות הבטיחו את עתידנו כדור יגיע כפיים אך לא יגע,

כוח יצרני, תורם למשק ולחברה ומאושר בחלקו.

זה כנראה חילחל...

כי בכל פעם כשמישהו מגיע לחווה ומתרשם מהחריצות שלנו

אני מיד מרימה איזה ארגז או שק...

שיהיה לו ברור שכאן זה המעוז האחרון של ההתיישבות העובדת.

העובדת קשה. עבודת כפיים. עמל יזע ודמעות.

הבוקר ביקרה אצלנו שרה, הגננת שלי,

היא התפעלה מההצלחה המסחררת-

"אשת עבודה, אשת משפחה, איזה יופי, כל הכבוד!"

אבל האמת שבכל זאת עברו כבר כמה שנים מהגן

ואני כבר קצת מכירה את הפער הזה בין התדמית שיצרתי למי שאני באמת,

וכבר נהיה לי כבד לסחוב את התדמית יום יום מהבית אל החווה

ולהבריק אותה עד סוף היום. זה גם לא ממש מצליח לי,

אני מתפרצת דרכה החוצה בצבעים דהויים...

הרי אם יש מישהו שמקדש את הפנאי בלי רגשות אשם זו אני.

במשך השנים שיכללתי את הפנאי ככה שלמסתכל מהצד יראה שאני כל כך עסוקה

שהוא יבחר לא להטריד אותי בזוטות של יום יום.

שעות הפנאי האינסופיות שלי יכולות לעבור בלי בעיה בבהיה באיזה קן חרקים

או נסיון להבין למה התכוון המשורר באיזשהו שיר.

האמת נאמרת פה! אני בנאדם עצל. אז זהו-

התהליך היה קשה ועכשיו כשקילפתי את הסוד מעלי כל כך התעייפתי

שאני הולכת אל הנמלה להעביר כמה שעות של עצלות ומנוחה

לחי צמודה לאדמה כך שאפשר לשמוע את המולת הקן. פועלות, זחלים, מלכות, זכרים.

שבילי זרעים ופירות הנטמנים עד עומק שלושה מטרים וברוחב עשרות מטרים במחשכי מחילות וחדרים.

ראה דרכיה וחכם אמר שלמה המלך ואני מתבוננת ורק מתקשה יותר.

אני רואה את הפועלות העמלות, חופרות, סוחבות, אוגרות, מאכילות, מגוננות, מטפלות, מנקות-

חיות עד שלוש שנים של פרך- האם הן מבטלות עצמן להנאתן לטובת הכלל?

אני חושבת על המלכה, חיה מעל עשר שנים במחילה מחופה אבן גרניט בסגנון פוסט מודרני

וממתינה למחול הכלולות, המפגש השנתי עם הזכר- עשירה. אבל מאושרת?

והזכר הבוקע לקראת עונת ההתייחדות, אוכל, מזדווג ומת לאחר כמה שבועות- בטלן? נהנתן?

קטונתי כנמלה.

הנמלה הפועלת היא חרק, שלא כמותי היא עובדת מתוך אינסטינקט ולא מתוך מחשבה.

ובינינו, בני האדם אין פועל מוחלט המבטל עצמו למען זולתו לשם עבודה בלבד.

לכן זה לא משנה לכמה שירי עבודה ומלאכה נחשפתי, אני אמנם פועלת אבל אדם עצל

וככזה לא נראה לי הוגן לדרוש ממני ללכת ללמוד מוסר מן הנמלה,

כי הנמלה מסורה לעבודה ובאופן מוסרי לא מתוכנתת לשעות פנאי.

בימים של טרום קיץ אנחנו פוגשים מליוני נמלים עמלות מעל האדמה,

החקלאים ממהרים להדביר אותן לפני שהנזק יהיה כל כך גדול...

אבל בעצם למה לנמלים יצא שם של מזיק חקלאי?

בעיקר מכיוון שהן אוגרות קילוגרמים של תבואה אל תוך הקנים ופוגעות בשלמות השיבולים,

אבל למעשה הפעילות הנמלית מכניסה אל האדמה חומר אורגני מתפרק ומדשן.

גם המעברים והמחילות לא מהווים חללים שחושפים וממיתים את השורשים כפי שנהוג לטעות

אלא מאווררים את הקרקע ומחדירים אליהם אוויר לנשימה.

ההתרחשות כולה מעודדת פעילות של פטריות וחרקים מייטיבים המפרקים את התוצרים האורגנים

ומחדשים ומעשירים את הקרקע בחומרי הזנה איכותיים.

ואם בכל זאת בא לנו להתערב אפשר לבחור לצפות מלמעלה בהתרחשות המרתקת.

ואיך בכל זאת מגרשים נמלים שהגיעו אלינו הביתה?

תולים שלט גדול: "אין כניסה לנמלים"!

ואם לא עוזר מפזרים בפתחים ובשבילים אבקת צ'ילי, אבקת קינמון, עלי לענה, תמצית קליפות הדרים,

קמח תירס או שפשוט מחכים עד לחורף...

ובחורף הנמלים מתכנסות
מתנועעות ברכושן ומכלות לאט
את הרכוש ואת החורף מכלות
לאט, לאט.

יונה וולך

__________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
חג מתן תורה

21.5.12

"וחג הקציר ביכורי מעשייך אשר תזרע בשדה", שמות כ"ג

היום 44 לעומר ואנחנו מתחילים לשזור ולעטור,

עוד כמה ימים נאסוף את ביכורי השנה בסלסלה גדולה

ונלך אל שדה חיטה צהוב קצור ומדגדג כפות יחפות במרכז המושב.

יחד עם ביכורי התינוקות החדשים, משק החלב, השמלות הלבנות,

הטלאים, הפרחים וריקוד ילדי הגן- נניח את הטנא לצד הבמה

ונתרגש מלהיות חלק מקהילה.

בשבוע שעבר קלעתי צמות מראשי שום ריחניים וזרים מאלומות חיטה ותליתי מעל דלת הכניסה.

אני עושה את זה בכל שנה בשבועות, זרי החיטה וצמות השום פשוט יפים בעיניי

אבל למעשה זהו מנהג שהפלחים יושבי הארץ והסביבה עשו מאות שנים בעונת הקציר.

המנהג מכונה ברכת אל חסידה (ברכת הקציר)

את צמת החיטה קלעו כך שהשיבולים פנו מהמקלעת החוצה,

שכל הצרות יופנו מהמשפחה כלפי חוץ, סגולה נגד עין רעה.

"ברכת הקציר", מקלעת של יונית קריסטל שימור מלאכות מסורתיות

בעבר סחרו בחיטה לכן עונת הקציר הייתה עונת הפירעון.

אם העונה היתה טובה המשפחה יכלה לסגור חשבונות ולחיות ברווחה

ואם העונה לא היתה טובה המשפחה היתה צריכה להתאמץ יותר.

בכל מקרה נראה כי החיים היו ברורים ורגילים, כמו גרגר חיטה.

צמת ראשי השום מרחיקה בניחוחותיה רוחות רעות ושדים מזיקים (וגם חרקים),

ושתיהן ביחד משמשות סגולה לשפע חקלאי בעונה הבאה.

דיברנו בינינו בחנות החווה על הביכורים שנאסוף השנה

וכמה נעים שמשנה לשנה המגוון עולה והטנא מתמלא.

ואז התעורר דיון בין עובדי החווה לבין חברים שהגיעו על ביכורים ועל עלויות ותועלת.

העולם נהיה ציני וצר עין, מלא שנאה ואלימות ואתם קולעים צמות ומלקטים ביכורים.

זה יפה אבל תמים, אין בזה עתיד וצריך להתאים עצמכם לחוקי השוק.

העולם הפך לשדה קרב ורק מעטים שורדים בו.

הדיון גרם לנו לחשוב, הטריד והתפתח שוב ושוב במהלך השבוע.

אולי כדאי לפעול כך, אולי אחרת...ואולי זה גם בסדר ככה...?

נכון שלפעמים נדמה שהבעלתנות משתלטות על עולמנו,

אבל משהו מתגעגע לחזור לערכים של פשטות וקהילתיות

והוא משתזר בינינו כמו צמת שיבולים, אם עוצרים לרגע נאמר למלא טנא- מרגישים.

לגל, לרמי, לרקפת ולכל מי שרוצה-

שיר לחג מתן תורה, כזה שמוסיף לעשרת הדיברות את הציווי לאהוב,

כזה שמתכוון להמשכיות, לאכפתיות, לטובת היחיד והכלל.

אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי

את עשרת הדיברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן

אלא ברכות ובאהבה. והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,

והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור

בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דיבר לדיבר,

לא תישא שם אלוהיך לשוא, לא תישא, לא לשוא,

אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,

לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות

על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהוב, למען יאריכון ימיך

על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שיער ראשו.

אחר כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה

כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף

שניים לעשרת הדיברות:

הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"

והדיבר השנים-עשר, "השתנה,תשתנה"

כך אמר אבי ופנה ממני והלך

ונעלם במרחקיו המוזרים.

_________________________

יהודה עמיחי/מתוך מלון הורי 1998

מברכים בחג מתן תורה, חג קציר, חג שבועות, חג ביכורים

עם ילדות שמחות בשמלות לבנות מקושטות פרחי תחרה

עם ילדים מאובקים אבק קציר עד לגובה הברכיים,

עם זרי בר ושמחת מפגש בין חברים

עם רמקולים המשמיעים שירי טבע ונוף ופשטות ויופי ותמימות.

__________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
אבק ואבקנים

7.5.12

שבוע נכלאנו בטבלת השורש א.ב.ק

נאבקנו, התאבקנו.

האובך הכבד הפך את הימים האחרונים לזירת היאבקות,

העבודה בשדה הפכה בעינינו לנטולת נופך רומנטי וחן

העיניים דמעו, הפנים שרפו מיובש והנשימה כבדה

הירקות שקטפנו עמוסי אבק אפור וערימת הקטופים חסרת ברק של טריות

בחללים שבצרורות העלים יותר אבק מירוק...שבוע האיכסה.

אבל השבוע החלטנו להתנער מהעננה האפורה

והנה- רק החלטנו והתעוררנו לבוקר בהיר.

הפעלנו ממטרות שישטפו את העלים משכבת האבק

עדרנו קלות סביב בתי השורשים להחדיר אוויר נקי

דפקנו עם מטאטא על בתי הרשת לחירור מחודש.

וכשהאבק התפוגג הצבעים רוו והמאביקים חזרו לסיים את מלאכת האביב.

צרעות, חיפושיות, זבובים, פרפראים, דבורים וציפורים...

פוסטרים צבעוניים של זמזום אביבי!

פרסום, יחסי ציבור, שיווק, קידום מכירות, דפים מעוצבים

הם כלים שהאדם משתמש בהם בעשרות השנים האחרונות,

אבל לא אנחנו המצאנו את השיטה.

הפרח הוא משרד הפרסום הראשון והגדול בעולם.

הוא לא מתעסק בקטנות, לא מעסיק מעצבים גרפיים או קופירייטרים,

ובכל זאת מייצר את הכרזות היפות ביותר

הוא התפתח במשך האבולוציה ולמד למשוך אליו רק קהל יעד יעיל

אין לו עניין להאכיל, לחמם, לפנק חרק רק מתוך טוב לב

הוא עושה זאת בשביל התגמול, בדיוק כמו תנובה, אופטיקה הלפרין

או אלפי החברות המפרסמות.

הפרסומת היא גורם המשיכה

היא חייבת להיות ברורה ומתומצתת,

היא חייבת לצאת לאור בסביבת הקליטה של המאביק,

ובשביל שהמשיכה תהיה מיידית וחזקה התגמול עבור המאביק חייב להיות צורך קיומי.

כמו בפרסומות בטלוויזיה, לרוב מדובר על מזון אבל לפעמים מדובר

על חברות לבית כמו אייס או עמינח- קן, מיטת הטלה, איזור מחומם, מגן מרוח, גשם

או כמו באיקאה חומר לבניית קן (עשה זאת בעצמך)!

גם המטרות זהות- פיתוח והרחבת שטח המחייה של החברה או של הפרח

והפצה וחיזוק הצאצאים של החברה או של הפרח.

והפרסום, כמו תמיד עובד!

במיוחד אם הוא פרובוקטיבי, עז צבע, מסוגנן צורה ומדיף ניחוחות.

אז מגיעים המאביקים בעלי הארנקים הנכונים ומבצעים פעולת רבייה.

כל כך פשוט ובסיסי- ככה גאוני!

ושלא יעבדו עליכם!

___________________________________

ועוד מהשבוע האחרון-

זהר מצאה בארגז קיפוד

נטלי גילתה בארגז ברווז

אנחנו מצאנו בערוגת הגזר ילד עירום עם חיפושית

וכשהסתכלנו לשמיים וראינו שעל העץ כבר יש פאפאיות

וכשהסתכלנו על האדמה וראינו את מאות זרעי הגדילנים מפוזרים

ידענו שהקיץ כבר נושף לנו בעורף!

_______________________________

מה מבשלים באביב?

ארץ ישראל נשתבחה בגפן, עוד סיבה טובה להישאר כאן.

עכשיו זה הזמן לצאת עם הקטנים להתבונן בהתהוות הענבים

ולקטוף את העלים הבהירים הרכים החמצמצים,

להזמין את המתבגרים, בעיקר אלה הצופים ב"מאסטר שף"

לתבל אורז במה שאוהבים (בטח שאפשר וטעים עם אורז בשמתי מלא, חצי בישול)

לעטוף ולגלגל קומה

ועוד קומה

ועוד קומה. העבודה הקשה היא רק בעיניי המתבונן.

בפועל זה צ'יק צ'ק וגם פעילות שהנוער אוהב.

לתבל בעגבניות מרוסקות, המון לימון, נענע, שום, מלח ופלפל,

לכסות במים ולהניח מעל צלחת שתהווה משקולת נגד התפרקויות

לבשל על אש נמוכה חצי שעה.

מקררים והופכים על הצלחת את כל הערימה

עם כיבודים!

_________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
חשיבה חיובית
31.4.12
חשיבה חיובית?
מבט אחד במגש שתילי העגבניות וחוסר האונים משתלט עלי
"מה קורה? מלחמה"? הנה האופטימי הגיע...
"למה שהעגבניות ירצו לגדול אם את מסתכלת עליהן ככה"?
גידול עגבניות בשדה אורגני לא מתאים לבעלי עצבים רופפים כמוני,
אני למודת קרבות בשדות אדומים,
השתילים עדינים וצריך לשתול אותם ברגישות,
אז יגיעו הערצבים, אחריהם הוירוסים, הכנימות, כוויות השמש,
ובעשרה קילוגרמים האחרונים יקננו עשי מנהרת העגבניה....
"כן, אני עונה, מלחמה"!
"אתה חושב שאם אפיץ אור ואהבה השיחים ישגשגו"?
"אולי כן ואולי לא. מה שבטוח אם את לא משנה גישה
אני לא רוצה שתרדי איתי לשדה"
כמה נשימות עמוקות, הכל עניין של החלטה, כוונות טובות!
ככה סיימנו לשתול שלוש ערוגות, הזדקפנו...
מבט אחד אחורה הספיק כדי להבין שהערצבים כבר כאן,
שתיל אחד ממוטט נגוס- שתיל שני לא.
שתיל מתמוטט לאחר שערצב אכל שורשיו
גישה חיובית אני מזכירה לעצמי....
מפזרים אפר שיקשה עליהם לנשום וממשיכים לשתול עוד ערוגה.
שתיל אחד נגוס ממוטט- שני שתילים לא, אוייב אכזר!
גישה חיובית....אני אהרוג אותם ברכות...
שותלים עוד ערוגה ועוד ערוגה ועוד ערוגה,
מרוב שומן הם יתהפכו על הגב למשך הזמן הנחוץ לשתיל עגבנייה להעמיק שורש...
ובינתיים מתחילים בתכנון המערכה השנייה-
המלחמה בעש העגבנייה- הטוטה אבסולוטה.
אנחנו תולים מסביב לחממות קטלני יתושים חשמליים
ועל העצים מסביב לשדה הפתוח תולים את תיבות הגידול שבנינו בימים האחרונים
לעטלפי החרקים

עטלפי החרקים הם יונקים קטנים השוקלים בין 3 גרם ל- 30 גרם,
ציידים מיומנים וזריזים התופסים חרקים גדולים וקטנים תוך כדי תעופה.

הם הטורפים העיקריים של עשים הפוגעים בחקלאות היוצאים לצייד בשעות החשכה
וצדים עד 75% חרקים ממשקל גופם במשך לילה אחד
זה אומר הרבה מאוד חרקים ..
עד סוף שנות החמישים של המאה הקודמת הארץ רוותה עטלפים
אז הכריז משרד החקלאות על עטלפי הפירות המצויים כמזיקים לחקלאות, גנבי פירות,
עמדה שהתבררה כשגיאה נוראה שכן תפקידו של העטלף הוא להפיץ את זרעי הפרי
וללא העטלפים לא היינו זוכים כלל לגדל פירות.
מה גם שהעטלף ממילא מעדיף פירות בר.
נקודה נוספת- עטלף אוכל רק פרי בשל מאוד ומכיוון שהפירות נקטפים בימינו בוסר
כדי שיחזיקו מעמד בתקופת השיווק (מיון, אריזה, יצוא, חלוקה...)
הם לא מעניינים את העטלף.
השמדת העטלפים כוונה נגד עטלפי הפירות אך פגעה קשות בכל סוגי העטלפים.
עם השמדתם התרבו החרקים המזיקים ואיתם גדל השימוש בקוטלי חרקים
המפוזרים בשדות והקוטלים גם את העטלפים.
בשנים האחרונות יש הבנה וניסיון לתקן את הטעות.
מאות תיבות פוזרו בארץ אך יעברו שנים רבות עד שהאוכלוסיה תתעצם
שכן קצב ההתרבות של העטלפים קטן (ולד לשנה)
איכלוס התיבות לא יקרה בין לילה אלא יחלוף זמן עד שריח עץ התיבה
יתמזג עם ריחות העצים בסביבה.
ברגע שהעטלפים יזהו את התיבה היא תשמש להם בית לשנים רבות
(עטלף יכול לחיות שלושים שנה)!
ואז....אז...בדיוק בשנה ההיא....
יבול העגבניות שלנו יהיה כל כך גדול שנזמין את הערצבים לספגטי ברוטב אדום.
_________________
ובעניין בתים לחברי החווה,
לקראת הקיץ תיבות הקינון שלנו מאוכלסות,
ביצים בוקעות, אמהות דוגרות...
למי שיכול אנחנו ממליצים לבנות כמה תיבות ולפזר בחצר,
זה אולי לא קורה מיד, אבל כשמגיעים דיירים
השכנים יהיו נאים בעינכם!
דררה מצויה, זן פולש המקשט לנו את האוויר בעשרות פריטים
צופית ויונק דבש בקן עבודת יד ובאהבה מעוררת קנאה
משפחת ציפורי דרור (אנקורים) שהשתלטו על שובך היונים
______________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
 
המקל והגזר

מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
מַעֲשֶׂה בְּגֶזֶר?
זָרַע אוֹתוֹ בְּגַן הַיֶּרֶק
סַבָּא אֱלִיעֶזֶר

לוין קיפניס 1964

סבא אליעזר ביקר אותנו בתחילת ינואר, טמן באדמה שורות ארוכות ישרות של זרעים.

הגשם המבורך והטוב צינן את האדמה, ריכך את הזרעים וחיזק את השורשים המתעבים.

כך שבדיוק עכשיו, לפני הקיץ אפשר לשלוף את השורש הכתום מהאדמה המהודקת.

לעזרה בפעולת הכירסום המחייבת הזמנו חברים יקרים-

אוהד ושני

מכיוון שהגזר נזרע ולא נשתל, עלינו לזהות את השורשים העבים בטרם שליפתו

ולפנות מרחב לשורשים דקים להתעבות לקראת הקטיף של השבועות הבאים.

יונתן

הגזר התרבותי, גזר הגינה, הוא אחד הירקות הנפוצים והאהובים ביותר בעולם

והוא גם אחד המרתקים שבהם

החלק הנאכל (למרות שגם עלוותו אכילה), נקרא אשרוש. בשלבים מוקדמים צבעו לבנבן

ועם היווצרות הקרוטן הוא משתזף בדיוק במידה המתאימה לכוכב הוליוודי.

מיקה

זני הגזר המתורבתים המוכרים לנו הוכנסו ארצה עם ההתיישבות היהודית החדשה

ואיתם סיפורי תקווה ואימה וגם פיתוח של קינוח חוצה דורות.

כמו למשל: אם תאכלי הרבה גזר בהריון תבטיחי לעצמך ילד ג'ינג'י!

או למשל: מי שיאכל הרבה גזר עורו יהפוך כתום

(תופעת לוואי חולפת ובלתי מזיקה המתלווה לצריכה מוגברת של בטא קרוטן)!

או בשיטת המקל: אם לא תאכל גזר לבטח תידרש למשקפיים!

ומה עם קינוח הגורמה של החברים היצירתיים בקיבוצים הצעירים

שרצו להתפנק במנה אחרונה אך ידם לא משגת מעבר לגדל בשדה-הגזר החי!

יש טעים יותר מגזר מגורד שוחה במיץ תפוזים ומתובל בגרידת לימון?

אב הבר שלו, המצוי בשולי דרכים הוא הגזר הקיפח

(קיפח וגם כיפח ובכל מקרה-גבה קומה),

בעוד התרבותי חונך לפתח שורש כתום ועבה, אביו הבר בעל שורש לבן קטן הנושא מעליו

גבעול מרכזי גבוה, פריחת סוכך לבנה מרשימה ובמרכזה כתם שחור דמוי חרק.

הכתם נוצר ממספר פרחים שחורים ועקרים הבולטים למרחוק, תפקידם למשוך חרקים מאביקים

החושבים לתומם שאם כבר יש כאן חרק, וודאי יש גם מזון וכדאי להצטרף לסעודה.

עוד קצת לתוך הקיץ החם, עם הבשלת הפרי, סוכך התפרחת יסגור על מרכזו להגן על הזרעים

ועם גשמי החורף החזקים, הסוכך יתרכך יפתח והזרעים יתפזרו לכל עבר. כמו קסם...

הגזר הקיפח הוא ממשפחת מלוכה,

שמו הלועזי: Queen Anne's Lace (התחרה של המלכה אן)

אן מלכת אנגליה, סקוטלנד ואירלנד והמלכה הראשונה של בריטניה הגדולה מהמאה ה- 18

הייתה רוקמת תחרה מחוננת והיוותה השראה לשמו המיוחד של הצמח.

מה גם שבמאה ההיא נהגו הגברות לקשט את כובעיהן בתפרחת המרשימה של הגזר הקיפח.

רפואה עממית

נשים רבות ברחבי העולם אוכלות כפית זרעי גזר קיפח טחונים ליום כאמצעי מניעה טבעי.

את שורש הגזר הקיפח מוציאים מהאדמה לפני היווצרות הפרח, בשלב זה הוא עסיסי

ומכינים ממנו מרק טעים במיוחד. אפשר לצרף אותו למרק עוף כתחליף לסלרי או לגזר.

אפשר גם לאפות אותו בתנור. טעים מאוד ויעיל נגד בעיות עור וכבד, בעיות נשימה ולנשים בזמן ההנקה.

מבקרי החנות מכירים את עוגת הגזר המעולה של נטע

במעבד מזון:

3 ביצים

3/4 כוס סוכר קנים

1/2 כוס שמן

1/2 כוס רסק תפוחים

לערבב

להוסיף ולערבב בפולסים קצרים:

2 כוסות קמח מלא או כוסמין

כפית אבקת אפיה ללא אלומיניום

כפית סודה לשתיה

כפית קינמון

אם רוצים גם חצי כוס אגוזי מלך

להוסיף 3 כוסות גזר מגורר

לערבב ולאפות בחום בינוני כשלושת רבעי שעה.

___________________

אנחנו מבקשים להודות למבקרים הרבים שגדשו את החווה במהלך החג,

נעים לנו וחשוב לנו מאוד להכיר את כולכם, זה הופך את הכל לאישי ואנחנו אוהבים אישי.

קיבלנו עשרות מכתבי תודה מחממי לב, שמחזקים אותנו כי אנחנו בדרך הנכונה

ושממלאים אותנו באושר גדול. תודה רבה!

נקנח במיץ גזר, שבוע כתום!

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
ימי קציר

8.4.2012 ראשון לעומר

בלשון המקרא האביב הוא לא שם של עונה אלא עת הבשלת התבואה

"כי השעורה אביב והפשתה גבעול" שמות ט'

ועונת המעבר בין החורף לקיץ נקראת קציר, העונה בה קוצרים את תבואת האדמה

"עבר קציר כלה קיץ" ירמיהו ח'

עונת הקציר נמשכת שבעה שבועות

"מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" דברים ט"ז

מ-ע-כ-ש-י-ו!

היום הראשון של פסח הוא היום היפה ביותר בשדות העמק,

זהו היום הראשון של קציר העומר ואיתו מתחילים בספירת העומר המסתיימת בחג השבועות,

ראשונה נקצרת החיטה הירוקה לתחמיץ המשמש להזנת בקר כשהגרעין עדיין קטן ורטוב.

ובעוד כמה שבועות יקצר הדגן המלא היבש. בימים אלה אפשר להינות גם מהתליש- קציר הקטניות.

כשכבישי הארץ פקוקים, אנחנו יוצאים לטיול בשדות הקרובים, שם החגיגה האמיתית,

שיתוף הפעולה הבסיסי והקדום ביותר בין האדם לטבע.

הקמה בשלה

המקצרה קוצרת

הקומביין ממלא משאיות

הגדיש נערם אלומות אלומות

החסידות מנקרות בחרקים החשופים

העופות הדורסים בוחנים מגבוה את תנועת המכרסמים הנהנים מן הלקט

החסידות מגיעות עכשיו לשדות בלהקות גדולות וכמעט ולא מתרגשות מקרבת אדם.

אפשר לצעוד לעברן בטרם יבהלו עד למרחק של כמה מטרים,

אז יפרשו כנפיהן העצומות וירימו עצמן בקושי לתפוס תנופה לקראת המרום.

טיול מדהים לימי חול המועד!

צ. לבני. מתוך הגדה של פסח לילדים 1955

_________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
בין ישן לחדש

1.4.12

השליפה הקלה מהאדמה, האדום עמוק הנספג בעור כפות הידיים

והטעם המתוק של ביס מכדור עסיסי עטוף בלחות האדמה-

קטיף סלק אישי הוא עונג צרוף!

פתאום חשבתי על סבתא של סבתא של סבתא של סבתא...של רבתא שלי

שכשהתחשק לה משהו לנשנש היא לא אספה ארנק, טלפון נייד, מפתחות, רכב

ונסעה לסופר בשביל לבחור משהו מתוך אלפי מוצרים צבעוניים באריזות מרשרשות.

הסבתא הזו יצאה לשדה או להר ללקט עשבי בר, זו סבתא כלבבי.

המבחר ודאי היה מצומצם ותלוי באיזור שבו היא חיה ובעונה שבה התרחש הסיפור

אבל אני בטוחה שהיא מצאה משהו, עובדה שאני פה, בערוגת הסלק.

כל הפירות והירקות שאנחנו כל כך אוהבים מקורם בצמחי בר,

הם תורבתו בידי אבותינו במטרה להתאימם לצרכינו וחיכנו

צמחים מוטנטיים פותחו, תכונות רצויות נשמרו ושופרו

(גודל, טעם, בשרניות, כמות זרעים)

הרבה פעמים תכונות חשובות אחרות נחלשו בדרך

(עמידות למחלות ולמזיקים, ערכים תזונתיים,

מנגנוני הגנה, סבילות למזג אוויר, סבילות למליחות בקרקע).

כמו בעלי החיים וכמונו, צמחי הבר מגלים אחריות כלפי הדור הבא,

אך בהיותם נייחים ומכיוון שכבר ינקו את כל החומרים המזינים מהקרקע

עליהם למצוא דרכים יצרתיות לפזר את צאצאיהם באיזור פורה.

משב רוח, זרם נהר, ציפורני חיה, לשלשת ציפור או שאריות ממזונו של האדם

הן דרכים המבטיחות השתרשות בקרקע עשירה ובתולית.

יש לי חיבה מיוחדת לצמחים האלה, אלה צמחים חזקים ומבוססים, צמחי אב,

אלפי שנים של תירבות והם בשלהם, עדיין צובעים את הארץ בירוק.

ובכל זאת בדרך כלל קשה מאוד לזהות את המקור,

אבל יש מקרים בהם אני פוגשת פתאום את הצמח ההורה, כמו כאן בערוגת הסלק,

בין הסלקים האדומים צומח סלק הבר הטעים כל כך.

אנחנו אוכלים את עליו וגבעוליו הבשרניים ולפעמים אפילו נוגסים בשורשו המתוק והסיבי.

הכלאות בין ישן לחדש, בין הצמח המתורבת לצמח המקור מתרחשות בטבע כל הזמן.

למשפחת הסילקיים פרטים דומים זה לזה המסוגלים להזדווג וליצור צאצאים פוריים,

הם כולם יפים וטעימים מאוד-

הכלאה בין סלק אדום מתורבת לבין סלק בר

הכלאה בין מנגולד לבין סלק בר

הכלאה בין מנגולד לבין סלק מתורבת

ביסודי נתבקשתי לכתוב את שמות מאכלי חג הפסח

כתבתי מה שהכרתי משולחן החג של סבי ז"ל וסבתי: סילק, כרפסיה, קרע, עכוב, קנרס.

התשובה לא התקבלה ואני לא הבנתי למה...

סבי ז"ל וסבתא שלי הם צברים, דור 17 בארץ, שולחנות החג שלהם, כמו של שכינהם

הורכבו מעשרות צמחי הבר שגדלו בסביבה, זה מה שהם למדו מהוריהם.

השפע הגיע אליהם, אבל לפני הפסח הם הקפידו לצאת איתנו ועם חברים

וללקט את צמחי הבר שהוגשו על שולחנות החג של הוריהם ועל שולחנות יושבי הסביבה.

והנה, לשמחתי בשנים האחרונות צעירים רבים התחילו לגלות בצמחי הבר עניין

וחקלאים מגדלים אותם, כי יש ביקוש.

מלקטים. אדיב, אני והחמור תם.

אביב הגיע-פסח בא

חופשת הפסח היא זמן קסום לצאת לטיולי ליקוט באיזורי הבר.

תרמילי זרעי הבר כבר מיתמרים, מתייבשים ומתפזרים ברוחות האביביות,

אם האדמה שלנו תמשיך לספק חומרי מזון טובים הם וודאי יהיו כאן גם בסתיו.

קציצות ברוטב בר לפסח

מכינים רוטב לקציצות:

במעט שמן זית מטגנים טבעות עבות של בצל ורבע ראש שום ירוק

מוסיפים חופן גדול של סלק בר, תרד בר, עולש, עלי חוביזה...

כמה עלי מרווה, זעתר, נענע, שומר בר

שלוש עגבניות פרוסות ושני לימונים פרוסים דק

קוביות מארבעה תפוחי אדמה, קוביות מחצי ראש סלרי

מתבלים בכף דבש, מלח, פלפל, פפריקה, חמשת התבלינים.... מה שאוהבים!

מוסיפים מים רק עד כדי כיסוי.

מרתיחים, מחלישים אש.

קציצות מתכונת בשרית

מערבבים בקערה:

חצי ק"ג בשר עוף טחון

בצל קצוץ דק

רבע ראש שום ירוק קצוץ דק

גזר מגורר דק

כמה עלי נענע וזעתר קצוצים דק

חופן עלי שומר בר קצוצים

כמה גבעולי גדילן מצוי צעירים וטריים קצוצים לאורך ס"מ

מלח, פלפל ושאר תבלינים ע"פ הטעם.

למתכונת הצמחונית נוריד את העוף

נוסיף שתי ביצים, שתי כפות שמן זית,

שלוש כפות קמח מצה וחופן עלי חוביזה, סלק בר, עולש, תרד בר...

יוצרים קציצות ומניחים ברוטב, מכסים את הסיר.

על אש נמוכה כשלושת רבעי שעה.

מרור (עילת') כזה שגם נשמור על המסורת וגם יהיה לנו טעים

במעט שמן זית מקפיצים בצל קצוץ

מוסיפים חופן גדול של עילת' (עולש) קצוץ שנטבל לדקה במים חמים.

(עוצרים לדקה. שותים את המים שבהם טבלנו את העילת'- מתנה לכבד שלנו, ניקוי לחג)

מוסיפים מיץ לימון וסומק, מלח, פלפל

סלט שמחה רבה

מכינים סלט חסה או כרוב עם גזר, פלפל, מלפפון...רגיל. מה שאוהבים.

מוסיפים פרחי אביב אכילים: פרחים צעירים של חרצית עטורה, פרחי עירית

פרחי בצל, פרחי כליל החורש, כובע הנזיר, חרדל, רוקט....

טעים, יפה, בריא, אביבי, משמח ובעיקר מנצח את הסלט של דודה שוש

עוד מרור טעים (חזרת)
250 גרם שורש חזרת
3 סלקים גדולים
3 כפות חומץ הדרים או חומץ בן יין
כף מיץ לימון
כף סוכר
חצי כפית מלח

שילחו את הילדים הקטנים לחדר אחר, פתחו חלונות, עבדו בחדר מאוורר,

החזרת המגוררת משחררת אינזימים שפותחים את כל מה שנסתם בחודשים הקרים.

קולפים את השורש בקולפן, מעבירים יחד עם הסלק דרך מעבד מזון חזק.
מוסיפים את שאר החומרים, מערבבים ומאחסנים בצנצנת במקרר.
כפית ג'ינג'ר מרוסק תחולל פלאים.
האמיצים מוזמנים לוותר על הסלק.

אם נשארו גירודי חזרת- שדרגו חביתה, הוסיפו לקציצות...

חג שמח!

 
פעמי אביב

26.3.2012

האביב מביא עימו הרבה מחלות עלים, פטריות וכנימות-

כנימות העלה הן חרקים מסדרת הפשפשאים

הן קטנות (עד 5 מ"מ) ומופיעות במיגוון צבעים.

מזונם הבלעדי הוא לשד הצמח, מוהל העלה המכיל ריכוז סוכרים גבוה,

הן דוקרות ומוצצות אותו לגופן בעזרת גפי הפה דמויי הקש

ובהמשך מפרישות מגופן טל-דבש מתוק מאד וערב לחיכם של נמלים וחרקים אחרים,

כך שהיכן שנמצאות כנימות יימצאו נמלים וחרקים נוספים.

הנזק לצמח הוא גדול, עיוות וסילסול העלים כלפי פנים, ייבוש העלה

ופטריות על הפרשת טל הדבש.

הכנימות אוהבות טמפרטורות נוחות כמו שהאביב והסתיו מספקים,

אז הן מתיישבות במושבות של אלפים על העלים.

התמונה הבאה לא לבעלי לב חלש, עלה מנגולד מכונם-

אנחנו גוזמים ומסלקים עלים נגועים ומאווררים את האדמה

אבל הסוד האמיתי בתחזוקת חווה אורגנית הוא לדעת לבחור עובדים,

פועל טוב ידאג לנקות את העלה ביסודיות ועוד יודה לנו על שהגשנו לו ארוחה טובה.

ככה מבצעים את נקיונות הפסח, אחרי יום כזה אין שאריות חמץ-

מזיק חורפי-אביבי נוסף הוא החילזון.

בשעות הבוקר החמות הוא נח במלונות קרירים ומגינים משמש,

לב חסה לח מטל, עלי כרוב או סלרי צפופים...

ובשעות הלילה הקרירות הוא יוצא לקרוע את השדה

ובלקרוע אנחנו מתכוונים ללקרוע! זולל עלים מיומן וזריז,

כשנגיע בבוקר נמצא את שאריות הבילוי הלילי.

אבל עזבו נזקים, ראו כמה הוא יפה,

כמו תכשיט-

כל זה כמובן במידה והוא זכה להיוולד עם קונכיה,

החשופית מזיקה באותה מידה ובכל זאת בכל מפגש עם אדם

היא שומעת זעקות לעג, קלס ואיכסה.

בקרוב יכנסו החלזונות לתרדמת קיץ ויניחו לנו עד לחורף הבא.

________________

האביב מספק שפע עבודה, אבל מפצה בימים יפים ובפריחות מרהיבות

אנחנו נפרדים בהדרגה מירקות חורפיים, מכסחים ומצניעים בקרקע,

נפרדים מחלקות חורפיות למנוחת קיץ ומכשירים חלקות חדשות לעונה החמה.

עוד כמה ימים כשהלילות יתחממו, נטמון בקרקע שתילים צעירים ונתפלל לקיץ רחום,

עד אז אנחנו מנצלים את המסלולים שנוצרו בין הערוגות לתחרויות ריצה מקצועיות,

שמחה רבה-אביב הגיע

ובשעות בין הערביים החווה נראית כמו הדפס יפני

שריקה חרישית של הרוח האביבית המסירה את האבק מהעלים,

כמה דקות של צרצורי צרצרים ואחר כך שקט וצללי עלים.

סיום יום.

ובשקט של השעות הללו, כשאנחנו נפרדים ומתפזרים, מתרחשים הדברים האמיתיים-

אנחנו לא מתאפקים ומגיפים את החווה מאחור, מפתיעים בביקור.

פוגשים חבר שלא היה כאן בשעות העבודה-

והמון כאלה שמנצלים את העובדה שבעל הבית איננו

רואים איך בשקט הזה האביב מגדל את הקיץ-

שריגי גפן מברכים עלעלים ראשונים

התאנה חונטת פגיה

הדפנה מבשמת את הערב

והצבר ערוף הראש מתקן עצמו ומוציא עלי קיץ ראשונים, בסיס לסברסים המתוקים

וכמובן כמו שבטח יכולנו לדמיין פגשנו גם את ארז (האינסופי)

שיצא לריצת ערב והחליט על הדרך לנכש רק ערוגה אחת

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

____________________

 
איך יודעים שבא אביב

19.3.12

גיא, תלמיד כיתה ג' הציג בפנינו את מחברת "נושא".

הנושא השנה הוא "עונות השנה".

במחברת שאלה: איך נדע שהגיע האביב?

תשובה: אם אחרי ה- 21 בחודש, סימן שהגיע האביב.

ליד התשובה סימנה המורה טלי סמיילי מחייך וכתבה: "כל הכבוד!".

שאלנו את גיא אם זה אומר שעדיין לא הגיע האביב?

"טלי אמרה שהאביב יגיע ביום רביעי"

"תצאו לטיול לראות אותו"? שאלנו

"לא רואים אותו, הוא יגיע. אפילו בתחזית אמרו את זה".

מכיון שלא שמענו את התחזית ומכיון שאנחנו ציידי עונות מיומנים,

הצענו לגיא, לאחיו ולהוריו להצטרף לצייד האביב שלנו,

ככה שאולי נצליח ללכוד אותו לפני יום רביעי.

יצאנו לטיול של חצי שעה ותראו כמה אביב תפסנו...

כשראינו את הרוח שט על גלי ים השיבולים שמסביב ידענו שהאביב ממש לידנו.

ראינו אותו נובט את דרכו החוצה דרך קליפת גרעין קישוא,

בסוף החודש נעביר את השתילים לאדמה והם ילוו אותנו עד לאמצע הקיץ.

גבוה בין ענפי האורן, האביב פרח בכתום

ולמטה ראינו את האביב מתחסל, ממלא את בטני הזחלים הרעבים

(עלי מלפפון)

נראה היה שגם החרקים מחפשים אותו...

פגשנו עשרות מהם, מגששים, בולשים-

ציידי עונות מיומנים יודעים שאפשר לזהות את האביב על פי גווניו הבוהקים,

לפעמים נראה שבאביב הצמחים מרווים עצמם בצבע לפני שיגיע הקיץ וידהה אותו מהם.

אבל כדי להיות בטוחים שצדקנו הצמדנו לחולצתו של גיא את מחוגי האביב,

מחוגי מקור החסידה מדוייקים יותר מכל תאריך על לוח השנה.

אם היבשים מביניהם מסתלסלים, סימן שהאביב כבר כאן.

ולגבי שאלתה של המורה טלי: איך נדע שהגיע האביב?

גיא יוכל עכשיו לענות תשובה יותר מדוייקת.

את האביב קשה להכיר בין שורות המחברת או על משבצת בלוח השנה,

זו משימה שדורשת מסע צייד בן (לפחות) חצי שעה בחוץ.

יום שוויון האביב מתרחש בסביבות ה 21 במרץ.

נקודת השוויון של אורך זמן האור ואורך זמן הלילה

עבור צופה בכל נקודה על פני כדור הארץ.

ים השיבולים שמסביב
על גליו לשוט יצא הרוח.
אלף חיוכים אלי שלח האביב,
שמש חביבה יצאה לשוח.

יצחק קינן

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

________________

 
לך אל הנמלה עצל

12/3/12

משל החרגול והנמלה של איזופוס מספר על החגב ההולל

שחגג בחודשים החמים בריקוד ובזימרה

שעה שהנמלה החרוצה אגרה מזון לחורף,

כשהגיע החורף החרגול התחנן למעט מזון

אך זכה לגערה על אורחות חייו הבזבזניים.

גם שלמה המלך, לפניו השתמש בנמלה כמשל לחריצות:

"לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם.

אשר אין לה קצין שוטר ומושל.

תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה".

ובמילים אחרות, בשביל ללמוד איך להינצל מעוני וממחסור

יש להתבונן בנמלה החרוצה הפועלת ביוזמתה,

מתוך אחריות לעתיד וחסכנות

(אפילו ללא דרישה ממנהל עבודה).

אני רוצה להאמין שגם איזופוס וגם שלמה לא באמת חשבו רעות על החגב,

איזופוס השאיל את החגב להדגיש את חריצות הנמלה.

החגב כמו הנמלה, הדבורה, החיפושית, החלזון... פועל מתוך אינסטינקט רמשי.

ואילו אני? איזה אינסטינקט מוביל אותי?

שלחו אותי לפני שעתיים לקטוף כרישה (לא מסגירה שמות).

ובדרך...

השדה טרום אביבי, מתחדש ורוחש

זמזומים ופריחות (ברוקולי)

ריחות וגוונים (רוקט)

צבעים וצורות (חלמית)

ניצנים והתהוות (עירית)

נביטה והתרחבות (תפוחי אדמה)

רפרוף וחופש (לבנין הכרוב)

אני חושבת על מוסר ההשכל ששלמה ואיזופוס ניסו ללמד אותי

חיי עמל, עבודה וחיסכון, תכנון עתידי.

או במילים של מנהלת העבודה שלי:

"לכי תעשי משהו מועיל, תקטפי כרישה"

אני נזכרת בפתגמים מבית הספר:

"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"

"סוף מעשה במחשבה תחילה"

"אדם ישן במיטה שהציע לעצמו"

בני האדם, שונים מהחרקים שנוצרו כטיפוס פועל, שפועלים אינסטקטיבית.

שלא כמו החרקים אולפתי להיות פועלת, המשיכה שלי היא לא למשימה, אלא ליפי הדרכים,

לכן לא הוגן להגיד לי, העצלה, ללכת אל הנמלה ללמוד ממנה מוסר עבודה,

כמו שאי אפשר לדרוש מן הנמלה, החרוצה, ללמוד ממני עצלות.

הנמלה, כמו שאר החרקים, פועלת במהותה, מתוך הנעה פנימית.

מהחרקים שאני פוגשת בדרך אני רוצה ללמוד על יופי וחופש ועולם מקביל לשלי,

על דרך חיים אחרת, על תכלית ומטרה ראויות, לא מעוררות שאלות.

ובעוד כמה שעות, כשאסיים להתבונן ולהריח,

אעלה לחנות עם ארגז עמוס כרישות ריחניות, כי יופי יכול להתערבב עם עבודה.

וכשישאלו אותי למה התעכבתי בזמן שכולם עובדים,

אסביר שניסיתי ללמוד מהנמלה.

ומוסר ההשכל (לשלמה, לאזיפוס ולמנהלת העבודה הקשוחה שלי):

אם אתם רוצים עבודה זריזה ויסודית, הטילו אותה על אדם המעונין לעשותה.

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

_____________________

 
טיול משפחות חורפי

אנחנו מכירים את התסכול שמגיע עם כל חג,

רוצים לטייל אבל האתרים גדושים והכבישים עמוסים.

אז לכבוד חופשת פורים ממליצים על מסלול טיול משפחות מקסים בבקעת הירדן,

מתאים לכל הגילאים, בעיקר לימי החורף, גם אם הם סוערים

מתאים להולכי רגל, לרוכבי אופניים ומקסים גם במכונית עם עצירות מופלאות.

לפעמים נראה שבגלל שכל כך חם ומזיע בבקעת הירדן בקיץ,

אנשים מוותרים עליה בחורף ודווקא אז הבקעה נראית ומריחה כמו זר פרחים

יצאנו בשבת האחרונה, יום קר וגשום לשמורת אום זוקא המשתרעת במורדות מזרח השומרון

(ממערב לכביש הבקעה, סמוך לישובים חמדת ושדמות מחולה).

הפרשי גובה של 450 מ' בין גבולה המערבי של השמורה לגבולה המזרחי

מייצרים איזור פראי, שומם, מגוון בחי ובצומח לאורך המסלול.

תצפיות עוצרות נשימה (הצלחנו לראות את החרמון המושלג), קניונים, אחו מרהיב,

פרחים ובעלי חיים, שרידי מחנה צבאי רומי, אבל עזבו מילים ותראו איך זה נראה:

בגלל שזה היה טיול משפחות, נפגשנו עם משפחות נוספות.

כולן היו חביבות, כולן הופתעו לפגוש בנו ולכולן היו גורים מתוקים. גם לנו.

המשכנו במסלול הצבעוני עד לעין סוכות הסמוך.

עין סוכות בקיץ הומה מטיילים, אפר דביק, שמש לוהטת ומסנוורת ויתושים

ואילו בחורף הוא שומם ונקי

ובעיקר נראה כמו ציור של קלוד מונה בגווני ירוק, כחול, אפור וחום.

"הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית":

עין סוכות היא נביעת מים צלולים מוקפת קנים הנשפכת מבריכה קטנה למאגר ענק ומרשים,

עומקו שניים-שלושה מטרים.

בנקודת הנביעה המים חמימים למגע וכך גם בכל הבריכה הקטנה עד לאמצע האמה.

ביום קר רגליים יחפות יהנו מזרמים חמים ומעיסוי אבנים.

מסלול היקפי מתוך המעיין ובחזרה החוצה עובר דרך קנים גבוהים וצפרדעים מקרקרות,

מבוך קסום וחמים לילדים ולמבוגרים.

ילדים אמיצים כמו שלנו לא מחכים להוראות, מעבירים במים ובסבך הקנים שעתיים של אושר

ואילו הורים לא אחראים, שלא הצטיידו בבגדי החלפה יאלצו לשלוח את הילדים לריצת ניעור וחימום

המסלול מרהיב, השבילים רחבים וברורים ויחד עם זאת בסמוך לגדר המערכת ולשטחי אש.

אין לסטות מהשבילים ומהכבישים המצוינים ויש להישמע להוראות השילוט במקום.

שפע מסלולי טיולים בבקעה החורפית וכולם על מרבדי פריחה ואוויר צלול,

אם תטעו בשביל, תגיעו לאחר יפה ממנו. לא פגשנו מכונית, אופניים או הולך רגל אחד.

טיול מושלם לחופשת פורים.

 
מסיבת תחפושות

פורים

5.3.2012

להתקין תחפושת לפורים זה עניין של השקפה-

יש את החפיפניקים- מרכיבים איזה אף ויוצאים

ולעומתם את המשקיענים, בעלי התחפושת המושלמת

ומלכת הכיתה, אפילו אם היא תתחפש לתמרור עצור היא תמיד תהיה הכי יפה

וזו שחיכתה כל השנה לפורים, בשביל לחמצן את השיער

יש כאלה ששינוי קל במבט וכבר קשה לזהות אותם

והאחת שבכל שנה חייבת להיות הכי פרובוקטיבית

הדביקים האלה שלא משנה מתי, תמיד עושים הכל ביחד

והמתאמצים, אלה שעבדו על התחפושת כמה חודשים

____________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
משנכנס אדר

27.2.12

"הפכפך הוא חודש אדר - פעם שמש ופעם מטר"

כך אמרו חז"ל.

אדר הוא חודש מגונן.

הבקרים קפואים, הימים חמימים או קרים מאוד,

האוויר ספוג לחות או מעורבל ברוחות מייבשות, השקיעות הולכות ומתאחרות,

אובך וראות דעיכה והתעוררות.

דווקא בגלל זה אדר הוא החודש המושלם לדרוך על האדמה.

מניחים רגל יחפה, מרגישים את העקצוץ המדגדג ושוברים את הקרום הדק והקשיח

עם משקל הגוף, שוקעים לתוך שכבה רכה וחמימה, סוג של ספא.

הצלקת המקננת מעל האדמה שומרת על הלחות ועל הטמפרטורה הדרושות לחיים המתעוררים בעומק.

מגינה על התרחשות החודשים הבאים, על זרע האביב.

כמו האדמה גם הירקות שלא הספיקו להיקטף מגינים על עצמם בעור סדוק ויבש.

בימים קרים הם עוצרים, נשמרים שלא לפגוע בהיווצרות הזרעים

ובימים חמימים מאיצים גדילה, מבטיחים עתיד פורה.

ואצל החרקים מצעד זאטוטים, הצעירים פושטים על השדה בזהירות,

בימים חמים מטפסים לצמרות העלים ובימים קרים מתחפרים מתחת לרגבים.

המתבגרים הראשונים כבר מגלים אחד את השני, מתחברים.

והזקנים מפנים מקומם לדור הבא, מפקירים עצמם לרוחות היבשות.

מושית השבע בשעתה האחרונה, מתקלפת, מיובשת.

שירת הברבור בשבע נקודות.

היתושות מזדרזות להעמיד עוד דור, מטילות ומסתלקות.

מהר מהר, עוד מעט ויתייבשו השלוליות.

והדבורים מגבירות הילוך, קשובות לזמני השמש, עובדות במרץ.

ואנחנו גם, קשים מבחוץ ורכים מבפנים.

העור יבש והשפתיים סדוקות כי ככה זה לכולם בעונה הזו,

בדיוק כמו האדמה, הצמחים, בעלי החיים,

בחודש אדר קיים גם בנו דחף מגונן, אנחנו שומרים על הבפנים.

המחשבות, התוכניות והתקוות מתעוררות בתוכנו,

בעונת האביב הקרבה הן יגיחו.

ומה עוד אמרו חז"ל על אדר?

"מרבין בשמחה"

אז כשאין ברירה אין ברירה ואנחנו הרי ממושמעים-

שפתון על שפתיים יבשות, כך קל יותר לחייך ונעים יותר לעבוד.

חודש שמח ומבדח!

בקיץ פתחנו דלעת מזל דגים מקסימה ושמרנו את התמונה לעכשיו, לבני מזל דגים.

מזל טוב!

________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
על משפחות

20.2.12

בראשית שנת 1995 התרחשו שני אירועים גדולים

שטילטלו קשות את האנושות כולה.

הראשון בתחילת ינואר, כשהפכתי אמא לתאומות

והשני בתחילת פברואר כשהוחלט לשנות את שמו של יום האם ליום המשפחה.

איזה עיתוי. מרפי ואני.

עוד כמה זעזועים באותה שנה עד שהתעמעם הזרקור שכיוונתי על עצמי

והתברר לי סופית שציר העולם הוא כנראה לא אני.

אני חלק.

מקבוצה, ממשפחה.

אומרים על משפחות זה עסק מורכב, מיושן, מוסד שפשט את הרגל,

לא תואם את רוח התקופה.

אבל משפחה זו קבוצה וכולנו הרי חיים בקבוצות.

אפילו כאן, אנחנו העובדים בחווה ואתם המקיימים אותה, חלק מקבוצה.

השבוע, בסימן יום המשפחה, על שתי קבוצות בחווה

משפחת הדובונים, פרפרים טוואיים, מונה למעלה מ- 11,000 מינים ברחבי העולם.

נציגה בחווה הוא דובון הקורים או דובון האביב.

אנחנו קוראים להתגודדות הדובונים קיבוץ, קיבוץ יציב שלא נמצא בתהליכי שינוי או הפרטה,

חיי שיתוף וקהילה שמחזקים, מבססים ומכפילים את האוכלוסיה משנה לשנה.

בסביבות נובמבר-דצמבר התמלאה החווה בפרפרים שהגיעו להטיל ביצים ירוקות על העלים

ועל האדמה ומתו תוך ימים ספורים.

בימים אלה בוקעים התינוקות מהביצים וגדלים באופן עצמאי תחת אוהל קורים שטוו לעצמם.

יחד עם האוהל הלבן הפרוס מעליהם הם מתקדמים בשבילים ירוקים ומכלים כל עלה שאליו מגיעים,

ההתגודדות תחת היריעה מספקת להם מחסה מהשמש, מהגשם ושומרת על הטמפרטורה הרצוייה.
מידי פעם הם יוצאים למסע צייד ומיד חוזרים ומתכנסים ללינה משותפת תחת הקורים.

עד האביב לא תהיה ערוגה שלא יגיעו אליה והם ישאירו אחריהם שדה מכורסם,

אז יגיעו לגודל זחל בוגר, שערותיהם יהפכו ג'ינג'יות (קיבוצניקים אמרנו?),

יתחפרו לעומק האדמה ויתגלמו בתוכה עד לסתיו לגלגול חיים נוסף.

דובון קורים, זחל בוגר

_____________________________

משפחת המצליבים או החרדליים או הכרובים היא משפחה שמככבת עכשיו בשדה

ומתכרסמת להנאת דובונים הקורים.

שמה נובע ממבנה הצלב שיוצרים ארבעת עלי הכותרת של הפרח.

המשפחה מונה כ- 3000 מינים. התרבותיים המוכרים הם הכרוב,

הברוקולי, הצנון, הצנונית, הלפת והכרובית.

אך רוב חברי המשפחה הם עשבי בר חרדליים בעלי פרחים בגווני ורוד, לבן, צהוב

והם מעוררים המון שאלות שמגיעות אלינו בתקופה האחרונה.

מה ההבדל בין רוקט לרוקולה לאורוגולה? מה ההבדל בין גרגר הנחלים לראשד?

האם מותר לאכול עלי צנונית? למה העלים מרירים? מריר זה סימן לרעל?

מדובר על משפחה ענפה ביותר, המקשטת לקראת האביב את צידי הדרכים

ברבבות פרחים דומים ומרהיבים ביופיים: חרדל לבן, חרדל השדה, לפתית, בקבוקון וחטוטרן מצוי .

התבססותה של המשפחה נזקפת לזכות שמני חרדל המצויים בתאים

ומגינים עליה מפני רוב החרקים המזיקים

(כמובן שלא בפני דובון הקורים וגם לא בפני לבנין הכרוב עליו נספר בקרוב).

זו הסיבה שהפצת הזרעים מקומית, קרוב לצמח האם והתוצאה היא מרבדי צבע.

שמני החרדל אמנם מרחיקים חרקים אך אינם רעילים לאדם, לצאן או לבקר,

מה שמאפשר לנו ליהנות מהטעמים המרירים-חריפים ומהסגולות הנפלאות.

כל העלים של חברי המשפחה מרירים קלות-חריפים, הפרחים והזרעים אכילים,

מעולים בסלטים, במרקים, כרטבים...

מקור מעולה לויטמין A, ויטמין C, ברזל וסידן. מתאימים נגד הצטננויות,

כאבי פרקים, ניקוי המעיים, אבנים בכליות, תולעי מעיים והגברת יצור חלב אם.

הרוקט הוא אחד מבני המשפחה, נקרא גם בן חרדל מצוי, שתורבת בגירסאות שונות

כך נמצא אותו במקומות מסויימים בשם אורוגולה או רוקולה, אז עליו משוננים ודקים

ולפעמים בשם רוקט או רוקה אז עליו עגולים ובשרניים.

רמת המרירות והחריפות מושפעת מסוג העלה, איזור הגידול וכמות ההשקייה.

עליו של גרגר הנחלים עגולים ואילו עלי הראשד משוננים ופרחיו קטנים ולבנים

ולשאלת השאלות, האם ניתן לאכול עלי ברוקולי, קולורבי וצנוניות? בוודאי שכן.

אנחנו מצרפים עלי צנונית, ברוקולי וקולורבי צעירים למארזי העלים שלנו,

אז בוודאי חלקכם כבר טעמו מהם.

יש עוד המון משפחות, בשבועות הקרובים בוודאי נזכיר עוד כמה.

ובינתיים...טוב שקבעו לנו יום בשנה, ל' בשבט כיום המשפחה,

זה מזכיר לנו כמה חשוב להיות חלק מקבוצה.

יום משפחה שמח, שתמיד יהיה מה לחלוק ועם מי לחלוק, בשמחה ובאהבה

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
עץ, פרי ואהבה

13.2.12

"תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה
שניים ויש להם ציפור על הכתפיים
תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה
שניים ומבטם צלול מאיר עיניים"

מיכל סנונית

_____________

שנת הפרי מתחילה ונגמרת באהבה, בראש השנה לאילנות.

פירות שחנטו עד לט"ו בשבט נחשבים לפירות השנה שעברה

ואילו פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים לפירות השנה החדשה.

כך יודעים אילו פירות של איזו שנה בהקשר של תרומות ומעשרות.

לא סתם נבחר התאריך החקלאי חמישה עשר בשבט כראש השנה לאילנות.

רוב ימי הגשמים מאחורינו והפריחה היפה מתחילה לצבוע את הדרכים.

מכאן ואילך מתחילים הפירות להיווצר, חנטה.

מכיוון שלרוב בט"ו בשבט הפריחה רק מתחילה, אין כמעט פרי שחונט לפני החג.

לפי רש"י החנטה היא נשירת הפרח ותחילת היווצרות הפרי

ואילו לפי הרמב"ם החנטה היא הבשלת הפרי עד שגרעיניו טובים לזריעה חדשה.

אנחנו דבקים בעמדה של רש"י, בהיותה בעיננו בעלת ניחוח דרמטי ורומנטי,

סביב העץ זמזומי דבורים, רפרוף כנפי ציפורים, טיפוף רגלי חיפושיות, לינת עטלפים,

טיפוס חרקים, התחפרות תולעים, ביקור מכרסמים, ניעת הענפים...

ומשהו מכל ההתרחשות מוביל לשניה המדוייקת

בה גרגר האבקה מוצא דרכו אל שחלת הפרח והפרי נוצר.

ואחר כך ההמתנה, להתרגשות שבאה עם הביס הראשון.

ט"ו בשבט מציין נקודת זמן ראויה לעקוב אחר הגדילה וההתחדשות של הטבע.

כשמצטרף אלינו ילד נוסף למשפחה אנחנו נוטעים עץ שיגדל יחד איתו.

הילדים אוהבים את העצים שלהם, עוקבים אחרי התפתחותם לאורך השנים ומשווים גודלם לגובהם.

השבוע קיבלנו מייל מרגש ממשפחה שנולד בה בשבוע שעבר בן ראשון, שמו שקד

ושבהשראתנו נטעו בחצרם עץ שקד. אושר גדול!

בילינו את החג במעקב אחרי שלבי התחדשות העצים שלנו,

למען האמת אצלנו רוב העצים קופצים ניצניהם ומעדיפים להתכרבל עוד קצת תחת העננים האפורים.

אנחנו רואים בכך הבטחה לעוד ימים חורפיים מבורכים.

אגס ומאחוריו אגוז

רימון

תאנה

אבל בכל זאת ט"ו בשבט

ומהשקדיה, מלכת החג, אנחנו מצפים לקצת ייצוגיות.

בעוד השקדיות מדרום למושב עומדות בתלם צייתניות ומגונדרות

השקדיה שלנו מורדת במוסכמות, מנצה בקושי, לוקחת את זמנה עד הפריחה.

הרי ידוע שהדשא של השכן ירוק יותר.

(אבל התפוח שלנו ורוד יותר)

ובכל זאת גילינו עץ חרוץ אחד שכבר חנט.

השסק הזריז המבשר את האביב הממשמש

ובין ירקות החווה בחרנו לצלם שיח שעועית יעיל במיוחד

שגם פורח, גם חונט וגם מבשיל בעת ובעונה אחת. הצטיינות יתרה!

ולכל החוגגים מחר את חג האהבה,

שתזכו כל הימים להיות נאהבים ולאהוב מכל הלב,

אהבה אמיתית מחזקת ומאחדת.

כזאת בדיוק!

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

___________

 
6.2.12

בסוף השבוע האחרון השארנו את עופרה ויוטה לשמור על החווה

עזבנו את הגשם ונסענו לתערוכה החקלאית בחצבה,

למדנו על זנים חדשים וטעימים שבכוונתנו לנסות ולגדל גם אצלנו.

הדרמנו לסלעי הבולבוסים בנחל יעלון ולדיונות של חולות כסוי,

איזור שממש חייבים להכיר, מומלץ בחום רב ובעיקר בעונה זו.

ובינתיים בעמק הגשם פסק, השמש ניגבה את העלים

והשדה שעזבנו נמשך אל חומה, מזדקף ופורח

ברוקולי יום לפני פריחה וברוקולי יום אחרי פריחה

צנוניות נולדות מתוך האדמה, מתפנקות בשמש

התברכנו ואנחנו עובדים במקום שמתחדש ומשתנה ללא הרף,

ערוגות חומות מתקשטות בפסי ירק, הזרעים שספגו מים טובים

התעוררו ושלחו פלומה ראשונה אל האור המלטף

נבטי גזר

ונבטי בצל

הגלים בשלוליות שכחו, היתושות הזריזות הגיעו להטיל ביציהן במים העומדים

וגם חיכתה לנו הפתעה מרגשת,

אחרי חודשים שאנחנו מתכננים ולא מתפנים, הנותרים בחווה הפשילו שרוולים

ורצפת המשתלה החדשה כמעט מוכנה.

כמה יופי, כמה אור, כמה טוב לחזור!

______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
חורף אמיתי
30.1.12
השדה מתרגש בירוק עמוק חורפי. זה מדבק.
מרגישים את זה כשצועדים בבוץ.
ההליכה כבדה ומתחילים להתנשף, הלב פועם במהירות,
הקור חודר לבית החזה וממלא אותו חלל אושר.
אושר חורפי.
צבעי החורף אפורים צבעוניים. יש דבר כזה.
ניצן ראשון של תפוח
עלי גויאבה מאדימים מקור
שסק מאפיר
בשבוע שעבר טיילנו בשדה כשהתחיל לרדת ברד.
הפכנו מטרה לצלפי צרורות לבנים, לא מזיק, קצת כואב ומאוד מצחיק.
ירקות עלים לעומתנו התחוררו או נוקדו בבורות.
מנגולד פצוע.

בשדה אורגני אפשר לראות את קצב העונות.
לעומת הקיץ שמפרק את שאריות החורף הקודם באיטיות עד שהן מתמוססות בסופו לקרקע

החורף מתנקה מהר ומזדרז להשיל את שאריות הקיץ מעליו, מפנה נתיב לאביב.
נשירת ענבים
ענפי תאנה ערומים
נשל רימון

תקופת הגשמים היא קצרה ומלאת עבודה.
אגירת גשמים, איוורור עלים, פינוי ערוגות חולות ופגועות.
בין לבין, בימים יבשים וצוננים צריך לאסוף, לשתול ולזרוע.
את תפוחי האדמה הלבנים שנשתלו באוקטובר אנחנו ממהרים ואוספים,
את המובחרים ביותר נשמור לעונה הבאה להעמדת דור נוסף,
האדמה החורפית מגישה לנו אותם טריים וכמעט מקולפים. מעדן.
תפוחי אדמה חובבי קור.
אנחנו רוצים להספיק ולנצל את העונה לעוד סבב של תפוחים מזן דזירה אדום.
זן פחות עמילני, סופח פחות שמן, בקיצור אם כבר צ'יפס אז מהזן הזה.
הדזירה המובחרים שאספנו בעונה הקודמת כבר מנצים, זה הזמן לטמון אותם באדמה,
צריך לבחור בימים קרים ללא גשמים בשביל שנצליח גם השנה.
תפוח אדמה הוא גידול ידידותי שמשמח כל ילד:
בוחרים בתפוחי אדמה מבוגרים, עם "עיניים", טומנים באדמה מאווררת בעומק 15 ס"מ,
(אפשר ללהוסיף לאדמה חול, ענפים יבשים, שאריות נסורת ללא צבע, קליפות ביצים...).
נותנים לגשם להרטיב ולעלווה היפה להיות יפה. כשיבש מרטיבים.
הפקעות מתפתחות מגבעולים תת קרקעיים, פקעת שנחשפת מכסים באדמה.
חושפים אחרי כ- 100 ימים. אפשר לגדל גם בעציץ עמוק.
חורף אמיתי

יואל גילינסקי, Natural Plenty, אקריליק על בד, 70 על 100 ס"מ.

_____________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה


 
יבחוש בן שלולית

16.1.12

אחרי הגשם החזק הראשון מגרש הכדורסל של בית הספר היה מתמלא מים ולא מתייבש עד לתחילת הקיץ.

היינו מתגודדים סביבו, כל הילדים, מביטים לתוך השלולית הגדולה לראות איך נראה עולם הפוך,

יושבים על מצע פרחי עין התכלת ומחכים לראשנים שיתחזקו ויתחילו להתנועע,

אחר כך היינו סופרים את הצפרדעים הקטנות ובודקים מי הכי גדולה.

האוויר היה מבושם בריח טוב וחורפי של פריחת הנרקיס המצוי שצמח בשולי השלולית הגדולה,

זה היה לפני שתירבתו את הנרקיס, מתחו, צבעו, הרכיבו...אז עוד היה לו ריח של נרקיס, מי שזכה זוכר.

היום אין שלוליות בבתי הספר וגם לא ברוב החצרות, הפיתוח הישובי והחקלאי דוחק את השלוליות לשולי הישובים

והעיריות והמועצות מייבשות ומרססות מחשש ליתושים.

שלולית חורף היא בית גידול מימי עונתי ייחודי, מערכת אקולוגית מגוונת הנמצאת כיום בתהליך הכחדה,

היא מאכלסת בעלי חיים וצמחים ייחודיים, שיחד עם השינויים המהירים בעונה קצרה בהרכב המים,

בטמפרטורה, בריכוז החמצן ובמליחות אמורים להספיק להשלים מחזור חיים שלם בחודשי החורף

ולהמשיך לשרוד בקיץ, בתנאי חום ויובש.

משך הזמן בו קיימת השלולית משמעותי מאוד, פרק זמן קצר מידי לא יאפשר קיום מחזור חיים שלם,

משך זמן ארוך מידי ימשוך לשלולית בעלי חיים נוספים שעלולים לפגוע באיזון האקולוגי.

שלולית בריאה תמשוך אליה ציפורים במנוחה ויונקים צמאים ויגורו בה סרטנים ירודים, דו חיים המזדווגים בה

ומטילים בה את ביציהם כמו אילניות, קרפדות ירוקות, חפריות וטריטונים.

הראשנים יתקיימו מהצמחייה הייחודית והבוגרים מזחלי יתושים ומראשנים.

השלוליות נוצרות בשקערוריות טבעיות בקרקע, כמו בשולי השדה שלנו,

תקופת הימצאותה אצלנו תלויה בקצב חלחול ואידוי המים-

או בשקערוריות מעשה ידי אדם (או טרקטור)

ליד פילטר המים של המושב, בסמוך לחווה יש שלולית שלא התייבשה כבר שלוש שנים

ולצידה סבך קנים. בקרבתה עשרות בעלי חיים מעניינים וצבעוניים

ובסבך הקנים תנים, עופות, מכרסמים ונימיות. כל עונה מביאה עימה אוכלוסיה נוספת

וקרבת השלולית לשדה מרחיבה את המגוון הביולוגי גם אצלנו.

עד לפני כמה עשרות שנים הארץ היתה משופעת בשלוליות, כ- 80% מהן נכחדו

ועל הנותרות מכריזים בשנים האחרונות כשמורות טבע ואיזור לבילוי ולמחקר.

ריסוס השלוליות מחסל את אוכלוסיית זחלי היתושים שנמצאת בשלולית בזמן הריסוס,

אך בדרך פוגע גם באויבי היתושים הטבעיים ובלעדיהם תוך זמן קצר מתקיימת התפרצות נוספת.

השלולית היא מקום בילוי אהוב ומומלץ לכל הגילאים,

גם אנחנו לא מתאפקים ובדרך לשדה נותנים קפיצה ישר לתוך הרטוב,

זה הופך את הבטן בדגדוג של התרגשות וגורם לצחוק להתפרץ,

הרי בימים ברוכים בגשם כמו האחרונים ממילא חוזרים מהשדה מלוכלכים ורטובים

אז למה שלא נהנה בדרך? וחוץ מזה הרי פעם מישהו אמר:

אתה יודע שהילדות שלך נגמרה כאשר שלולית נראית פתאום כמכשול ולא כהזדמנות

אספנו חברים מביני עניין לטיול גשם הרפתקני בשלוליות באיזור החווה,

לא זכרנו שקר לנו כשנלחמנו עם קובות של בוץ

גילינו תגליות מעניינות על האדמה ועל הצמחייה

שקעו לנו המגפיים

ומעלינו זה נראה ככה, לא מושלם? זה היה אחד הטיולים אם לא ה...

ממליצים בקור לנצל את הימים הרטובים, טיול של חמישה כוכבים!

חזרנו, איך לא? לנזיד עדשים חם ומפנק (מתכון בהמשך)

וקינחנו במאפה תפוחים ופירות יבשים מאולתר וטעים (מתכון בהמשך)

__________

והנה תשובתו של נתן אלתרמן לבעיית היתושים:

לשם מה קיימים יתושים בעולם?
יתושים, לשם מה קיימים?
מטרידים ועוקצים, דם אדם מוצצים
מן הדם מתקיימים ורק גרוד גורמים.
לשם מה הם בכלל קיימים?
יתושים קיימים בשביל צפרדעים
ובשרם לחיכם הוא ערב וטעים
קיימים הם בשביל הצפרדעים!

לשם מה קיימות הצפרדעים בעולם?
צפרדעים, לשם מה קיימות?
בביצה הן עומדות, מקרקור כבר צרודות
מיתושים מתקיימות וחירוש רק גורמות.
לשם מה הן בכלל קיימות?
צפרדעים קיימות בשביל החסידות
שאותן הן בולעות ועל רגל אחת עומדות.
קיימות הן בשביל החסידות!

לשם מה קיימות חסידות בעולם?
חסידות, לשם מה קיימות?
הן תמיד נודדות, משחיתות השדות,
גם אינן חכמות, רק להרס גורמות
לשם מה הן בכלל קיימות?
חסידות, זה ברור, מביאות ילדים
אשר יהיו אנשים נחמדים.
חסידות מביאות ילדים!

לשם מה קיימים אנשים בעולם?
אנשים, לשם מה קיימים?
הם הופכים עולמות ועושים מלחמות
לשם מה הם בכלל קיימים?
קיימים הם בשביל היתושים
אשר קיימים מדם אנשים!

לכן אל תתגאה אדם
ואל תרבה קושיות.
לכל יצור כאן בעולם יש סיבה לחיות
ואל תפגע נא ביתוש שעל אפך עומד
יבוא יום ובגללו עוד ילד יוולד
_____________

נזיד עדשים בסיר גדול משרים ללילה כוס עדשים ירוקות, כוס עדשים שחורות, כוס עדשים אדומות

(אפשר להחליף אחד מהסוגי בשעועית מש או אזוקי)

בשמן זית מטגנים בצל אחד קצוץ ומוסיפים קוביות מארבעה תפו"א, טבעות משלושה גזרים, קוביות משני קישואים,

קוביות מבטטה בינונית, קוביות מראש סלרי קטן,

מיד אחר כך את כל העדשים, כף דבש, חצי כפית צ'ילי טחון, עלה דפנה, זרעי כוסברה,

מלח, פלפל ומים. מרתיחים, מחלישים את האש לרבע שעה ומכבים.

מוסיפים ירוקים קצוצים: אנחנו בחרנו בנענע, כוסברה, פטרוזיליה, בצל ירוק והרבה טבעות שום ירוק.

____________

מאפה תפוחים ופירות יבשים (שאילתרנו ביום חמישי בחווה כי נשארו לנו תפוחים לא כל כך...)

בקערה (כ-4 כוסות) קוביות תפוחים (אפשר גם אגסים) ופירות יבשים (אנחנו בחרנו בחמוציות ואגוזי מלך).

בקערה כוס קמח כוסמין מלא, כוס קוקוס, חצי כפית קינמון, חיזקנו בטיפת גרד ג'ינג'ר, 3 ביצים,

מי ורדים לאוהבי ניחוחות, כוס תה חזק מומתק ב- 3 כפות דבש, רבע כוס שמן צמחי וכוס רסק תפוחים קנוי

או כמו שהכנו, בשיטת המגררת, כי לא זורקים תפוחים גם אם הם לא כל כך. כך:

מערבבים הכל ושולחים לתנור. חום בינוני כשעה.

___________

לדפי יומן קודמים יש לגלול למטה

 
8.1.12

כשהחווה האורגנית היתה רק רעיון

ואנחנו היינו עסוקים בללמוד יסודות וכללים

שמנו דגש על שיעורי הטיפול בעשבי הבר.

בחודשים הראשונים עישבנו כל ציץ שביצבץ על פני השטח

וחששנו מכל עלה שמצמח ראשו גבוה מירק.

בניגוד אלינו עשבי הבר דרשו את זכותם על האדמה,

התפשטו וכבשו עד שהבנו

if you can't beat them, join them

זה לא פשוט ללמוד את תחום עשבי הבר,

יש הרבה בלבול, הרבה עשבים ולכל אחד שם ערבי,

שם עברי, שם במדריך ושם שנתן לו השף...

אנחנו התחלנו ללמוד מהערביות המלקטות אצלנו בשטח,

לנסות ולטעום בארוחות הצוות ולנסות גם להזריע ולגדל באופן מבוקר.

התוצאה הגיעה ובכמויות אבל הטעם היה אחר, פחות מרוכז ודי מאכזב.

לא התייאשנו ובסוף הקיץ האחרון ניסינו לדמות לטבע ובחרנו להזריע בשדה בעל

כמה מהעלים הטעימים ביותר.

אנחנו גאים להציג כאן את התוצאות המרוכזות והטעימות להפליא

שהעשירו את הצלחת שלנו במזון מקומי ופשוט,

אך לפני כן הנה צצה לה הזדמנות להוסיף כמה מילים על משמעות הביטוי "שדה בעל"

הבעל הוא האל הראשי בדת הכנענית, אדון העולם. אל הרעם והגשם המפרה את האדמה.

גיבור עשוי ללא חת, בידו האחת אלה ובשנייה חזיז ברק, עומד על עננים ולראשו קרני פיריון,

קולו רם כרעם והוא שוכן בהר הצפון הגשומים.

עלילותיו מסופרות בכתבים מן המאה ה- 14 לפסה"נ

שנמצאו באוּגָרִית (עיר נמל לחוף הים התיכון בצפון סוריה),

נכתב עליו ש"במגע ידו הימנית, אפילו הצבעים דוהים."

צלמית האל בעל, 12-13 לפסה"נ, כ- 25 ס"מ גובה, נמצאה במגידו.


נביאי ישראל ראו בעבודת הבעל בגידה בברית בין ה' וישראל,

בנבואותיהם הזהירו את בני ישראל מלעבוד אותו,

למרות האזהרות, בני ישראל אימצו את פולחן הבעל ושילבו אותו בעבודת ה'.

עד היום משתמשים בשם בעל בהקשר לגידולים חקלאיים התלויים בגשמים- "שדה בעל".

לעומתו, שדה שמשלחים בו את המים בצורה מבוקרת, כמו בגן הירק שלנו,

נקרא שדה שלחין, אולי על שמו של האל שלח- אל הנהרות הכנעני.

והרי שתיים מן התוצאות הטעימות ביותר:

חומעה-חמציץ-חומד-שצ'אב

זהו צמח בעל טעם חמצמץ ורענן

במזרח אירופה מכינים ממנו מרקים חמצמצים

הערבים משתמשים בו לסלט, הוא מוסיף חמיצות עדינה נפלאה

ובמטבחי שף ארופאים מכינים ממנו רטבים ירוקים לבשרים ולדגים.

מרק חמציצים:

בשמן זית בכמות נדיבה מטגנים בצל קצוץ אחד,

מוסיפים קוביות קטנות משלושה תפוחי אדמה,

טבעות משלושה ארטישוקים ירושלמיים,

שומר אחד קצוץ (לא חובה)

טבעות מגזר אחד, טבעות משתי כרישות או צרור בצל ירוק (החלק הלבן),

שני גבעולי סלרי קצוצים, שלוש שני שום פרוסות,

חבילת חומעה-חמציץ קצוצה עם גבעולים ועלים.

מוסיפים מלח, פלפל שחור, אגוז מוסקט,

או כל תערובת תבלינים שאוהבים.

טוחנים, מקשטים למעלה בתערובת עלים נותני טעם על פי העדפתכם,

אנחנו אוהבים נענע, זעתר, רוקט ובצל ירוק (שילוב מנצח).

אפשר לחזק עם לימון וצ'ילי. בתיאבון!

תרד בר-סילק-תרד משי-סבנח

עם תרד הבר אפשר לעשות כל מה שעושים עם התרד התרבותי

עליו עדינים יותר, משיים, ערכו המזין גדול משל התרד התרבותי

ובעיננו גם טעמו משובח יותר,

כדאי להשתמש בו מיד עם קבלתו שכן הוא מאבד מערכו התזונתי לאחר כמה ימים.

אנחנו אוהבים לשלב אותו בסלט של הבוקר ובחביתה בערב.

סלט תרד בר

בקערה גדולה מערבבים

עלי סלק בר, מעט עלי חסה, שני גזרים מגוררים,

חצי שורש סלרי מגורר, סלק גדול מגורר, חופן בצל ירוק קצוץ,

כמה עלי נענע קצוצים, חופן שום ירוק קצוץ.

שמן זית, לימון, מלח, פלפל....אוייש!

אורז פרא עם תרד בר

מבשלים כוס אורז פרא.

מטגנים בשמן זית (בנפרד) בצל קצוץ אחד, שלוש שני שום,

ריבועי גזר אחד, ריבועי קישוא אחד, פרוסות משומר אחד

(מה שאוהבים וכל ירק מוסיף עוד טעמים).

טיגון קל, מהיר, כשתי דקות, לשמור על פריכות.

ממליצים להוסיף בזמן הטיגון כפית דבש או סילאן.

מתבלים במלח, פלפל, תערובת חמשת התבלינים

(או נגיעת קינמון, אגוז מוסקט, זרעי כוסברה...אקזוטיקה).

מכבים את האש וזורקים לתוך הירקות החמים

חופן מכובד של עלי תרד בר וחצי כוס ירוקים כמו פטרוזילה,

כוסברה, נענע, זעתר, בצל ירוק...הכל או חלק משתלב מעולה.

מערבבים בין הירקות לאורז החם לא לפני שזורקים לתוך הסיר חופן חמוציות.

כמה טעים...

________________

אורח חדש שחיכינו לו בחודשים האחרונים הוא שורש הכורכום היקר

תכונותיו הנפלאות נהדרות לעונה הזו:

מכייח, מחמם, ממריץ, אנטידלקטי, מגן על הכבד מפני רעלנים, מאזן כולסטרול,

מקל על כאבי עצמות ופרקים, מעולה לסובלים מאסטמה וסנוסיטיס,

מגביר את פעולת הניקוי בזמן המחזור החודשי, מטהר דם,

מאזן סוכר, עשיר בנוגדי חמצון ובעל תכונות מחזקות למערכת החיסונית.

אבקת התבלין הנמכרת בשווקים אינה טהורה ומעורבבת עם מרכיבים נוספים

לכן מומלץ לטחון אותו או לגרד אותו בפומפיה דקה

ולשמור במקפיא לחודשים ארוכים של שימוש,

אז משלבים אותו בכל תבשיל ואפילו בחביתה ביחד עם קצת בצל ירוק.

כוס תה למצוננים ולמפונקים

שתי פרוסות כורכום טרי

שתי פרוסות ג'ינג'ר טרי

מקל קינמון

כפית דבש משובח

ומים רותחים

_________________

כל מי שביקר אצלנו כבר יודע שאנחנו מקימים תינוקיה אורגנית

אוספים זרעים, שותלים, מטפחים...

זהו תחום שאנחנו לומדים "על הדרך"

ובינתיים כבר מתחילים להציע למכירה שתילים וזרעים

את המלאי נפרסם ביחד עם רשימת המוצרים.

________________

ולמי שהתמיד והגיע עד לפה אנחנו רוצים לחרוג ממנהגנו

ולהמליץ על מסלול לטיול שישי או שבת לכל המשפחה,

פה ממש על ידנו, שביל נחל חרוד.

אנחנו רוכבים אותו עם אופניים אבל הוא מתאים לכל סוגי הרכב ולכל הגילאים,

כדאי להיכנס דרך מאגרי המים ובריכות הדגים של חפציבה:

מים וציפורים

בריכות דגים (שיטות הגידול והצפיפות הם נושא לדיון בפני עצמו)

שדות העמק היפים

עצי שקד בעונה הזו הם במצבם היפה ביותר

עלווה המתחילה מלמטה וענפים ורודים חשופים מלמעלה

מאחלים ומייחלים שהשבוע יהיה סוער וגשום,

מחוזק בתופי רעמים, בחזיזי ברקים ובבתים חמים.

________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
משאלה

1.1.12

חודשים חמים של ציפייה לגשם, לנביטה, לירוק המתפשט ומשתלט על כל שדה הראייה,

לריחות, לבוץ הרטוב, למגפיים...

לא שזה לא קורה, כבר נחתה עלינו מנה יפה שסיפקה את כל הנחוץ לעשבי הבר להתעורר,

לירקות להתמלא ולעמק לשנות גוון ובכל זאת אנחנו כבר עמוק בתוך החורף,

בדיוק בימים שתכננו להתמכר לשעות הפנאי, לטייל בין הערוגות ולקפוץ בשלוליות

ואנחנו מתמודדים עם העדר המשקעים, צינת הלילות היבשים, איבוד חום הירק והקרקע,

ירידת הטמפרטורה אל מתחת לאפס בשעות הבוקר המוקדמות

ובעקבותיהם כוויות על הירקות, התייבשות, השחרה והתבקעות קליפה.

אנחנו מפשילים שרוולים ובידיים קפואות מנסים לחמם את החורף ולהצליח להגיע לכמות יבול נאה.

חיפוי קרקע, הקמת מנהרות, פריסת ניילונים מעל ירקות רגישים,

חימום בית השורשים ע"י השקיה בקווי טפטוף והפשרת הקרח מהעלים בהמטרה עילית.

זה גורם לנו להרגיש חקלאי-על, כאלה שנחלצים להצלת הברוקולי והמין האנושי.

(כן, כן, כאלה אנחנו...)

הכי מצחיק הוא שפונים אלינו כאילו שאנחנו מבינים בנסתרות האקלים:

"תהיה שנת בצורת"? "תהיה שנה גשומה"?

האמת היא שאנחנו לא יודעים כלום ולמרות ששמענו על כל מיני דרכים "בדוקות ומוכחות"

עדיין לא פגשנו בחקלאי שידע לחזות מראש איך יראה החורף ובכלל מה צפוי בשבוע הבא.

אנחנו, כמו כל החקלאים נצמדים באובססיה לכל מכ"מ גשם ולכל אתר חיזוי קיים.

גשם לחקלאים הוא מושג חמקמק,

צריך שירד, הרבה, לא יותר מידי, בזמן, מיד אחרי הנביטה ולסירוגין...

בקיצור...מה הסיכויים שזה יקרה כמו שרצינו? קלושים ביותר.

לכן אנחנו משתדלים לשמור על גישה חיובית ומתחילים את השנה החדשה במשאלה

שהגשמים המבורכים יגיעו לפני שהקיץ יופיע וימטירו עלינו בטובם,

שיפשירו את העלים הקפואים והשורשים הגוועים.

על הדרך נוכל גם אנחנו להינות מימי בטלה חורפיים

שבהם יושבים ובוהים בשדה מוצף או סתם מתכנסים סביב קנקן תה צמחים חם.

__________________

2.1.12

מי זה שאמר שמשאלות לא מתגשמות?

בדיוק כשסיימנו לכתוב את השורות השמיים החליטו לקחת אותנו ברצינות והתקדרו

והברכות מומטרות על השדה, עליכם ועלינו.

אין שמחה כמו שמחתו של עלה רטוב ואין יפה משדה רחוץ...מרתיחים מים לתה.

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

________________________

 
קיפוד בשדה

19.11.11

יוצא לי הרבה לחשוב על ההשפעה שיש לנוכחות שלי בשדה על החיים בו.

אני אוהבת לרדת לערוגות ולבחון את ההתרחשויות של אותו רגע

ולעיתים נדירות אני שמה לב שההתרחשויות בוחנות אותי, זהו רגע קסום.

אני נשכבת על האדמה בשקט ופתאום אני הנבדקת.

מרחרחים אותי...מעניין מה הוא חושב...

נראה קצת חשדני

אבל אני כנראה לא עושה עליו רושם רב

הוא מפנה לי גב ומתרחק

אבל אני לא מוותרת בקלות ועוקבת אחריו לסיור בין הערוגות.

הוא בודק את הסחורה.

קיפודים אוהבים לאכול צמחי בר, פירות וירקות

ובכל זאת הם משמשים מדביר ביולוגי משמעותי והם אורחים רצויים אצלנו.

הם יעדיפו לאכול שבלולים, מכרסמים מזיקים, חרקים, פרוקי רגליים, תולעי אדמה, חיפושיות, לטאות.

הם חסינים חלקית לארס ולכן לא בוחלים גם בבעלי חיים ארסיים כמו קרפדות, נדלים, נחשים, עקרבים

אז הם קוטעים את החלק המכיל ארס ואוכלים את השאר

לאחר מכן הם מפרישים רוק ומורחים אותו על קוציהם, זו דרכם להיפטר משאריות הארס.

חיה גדולה הם בולעים בשלמותה אחרי שטלטלו אותה או נשכו אותה למוות.

הקיפוד הוא חיה מוגנת ואסור להדבירו ובכל זאת חומרי הדברה הנמצאים בשימוש בשדות קונבנציונאלים

ומכוונים לחולדות, חפרפרות ושאר מכרסמים ממיתים את הקיפודים.

כשכלב פוגש בקיפוד הוא מאוד נסער, זה גורם לבעלי כלבים לסלקם מהגינות.

חבל. קיפוד בגינה משמש מדביר טבעי.

קוציהם גלגול אבולוציוני של שערות,

הקיפודים לא דוקרים וגם לא מעיפים קוצים על ילדים (והורים)

השיערות נושרות באופן טבעי מידי פעם.

לא מומלץ לגעת בקיפוד כדי לא להפחידו או להזיק לו

שערותיו נושאות קרציות ופרעושים שיודעים לעבור גם לבני האדם.

הקיפוד פעיל בדרך כלל בשעות החשיכה

(לא זה שבתמונה, זה נראה לי קיפוד נופש, משתזף לו בשמש החמימה).

בשעות היום הוא נוהג להסתתר במחילות שונות אותן הוא כורה מידי לילה ובסבכי עלים.

בימים קרים מידי או חמים מידי הוא מתחפר.

בתקופות קרות הוא נכנס לתרדמת חורף אך מידי כמה ימים יוצא ומתאוורר.

במצב רדום חום גופו מושווה לקור הסביבה, קצב הנשימה ופעימות הלב מוחלשים.

בהיותו חיה מוגנת אסור להחזיקו בפינות חי ולהציגו בגנים במסגרת שיעורי ליטוף לטף.

אוייביו: שועלים, אוחים, חתולים, תנים, חומרי הדברה וגלגלי מכוניות.

הקיפוד הוא יונק, חיה יחידנית, עונת הרבייה שלו היא מרץ-אוקטובר.

הוא מתקשר עם הנקבה באמצעות שריקות ונשיכות קלות מצד הנקבה (נו מה?)

מזדווג מספר פעמים ועוזב.

הריון הקיפוד נמשך כחמישה שבועות, מספר הוולדות בין ארבעה לשבעה.

הקיפוד מתרבה פעמיים בעונת ההזדווגות.

האם מטפלת בגורים במהלך מספר שבועות שלאחריהם הם יוצאים כעצמאים מהמחילה.

הטיפול המסור כולל גם טריפת גורים חולים או פצועים.

"השועל יודע דברים רבים אך הקיפוד יודע דבר אחד גדול"

ארכילוכוס, משורר יווני בן המאה ה-7 לפנה"ס

מה הקיפוד יודע?

השועל המתוחכם והערמומי מתכנן מידי יום תחבולות ללכוד את הקיפוד.

אלא שבכל יום בהתקרבו למאורת הקיפוד ובאמתחתו תוכנית ערמומית חדשה

הקיפוד מתעגל לכדור קוצני והשועל נס בתחושת החמצה.

____

"שמוליק התחיל ללכת ופתאום הסתובב וצעק לגדי "תודה בעד התות"

"בבקשה" אמר גדי "שלום שלום"

הוא עמד והסתכל, שמוליק קיפוד הלך והלך והלך והלך והלך והלך

מתוך שמוליק קיפוד מאת כוש (שם עט משותף לכרמי טשרני ושושנה הימן).

_________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
ניסים ונפלאות

19.12.11

ביום רביעי השבוע 21.12.11 יצויין יום ההיפוך החורפי

בו מתחיל החורף בחצי הצפוני של כדור הארץ ומתחיל הקיץ בחצי הדרומי של כדור הארץ.

זהו היום הקצר ביותר בשנה והלילה הארוך ביותר בשנה,

נר שני של חנוכה, ממנו ועד ליום הארוך ביותר בשנה ב- 21.6.12

האור יתחזק ויתגבר והימים יתארכו.

______________

בימים האחרונים אנחנו מוצאים עצמנו יותר ויותר צמודים למכ"מ גשם.

24% ביחס לממוצע השנתי בימי חנוכה מעורר חששות.

הטפטפות שבעונה זו היו אמורות להתייבש ולחכות לאביב פועלות בעלויות גבוהות

גם להשקיית הירקות וגם להפשרת השורשים מהקרות הליליות.

זרעים שממתינים להיטמן באדמה עשירה בחיידקים מיטיבים

המתפרקים ומעשירים את הקרקע מיד אחרי הגשם הראשון נשארים בשקים.

השמש של שעות היום אמנם נעימה ומלטפת אך גורמת לירקות החורף להתבגר

בקצב מהיר ולפרוח. מחלות צמחים אביביות פורצות, פוגעות בצמחי החורף ומכלות ערוגות,

רוחות מזרחיות חזקות מייבשות ומצננות.

בניסיון למצוא פתרונות יצירתיית בנינו אינקובטורים לשמירה על שתילים צעירים

בתקווה שבימים הבאים ירד גשם מרווה ונוכל להעבירם לאדמה.

וכשקיטרנו באוזני זקן החקלאים במושב קיבלנו תשובה:

"משנה לשנה יהיה לכם יותר קשה, ככה זה"

אופטימיות של חלוצים.

ודווקא בימים האלה בהם החום מתערבב עם הקור, מחלה ומקפיא,

השדה יפה וירוק מתמיד, חג של אור, גבורות וניסים.

זה מזכיר לנו את הניסים שקורים אל מול עינינו בכל יום,

כמו לדוגמא איך שתיל מכרבל תוכו אל עצמו ובתוך 60 יום הופך לעיגול מושלם עטוף בתכולתו.

וגם את הניסים שאנחנו כל כך גאים שיצרנו בעצמנו:

עם הקמת החווה התלבטנו אם אנחנו הטיפוסים המכילים,

אם נצליח לעמוד במשימה שכל כך רצינו לקחת על עצמנו ופחדנו להיכשל בה.

בחששות כבדים קיבלנו לעבודה בחווה עובד ראשון עם צרכים מיוחדים

מאז עובדים איתנו חמישה חברים שהם חלק מהצוות וחלק חשוב בחיינו.

אנחנו חברים קרובים ולפעמים לא ברור אצל מי הצרכים מיוחדים יותר.

אנחנו שולחים מפה מסר לכל מי שיכול לקבל לעבודה חבר שמתקשה לקבל עבודה,

כשלעובד טוב והוא מרגיש חלק מקבוצה ומעשייה, שם באושר ובסיפוק קשה לזהות את הקושי.

ככה מייצרים ניסים וזוכים לנפלאות.

______________

ולכבוד חנוכה, המלצה: חנוכה הוא חג עלי הבר.

מעמיסים סכין, שקית, את כל הילדים שבאיזור ויוצאים לאיזורי בר,

שם תמצאו את צמחי הבר למאכל.

בעונה הזו הם מספיק גדולים כדי לייצר נפח ועוד מספיק צעירים לייצר טעם מרוכז.

לא מומלץ לקטוף בשולי שדות וצידי דרכים, איזורים שלרוב מרוססים,

אלא להיכנס לתוך חורשות, לטפס על גבעות...

על החלמית כתבנו בשבועות האחרונים. הפעם נספר על החרדל הטעים:

אוכלים את זרעיו גבעוליו ועליו, טעמו חרפרף, עליו וגבעוליו סיביים,

כדאי לקטוף עלים צעירים ויפים, אם תחלטו אותם לדקותיים במים רותחים

ותסחטו תתמתן חריפותם וסיביותם.

מערבבים עם עלי חוביזה או לבד לקציצות, פשטידות, מילויים...

אנחנו אוכלים אותם צעירים וחיים בסלט ובבקרים האחרונים מתפנקים

במקושקשת עם עלי חרדל, שום ירוק ובצל ירוק.

באמצע הקיץ אוספים את זרעיהם, תבלין משובח, מאדיר כל סלט וממרח.

מנקי כליות, טובים לסובלים מאבנים בכליות. מחזקים את כל מערכות הגוף.

לכאבי שרירים ופרקים משפשפים את העלים והגבעולים על האיזור הכואב,

תכונותיו הממריצות והמחממות עושות פלאים.

טובים להקלה בתופעות קדם ויסתיות, כאבי ראש, עצבנות, דכדוך.

כמה עלי חרדל למקלחת, תחליף ספוג-פילינג לפנים ותראו כמה יפים תצאו.

ובכל זאת שמני החרדל שמפרישים העלים עלולים לגרום לגירוי לבעלי עור רגיש

וכדאי לבדוק לפני השימוש באיזור קטן.

הערבים נוהגים לשלב את עלי החרדל במאכלי חלב, כבש וסלטים.

גבעולי חרדל בלאבנה, מתכון שקיבלנו מיוסרא, שכנה מסולם:

مقرة لبنة-מוּגְרָה בלַבָּאנֶה

קוצצים את אמירי החרדל (עליון הגבעול והעלים שלצידו)

ומערבבים בתוך לבאנה עיזים.

_____

את אמירי החרדל מומלץ (בהרבה ריר ואהבה) לדחוס לצנצנת ולכבוש

בדיוק כמו שכובשים מלפפונים.

____

חז"ל המליצו להשתמש בחרדל למניעת חליים וקבעו כי שימוש יום יומי בו מחליש את הלב.

"הרגיל בחרדל אחד לשלושים יום, מונע חליים מתוך ביתו, אבל לא בכל יום מפני שהוא מחליש את הלב"

(ברכות מ', א')

ד"ר אדוארד באך, ממציא שיטת "פרחי באך" רקח תמצית חרדל שנמצאת בשימוש עד היום

לריפוי מצבי דכדוך על רקע הורמונלי אצל נשים וגברים.

שולי השדה שלנו מלאים בימים אלו בצמחי חרדל צעירים, אתם מוזמנים להגיע בחג ולהתכבד.

חג שופע אור

___________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
צמח פשוט

גם אני יודעת להצביע על צמח בר, לציין את שמו ולהרשים את הסובבים, יופי טופי.

המייל השבועי הפעם מוקדש לצמח שנובט באהבה.

בכל שנה, שנייה לפני הגשם הראשון, כשהאדמה בקועה ומייחלת

מטפסים ועולים ממנה הלבבות הקטנטנים, הבטחה לימים ירוקים.

לחווה מגיעים מורים לטבע, מדריכים, מלקטים...

איך זה שדווקא הצמח הכי מעניין, מתבטל בהינף יד המדריך, כי כל ילד מכיר.

בשבוע שעבר התארחה אצלנו קבוצת סיירים מקצועית.

כדי להוכיח טענתי כיבדתי אותם בסוף הסיור בסלט ירוק מאלפי נבטי לבבות.

והמתכון כזה:

אוספים אלפי נבטי לבבות (הם גדלים בקבוצות עצומות, חותכים עם סכין אגדים של מאות)

מוסיפים כמה נבטי חרדל, כמה נבטי רשאד, שלושה עלי נענע קצוצים, תמר אחד קצוץ

שמן זית, לימון, מלח.

והתגובות..."וואו! מה זה העלים הקטנטים"?

"צמח הלבבות, הוא גדל אצלנו בכמויות, לא ראיתם"?

"לא"

צריך לעצור ולהתכופף בשביל לראות את מרבדי האהבה הירוקים

הם משתנים עם כל יום שעובר, גובהים ומתעגלים, מתעבים ונפרשים

ואז, כשהמסיירים מזהים את החלמית, היא כל כך פשוטה וברורה

שהם מדלגים עליה.

כששיירות המזון התקשו להגיע אל ירושלים בעת המצור הערבי במלחמת העצמאות

והנצורים התקשו להגיע למקורות מזון,

שידרה תחנת הרדיו "קול המגן"היצירתית מתכון לקציצות חוביזה

(שמן, מלח וחוביזה,מי שידו משגת יוכל להוסיף אבקת ביצים).

רדיו עמאן שהתרגש מהידיעה וראה בכך סימן שהיהודים הגוועים ברעב יכנעו בקרוב

הודיע למאזיניו כי היהודים אוכלים בינתיים עלי מאכל לחמורים ולבהמות.

זה נשאר בהיסטוריה, קסמה של החלמית הוא אינסופי.

היא נובטת מסוף הקיץ וטובה למאכל עד תחילתו.

הנבטים המקסימים הם תוספת לסלטים, ללקטים, ליוגורט,

העלים הצעירים, לסלטים, כתוספת לאורז,

העלים הבוגרים והגבעולים למרקים, פשטידות, קציצות, תבשילים.

הפרחים הצעירים הטעימים לקישוט סלטים

והפרי הצעיר פשוט ככה, בשביל להיזכר בשיטוטי הילדות.

החלמית עשירה מאוד בויטמין A ובויטמין C, כל חלקיה מכילים ריר מחטא,

יעילה נגד שיעול, אסטמה, בעיות בדרכי הנשימה, זיהומים בדרכי השתן,

משתנת, מזרזת קצב חילוף החומרים, מחזקת שורשי שיער,

מקלה על כוויות, צריבות סרפד, עקיצות חרקים, אקנה ובעיות עור.

רקיחות:

לשיעול, בעיות בדרכי הנשימה:

מרתיחים המון עלים בקומקום מים, ממתיקים או לא ושותים.

אפשר ליבש את העלים לחליטות.

לטיפול בבעיות עור בפנים או טיפול בריאות ויופי לפנים:

קוטפים את כל חלקי הצמח, קוצצים בבלנדר, משפשפים כמה דקות את העור.

משאירים על הפנים לכמה דקות ומסירים.

למשקיעים: להוסיף קצת דבש וקוואקר.

עקיצות חרקים וסרפדים:

לטבול במים רותחים כמה עלים ולהניח רטייה על האיזור העקוץ.

זיהומים בדרכי השתן:

קוטפים הרבה מכל חלקי הצמח, טוחנים בבלנדר, מסננים ושותים את המיץ.

או בבלנדר שטוחן את כל המרכיבים למיץ.

ובעונה הזו כשהעלים עוד רכים הכי טוב להוסיפם לסלט.

כל מה שמכינים עם תרד או מנגולד אפשר להכין גם עם חוביזה.

קציציות, פשטידות, מילואים לבצקים...

סלט חוביזה

מאדים בצל ושום בשמן זית. מכבים את האש.

מוסיפים למחבת החמה הרבה עלים צעירים של חוביזה,

עלים מצמחי תבלין אחרים שיש בבית ושאוהבים, לימון, מלח, פלפל.

פירה-חוביזה

מרככים תפוחי אדמה לפירה, מעבירים לקערה ומועכים עם מזלג באופן גס.

ובינתיים:

מאדים פרוסות בצל, פרוסות שומר, טבעות קישוא או קוביות חציל, ופרוסות שום

בכמות נדיבה של שמן זית (הוא יתבל אח"כ את הפירה).

מוסיפים כמה עלי מרווה, טימין, זעתר, אחד או כולם, אנחנו לא בעניין של דיוקים.

מוסיפים שקית גדולה עלי חוביזה צעירים או בוגרים חתוכים, תערובת חמשת התבלינים

(או אגוז מוסקט),מלח, פלפל, כמה כפות טחינה מלאה גולמית, מעט סילאן או דבש.

ושופכים על תפוחי האדמה. המושחתים מוזמנים לגרר גבינה מעל ולהכניס לתנור חם.

מתאים גם כרוטב לפסטה.

כמובן ששקשוקה מחוביזה וחביתה מחוביזה,

אבל הכי טעים לאדות בשמן זית חם חוביזה קצוצה, שום, פטריות ובצלצלים,

מלח, פלפל ובאותו מחבת לצידה, עם השמן המתובל לטגן ביצת עין.

אם אין ברירה מפוררים למעלה קצת גבינה בולגרית.

ובדיוק בעונה שעלי הגפן סיביים עלי החלמית יכולים להחליף מקומם ולעטוף ממולאים.

טעים לפחות כמו עלי הגפן.

תהנו (-:

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 הבא > סיום >>

דף 4 מתוך 5
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר