יומן החווה
חג הקציר

12.5.13

"מהרי, לילי, מהרי! אני אומר אל לילי יום אחד קודם חג השבועות,

ואני אוחזה בידה, ושנינו מזדרזים ומעפילים לעלות אל ההר.

היום קצר לילי, ועלינו לעבור את כל ההר,

ומאחורי ההר נחל לפנינו ועל פני הנחל מעברת-קרשים נטויה, גשר יקרא לה.

הנחל שוטף, הצפרדעים מקרקרות, הקרשים מתנועעים, מזדעזעים,

ושם מעבר לנחל, מעבר לגשר, מקום גן עדן לילי! שם מתגלים שדותי".

פרקי שיר השירים/שלום עליכם

טטט

שנייה לפני חג שבועות אני מטיילת בשדה האורגני

חג השבועות הוא חג של שני קצוות, דתי וחקלאי, חג מתן תורה וגם חג הקציר.

אם בית המקדש היה קיים וודאי הייתי עולה לרגל עם כל החקלאים עד לירושלים,

בראש ההולכים היה צועד שור ועל קרניו המוזהבות עטרת עלי זית ואודם פרחי רימון,

בין הצועדים היו מחוללות המחוללות בשמלות רקמה לבנות מתופפות בתופי מרים,

על ראשי סל נצרים שקלעתי מקליפת עץ התמר ובתוכו מבחר שאספתי מביכורי החווה...

מִי בָּרֶכֶב, מִי בָּרֶגֶל,
מִי יִצְעַד בַּסָּךְ?
מִי בָּרֹאשׁ יִשָּׂא הַדֶּגֶל,
וּבַתֹּף מִי יַךְ?
הַךְ בַּתֹּף, בִּמְצִלְתַּיִם,
בַּשָּׁלִישׁ, בַּצִּלְצֵל!
נַעֲלֶה נָא לִירוּשָׁלַיִם,
שָׁם נָהֹלָּה כָּל הַלֵּיל.

רפאל ספורטה

ט

מזל, מזל שאני בת המאה העשרים ושנולדתי אל חגיגות שבועות בקיבוצים ובמושבים

כי עכשיו ממש לא בא לי לקלוע סלים, לרקום שמלה בחוטים בוהקים

או לטפס את כל העלייה עד לבית המקדש ובסוף עוד יכוונו אותי ל"עזרת נשים".

אני מעדיפה לפגוש את שבועות במושב, בשדה האהוב הפתוח.

זוהי תחילתה של העונה החמה וימי הנחמה האחרונים לפני שהקיץ כובש,

בכל כיוון שאצעד מקבל אותי אליו מרבד שדות מרהיב וירוק, מלבין אט אט שניה לפני שיצהיב,

אני מתמסרת לצבעים, לרחשי הרוח בין הגבעולים, לריחות הבישום העזים

טטט

ערוגות עשבי התיבול נכנעות באחת לעונת הקציר החמה,

פורחות בלבן מתנה לכבוד שבועות. פרח בצל

טטט

סנוניות-מטוסי נייר בציוצים חדים, חותכות את החלל,

מעלי-מלפני-מצדדי. אני העומד

טטט

שנייה לפני שיגיע הקומביין אני מוכרחה לצלם את השלמות הפשוטה הזו

טטט

ביכורי החווה במסדר של שפע מוכנים להיאסף אל סלי הילדים

טטט

החרקים מעיזים עדיין לצאת ולהאביק בשעות החמות, לפני התפתחות הזרעים

טטט

עובדי החווה ממהרים לאסוף זרעים ממיליוני התרמילים לקראת הסתיו

טטט

מעצבי אופנת החג וודאי קיבלו השראתם מהטבע. גם אני כמותם.

ימים לבנים

ימי ריקמה, מלמלה ותחרה

טט

"שדותי הברוכים, הגדולים והרחבים המשתרעים לכל ארבע רוחות העולם עד אין קץ ואין גבול,

מרבדים ירוקים עוטפים הם. נקודות זהב זרועים הם. ציצים אדומים צבועים הם.

וריח להם כריח מור ואהלות עם כל ראשי בשמים.

ואילנות עומדים לי שם, אילנות רבים, רבים מאוד. אילנות רמים ונישאים, עבותים וענפים.

וגבעה יש לי שם, עליה אשב. ברצותי אשב, וברצותי אוציא מפי את השם המפורש

ואתרומם מעל הארץ וארקיע לשחקים, ארכב בערבות ואדאה על כנפי-רוח, על פני שדות ויערים,

על פני הרים ועמקים, על פני נהרות ומדברות...".

פרקי שיר השירים/שלום עליכם

טטט

ימי קציר, ימי ביכורים, ימים טובים ויפים!

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

_______________________

 
ארבה חגב וגמל

22.4.13

השבוע אנחנו מצרפים רשומה מוזמנת, מכיתת הילדים המקסימים

שהתארחו אצלנו לשיעור טבע בין הערוגות בנושא: "הכל חוזר"

וגילו עניין מיוחד בחגב גדול ומרשים שעורר ויכוח סוער

סביב היותו צרצר, גמל שלמה, ארבה או ג'וק.

אז כמו שהבטחנו, עושים סדר בבילבול...

ארבה חגב וגמל שלמה אחד טיילו בשדה

גמל שלמה-

גמל שלמה הוא חרק טורף. בארץ יש למעלה מ-20 מינים,הנפוץ בהם הוא גמל שלמה ירוק.

חרק היודע להניע את ראשו ימינה ושמאלה בחיפוש אחר חרקים קטנים לצייד או הבחנה באוייבים.

גמלי שלמה אלופים בהסוואה, יודעים לשוות לעצמם מראה של ענף קטן נע ברוח,עלה ירוק ויפה...

ואז בשניה חוטפים להם חרק טעים ברגלי הטרף הקדמיות ומקרבים אותו לגפי הפה.

לפעמים הנקבה טורפת את הזכר תוך כדי הזדווגות.

גמלי שלמה הם חרקים בעלי גלגול חסר (ביצה, זחל ובוגר, ללא גולם).

חגב-

חגב הוא חרק צמחוני. בארץ מאות מינים ממנו.

שיטת ההסוואה שלו הוא שינוי הצבע. בלחות גבוהה יפתח צבע ירוק,

בלחות נמוכה יפתח צבע המתאים לסביבתו: צהוב, כתמתם, אדמדם ואפילו אפור מאוד כהה.

מזוהים בעיקר ע"י קולות הצרצור שהם משמיעים ע"י חיכוך הצלע הפנימית של רגלם האחורית

בעורק כנפי החפייה שלהם. גם החגבים הם חרקים בעלי גלגול חסר.

ארבה הוא נחיל חגבים נודדים, התאגדות של עשרות אלפים עד מליוני פריטים.

בעוד החגב פעיל בעיקר בלילה, הארבה פעיל בעיקר בשעות היום

ובהיותו צמחוני הוא מהווה איום רציני על איזורים חקלאיים.

הארבה שפשט על הארץ בתקופה האחרונה השאיר גם אצלנו כמה עשרות פרטים

אבודים ודי חביבים שמיד נזכרו שלבד הם פשוט...חגבים.

_______________________

אם יש ביניכם מחנכים, מדריכים, שמעוניינים לערוך אצלנו שיעורים "חיים" אתם תמיד מוזמנים.

וגם...שמחים תמיד לענות על שאלות, בדרך גם אנחנו לומדים ונהנים- אתם מוזמנים לשאול.

ועוד קיום הבטחה לכיתת הילדים הסקרנים שלמדו אצלנו על פירוק בטבע:

בטיול לחבל הבשור פגשנו לטאה מתה (למרות שהתנוחה שלה נראית כאילו שהיא חיה)

וחיפושיות שחרוריות נוגסות וקורעות בבשרה מבוקר עד ערב במשך שלושה ימים עד שחוסלה כליל.

עוד דוגמה לנושא "הכל חוזר" בטבע.

___________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
אביביות

7.4.12 יום ראשון.

נראה שזה היה המלקוש שביקר אצלנו בחמישי האחרון והשאיר אחריו 7 מ"מ משקעים.

הממוצע השנתי במרחביה הוא 452 מ"מ והשנה ירדו אצלנו 433 מ"מ,

החורף עבר, התחיל בקול תרועה ונסתיים בקול ענות חלושה. האביב היפה כבר כאן

תמיד נראה לי שהאביב בא לנחם לפני הקיץ היבש והפוצע ואני מתמסרת לליטופיו.

הדרך לשדה משנה גוון, הירוק מחליף אט אט לצהוב, צובע שערה שערה בג'ינג'י

והגוונים שבדרך חד שנתיים ויפים מכל צבע שלם.

הבקרים נהיים פחות קרירים וטיפות הטל קטנות ונמוגות משבוע לשבוע,

עוד מעט ויעלמו אל תוך בקרים חמים

בשונה מטיול בין חלונות ראווה נגיעות צבעים מנוגדים לא נראות כאן צעקניות מידי.

כשאני נבלעת אל תוך השדה הצלילים נעימים, ציוצי ציפורים, צווחות עופות דורסים,

שיקשוקי כנפי החוגלות הבורחות מהערוגות- "מי זו המתקרבת לכאן, מפרה את שלוות האביב"?

רקיע מושלם מעלי

ולמטה הירקות ריחניים מתמיד מסודרים שורות שורות, נהנים גם הם מחיבוק האביב

כשאני מתקרבת אני פוגשת בפועלי האביב, עובדים במרץ, מתרבים, גדלים, משתנים

מהר מהר למצות את היופי והשפע האביבי, להבטיח דור נוסף.

גחלילית כתומה ופרחי כרובית. מתק צוף

בפרדס נימפית החורשף וניחוח פרחי הדר, שלמות

גולם חיפושית מושית השבע התביית על עלה תרד

או על גזר

פועלת יוצאת מתנומה חורפית אל שפע זרעונים

והזרעים הטעימים המתפזרים מעל השיירה

על עלי הירקות רואים את משחק הגומלין- ירקות שבעים וגדולים מפנקים חרקים רעבים.

נזקי הפרפר "לבנין הכרוב"

אני פוגשת הפתעה פורחת משמחת, ביקיה דקת עלים צמח מוגן יפהפה

שבחר להשתרג בין הערוגות עם פרחי ברוקולי ופרחי כרובית

זר אביבי מושלם!

שובי ציפורת על כנף הרוח
כבר בגני פתח הסמדר
בושם לימור ניצת התפוח
גשם הלך וחורף עבר.

הו מי יביא לך זו האיגרת
מי יישאך כלה אל גני
קן לך אבנה על בד וצמרת
ריח תפוח אודם שני.

בואי נא בואי צביית החמד
בגד של טל לבשו השדות
כבר האדימה לנו השמש
ובגביענו יין אדום.

הו מי יטוס ידאה בשמיים
מי לך יביא בשורת האביב
מי יישאך כלה על כנפיים
מי אל גני אותך מי ישיב.

שובי נא שובי כי תם החורף
שחר חדש הקיץ הביא
שובי אלי קינך הציפורת
שובי צבייה אל ערש הצבי

יורם טהרלב

____________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
סמל העבודה והיגיעה

11.3.13

יום האשה הבינלאומי שנחגג בשישי האחרון, שמיני במרץ

נקרא במקור יום הפועלות הבינלאומי

ובו מצויינים ההישגים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של הנשים.

השבוע לכבוד היום המיוחד הזה בחרנו להציץ 102 שנים אחורה,

בחיוך, בצער, באהבה גדולה אל הנשים, אל הגברים המביעים דעה,

אל החיים של אז כאן על אותה חלקת אדמה.

וגם אל הנשים מכל רחבי תבל עובדות האדמה, מי בטוב, מי בדוחק

שמתבלות את טעם הפרי בשירתן, קינתן, צחוקן ודמעתן.

מאמר מתוך הירחון לבני הנעורים מולדת,

שיצא ביוזמת אגודת המורים בארץ-ישראל

בשיתוף עם חברת "קהלת", ערוך ע"י ש. בן-ציון, תרע"א (1911)

"הפלחה חייה קשים ויגעים מאוד,

משחר ילדותה מתחילה היא למשוך בעול העבודה ועול זה הולך וגדל עמה,

הולך ומכביד עליה ואינו נפרק מעליה עד רגעה האחרון.

פלחה עופרה ופלחה דורית מושכות בעול העבודה

גן הירקות טיפולו מסור ביד האשה,

אלא שבגן הירקות יש שגם האיש מושיט יד עזרה לאשתו לכשירצה,

כי הפלח עצל הוא מטבעו ואינו אוהב את העבודה לשמה,

ודי לו שהוא עושה עבודתו שלו.

איילת ופנצ'ר בטרקטור, עברו 102 שנים ועדיין צריכה את עזרתו של העצל מטבעו

אולם הפלחה היא סמל היגיעה והעמל, ובשעה שאין עבודה בבית,

הרי אתה רואה אותה כפופה ושחוחה בגנה:

פלחה נטע כפופה ושחוחה

זורעת בשעת זריעה, משקה בשעת השקאה,

מנכשת בשעת נכוש ומלקטת בשעת לקוט

זורעת בשעת זריעה, פלחה ליאור

וגינתה מה יפה היא ומה נחמדה!

כולה עשויה מלבנות, מלבנות מיושרות ובכל מלבנה מן ירק מיוחד, לא יחסר כל בו

למן הסלק, החסה, הקישות, הבנדורה ועד הפלפלין, הצנון, הכרפס והפתרזיליה-

הכל בו.

מלבנות, מלבנות מיושרות

תרנגולים ויונים- רק מיני עופות אלה מצויים אצל הפלח

והפלחה חרוצה מאוד לטפל בהם ולהשגיח עליהם, בייחוד בעודם קטנים.

שומעה האשה את הקורקא (התרנגולת) מגעגעת ומיד היא נותנת ביצים אחדות תריסר למצער

בתוך סל ישן שהיא מניחה על גבי רובד גבוה בתוך הבית בפנה בטוחה,

למען תוכל להשגיח עליהן, לבל יקרה להן כל רע.

מיני העופות בפנה בטוחה, פלחה פרלה ופלחה עופרה ממיינות צנוניות

גם המכירה של יבול הגן והעופות מוטלת על האשה ובבקר בבקר

בטרם תזרח השמש יוצאות הפלחות כנופיות כנופיות אל הערים הקרובות והרחוקות,

לפעמים עד שלוש וארבע שעות מן הכפר

מתארגנות ליציאה אל הערים, כנופיות כנופיות- נטע, ליאור, עופר, פרלה ועופרה

ועל ראשן סלים מלאים עופות כפותים וביצים וכל פרי האדמה לפני תקופות השנה

וגם מכל פירות האילן לחים ויבשים, כגון ענבים וצימוקים, תאנים וגרוגרות,

אפרסקים ותפוחים, חבושים ורימונים, לימונים ואתרוגים גדולים ותפוחי זהב

מכל פירות הגן, פלחה עופרה

את היונקים נושאות הפלחות על גבן בתוך נדנדה העשויה מטלית של צמר גס,

אשר מארבעת כנפותיה יוצאים חבלים ארכים וחזקים

שהפלחה קושרת אותם בראשה מתחת לסל סחורתה ממול מצחה וכך היא צועדת,

סלה על ראשה וילדה על גבה והיא הולכת קוממיות בשורה עם שאר חברותיה.

באה העירה והריהי מעמידה את הסל על הקרקע

ותולה את הנדנדה ביתד שבקיר החצר או החנות,

שעל ידן היא יושבת למכר את הסחורה

ממכרת סחורה ללקוחות ממולחים, פלחה איילת

עזר תעזר הפלחה גם לאישה ולבניה הגדולים בשעה שיש להם מלאכה בשדה

היא מפוררת אחריהם את רגבי העפר הגדולים היוצאים מתחת למחרשה בשעת חרישה

והיא העודרת במעדר את הזוויות שאין המחרשה יכולה להגיע אליהן

היא מנכשת את התבואה מן הצמחים הממזרים הצומחים בתוכה, להאכילם לבהמות,

היא המעמדת את העמרים בשעת קצירה והיא המלקטת את הזיתים בשעת מסיקה,

או את התאנים והענבים בשעת בציר.

זה הכלל:

הפלחה היא סמל העבודה והיגיעה וחייה הם שורה ארוכה של מסירות נפש לבעלה ולבניה".

תמונה כבת 100 בה מצולמות אדמות החווה האורגנית במרחביה ופלחים

מתוך הספר המרהיב "ארץ אהובה" שערך ועיצב אילן הגרי השנתה ה-60 של ישראל

תצלומי הספר מהספרייה הלאומית ירושלים

_______________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
גולם במעגל

4.3.13

אנחנו מודים לכל מי שבא לבקר אצלנו, לקטוף, לגעת, לטעום ולהכיר

נעים וטוב להיפגש כשאין בינינו אף אמצעי טכנולוגי.

מכירים, מריחים, קוטפים, מטיילים

מדלגים מעל מכשולים

חברים טובים, ירקות טובים, פיתות ועשבי תיבול בטאבון.

______________________

______________________

איך מרגיש להיות גולם במעגל

אחת לשבוע הוא מוציא עצמו מתוך בועת החשדנות, חוסר האמון והפחדים

ומנסה בכל כוחו להשתלב בעולם הנקרא נורמלי, מגיע לעבוד איתנו בחווה.

לפעמים הוא מתקשר להודיע שהבוקר קשה לו מידי

ואנחנו מעודדים אותו לצאת מהמיטה, לנער את המחשבות הצורבות בנפשו ולהגיע.

עיגולים של בוקר טוב, טיפות טל מנצנצות על צבר

הקושי שלו מורגש בכל צעד מחושב, בכל תנועת גוף, בכל מילה מהוססת

והוא ודאי קשה שבעתיים כשאנחנו נעים סביבו במעגלי מרץ ובחופשיות בהמולת העבודה.

"כאן אני כבר לא מרגיש כמו גולם במעגל" הוא אמר לי כשארזנו יחד חסות

"איזה מעגל"? שאלתי

"מעגל החיים, כאן קל לי יותר להשתלב, בחוץ חושבים שאני מוזר וקשה לי לנוע סביב המעגל"

עיגול ומעגל. ירח

אדם חכם, רגיש, טוב לב, איש שיחה, איך כחברה אנחנו מאפשרים לזוויות החדות שלנו לפצוע אותו?

מחלת נפש לא מידבקת אז ממה אנחנו פוחדים?

דיברנו על תנועה מעגלית בחיים, בטבע, על כח המשיכה, הכל שואף למרכז והעולם שואף להיות עגול,

על השתלבות, זרימה, הרמוניה, על הרצון להיות חלק מהשלמות העגולה

ועל החרדות הקיומיות התוקעות לו טריז בגלגלים השואפים לנוע בזרם הנורמליות.

מעגל פרחי כוסברה

מאז השיחה שלנו אני חושבת בתנועה רכה סיבובית

התנועה של העיגול חוזרת חלילה, סופו של המעגל נעוץ בתחילתו

הכל שווה- שעה, יום, עונה, שנה-לידה, צמיחה, מוות-זרע, נבט, שתיל, פרי

עיגולים קליידוסקופיים על כרובית

חבר יקר, תראה, אין באמת למעלה-למטה, ימינה-שמאלה, אחורה-קדימה, נורמלי-לא נורמלי,

כמו שאמרת, הכל נע במעגלים, גוף שנמצא בדרך הוא נורמלי, הוא חלק מהשלם והתנועה חוזרת חלילה

אתה כמונו, חלקיק בדרך, בתנועה, כמו החסות שארזנו יחד יפות רעננות ועכשיו כבר קמלות,

כמו האדמה שנוצרה לתת חיים משאריות החיים הקודמים, כמו השמש שזרחה ושקעה

וכמו הפחדנים שנותנים לך להרגיש מפוחד מעצם קיומך.

הכל שווה. הכלאה עגולה מושלמת בין מתורבת לפרא, סילקה-מנגולד-עלי סלק אדומים

קום,

אם צריך קום שוב, צא החוצה, התבונן סביב,

"עוגה עוגה במעגל נחוגה, נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום".

ברלה ברלה צא החוצה. לנוע במעגלים

השבוע כשתגיע לעבודה אזכיר לך את שיחת הגולם במעגל משבוע שעבר

ואשיר לך שיר ילדות אחר שמתנגן לי כבר כמה ימים בראש:

"אני עומדת במעגל ומביטה סביבי אני מושיטה את ידי ובוא לרקוד איתי".

מי שלא ראה שקיעה עגולה כתומה בחווה האורגנית במרחביה לא ראה שקיעה מימיו

ואחריה את זריחת העיגול המושלם

שיהיו לכולנו ימים עגולים, זורמים ומכילים

עוד על להרגיש חריג כתבנו בעבר, כאן

______________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
מאדאם

25/3/13

בכל עונה אנו נתקלים בחרקים אחרים, אנחנו כבר יודעים את מי נפגוש,

איפה הוא יבחר לבלות, איזה ירק יבחר לכלות ולפעמים את מי יבחר לעקוץ,

נעים במיוחד להיתקל בחרקים חדשים שמשנה לשנה בוחרים בחווה איזור מחייה משלהם

ולראות עם הזמן איך הם נטמעים בנוף הקטן שלנו.

בימים האחרונים,למשל, השדה עמוס בחיפושיות מזדווגות מזן תריסיות,

מהבוקר ועד הערב פרו ורבו.

הן לוקחות את העבודה כל כך ברצינות, מטיילות בזוג, אוכלות בזוג, מאבדות שיווי משקל בזוג-

אהבה תריסית

העונה הופיעו בחווה רבי הרגל, הם בנו את ביתם בתוך ערימת הקומפוסט

עולים על פני השטח בשעות הערב ומבלים בסדק החשוך בין הטרי לשכבות הרקבובית בשעות האור,

יש שם מזון ולחות בשפע ואפשר לגדול עד לגודל מירבי של כ- 12 ס"מ

ולפתח את פרקי הרגליים, שני זוגות רגליים על כל פרק ולצעוד על לא פחות מ- 150 רגליים.

רבי הרגל לא ארסיים אבל אם ירגישו מאויימים יפרישו חומר שמגרה את העור.

דווקא פיתחנו יחסי שכנות טובים איתם, מידי פעם כיבדנו אותם בערימת עלים נוספת,

הם תיחחו עבורנו את הקומפוסט, אכלו, פירקו והפרישו חומרי הזנה מעולים לאדמה שלנו,

הדקות שבין אור היום בהן אנחנו עובדים לחושך שבו הם עובדים הפכו לגדר דימיונית שבינם לביננו.

עד ש...

יצאתי לקטוף עגבניות שרי בחממה.

איך אומרים? תמונה אחת שווה אלף מילים? זו ממש הסגת גבול!

_______________________________

_______________________________

זריעה, ארגזים, קטיף, אריזה, ריצה, תיאום...

ופתאום כהרף עין יום שישי בצהריים, החווה נסגרת והכל נרגע.

מרפסת, שמש חמימה, ספרים וקנקן תה...זוהי השעה הרגועה שלי,

אני נבלעת לתוך איוריו המרהיבים של סול סטיינברג (1914-1999).

כשלפתע מאחורי: "מאדאם...?"

אני מסתובבת לחפש את המאדאם ורואה את סוקט.

סוקט הוא עובד תאילנדי חדש אצלנו בחווה ובינתיים אנחנו מתקשרים בעיקר בפנטומימה

הוא הגיע אלי למרפסת עם שקית עלים שראה שאנחנו מלקטים בשדה, מחברת ועט

לבקש שיעור פרטי, להכיר את העלים בשם ובשימוש. תלמיד חרוץ סוקט..

אני דורשת תשלום עבור השיעור-"יותר לא מאדאם! אתה סוקט-אני איילת"

"כן, כן, איילת"

עם העונה הקרירה והירוקה מגיעות אלינו הרבה פניות ושאלות בעניין עלים ומארזים,

סוקט פונה אלי ברגע השקט והנכון לעשות קצת סדר בירוקי העונה.

חלמית/חוביזה. צמח בר

חומעה/חומיד. צמח בר חמצמץ רענן

רוקט/רוקולה/אורוגולה. עלים מתורבתים.

לכל סלט או כריך. אבל הכי הכי עם עגבניות שרי, זיתים ובצל ירוק קצוץ.

סילקה/סילק/ תרד בר למילוי מאפים, חי בסלט, לקציצות ופשטידות

העלה המושלם

כף האווז. הכי טעים קציצות

חסת המצפן. עלים מרירים, טעימים בצעירותם

עלי סלק ירוקים/עלי סלק אדומים. עלים מתורבתים בטעם רענן

לשדרוג כל סלט

מיזונה. עלה מתורבת ועדין בטעם מריר-רענן

רשאד. עלה מתורבת אלוף בטעם חרפרף

סרפד. לא עושים עניין, קוטפים עם כפפה, קוצצים דק ומתענגים

חרדל. צמח בר. טעם מרוכז של טיול בשדה.

קצוץ בסלט, הופך כל פשטידה למנצחת, לקציצות מעולות וחביתה בשטח.

עולש/עילת'. צמח בר מר. לקצוץ, להרתיח ולסנן, להקפיץ עם בצל,

תבלינים שאוהבים, קצת מלח וקצת סוכר או ממתיק אחר. לטרוף ככה

או לערבב עם ביצה לחביתת ירק בר.

ואחיו הזן המתורבת של העולש/צ'יקוריה/אנדיב-

בעיניי הוא העלה המתורבת היחיד שטעמו עולה על הבר.

ואחרון חביב,

"זה"? סוקט שואל..

"זה"? "זה באק צ'וי צעיר, צמח תאילנדי נפוץ" אני עונה,

"הרבה הרבה בתאילנד".

"הו הו יס יס" סוקט צוחק צחוק גדול ונפרד ממני,

"תנק יו ורי גוד מאדאם איילת"

?????????????

נשארתי עם הצמחים, הסתכלתי עליהם, הם הסתכלו עלי, הסתכלתי עליהם...

יאללה! צריך לשים לזה סוף. מרק בר בעשר דקות.

חותכים לגודל גס ירקות, מקפיצים בשמן זית עם מלח ותבלינים.

אני בחרתי תפו"א, שומר, גזר, ראש סלרי, כרישה

אבל אין ירק שיכול לקלקל מרק בר- אז מה שיש במקרר...

מוסיפים עלים ירוקים קצוצים ומוסיפים לסיר

מרככים כמה דקות וטוחנים במוט טחינה. המרק מוכן!

שתי אפשרויות לגיוון-

הראשונה לטגן בצל ועלי בר, להוסיף למרק ולטרוף את הטעים טעים הזה

והשנייה להכין כיסונים-

3 כוסות קמח כוסמין/שיבולת שועל/חיטה מלאה,

כוס מים, קורט מלח תבלינים ו- 4 כפות שמן זית.

ללוש לתערובת נעימה, לרדד דק, לקרוץ ולמלא בעשבי בר שטיגנו עם בצל ותבלינים.

לזרוק למים רותחים לכמה דקות ולהעביר למרק.

אני מעדיפה את האפשרות הראשונה,

מרק גס וסמיך בלי כיסונים אבל עם הרבה סרפד, חומעה וחרדל

בטעם של שורשים גמועים מגשם ועלים שרוטים מרוח,

חמצמץ ועוקצני, חריף בדיוק, מתוק בדיוק

כמו שהטבע התכוון הרבה הרבה לפני המצאת המנה החמה-

מה נשאר? להתמסר להנאות סוף השבוע

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
הפכפכות

11.2.13

אפיקי רום, שקעים ומשקעים, מערכות חורפיות או שרביות, גלי חום וגשמים

הפכפכות באמצע פברואר בלאגן בשדה, פריחה אביבית על ירקות חורפיים,

חרקי קיץ פוגשים בשבלולים וצפרדעים, יתושים בשלוליות ושלכת סתווית.

כלל לא בטוח כי יציבות מביאה עימה אושר או שפע,

כשם שכלל לא בטוח כי הפכפכות לא תביא עימה ברכה.

עלי צנונית מטוללים, משתזפים בשמש הבוקר

קמתי לבוקר קריר אחרי יום חמים, אחרי יום גשום, אחרי יום סוער

וראיתי איך החורף נכנע לשינויים

ומאפשר לצבעי היסוד להצטרף לפלטת האפורים החורפית

איזה בוקר...

ריחות אביב, צינת חורף, רוחות שרב וצבעי יסוד

אדום

כחול

צהוב

צבע הוא אנרגיה המתקיימת עם מגע האור

צבעים עזים, בוטים בימים שיועדו לאפור ולחום הופכים את השטח לשדה אנרגיה

שזורמת מבטן האדמה דרך השורש אל קצה התפרחת

ומהעננים עם טיפת הטל הניגרת לאורך הגבעול עד לזרע האביב הממתין.

אלה יחסי גומלין נדירים בין אור לגוון, בין יום ללילה, בין חום לקור

ואני מברכת עליהם ומתברכת מהם

הבוקר מתקדם והשמש מחממת את מאגרי המים האצורים באדמה

הסביבה החדשה מבלבלת את כל הכרוביות וכמה מערוגות הברוקולי,

השבוע לא נוכל לצרף לסלים כרוביות לבנות, אבל נהנה מפריחה ורודה וצהובה

ברוקולי פורח

כרובית פורחת

זחלי הדובון הקטנטנים בקעו מהביצים, עוד כמה ימים וינדדו ישר אל ערוגות החסה

בימים כאלה האדמה מושלמת, רוויה ומתפנקת בשמש, נעימה למגע,

לא חמה, קשה ודוקרת כמו בקיץ או בוצית, חלקלקה וקרה כמו בחורף

אלא רכה ומאפשרת שקיעה מנחמת קלה,

ומהבילה, משחררת ניחוחות של זרעים רדומים ומחילות.

זה יום מושלם להטמנת תפוחי אדמה, חוגרת עלי שק תפוחי אדמה וטומנת ידי-

אפילו מלאכת העישוב פשוטה בימים כאלה, האדמה נימוחה,

אף שורש לא לכוד בין רגבים עקשנים, ידיים רטובות לא נלחמות בבוץ

עישוב בכייף!

בצהריים אני נפרדת מלוח הצבעים שצבע את החורף האפור,

קוטפת צנוניות צבעוניות לארוחת הערב

מפעילה ממטרות ממאגרי הגשם שאספנו,

לעודד את תפוחי האדמה הזעירים להבין שעכשיו עוד חורף

וצועדת הביתה.

בדרך פגשתי ביגונוויליה, היא זוכרת שחורף, אפורה וקוצנית ועליה פשושים מבולבלים.

הימים החמים מקדמים את עונת החיזור, הזכרים מסתדרים על ענפים מוגבהים,

פתאום הם נראים לי כמו דף תווים, מזמרים למיועדות ולי את הדרך...

שתמיד יכנס אלינו צבע לחיים ושתמיד נדע להבחין בו

__________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
משל יותם

21.1.13

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ

וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מָלְכָה עָלֵינוּ.

וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים?

וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה: לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.

וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים?

וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן: לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.

וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים?

וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ.

וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי

וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

שופטים ט' 15-8

שבוע טוב שבאמצעו יום בחירות ובסופו ט"ו בשבט שימשי ויפה

אני מנסה לבחור סופית בפתק שאשלשל לתיבת הקלפי

ולהחליט באיזה יער יהיה הכי שקט ונעים לבלות בסוף השבוע

מאזני המחשבות שבראשי מתנדנדים ומערבבים לי את הספקות

אני נזכרת במשל יותם המבקר את עצי הפרי הפוריים, המניבים

שסירבו לבקשת המלוכה אך בסירובם הכשירו את דרכו של האטד הקוצני

או על העצים שביאושם פנו לחסות בצילו הדמיוני של האטד, עבד כי ימלוך.

כך או כך, בסוף השבוע אטע כמה עצי פרי צעירים ואצא לפיקניק ביער

שיהיה שבוע מבורך כתאנה, זית, רימון שקד, תמר וגפן

_________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שאון הגשם
7.1.13

שאון גשם מעורר בלי שכיוונתי שעון,

אני לבד הבוקר, כולם נסעו לטיול זריחה גשומה ברמת הגולן,

הבטן מתהפכת מהתרגשות חורפית ומהיום שהתפנה לי לעצמי.

על השולחן הפתעה משמחת

על פי כלי התקשורת נשמע שאני בבועת שלווה כשבחוץ הכל נשטף לתהומות:

"סערה משתוללת", "הצפות", "שיבושים קשים", "כבישים ורציפים סגורים"

"נזקים כבדים", "אסון חקלאי", "מעברים נסתמים"...

והטוקבקים מאוד כועסים: "ביבי אשם", "לסגור את תאגידי המים", "לא להצביע"

"במשרדי הממשלה מפעילים מזגן על חשבוננו"...

לא שאני חושבת שהכל כבר מושלם, אבל חברים...השבוע רק התחיל,

כבו את הטלוויזיה, את המזגנים המייבשים

וצאו לחצי שעה של שטיף רציני למצב הרוח הקודר.

יצאתי מיד, אחרת גם אני אדבק בקדחת החורף הזועפת.

בבחוץ החשוף קולות של המון הגשם ושל זרימה עצומה,

אני מרימה את הראש ופותחת את הפה,

כוס מים משמים לניקוי המערכות.

הרוח שסביבי מנערת את עץ הפקאן,

מפילה את אחרוני האגוזים אל הקרקע

אחרי הגשם תנשור גם שארית העלווה התחתונה

גשם או שמש- "לא ינום ולא ישן שומר ישראל"

העורב התורן גם הבוקר

על צמרת הברוש

חבטות טיפות ממלאות את השלוליות,

ענפים ועלים שטים למקומות אחרים

ובאוויר נישא בושם עלים רטובים

החלל שבתוכי מתרחב

ערוץ רדום של נחל מרחביה התעורר הלילה,

לא פגשנו בו כבר כמה שנים, ברוך בואך!

חצה את מטע הזיתים שלנו,

חשף עשרות שורשים עבותים וזרם עם הסחף דרומה

שדות החיטה נראים הבוקר כמו שדות אורז

שוליהם נשטפים החוצה ובדרך סוחפים אדמה ומינרלים טובים.

נזק חקלאי? עניין של השקפה

ובכל מקרה בעינינו הגשם הוא תמיד קלף נפלא במונופול החקלאי

סחף של אדמה עם מי גשמים אוסף עימו גם את החנקן המעשיר את הקרקע

וגם שתילים צעירים.

הדרך שלנו לצמצם נזקים היא לשתול את השתילים הצעירים דרך יריעת ניילון מהודקת

ששומרת על איזור בית השורש מוגן באופן יחסי.

וגם לאפשר לעשבי הבר לשגשג בין הירקות בכמות שלא מפריעה לטיפול השוטף בשדה

תוך שמירה על שורשים מסועפים המסייעים למים לחדור לעומק האדמה

ומאפשרים אחיזת קרקע טובה ואיתה האטת הסחף.

אחרי עונת הגשמים נחזיר לאדמה את החנקן הדרוש ע"י הצנעת שאריות ירקות,

מנוחה מגידול וזריעת קטניות.

את הסיור הבוקר סיימתי רטובה ואופטימית בחממות היבשות

שם חיכו לי הפתעות משמחות

שיחי עגבניות התמר כבר מבשילים פרי בתחתית הגבעול

ומפריחים זר צהוב במעלה הענפים

וגם פגישה עם חבר חביב מאוד שהתיישב להתייבש על פלפל כתמתם

שיהיה לכולנו שבוע של גשמים והגשמות

______________

"יום יום מתרחשים בארץ דברים רבים, מהם קשים ומצערים.

וקורה גם, כי משהו שיש בו ברכה לאחד הוא קללה לאחר.

כל אותם הימים שהתפללנו לגשם,

חרד הלב בו בזמן לגורלם של האלפים והרבבות בארצנו,

אשר עודם יושבים באהלים ובצריפונים, בפחונים ובדונים-

אם ארעה תקלה בפינה אחת בארץ- כולנו נושאים באשמה".

מתוך "דבר לילדים" כרך כ"א ינואר

_________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
טיפת נחת

24.12.12

21 בדצמבר הוא יום המפנה, תחילת החורף במפות האסטרונומיות

אנחנו מחכים ליום הזה כל שנה והוא מרשה לעצמו לחפף לפעמים,

אבל השנה, בדיוק על פי השרטוטים וכמו ש"משינה" שרים:

"זה כתוב בספרים, בשירים, במפות הכוכבים"

החורף נכח בעוצמה חורפית מורגשת ומודגשת.

המערכת שעברה אותנו השאירה אצלנו 90 מ"מ משקעים

של גשמי ברכה, רצון, נדבה ורבבה, ממטרים כבדים,

מבול, זעף וזלעפות!

יומיים של גשם העבירו אותנו מיד למצב רוח מרומם

והלוואי עוד ועוד ימים רטובים שכאלה

ועוד ועוד ערבים עם שקיעות שכאלה

שבת אחרי הגשם הדרך מגבעת המורה לחווה האורגנית

נראית לי כמו טיול בארץ אירופאית

את ערוגות החווה אנחנו עוטפים בחלקות חיטה, להגנה מפני רחף משדות סמוכים

וכשאני מתקרבת הבוקר מתבהר, עשב החיטה מזדקף,

ואפשר לשמוע בינות לעלים רחשי נחת

לא רק החיטה מזדקפת

גם עלי הסלק מרווים צבעיהם לגובה, לליטוף חמים מהשמש

ואפילו הקישואים, פירות הקיץ החליטו פתאום לצאת לחופשה חורפית

הזדקפו והפריחו פרחים ופירות רעננים

סוף סוף חורף אמיתי

כמה נעים לראות שתילי חורף צעירים מטופחים ורחוצים מגשם הגון

השדה מריח מאושר חורפי, אני שוקעת לי במשקעי ברכה

כל פסיעה בבוץ מאטה צעדי ומוסיפה עוד כמה קילוגרמים בוציים למשקלי,

אני נזהרת פן אדרוך על חבריי החורפיים שיצאו לשאוף אוויר קריר

האוויר צלול, קר ודליל וההתעכבות ליד כל טיפה מתחייבת

אז עצרתי ליד עלה חציל מרוסס בטיפות שקפאו מקור

וליד טיפות תחומות בעצמן על עלה כרובית

גיליתי טיפטופי זכוכית מגדלת על ראשו של ברוקולי צעיר

וכמה טיפות שנאחזו בניחוח העלים החורפי

מסרבות להיכנע עדיין לכח הכבידה שיחלחל אותן אל בטן האדמה

גיליתי מכרה טיפות חן מפוזרות על קורי עכביש קטנטן

שבחר לבנות את ביתו בתחתית כרובית

טיפה טיפה אמדתי כמויות לסלי השבוע,

פיניתי ערוגות של חסה שהתמוטטו מיריות ברד וממטרות עוז,

נרטבתי משאריות הגשם שנאספו ברווחים ובחריצים,

נשמתי עמוק וחייכתי אל השדה החורפי שלנו ששוב הזכיר לי כמה שאני אוהבת אותו.

אני מכירה ילד, לא אנקוב בשמו, שקורא לי בלעג "הלוחשת לכרוביות"

אז הנה ילד אהוב, הוכחה שהן עונות לי ולפעמים אפילו הן צוחקות ממני...

אושר חורפי כבר אמרתי?

____________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
ויהי אור

10.12.12

קרני אור מערסלות שומר צעיר

__________

ערב חנוכה, יצאתי לטיול בוקר בעמק היפה,

כמה טוב ששוב לא הצלחתי להתאפק מלבקר בעבודה בשבת...

שוב רק השדה ואני. בלי משימות, בלי המולת היום יום,

בנשימה עמוקה, בריכוז, בהליכת מנוחה.

מתבוננת בפרטים מבעד לאור הבוקר התכלכל הערפילי,

מקשיבה לשקט העוטף אותי בשעות הנדירות האלה.

פתאום מעלי שאגת דרקון חותכת את החרש

ומולי נוחת כמעט בטבעיות כדור פורח שסטה מן המסלול,

ברוך הבא למרחביה דרקון ענק כחול, חג שמח.

___

לערב החג קיבלתי משימת לביבות, "זה ג'וב מסובך, זה בשבילך" אחותי אמרה לי,

מסובך? הכי פשוט.

חזרתי לחווה אחר הצהריים, לבחור לי ירקות ללביבות,

בשולי השדה עשבי בר למאכל בהמונים, עונתם בשיאה עכשיו, העלים צעירים,

הקטיף פשוט, זריז, רייחני ומעורר תיאבון.. אקטוף מהם, הארגז שלי מתמלא בשניות.

מה אספתי? חרדל נגוע חריפות, ריגלה בטעם שדה עסיסי, סילקה מלוחה,

חומעה חמצמצה, חוביזה בגוון פראי ופשפש אש חביב אחד

מעלי השמש כבר החלה מסתתרת,

ענני גשם החלו מתעבים,

אור החג שיחק בעננים,

תפאורה מושלמת לערב חנוכה

את פשפש האש שיחררתי בשדה ועם שאר העשבים חזרתי הביתה.

הקפצתי בצל בשמן זית ומעליו ערמתי את העשבים, שטופים וקצוצים גס

אחרי כמה דקות, העשבים מתכווצים ומתהדקים ולכן כדאי לשים כמות גדולה,

מחכים שהנוזלים יצטמצמו או ששופכים מהם בזמן התהליך.

לעשבי הבר טעמים נהדרים לכן תיבלתי רק במעט תערובת פלפלים ממטחנה,

כיביתי את האש, קיררתי מעט (אפשר פשוט להעביר לצלחת קרה), הוספתי ביצה וערבבתי,

ליבבתי וליבבתי וטבלתי בתערובת שפיזרתי על צלחת: שומשום מלא, שומשום שחור,

זרעי פשתן, ותבלינים שאני מייבשת וטוחנת: רוזמרין, קורנית וזעתר.

התבלינים הללו מלוחים מטבעם לכן לא הוספתי מלח.

אפשר לצפות את הלביבות גם בקוואקר דק או כל ציפוי אחר עם מעט מלח ותבלינים.

הכנסתי לתנור על חום גבוה לכחצי שעה של ניחוחות מעולים, ואז...הוצאתי!

לזה קוראים אצלנו נס חנוכה:

לכל אורח הגשתי שתיים מצופות בתערובת ואחת מצופה בקוואקר.

כולם ביקשו עוד- מזל שהכנתי כמות גדול, טעם הבר מפתיע, טעים מכל לביבה מתורבתת

פשוט להכנה, המצרכים זולים מאוד, הקטיף תמיד מהנה ומרחיב את הלב, העונה קצרה

והניחוח....קשה לכם להריח מכאן?

אז הנה, אני מקרבת את המנה אליכם...

*רק אנא זכרו שכשקוטפים עשבי בר יש לוודא שהאיזור לא רוסס.

וכמו תמיד- פונות אלינו משפחות שרוצות אך חוששות מלטעות בעלים

אתם מוזמנים להגיע ולקטוף אצלנו עשבי בר ונשמח מאוד להציג בפניכם

עשבים מותרים למאכל אצלנו בחווה (אנא, בתיאום איתי).

נדליק את חנוכיית הזנגוויל (ג'ינג'ר) שלנו ונאחל לכם ולנו

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

__________________________

 
עמוד ענן
19.11.12
צבעים רוויים של תחילת חודש כסלו, הטבע לא משתתף במלחמות האפורות שלנו,
הירוק הכי ירוק שאפשר מתפשט ומשמח,
צבע אדום בשדה לא כרוך באזעקה אלא בהתרגשות
התכלת הכי תכולה שאפשר
הרוחות מייבשות בשריקה מזרחית,
הנודדות בשלוות דאייה בכיוון המדוייק משאירות אצלנו סימני דרך,
הברווזים היפים בעולם כבר שטים רחוצים במאגרי העמק,
הצבים בריצוף ציפחתי תופסים שמש חמימה אחרונה
בעלי החיים עוברים ממקום למקום באינסטינקט נדידה,
למלחמות אלימות על טריטוריה או על מזון, חוקים ברורים וחד פעמיים
רגל עגור
ואנחנו, המין העליון עאלק, הצודקים או הלא צודקים,
מתבלבלים כל הזמן בעניינים של צדק, דת וכסף, מה נכון? איפה האמת?
לא חשים באינסטינקט פנימי מהי מהותנו ואיפה עוברת הדרך שלנו
לא רואים את צילו של עמוד הענן.
המלחמות שלנו אלימות אבל וודאי לא ברורות ובטח ובטח לא חד פעמיות...
בחוסר הוודאות ובתחושת המתח המרחפת באוויר אנחנו נצמדים לשיגרה
ומודים למי שרק אפשר על הזכות להיות קרובים לטבע כל יום מחדש
ולנסות ללמוד משכנינו לעולם דבר או שניים על הקשבה לאינסטינקט הדרך והמקום
ובשגרה הפרטית שלנו ימים של הכנת ערוגות חדשות, גידול שתילים מזרעים ושתילתם,
הטמנת בצלצלים זהובים בשטח אדמה חדש שצירפנו לאחרונה לשטחי החווה
ואריזת ילדים מתוקים מתוקים בארגזים
הלוואי שהשיגרה תהיה ברוכה וקלה
_____________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
 
נפרדים מהקיץ

שני מחזורים של ירקות חורף שתלנו ויותר מחצי מהיבול נצרב, נשדף בחום הכבד,

חמש ערוגות של חסה שייעדנו לקטיף בשבוע שעבר, פרחו בין לילה ממגע השמש

פריחת חסה ביום חם, מתנחמים בזר צהוב צהוב

נראה היה שהקיץ ארוך מתמיד, שהאבק עבה מתמיד ושמאגר הכוחות שלנו מתרוקן

והנה, כמו שקורה תמיד בשדה ובמערכות היחסים בין החיים בתוכו ובין החיים מעליו

ניעור של שינוי, זיכוך, סוף שבוע גשום אחד ומאגרי השמחה בלב התמלאו ב- 90 מ"מ

של משקעים מרעננים ומחדשים!

נפרדים לשלום מהקיץ מהאבק, מהיבש, מהבוהק והמתבלה

הדוקרים מתרחצים, אוגרים

הירוקים רוויים עזים

הקנים קדים, מתלחששים בקול, מקשקשים

קליפות תרמילי הזרעים נרטבות, מתרככות, מתקלפות, מפנות נתיב בריחה לזרעים,

חלונות ירוקים נפתחים בגדר הקוצים, ריחות של שדה רטוב נישאים

דלעות אחרונות תלויות על הגדר.

צריך היה לקטוף אותן לפני הגשם, מישהו התרשל...היום נמהר לקטוף, לנגב ולאחסן

פסגת גבעת המורה מתערפלת מסתורית

נודדות נודדות באפור המושלם מעלינו, ומצדדינו

העייפות יושבות לנוח על דינוזאור העמק השואג

כמה אושר! ככה אנחנו הכי אוהבים את השמש-

מציצה מאחורי וילון השלולית

מבהירה את השמים באור שמח שניות אחרי מקלחת הגונה

שהשבוע ימשיך לשמח אותנו במשחקי אור וצל, בגשם ובשמש, בהבטחות ובהתחלות טובות

 
שוב גשם ראשון

"נו...הגשם טוב לחקלאים"?

קוראים לעברנו ותיקי המושב מהספסל ליד המרפאה, ביום שלמחרת היורה,

אנחנו מחייכים בתגובה, אבל לא באמת שמחים.

כבר כמה שנים שאנחנו מגרדים את הממוצע מלמטה,

מייחלים ומצפים לימים רועמים מכוסים שמיכות עבים כהים,

לשברי ענן וברקים דוקרים, קולחים, שוטפים, זועפים

רוצים גשם נדבות, גשם רבבות, גשם זלעפות, גשמי עוז.

נספוג נזקים...רק שיגיע מוחלט ומורגש! רוצים יורה יורה!

אנחנו לא ברורים מספיק? יש צורך לפרט עוד?

אבל גם השנה עופף מעלינו במשק כנפיים קל ושקט בעל, אל הגשם,

כמה לחיצות בטפטפת שבידו ונעלם לפני שהספקנו להגיב,

ככה מהר, נגיעה רכה,כמעט לא מורגשת, זרזיף, דלף, טפטוף

פיקח, אל הגשם- בלבל אותנו בשיכר ניחוח האדמה הרטובה,

סינוור אותנו בתכלת עננים רכים תפוחים ואגלים נוצצים תלויים בקצות קוצי הקיץ.

אבל אנחנו מחכים לבשורה מרעננת, לברכת חורף קולנית

לשטף שינקה את אבק הקיץ מתוכנו ושיצנן את חוצנו.

והשדה, כמו תמיד, שבע שנים וניסיון, סלחן מאיתנו,

היורה הננסי שחרץ בו שבילים דקים איבק וחילחל אל בית השורשים הצעירים,

ניחם עלים פגועים, ליחח זרעים קשים.

סיור ביום שאחרי היורה הזכיר לנו שעלינו להודות על כל טיפה ועל כל שינוי קטן.

האנפיות גנבות השתילים הצעירים התרחקו, בדיוק לפרק הזמן הנחוץ לשורשים להעמיק ולהיאחז

בדרך הרוח איווררה שמלותיהן הצחורות ופרצופן האמיתי נחשף

עלי המנגולד שלפני שבוע נראו כמפת תחרה מביקורי פרפרים רעבים

חידשו בעלים צעירים מושלמים

שיחי הברוקולי שחשבנו לעקור מפגיעות חרקי הקיץ

צימחו קומת עלווה רעננה וחדשה ושינו לנו את התוכניות

הסלק הכדורי שלא מסתפק במי השקייה, לגם די צורכו

ועכשיו הוא תפח, קרע את הניילונים בדרכו לארגזים

האדמה כבר התייבשה,

השבוע עלינו להספיק לעקור את שיחי הפלפלים הקיציים האחרונים

לזרוע עוד עשרות מגשי שתילים חורפיים,

ולאסוף כמו שמרימים תינוק את אחרונות הדלעות האהובות אל בית האריזה.

_________________

בשבוע שעבר ביקרתי בצפון איטליה במשק משפחתי קטן ואורגני לגידול דלעות

פגשתי חברות יפהפיות וצבעוניות כמה ימים עד כמה שבועות אחרי הקטיף

את רוב הזנים המוצגים פגשתי בארץ בשנים האחרונות, אחרים טעמתי לראשונה,

גם חזרתי עם מסקנה- אל תסתכל בקנקן, שלנו טעימות יותר!

ובכל זאת הופתעתי מכמה דלעות אופנתיות ומוזרות במיוחד

נתפסתי מתערטלת, מתאהבת באחת רצינית כתמתמה

אבל את שלנו, אלה שהכרתי מינקות אני אוהבת יותר מכולם,

וגם את הדיירים החביבים שגרים ברווח בין הדלעת לפלפל

שתי תמונות איטלקיות בצבעים של שלכת חורפית עמוקה

וברכת שבוע טוב ויפה

 
מתכון לסלט סתווי

15.10.12

סתיו, טיול בוקר שקט וקריר, היום אטייל ליד הפרדסים הישנים,

הריאות מתרחבות, העיניים נשטפות, הרגליים משתחררות,

מעלי ציוצי מחזרים, מתחתי חרקים סתוויים, מעניין מה אפגוש מלפני

הו, מצאתי סלט!

אומרים שסלט מכינים באהבה

אז אספתי נבטי לבבות של חלמית, שיהיה על בטוח!

וגם את עלי המשי הצעירים ירקרקים שלה

אוסיף גם עלי סלק בר ראשונים, רכים, פריכים ומתרגשים מהסתיו

רגלת הגינה בסתיו התמלאה בזרעים ואיתם אומגה 3

היא עסיסית, מלאה בערכים תזונתיים ותוסיף לי תמצית של סוף הקיץ

את עלי החומעה החמצמצים אני קוצצת, הם יתבלו את הסלט בחמיצות לימונית עוקצת

גדילן בסתיו צעיר ובשרני, אני קוטפת בזהירות מהבסיס

וגוזרת החוצה את שולי העלים הקוצניים.

נשאר לי ביד עלה טעים במיוחד שנקצץ אל תוך הקערה

עץ רימון בירך אותי בדרך לשנה פוריה, קיבלתי בברכה את הברכה

עץ פומלית הזכיר לי שממש עוד מעט הגשם ישטוף את אבק הפרדסים,

לא היתה לי ברירה- שדדתי אחת

פלחי פומלית וגרגירי רימון בסלט יהפכו את היום שלי למתוק במיוחד

הצבר מגדר הפרדסים הגיש לי גבעול,

באביב הגבעולים במיטבם, קטנטנים ונקיים מקוצים,

אך בסתיו אבחר בעלה צעיר ואגרד מעליו ללא חשש את מעט קוציו בעזרת סכין,

הצבר הוא הבשר של הסלט, טעים וממלא וגם מקשר בין הטעמים

פתאום שמתי לב שאני לא לבד בטיול הבוקר.

גם הצל שלי הגיע בעקבותי, מלקט לעצמו ארוחת בוקר

בחזרה מהטיול, בכניסה לחצר פגשתי על העץ אנונה בשלה

אותה אקטוף לי לקינוח

סלט מושלם וקינוח משמח, חמוץ, מתוק, רענן בלי מלח או פלפל

בתיבול מדוייק של בוקר סתווי שנשאר עד לחורף.

הסלט שלי עשיר בויטמינים, במינרלים,

בכל יום ובכל טיול טעמיו משתנים, אבל תמיד הם עזים ומופלאים

הוא לא עלה לי כלום, הוא (וגם הטיול) מתנה נפלאה מאמא אדמה.

* יש לשים לב שמלקטים באיזורי בר, נקיים מריסוסים.

_______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
"זוכר אותה מהמכולת"

30.9.12

חצי לחם, חלבה במשקל, דג מלוח בנייר אפיה

מתי הבן מתחתן? מי עובר דירה?

זה לא היה מזמן כשהמכולת היתה הציר השכונתי, מקום המפגש

וגם האטליז והירקן והמאפיה והמספרה.

הכלכלה המקומית יצרה חוסן קהילתי,

כי תמיכה כלכלית מקומית יצרה היכרויות אישיות, מערכות יחסים והדדיות

החנווני היה השכן, הכרטיסן היה מכר, וכך כולם הכירו את כולם-

מי שנאלץ להיעדר מהבית ידע שיש מי שישמור על ילדיו,

כולם הגיעו לימי ההולדת של כולם והמתנות היו תמיד מהחנות של ג'ינג'י.

לא, הנוסטלגיה לא מעבירה אותי על דעתי,

כמו בכל תקופה היו ימים קלים וימים קשים,

אבל היום אני חיה בשפע ואני מרגישה חסר. קהילתי.

הכח של הקהילה היה במעורבות בין אישית ובמעורבות כלכלית,

בשמירת המשאבים בידיים של כולנו, באינטרסים משותפים.

בתקופה שאני נזכרת בה מטבע כסף יצא מהקהילה רק אחרי שהחליף כמה ידיים,

כל עוד הוא היה בקהילה יותר אנשים השתמשו בו וזכו בעדו לתמורה

ברגע שהוא יצא אל העולם הגדול הפסדנו משאב ונחלשנו.

הבעיה לא היתה בכך שמידי פעם הוצאנו כסף החוצה,

אלא שהוצאנו החוצה יותר מאשר הכנסנו פנימה, רוקנו את הקהילה מהדבק שלה.

מתי זה קרה?

בשלב בו הסתנוורנו מהשלטים הגדולים, מהקניונים ומהרשתות

חנויות בניחוח וניל עם רצפה מבריקה, מדרגות נעות, מכוניות בצבע מטאלי,

עולם נוצץ קרץ לנו בחוץ ואנחנו הושטנו ידיים רוצות, לגעת, להשיג...

נראה היה שהתלות שלנו בקבוצה פחתה ושאנחנו מתקדמים אל הסוף הטוב,

באושר ובעושר עד עצם היום הזה!

אז מה קרה? למה אני לא מרגישה ככה? למה הניכור הזה ביני לבין הקופאית?

זה לא שהיום עובדי הרשת הם לא מהקהילה שלי, אולי בכלל יש לנו ילדים באותה כיתה?

איך זה שעם כל הנוחות שלי, בית עם גינה, אוטו, כלים יפים, בגדים ריחניים בארון,

פינוקים ומתנות יש לי פחות שעות פנאי, אני מכירה פחות את הילדים שלי,

אני נפגשת פחות עם החברים שלי, עם המשפחה שלי?

אולי נהפכתי עבד לרצונות החומריים והלעולם לא ממומשים שלי?

נראה שככל שהתרחקנו מהקהילה איבדנו את כוחה של הכלכלה המקומית

ואיתה את ה"יחדיו", את הקשר, את האכפתיות אחד מהשני.

החוסן הקהילתי הינו משאב משמעותי וחיוני התורם לתחושת שייכות ושותפות,

ביום יום הוא נעים, אבל הוא הכי חשוב בעיתות משברים אישיים, משפחתיים,לאומיים.

הסולידריות היא רשת ביטחון עבור הילדים שלנו וגם עבורנו בזקנתנו.

הערבות ההדדית, החמלה כלפי הזולת, כלפי בעלי החיים, כלפי הסביבה,

הם ערכים חשובים אותם ננחיל לילדנו רק ע"י דוגמא אישית.

לפני שלוש שנים בדיוק, ישבנו כל החבורה בסוכה ודיברנו על עצמנו ועל קהילה.

אנחנו צמודים אחד לשני מהילדות. כמה משפחות שביניהן אהבה גדולה וערבות הדדית.

מידי פעם מישהו מצרף מכרים נוספים לטיולים, למפגשים וזה תמיד כל כך נחמד לכולם.

ובכל זאת בסוף הערב כל משפחה נכנסת חזרה לקופסא שלה,

הילדים נכנסים לקופסא שבתוך הקופסא, המתבגרים בוהים בקופסא שבתוך הבתוך,

קיבלנו את מנת הקהילה שלנו, נצא שוב מהמחילה במפגש הבא...

דיברנו על איך יכול להיות שלא הזמנו לסוכה את השכן שיושב עכשיו בחצר השנייה על הנדנדה

איך הוא אפילו לא חשב להציץ לנו אל תוך הסוכה?

הוא עושה עצמו לא רואה ולא שומע ואנחנו מוגנים מפניו בכח גב המעגל שיצרנו.

מוגנים מפני מה? מי פה האויב?

ברגע שהתחלנו לדבר זה התחיל להפריע יותר ויותר לשלווה המדומה שלנו,

איך זה שאנחנו לא "פורצים" את גבולות הקהילה שלנו למשתתפים חדשים?

הגיע הזמן שנכיר את הקהילה שלנו, שנחזק אותה ושניצור סביבה תומכת.

החלטנו ביחד לנסות לחזק את עצמנו על ידי חיזוק הכלכלה המקומית שלנו.

לא מדובר בגבולות טופוגרפיים, הגבולות הם אנושיים בלבד-

כבר שלוש שנים אנחנו מעבירים כסף רק לאנשים פרטיים ובעלי משפחות,

מדירים רגלינו מתאגידים, מרשתות ענק ומסביבת תעסוקה פוגענית.

אנחנו שומרים על הפרט והפרט שומר עלינו,

אנחנו מתקרבים אל הפרט והפרט מתקרב אלינו. וואלה, אנחנו הפרט!

מכולת אצל אסי, ספרים יד שנייה, עיסוי אצל מיכל "ידיים אוהבות",

טיפול לרכב אצל תלי וליאת, מסתפרים אצל אפרת,

רפלקסולוגיה אצל תמר "עקב לצד אגודל", דיקור אצל צפריר,

קארטה אצל פייגה...לא שכחנו אף אחד, סילחו לנו הרשימה עוד ארוכה וטובה

והמשותף לה- כולם הפכו לשותפים, לערבים, ללקוחות, לחברים.

אסי מהמכולת לדוגמא חוזר ומדגיש שהעניין שלנו באורגני ובשימוש חוזר מוזר לו

אבל הוא מוקיר את הערבות ההדדית ואת החברות שנוצרה

ולכן פעמיים בשבוע הוא מגיע אל החווה ביוזמתו

ופורק אצלנו את עשרות הארגזים הטובים שהצטברו אצלו במכולת.

כי זה חשוב לנו ולכן חשוב לו.

ככל שנצרף לקהילה שלנו עוד ועוד חברים, רשת הביטחון שלנו תהיה צפופה יותר

ובעזרתה נחזק כלכלית וחברתית עוד משפחות ואת עצמנו.

כשהרשת צפופה היא אוחזת היטב את המשאבים הקהילתיים הנחוצים לילדינו ולנו,

איפה שנשמרים ערכים של חברות ואכפתיות יש פחות תופעות של בדידות, חשדנות, דיכאון...

יותר קל לחלוק בהסעות לחוגים, נעים לפנק יולדת בשבוע מטעמים, משמח להזמין שכן לסוכה

או לקבל בשמחה עזרתם של חברים טובים שעוזרים לשמור על שדות החווה בלילה.

ולא. באופן מפתיע החיים לא נהפכים ליקרים יותר,

להיפך, לזולים יותר, נוחים ונינוחים יותר.

קהילה חולקת גאווה, דאגה לכל פרטיה, ידע עובר מאדם לאדם,

התינוקות שלנו זוכים להכיר יותר מבוגרים שאוהבים אותם,

מטרות משותפות (גינה קהילתית למשל) מוצאות ידיים משתתפות,

בקהילה טובה הפרט ירגיש כבוד עצמי ומוטיבציה לתרום את חלקו.

ערב סוכות זה זמן מעולה להתחיל!

קהילה מתחילה בטפטופים...קונים רק אצל אנשים פרטיים

ואצל עסקים קטנים שמקפידים על העסקה הוגנת ולא פוגענית.

זו בחירה אישית להשתתף במחאה נגד הקוטג' או דווקא כן לקנות קוטג'

העיקר שאם כן, את הקוטג' תקנה בחיוך לעבר חבר בקהילה, החנווני במכולת ליד.

בכל יום אומרים לחברים לעבודה בוקר טוב עם חיוך ענק, זה צדק חברתי!

שינוי קטן פתח אצלנו דלת לכח גדול, לחוסן, לתמיכה, להדדיות, לאכפתיות...

אנחנו ממליצים. והסוכה שלנו? פתוחה כל ערב ולכולם יהיה מקום.

"וכששלומית תאמר
הביטו, זה נגמר!
יקרה דבר נפלא פתאום:
יבואו השכנים
כולם בהמונים -
ולכולם יהיה מקום"

נעמי שמר

קהילתיות נוסח שנות השבעים, מכתב שכתבתי.

______________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שאלת מוסר ליום כיפור

24.9.12

נורא הוד היום הוא, יום כיפור.

אני נזכרת בי ובאחיי מתאספים סביב שולחן האוכל של סבתא וסבא,

עליו קופת צדקה, נדרשים להפריש לתוכה כמה מהמטבעות שסבא נתן לנו יום קודם.

"זו כפרתכם, זו מחילתכם" היה סבא אומר וסבתא היתה מגישה לנו מרק.

מרק עוף.

רק כשבגרתי הבנתי שזהו טקס הכפרות שלנו,

תחליף לתרנגול המסובב המשוסף והמזרזף דם דווקא,

לזהם את מי שחשבו להעביר אליו במותו את חטאיהם.

למען ההגינות אספר שגם אם מעולם לא אכלתי בקר (בהיותו יונק הוא נראה בעיניי אח בעולם)

מעולם לא סירבתי למרק עוף.

'נו באמת'!, אני חושבת לעצמי על עצמי כבר שנים...ועדיין לא יודעת להחליט-

האם יש הבדל בין שחיטת עוף למאכל לבין שחיטת עוף לכפרה?

תרנגול הזהב, יעקב פינס, חיתוך עץ וצבע, 1965

לזכר התרנגולות הנערפות, מסובבות באוויר ונזרקות לערימת פגרים מצחינה,

לכבוד זכות הבחירה של כולנו ובגלל שמחר ערב סליחות, מחילות וכפרות

אצרף קטע מסיפוריו הקסומים של שלום עליכם אותם היה מקריא לי סבא:

צער בעלי חיים/שלום עליכם

"חבר יש לי ושמו פיני. אביו של פיני הוא שוחט. פעם אחת נכנסתי אצלו לבקרו.

נכנסה נערה אחרי והביאה לביתם תרנגול גדול, שרגליו כפותות בחבלים דקים.

אבי חברי, השוחט, היה ישן אותה שעה שינה של צהרים.

ישבה הנערה ליד הדלת והמזוזה והמתינה לו עד שיקום משנתו.

התרנגול, בחור כהלכה, עז נפש, רגז והשתמט מידי הנערה בכל כוחו,

דחף ודרס אותה בבטנה ברגליו האמיצות, ניקר את ידה במקורו החזק,

קרא פעם בפעם בחמת רוחו: 'קו-קו-קו', כמתמרמר ומוחה: 'עד מתי תעני את נפשי חינם'?...

הנערה, שגם היא לא היתה רפת אונים, נטלה ראשו של זה וכבשה אותו תחת זרועה,

דחפה אותו מידי פעם בפעם במרפקה, דחפה ואמרה לו: 'שב דומם והיאלם'!

נכנע התרנגול מפניה, ישב דומם ונאלם.

לשעה, כשהקיץ השוחט משנתו, נטל ידיו במים והוציא חלפו.

רמז השוחט לנערה כי תגיש לו את תרנגולה.

התבוננתי אל התרנגול העלוב וראיתי, כי רוח חדשה עברה על בחור זה.

נדמה לו, כפי הנראה, כי שעת גאולתו באה.

הנה יתירו אסוריו מעל רגליו וישלחוהו לחפשי אל תרנגולותיו

ואל הדוחן ואל שוקת המים ואל כל מחמדי ליבו.

אך לשוא היתה שמחתו.

השוחט נטל אותו ונתנו לבין ברכיו, אחז את ראשו בידו האחת והרימו כלפי מעלה,

מרט נוצות אחדות מגרגרתו בידו השניה, והחלף בין שיניו.

עשה השוחט חסד עימו ובירך עליו את הברכה בכוונה רבה- והעביר חלפו על גרגרתו.

שחט השוחט את התרנגול, מצה דמו אל האפר והשליכו מעם פניו בכוח גדול כל כך,

שסבור הייתי, כי התרנגול נעשה גל של עצמות.

'פיני! אביך רשע הוא'!- אמרתי לחברי.

'מנין לך שרשע הוא"?

'אינו חושש לצער בעלי חיים'.

'ואני לא ידעתי כלל, שחכם אתה כל כך'! אומר לי חברי,

מראני אצבע משולשת ומכוונה כלפי חוטמי".

גמר חתימה טובה!

________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
חוק הפופקורן

3.9.12

החוק שיזם חבר הכנסת כרמל שאמה יאפשר להכניס לבתי הקולנוע מזון ושתיה.

הבנתי שהחוק זקוק לחידוד קל כשהבן שלי אמר לי שלא יהיה לו נעים לשבת בקהל

אם אנשים יגיעו עם מילקשייק, מרק עוף ואורז..

בכל מקרה אנחנו תמיד נהיה לטובת הפופקורן המסורתי. בבקשה-

זן של תירס פופקורן בעל גרעינים קשים וכהים שחבר גידל עבורנו בשטחים שלו,

בשנה הבאה נגדל אותו גם בחווה.

מה נשאר?

תנו לילדים להפריד את הגרעינים מהקלח, משימה משמחת עבורם

מעבירים לסיר עם מכסה שקוף ובתוכו כף שמן זית או שמן צמחי אחר

מעמידים כסא לפני הכיריים ועליו ילד, ילדה או שניים, שומרים!!!

מציתים. מנערים מידי פעם את הסיר החם, מתרגשים עם כל גרעין שקופץ והופך לענן.

מתבלים רק בסוף!

מעבירים לקונוסים מנייר ממוחזר, או לקערה

אוספים את כל המשפחה, מדליקים טלוויזיה, מזמינים סרט דרך האינטרנט,

או צופים בהצגה של הילדים...לא משנה מה כי העיקר פה החברותא וקולות הלעיסה!

מתכונים? בבקשה!

עם חמאה או שמן צמחי ומלח גס כמה דקות בתנור חם.

עם פפריקה חריפה.

עם תערובת של טיפת שמן זית, שום כתוש ותבלינים מיובשים מפוררים או טריים (מעולה עם זעתר).

עם מעט סירופ מייפל וחמאה מקורמל כמה דקות בתנור חם.

אבל הכי טעים פופקורן חם עם קצת מלח.

מקורו של התירס באמריקה. הוא אחד מהדגנים הראשונים שטופחו על ידי האדם.

ב- 1492 קולומבוס הביא אותו לאירופה ומשם הוא נדד לרחבי העולם, עד שנחת סופית בבתי הקולנוע.

בני תרבויות קדומות שגילו שגרגירי תירס מתפוצצים בתנאי חום סברו כי בגרעין מסתתרת רוח ובזעמה היא מתפרצת,

הרוח הם העמילן והמים הנמצאים מתחת למעטפת הגרגר הקשיחה, בחימום הלחות הופכת אדים ונוצר לחץ קיטור

עד שהמעטפת נקרעת והעמילן פורץ החוצה ומתנפח לצורת פרח כותנה.

סוד הדברים הפשוטים!

_____________________________________________

"בראש השנה פרחה שושנה אצלי בגינה"

סוף סוף הגיעה העונה שמתחילה.

הנה הצעה למתנת ראש השנה שכולם נותנים לכולם ואף אחד לא מתאכזב

מי שאוכל אוכל שגודל באהבה וברצון טוב מזין את גופו ובעיקר את נשמתו.

זוהי סיסמה, נכון! אבל כזו שכדאי ליישם.

עלינו לצמצם את התלות שלנו בתעשיית המזון המעובד ולהכניס לגופנו חומרים מזינים ובונים.

גם מי שלא גר בבית קרקע עם שטח גדול יכול להניח עציצים גדולים על אדני חלונות

שיניבו תוך תקופה קצרה תוצרת בריאה ומפארת כל קערת סלט.

לא חייבים לגדל את כל הירקות, אפשר גם בודדים או רק צמחי תבלין,

אבל חייבים להתנסות!

זוהי פעילות בין דורית נפלאה היוצרת עניין, התפתחות אישית וקבוצתית,

חיזוק הקשר ולמידה משותפת לקטן שבילדים ועד לסבא רבא.

השהייה עם הילד בגינת הירק מחזקת אצלו את הקשר והאהבה לטבע,

את הכבוד לצומח, לחי ולסביבה ואת ההכרה כי אנחנו חלק ממערכת חיים שלמה.

זוהי מתנה נפלאה שאנחנו יכולים לתת לילדים וגם למבוגרים,
שותפות בתהליך משפחתי ממושך ומניב תוצאות ממשיות

שייחקק בזיכרונם כחוויה מעצימה ומלאת אושר.

הילדים יהיו שותפים בכל שלבי הקמת הגינה מבחירה והכנת השטח,

דרך בחירת הירקות ועד הגשת הסלט לשולחן הארוחה המשפחתית.

אז איך מקימים בקלות גינה אורגנית ב-5 שלבים:
בחירת המיקום כדאי לבחור פינה שחשופה לשמש לפחות 6 שעות ביממה.

אם בוחרים חלון כדאי שיהיה רחב כך שיהיה מקום לעציץ גדול (או כמה).

אם מדובר על בניין משותף עם פיסת קרקע זוהי הזדמנות להזמין משפחות נוספות

וליצור עשייה קהילתית מקרבת לבבות.

אם ברשותכם גינה אפשר לשתול ירקות בערוגה נפרדת או בין פרחי הנוי.

צמחי הירקות יפים ומשתלבים באופן מושלם בין הפרחים.
טיוב ותיחוח הקרקע ירק טוב גדל בקרקע בריאה. בשלב זה יש צורך לפזר קומפוסט אורגני.

מדובר על זבל קנוי בשקים, קומפוסט- שיירי מזון וצמחייה שעברו תהליך פירוק טבעי.

חומר הזנה שיספק כר פורה לשורשים להתפתח, כאן אין חוקים וכמה שיותר יותר טוב.

את הקומפוסט רוכשים בשקים במשתלות או חממות אורגניות.

לאחר מכן עוברים לפעולת התיחוח. יש להפוך את האדמה באמצעות את חפירה, קלשון

או מתחחת ידנית קטנה עד לעומק של 30 ס"מ (בעציץ יש לערבב את כל האדמה),

פעולה זו מטמינה את הקומפוסט באדמה, מאווררת, מרככת ומעודדת פעילות מיקרו אורגניזמית,

מה שיאפשר לשורש להתחפר בקלות וליהנות ממצע מזין ובריא.

זה יבוא לידי ביטוי במראה הירק, בטעמו ובמרכיבים התזונתיים הבריאים שהוא יספק לכם.

שימו לב, איפה שגדלו עשבים שוטים האדמה בריאה. באזורים קרחים צריך להזין יותר.
השקיה והמתנה עכשיו משקים. אין צורך להציף וגם חבל על כל טיפה.

הכוונה לשמור על קרקע לחה במשך שבוע.

החומרים הטובים מהקומפוסט יחד עם המים וחום השמש יתמזגו באדמה,

אולי בימים אלו תתחיל נביטה מזרעי עשבים שהיו באדמה, כדאי לנכש אותם ולנקות לקראת היום הגדול.

למי ששתל בחצר מומלץ להשקות בטפטפות מחוברות לברז עם מסנן ווסת לחץ.

הטפטפות חסכוניות מכיוון שקצב ההשקיה מבוקר ותהליך האידוי איטי ולא בזבזני.

אם שתלתם בעציצים ילדים ישמחו למשפך שיהפוך את החוויה למענגת ומרעננת.

בימי הקיץ מקובל לחשב כשלושה ליטרים על כל מטר מרובע,

אבל כמובן שלא מדובר על מדע מדויק, צריך להרגיש שהאדמה מעט לחה.
ביקור בחממה או משתלה זה שלב פשוט ביותר- הקפידו לרכוש שתילים אורגנים.

השקעתם עבודה בגינה? תשקיעו גם בבריאות. עלות השתילים האורגניים לא יקרה יותר מהרגילים,

כך תבטיחו לעצמכם ירק נקי מחומרים כימיים וכזה שלא עבר תהליך של הנדסה גנטית,

ירק אורגני הוא נקי, בריא ועמיד יותר. אם תקנו שתיל ולא זרעים תהיו בטוחים שרכשתם ירק ע"פ עונתו.

תנו לילדים להשתתף בבחירה, זה מקנה להם תחושת שליטה ובטחון עצמי.

אם לא מצאתם שתילים, בשוק יש שקיות עם זרעים אורגנים עליהן מציינים עונה מומלצת לשתילה.

אפשר להתייעץ עם המוכר לגבי מרווחי שתילה.

מומלץ לשתול ירקות בפרקי זמן שונים- אם תקנו 10 שתילי חסה תקבלו בשבוע אחד 10 חסות,

שתלו שתיים כל שבוע. קחו בחשבון את הכמות,

המטרה היא להגיע לאספקה שוטפת של ירקות לבית.
הקטיף והארוחה הטבע כבר עשה את העבודה והגיע היום הגדול- קוטפים ירקות בשלים.

תנו לילדים סל כי ככה זה הכי נעים.

אפשרו להם להזמין את כולם לארוחה שהיא גאוותם ופרי יצירתם.

היו גאים גם בעצמכם כי נתתם לילדים מתנה, תהליך טבעי, פשוט ועוצמתי.

בסיבוב הבא כשהם מלאי ניסיון תנו להם לשתול גם שיחי תות או עצים, אז זה כבר ממש ממש נחשב.


אז מה שותלים חוץ מירקות העונה?
ת
בלינים : זעתר, נענע, לימונית, עירית, תימין, אורגנו, רשאד...

תבלינים ידועים כמרחיקי מזיקים, גם יפים וגם משדרגים כל מתכון.
עצים: עצי פרי משלימים את עיצוב הנוף.

אצלנו כל ילד שנולד מקבל עץ משלו שנותן פרי בתקופת יום ההולדת.

החוויה של עץ בגילך שחוגג כל שנה עם פירות טריים מלווה אותם כל השנים

אבל בכל גיל חשוב לשתול עץ והחוויה של עץ שגדל יחד איתך מספקת פרספקטיבה בריאה

על הזמן שלנו על פני האדמה ועל כך כי גם אנחנו חלק מהמכלול.
פרחים למאכל שותלים כבר עכשיו: זה כבר למי שממש רוצה להרשים את האורחים,

אבל זה יפה, ריחני, משתלב מדהים בין הצמחים, מוסיף טעם- אז למה לא?

________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
החופש הגדול

27.8.2012

סופו של החופש הגדול, סופו של הקיץ

תחילתה של שנת לימודים וזרעים של עונה חדשה

חזרנו אל החווה אחרי תשעה ימי חופש

מלאים בחיוניות הנחוצה להפוך את הרגבים הערומים לשדה ירוק

השתילים כמעט בגודל הנכון והחל מהיום נתחיל לטמון מהם

בחלקה שנחה כמעט שנה.

זו שנה ראשונה שבימי החופשה שלנו הצלחנו להתנתק לגמרי מהחווה

ולא לדבר על מה ואיך אלא רק להתמלא ולאגור, מה שמאוד שימח אותנו.

ארזנו צידנית, כמה ילדים אהובים ואת כלב הים האולימפי שלנו

והעברנו שעות של בהיה אופקית עד לשניה בה השמש החמה נשפכת למים המאפירים

ושומעים תסססססס.....

מיששנו משושים בבריכה המשושית

טבלנו את נטע בנחל שניר, ככה סתם לרענון הגון...

ובכל ערב טיילנו סביב המושב לחפש את סוף הקיץ ואת תחילתו של הסתיו.

ברור שמצאנו!

אותה הדומיה וגם אותה התפאורה" פרחי אקליפטוס

ינבוט השדה צובע את הנוף בנקודות כתומות.

עץ תת קרקעי שרק צמרתו מבצבצת מעל האדמה.

עת זיקנה. חמנייה

חרולים וקמשונים

וכמובן המבשר הלבן. החצב

ימים של התחלות

אנחנו מאחלים לכם וגם לנו שנת לימודים נעימה בה נזכה להיות גם המורה וגם התלמיד,

חזרה רגועה לשיגרה מבורכת, צעידה בדרכים יפות ומראות מרגשים.

________________________________

"עמק קטן המושך מים מתוקים בין קנים והרדופים במלוא פריחתם"

הנרי בייקר טריסטרם, חוקר טבע שביקר בעמק חרוד ב- 1863

נחל חרוד מתחיל מסלולו מגבעת המורה, מעל מרחביה ומתפתל לאורך 32 ק"מ עד שפכו לירדן

בדרכו בריכות דגים, מאגרים, עין יזרעאל, תל יזרעאל, נחל הקיבוצים, תל שוכה, גשר הקנטרה,

נחל עמל קדום, גשר רומי, פארק בית שאן, שביל בין הגשרים והמון פינות חמד מוצלות ומקסימות.

שנים שהנחל נוצל להשקיית שדות, להזרמת מי שפכים ושפכים תעשיתיים, השלכת בעלי חיים מתים,

גזם חצרות...לפני כמה שנים רשות הניקוז, רשות הטבע והגנים וקק"ל ניקו, שתלו, נטעו, פינו,

סללו מסלולי הליכה ורכיבה, והחזירו למקום את תפארתו.

כמעט.

רשויות מקומיות עדיין מרשות לעצמן לשפוך אליו ביוב,

מגדלי דגים מוצאים בו ערוץ להזרמת הזבל המצטבר, נשאבים ממנו מים...

אבל הנושא מדובר וסוף סוף עלה לסדר היום ונראה היה לנו, האופטימיים

שאולי תוך כמה שנים הנחל ישוב להיות צלול ונקי כפי שהיה במקור.

כמה פעמים בשבוע אנחנו חוצים את הכביש הדרומי למושב לכיוון מסלול הנחל המשוקם,

בכל טיול אנחנו מגלים את ישראל היפה, אנשים מברכים את הבאים מולם לשלום,

מתדיינים על מהו הצמח הזה וכמה יפה שהשיקום כולל עצי פרי וצמחי תבלין מקומיים.

בהרבה מהפעמים פוגשים פנים אל פנים בחיות בר, חתולי ביצות, צבי ים, חזירי בר,

דורבנים, שחפים, ברווזים, תנים, אגמיות, קרקלים....

אקולוגיה אנושית, חייתית וצמחית משתקמת.

לפני כמה שבועות נתיבי ישראל התחילו לעבוד על הקמתה של מסילת הרכבת מחיפה לבית שאן,

בנתיב הסמוך לכביש 71 מול מרחביה גולחו שדות ועשרות עצי אקליפטוסים שייבשו אצלנו פעם ביצות.

זה לא כי העצים גדלו בנתיב הפסים, אלא כי הם מקשים גישה על עשרות המשאיות והבולדוזרים.

שרידי גשר רומי עתיק פשוט נעלמו כלא היו...איך זה יכול להיות?

כך גם במקומות אחרים בעמק ולאורך כל נתיב העבודות.

אנחנו משתדלים לשמור על מחשבה חיובית ולקוות שכשהעבודות יגמרו ישוקם האיזור

אבל בינתיים כדי לסובב משאית הגלגלים רומסים בגסות צמחים, בעלי חיים או יובלי מים מקסימים

ומי שמבקר באתר רואה שאין סיבה לכך ואפשר גם תוך מתן כבוד לחיים על האדמה ובתוכה,

חבל.

קילומטרים של שדות מיושרים מהודקי סיד

גוזל סיקסק על מסלול גירי מגולח. כשהיה בביצה עוד היו שם שדות.

גוזל סיקסק מחפש טיפת צל, נצמד לכמה קוצים בשולי המסלול המגולח

יובל מהנחל שנקטע פורץ דרך דרך חומרי הבנייה

וגם תמונה אחת מלאת תקווה-

חפירות סביב עצים עתיקים וגחליליות,

העצים יועתקו? ישמרו? מי יודע?

בידיעות אחרונות של סוף השבוע כתבה של גד ליאור:

"בגלל הקיצוץ בתקציבים: כבישים לא יורחבו, רכבות חדשות לפריפריה יידחו"

אז מה זה אומר?

________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שדה ושמש

אמצע קיץ בשדה אורגני מרגיש סוף.

חשוף, חסר חן, קנוקנות, סלסולים, השתרגויות, מבנה העלה, התגבהות הגבעול.

אין. רק מיצוי הצומח, התפרקות אחרונה, קייצית, מהירה ומוחלטת.

זבוב ודלעת

דלורית ועגבניות

פלפלים וכוויות שמש

מקלוני גזר ממוצים

אנחנו משאירים את שאריות הירקות בשדה עד להתכלות מלאה,

הם יהוו מצע גידול לדור הבא, מזון לבעלי החיים ולאדמה.

דלוריות מכורסמות

מחילת מכרסם וקליפת עגבנייה

אנפית בקר מלקטת שאריות

אבטיח וקישוא, אקורד סיום.

הירוק מתפוגג.

השדה מתייבש ומתעופף ברוחות הערב, פוגש בשוליו קוצים.

השמש אכזרית, לא מרחמת, מצהיבה, מייבשת,

הצבע החום משתרע וכובש כל חלקה חיה,

האדמה בקועה ופוצעת את רגלי בעלי החיים הנמלטים למעמקיה

אל הקרירות, אל המוגנות,

אל ההבטחה.

ודווקא פה, בסוף הזה, במוחלט טמון סוד היופי.

במעמקי החום הנוקשה, המתפורר פוצע,

במקלט העמוק והלח אליו בורחים בעלי החיים מפני אכזריות הקיץ

טמון סוד ההתחלה, סוד הנוצרות, סוד החיים.

עוד כמה חודשים הקיץ יסיים עבודתו המכלה מלמעלה,

אבל מלמטה, בכספות האדמה

הסתיו כבר מבריק זרעיו ומתחיל לדחוף כלפי מעלה

כי הסתיו הוא ההתחלה, הוא הכח המגן על האיזון, על שיווי המשקל הקיומי

ואנחנו כבר מתרגשים לקראתו, מתלמים את האדמה בחלקות החורף,

מייצרים שתילים, מזמינים זרעים.

ומכנסים את חבר הנאמנים לדיון לגבי הוספת חלקה נוספת לשטחי החווה

ימים יפים!

_______________________________________

_______________________________________

פינת המשפחה - המלצה לבילוי קיץ

חופש גדול והילדים לפעמים...נו, אתם יודעים.

בנסיעות להצגות, למפגשים, לבריכות...

בשולי הדרכים מתייבשות חמניות. עצרו שם.

אין תחליף למה שחמנייה מיובשת גדולה יודעת לעשות לילד סקרן קטן,

הילד מול הפרח הגדול ממנו, דפוס הגרעינים על העגול המושלם,

ריח ההתייבשות וההתפצפצות, שליפת הגרעינים, טעם הקיץ אסוף לתוך קליפה,

ויותר מכל, עוצמת העמידה במרכז השדה.

וכמובן תמיד-

גילוי האחת המרדנית, המלעגת ברעננותה הצהובה.

בילוי נעים!

_________________________________

מתוך "צלהבים" / ס. יזהר / 1993

"וכשעומדים שם על השדה ההוא ומביטים סביב יודעים פתאום.

פתאום וזה מכה אותך על ראשך. פתאום ואתה בין הכי גדולים בעולם.

בין הגדולים מכולם, פתאום סביב סביב יש פתוח בלי סוף בלתי נעצר בכלום

לא בעץ ולא בבית ולא בהתרוממות ולא בהשתפלות וכולו רק פתוח אחד גדול ושלם

סביב סביב רק שדה אחד גדול ושלם ומעליו נשפכת כולה שמש אחת גיבורה שופכת על הכל,

ועל השדה הקצור מזמן וכבר השחים, ועל השמים שנשכחו ואינם, אבודים באובך המסמא ועכור

ואתה אפילו לא מחוק אלא פשוט אינך ולא קיים, וגם לא כל כך חשוב אם כן או לא,

כאן בגדול הזה בגדול מכל הזה הפתוח הזה, הישר ושטוח לכל צד הגלוי ופשוט בלי שום סימן

או ציון, בלי שום צורך לכלום כמו שהים לא צריך כלום כדי שיהיה גדול ולא אכפת לו כלום

אם כן ידעו או לא, עומד פה הלום גדולה, לא תופש איך יכול להיות עומד לפני הגדולים

העצומים האלה, וגם לא חשוב אם תופש או לא, מיהו בכלל, לפני השניים האלה

שהם כל העולם, השדה והשמש".

"...ופתאום וגם אתה, וכאילו יש לזה חשיבות אם אתה כן או לא, עומד פה בלב כל הגדול הזה,

שהוא תמיד רק שניים, רק אחד, בעצם, רק גדול אחד גדול מכל, שלא יודע אם נשאר עוד כלום

מחוץ לגדולתו הזאת וגם אין מה לדעת, כי מה יש עוד מעבר לגדול מכל, ופתאום ואתה,

גם אתה, מתמלא ונושם גדולה ומתרחב גדול מנשימת מלואה".

 
זבוב על הקיר

16.7.12

בשבוע שעבר סיפרנו על נוער עברייני שגונב יבול ומשחית את השדה

כתבנו מלאי תסכול מהנוער ומהחינוך החסר, ממוסדות החוק,

כל כך נצמדנו ליאוש, עד שחיסלנו עד תום את חצי הכוס המלאה

ונשארנו מיובשים.

תודה חצי שעה משליחת המייל ועד היום הגיעו אלינו עשרות טלפונים,

מיילים, מיסרונים של מילים חמות ומחזקות, עצות טובות

וחברים יקרים ותיקים וחדשים שמגיעים לסיבוב ערב בשדה

(ועוד מודים לנו על שעת האיכות שסיפקנו להם).

בשאיפת יחד החזרתם לנו את הרוח למפרשים

והזכרתם לנו כמה הדדיות, אכפתיות ורצון טוב יש סביבנו

ובעיקר כמה שאנחנו אסירי תודה שזכינו להיות בצד היפה של החברה.

ובקשר לגנבים-

ביום שישי בשעות הצהריים הם הגיעו שוב, שניים מהם קטפו

ושלושה זרקו עגבניות על יוטה בזמן שניסה לעצור אותם,

ארז הגיע עם טרקטורון, רדף אחריהם, צילם אותם והתעמת איתם,

היה צורך לאיים עליהם בשיטת המדרגות, מהקל אל הכבד-

הורים, קציני נוער ומשטרה- כל אלה לא ממש ריגשו אותם,

אבל כשארז הבין שיש לו עסק עם דור מתקדם של גנבים

ואיים שיפרסם תמונות שלהם בפייסבוק לכל העולם ואחותו...

זה כבר התחיל לעבוד והם הבטיחו שלא יגיעו יותר (אם יש תוקף להבטחה).

כנראה שפחד, אי ודאות וספק לגבי איכות התמונה, הם גורם מרתיע.

לכן בינתיים, מיום שישי יש רגיעה-

אנחנו שומרים את התמונות אצלנו ומקווים לנצור אותן אצלנו לעד

או לפחות עד שתהיה גירסה חדשה לפייסבוק.

גנבים מכל מיני סוגים יהיו תמיד, כך הבנו מזמן,

אבל הצקה לעובדים והשחתת יבול וציוד לשם הנאה לא נסכים לקבל

ואנחנו מקווים שהפרשה הזו לפחות מאחורינו.

_______________________________________

ובין הערוגות-

גל החום ששטף את היקום ואותנו פגע ברוב היבול

חצילים, פלפלים, מלונים ועגבניות צרובים מכוויות שמש,

בעמדת מיון הירקות הארגז המלא הוא זה הנמסר לבעלי החיים.

אבל למרות שהקיץ חם במיוחד, אנחנו כבר מרגישים ותיקים,

לא מתרגשים ומבינים שגם העונה הקשה היא חלק מהמעגל השלם.

אנחנו מגיעים לשדה לכמה שעות בבוקר וכמה שעות בערב

ונהנים לפגוש בו מכרות נחושת, מכרות זהב ומכרות פחם

נחושתית זוהרת על תפוח אדמה. בוקר.

נחושתית על עלה תאנה תופסת קרני שמש ראשונות

קורי עכביש מוזהבים מקבלים את הבוקר. מכרה זהב

אחר הצהריים מגיעים זבובים לפרק חומרים אורגניים תחת עץ התאנה.

מכרה עופרת-

חומיינים, אורי כדורי או בעברית כדרורונים מגיחים מהאדמה בשבע בערב

ומזדרזים...לאן? להתרבות. ובדרך מפיצים זרעים ומפרקים חומרים אורגניים.

מכרה פחם

הקיץ מזדרז לפרק מה שעל האדמה ולצבור חומרי בנייה פנימה

ומכריח גם אותנו להתכנס ולשמור כוחות קצת לבוקר וקצת לערב.

העבודה במכרות מחברת אותנו לשאלה של אשרת מיוקנעם:

כל היום אני מחכה שאלעד בעלי יחזור מהעבודה, אני פורסת מפה על השולחן בחצר,

כלים נאים, סלט מושקע, טחינה, פירות ולחם ביתי...

אבל עד שהוא מגיע- מגיעים מיליוני זבובים, מחרבנים על המפה,

יושבים על הסלט, עולים לי על העצבים ואלעד מקבל אשה-שטן.

נראה איך תתקנו את זה?

האמת? קטן עלינו! עזבי רגע את הזבובים

שמת לב כמה כיף לך שאת מתרגשת לבואו של מישהו? "בעל זבוב".

הזבובים באמת מהווים מטרד, בעיקר בקיץ כמו זה- חם ולח.

אז ככה אנחנו מרחיקים אותם משולחן האוכל שלנו-

מה שעובד הכי טוב הוא מאוורר, רוח המאוורר נעימה לנו ומרחיקה אותם.

אבל גם עציץ ריחן (בזיליקום) במרכז השולחן, צלוחיות עם חומץ,

שקיות מים תלויות מעל, כמה מקלות קטורת מסביב לשולחן,

טיפות שמן אקליפטוס על המפה ועל הצד החיצוני של קערת הסלט

ו...ניסיתם פעם שום כתוש בסלט? טעים, בריא ומרחיק זבובים-

עכשיו ודאי תגידי...מרחיק גם את אלעד.

ובכן...ברוח הרומנטיקה, גם לזה יש לנו תשובה-

"כשהזבוב אוהב ת'זבובית
תמיד הוא אומר לה,
חוזר ואומר לה
מכולן יפיפית".

יוסי בנאי

__________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
פגע רע

8.7.12

יחסנו אל הקיץ הוא ללא ספק דו משמעי-

מצד אחד טיולי הבוקר בשדה ממלאים אותנו אושר גדול

שפע פירות וירקות, הבשלה מהירה ומתוקה, ירקות חדשים בכל שבוע,

קוטפים ומתחילים מהתחלה.

ומהצד השני השמש המוחלטת, המאיטה והקופחת עלינו,

קוטפים ומייחלים למזגן.

עומס עבודתו של האיכר בימים החמים-

מתחילתו של הקיץ ועד לתחילתו של החורף,

שתילה, השקייה, קטיף, אחסנה, ניכוש קוצים, הכנת שטחים לעונה הגשומה

התגוננות נגד פגעי הטבע הקייציים, מחלות עלים ופרי,

מכות שמש וחיות בר רעבות וצמאות (ניקוב קווי השקייה).

לכן אנחנו מתגייסים, מתמסרים לחום, מאפשרים לגוף להתרגל

ולמשוך בכל יום עוד שעות בשדה עד שהשפע נערם בבית האריזה ובמקרר

וממלא אותנו שמחה, סיפוק וכוחות לימים החמים הבאים.

מתחילת שבוע שעבר חגגנו עם המלונים המתוקים,

בכל יום אנחנו קוטפים עשרות מהם, אוכלים ומכבדים חברים, אורזים בסלים.

על פי קצב הבשלתם נראה שנהנה מהם רק עוד תקופה קצרה

עד להבשלת האבטיחים בערוגות הסמוכות.

את התוכנית לקיץ בנינו בשיטת ההפתעות המתוקות והיינו מרוצים מההצלחה-

ראשון יבקר בסלים המלון, אחריו האבטיח ואחריו התירס.

מימין יומיים לפני הבשלה, משמאל יום לפני הבשלה ובאמצע מלון בדיוק.

אבל לצערנו בקיץ הזה מלבד פגעי הטבע השדה משך אליו גם פגעים אנושיים.

אנחנו רגילים לגניבות בשדה, הן מתרחשות בכל יום, ברגל דורסת ומשחיתה

צינורות, כבלים, ממטרות, ברזלים, ציוד חממות, ירקות ופירות.

אם פתחנו תיק במשטרה הוא נסגר מחוסר עניין לציבור תוך כמה ימים,

רמת האכיפה והענישה נמוכות, אם בכלל, והגניבה החקלאית ללא ספק משתלמת.

ומתחילת הקיץ,

כמעט בכל ערב מגיעים אלינו קבוצת נערים גסי לשון וגסי רוח בגילאי 16-19

ממלאים ארגזים בעשרות קילוגרמים של יבול גנוב ומוכרים בבאסטות על הדרכים.

בדרך הם תולשים, דורכים, עוקרים...מדובר על מאות קילוגרמים לשבוע!

עבודת נוער לקיץ.

ביום רביעי האחרון ארבנו להם ולעשרה ארגזים מלאים תוצרת גנובה.

חשבנו אולי על שיתוף פעולה או עונש חינוכי...

התשובה נענתה בצחוק מזלזל: "לא! נראה לכם"?

הם כמובן לא רוצים לעבוד אצלנו בקיץ בתמורה לתוצרת.

גירשנו אותם ודרשנו שלא יגיעו.

אתמול בבוקר, אדומה ומבוקעת גילינו את הנקמה-

אחד אחד נופצו כל האבטיחים הצעירים שלנו, אלפי קילוגרמים של יבול, שבוע לפני קטיף.

כך יעשה למי שמסכל גניבה.

השבוע אנחנו מאוכזבים ממערכת החוק, מהפקרת החקלאות והחקלאים,

מהנערים ובעיקר מהוריהם ("זה רק ילדים שובבים, הם משועממים").

אז זה לצערנו המייל שלנו השבוע.

אחרי שחלקנו, נשאר לנו להתאפס על עצמנו, לקבוע תורנות סיור בשדות,

ולהשיב אלינו את המשקפיים הורודים, אחרת הקיץ באמת יהפוך לשדה קוצים.

בכל מקרה אם למישהו מתחשק איזה מלון אורגני בדרך לכנרת

אפשר למצוא כזה בבאסטות מאולתרות בתחנות האוטובוס בצידי הדרכים-

יד שנייה כמו חדש! והמוכרים- מיטב הנוער!

__________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
אור וצל

18.6.12

"אני רוצה לשאול שאלה שלא קשורה בירקות או פירות אבל אולי תדעו לענות לי-

בחצר שלנו עשרות עורבים ואני חוששת שיתקפו את הילדים,

איך אפשר לגרש אותם בדרך ידידותית בלי לפזר רעלים באיזור המשחק של הילדים"?

רחלי מבנימינה

שאלה שהגיעה אלינו בשבוע שעבר.

השאלה דווקא כן קשורה בעינינו לירקות ולפירות, לאקולוגיה ולבריאות הקרקע והסביבה.

ובכלל נעים לנו שאתם שואלים ואנחנו מודים לכם על כך.

הרבה פעמים השאלות מחייבות גם אותנו להעמיק ובדרך אנחנו לומדים ומרחיבים תחומים.

_________________

שאלה בעניין עורבים היא מורכבת, לכן הלכתי להתייעץ עם צל.

צל זהו שמו של עורב הבית הפרטי שלי. הוא עורב אורב.

הוא עורב צעיר שמלווה אותי כבר כשנה ומחכה לי בכל בוקר בפתח הבית.

בזמן שאני נועלת נעליים הוא תוחב את ראשו ונותן בי מבט בוחן

ואחר כך הוא מנתר אחרי עד שאני יוצאת מהחצר

בוקר טוב. "הצל שלי ואני יצאנו לדרך"

כשאני חוזרת, הוא מלווה אותי בלי מילים עד לדלת

וכשאני מתכופפת לחלוץ נעליים, הוא דורש הסברים: "איפה היית, בוגדת"?

אני מתעלמת ממנו ונכנסת הביתה, הוא עובר מחלון לחלון ובודק, "מה היא עושה שם"?

צל הוא עורב אחד מיני רבים שחיים לצידנו,

אבל הוא היחיד שמתעניין בי ושרואה בי רכוש פרטי, יש בינינו יחסים מורכבים.

כשהוא מנתר עלי אני נבהלת ממנו ומגרשת אותו, הוא מיד מתרחק.

אבל כשהוא בוחן את מעשי ממרחק אני מתקרבת, מרותקת.

לפעמים אני נכנעת ומאפשרת לו לנקר את קצה הנעל שלי,

אז הוא מנצל את חולשתי ומנסה לנתר אל גובה פני. חיזור גורלי.

האינטיליגנציה הגבוהה שלו, המעקב, השליטה, המבטים הבוחנים,

חוסר הפחד שלו מלהתקרב ולגעת...זה גורם מעורר פחד אבל גם מושך.

אני חושבת שצל ודאי "סימן" אותי אחרי שאני התעניינתי בו והתקרבתי אליו

ולא כי הוא רואה בי מטרה או אויב.

כשאני מגרשת אותו הוא מתגרש, נעלב ומתעופף אל הגג.

תקופה ארוכה שהוא בעקבותי ואני בעקבותיו ומעולם לא הזיק לי.

עורבים מעוררים חששות אבל רק לעיתים מאוד נדירות תוקפים בני אדם,

זה יקרה אם אותו אדם הזיק להם פעם, במודע או שלא

למשל אם הרים גוזל שנפל מהקן או חבט במקל על קן ופגע בגוזלים או בביצים,

אם הם סימנו אדם הם יכולים לצלול לקראתו בקבוצה למטרת הפחדה

על מנת לגרש אותו מהאיזור. אבל אם הם יבינו שהאדם לא נגדם הם לרוב ירפו ממנו.

אפשר להרגיע אותם אם מניחים להם פירות במקום קבוע לתקופה קצרה

של כמה ימים. אסור להאכיל עורבים במקרה אחר.

לעורבים חשיבות רבה בשמירה על המאזן האקולוגי.

בהיותם אוכלי כל הם מפיצים זרעי פירות וירקות,

בתקופת הקינון הם טורפים עשרות אלפי חרקים מעופפים (גם יתושים מטרידים),

הם אמנם אוכלים חיות קטנות מהם כמו קיפודים צעירים, צפרדעים וצבים

וגונבים גוזלים וביצים מקיני ציפורים אחרות,

אך זה דבר טבעי שציפורים רבות עושות (ינשופים, בזים, שעירים, ליליות...)

ובינינו...גם אנחנו.

חכם? רשע? תם? או זה שאינו יודע לשאול?

"איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות עם קוקיה מפקירת הבנים?כל בניה גדלו בקינים זרים"

כך שפטה הארנבת אם הקוקיה בספרה של לאה גולדברג "דירה להשכיר"

אבל לא הארנבת אלא העורבים דוגרים על ביצי הקוקיה ומלווים את הגוזל הצעיר עד צאתו מהקן

ואיפה שאין עורבים אין קוקיות שמקשטות את חצרותינו ביופי ובצלילים ושטורפות חרקים מעופפים.

העורבים הם חיות אקולוגיות, קיניהם עשויים זרדים ושאריות ליכלוך שלנו,

מסמרים, חבלים, ניירות, בדים...

אל קיניהם הנטושים מגיעים דיירים רצויים אחרים- בזי העץ, בזים מצויים, ינשופי העץ

שלושתם טורפי מכרסמים קטנים, בעיקר עכברי בית שהם פונדקאי מחלות מידבקות לבני האדם.

הם טריטוריאלים, שולחים שומר תורן לצפות מגבוה על שטח מחייתם,

פן יכנס דייר פולש המאיים על מקורות המזון.

הם חיים בזוגיות עורבתית מעוררת הערצה לאורך כל חייהם (חוץ מצל, הוא דו מיני).

הם משפחתיים, מגינים על צאצאיהם ומלווים אותם גם לאחר שעזבו את הקן.

הם נאמנים לבני מינם, עורב המזהה עורב פצוע יזעיק בקריאותיו עורבים נוספים,

הם יגנו על הפצוע עד שיחלים או ילוו אותו עד מותו.

מוזר, אבל הם ציפורי שיר, כנראה רוק כבד...הם מתקשרים בשפה מפותחת

בינם לבין עורבים אחרים החיים לצידם ובאיזורים מרוחקים.

וגם...לעיתים מאולפים לדבר, כמו תוכים.

יש חשיבות רבה לעורב בחצר, אז ממה אנחנו בעצם חוששים?

מחוכמתם הרבה, מהמבטים, מהנוכחות, מחוסר הפחד..

וגם מזכרונות ילדות, משלים, שירים, ציורים וסיפורי מקרא על עורבים, עופות טמאים.

אבל עורבים לא מזיקים לחיה גדולה מהם ואין להם כוונה לפתוח איתנו חזית,

הם פשוט ידידותיים ואנחנו מעניינים אותם.

דווקא בגלל שהם כל כך נגישים, הם מאפשרים לנו להציג אותם לילדינו,

להינות מכך שהתברכנו לארח אותם בחצרותינו, ללמוד מהם על שיתוף,

הדדיות, מיחזור, נאמנות, עזרה לחלש...ויופי.

"כן, כן, תראו כמה שאני חתיך"!

כמו יצירת אמנות!

יצירתו האחרונה של וינסנט ואן גוך, 1890, שדה חיטה עם עורבים

___________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
האגדה על הדלעת

11.6.12

ימי תחילת הקיץ, ימי אגדות ודלועים.

עלים בשרניים וגדולים צומחים לגובה, מכסים את המרחב החום ויוצרים אוהלים ירוקים-לבנים

ומתחתם חללים קרירים ולחים מזמינים בשעות הצהריים את בעלי החיים לשינה ערבה.

נחשים, עקרבים, נדלים, צפרדעים, עכברים, חולדות, חוגלות....

אוכלים אחד את השני ונרדמים עד לבוקר הבא.

בשעות המנוחה מגיעים החרקים, פועלי החרש, להחיש את היווצרות הדלועים-

מלפפונים, קישואים, דלוריות ודלעות מכל הסוגים.

פרחיהם הזכריים והנקביים מתהווים בצהוב רווי עוז,

מיתמרים מעל האוהל ונפתחים לקבל נשיקה מחזקת מקרני השמש.

דבורת הדבש מזמזמת, מזדרזת ומאביקה, מזכר-לנקבה-מזכר-לנקבה-מזכר-לנקבה

לפרח הנקבי שחלה דמויית פרי ומעליה עלי כותרת, אם תתבצע בו הפרייה יתפתח הפרי.

שחלת קישוא עגול ומעליה עלי כותרת סגורים, בעוד כמה שעות יפתחו העלים לקראת הפרייה, לידה פרח נקבי פתוח

הפירות מתמלאים ומתפתחים ותוך מספר שבועות השדה נראה כמו תפאורה לאגדת ילדים קסומה

ימי תחילת הקיץ הם בדיוק הזמן לאסוף את היבול ולהפוך את בית האריזה לכתום.

בדיוק בחצות מגיעים העכברים, רותמים את הכרכרות ומסיעים אותן אל בית האריזה,

סינדרלה כבר תגיע בבוקר ותשטוף את החנות.

גידול דלועים הוא עסק פשוט וקסום.

מתאים לכל גיל ולכל גינה, בעיות נוצרות בעיקר אם באיזור אין מספיק דבורים.

במקרה כזה האבקה ידנית תפתור את העניין. הדגמה פרסמנו כאן בעבר

יבול הדלועים השנה מרשים, דלעת שדה, דלעת פרובנס, דלעת דליקה, דלורית ודלעת ערמונים.

אבל לפני שנתחיל לבשל אנחנו מניחים את היופי לכמה שבועות על השולחן.

אנחנו כידוע בעניין של שואוו. פחות בביזנס.

דלעת פרובנס, דלעת יפנית, דלורית, דלעת דליקה ודלעות ערמונים

אחרון האורחים התפעל? מעולה. זה הזמן להעמיד סירים...

דלעת שלא נפתחה נשמרת בתנאי צל חודשים ארוכים, לפחות עד למרק של החורף.

פרחי דלעת ערמונים ובטטה

פורסים פרוסות מדלעת הערמונים ומבטטה ארוכה מקולפת ומתקינים פרחים צהובים קיציים

בתחתית התבנית מעט מים (לבישול באדים), מעל מזלפים שמן זית, כף דבש, אגוז מוסקט

ומעט מלח גס. אפשר גם פלפל שחור, שום, סויה...מה שאוהבים.

מכסים ומכניסים לתנור חם מאוד לחצי שעה. טעים מאוד ויפה!

דלעת יפנית או דלעת דליקה ממולאות באורז הפתעות

נשאר לכם אורז, בורגול, עדשים....מהצהריים?

בסיר גדול מרתיחים דלעת יפנית, דלעת דליקה ודלעות ערמונים עד להתרככות בינונית.

מוציאים, מסירים את הכובע, מרוקנים את הגרעינים, מורחים את הדפנות הפנימיים בדבש,

סילאן או מייפל, מלח גס ושמן זית, ממלאים במה שרוצים, מכסים עם הכובע ומכניסים לתנור

מעל תבנית עם מים או בקדירה סגורה, חום גבוה כ- 45 דקות.

מוציאים ומגישים. ארוחה שלמה בדלעת. דלעת דליקה

פשטידת בורגול בצל ודלעת

משרים כוס בורגול בכוס מים חמימים ומכסים.

בינתיים מקפיצים בשמן זית טבעות גדולות משני בצלים, קוביות מנתח דלעת גדול,

שתי שיני שום פרוסות. מתבלים במלח, פלפל, נגיעת קינמון, אגוז מוסקט, כף דבש

מוסיפים את הבורגול המרוכך, שתי ביצים, מערבבים, מתקנים תיבול, מעבירים לתבנית

מפזרים מעל גרעיני דלעת ומעבירים לתנור עד השחמה.

זוהי ארוחת צהריים שמוגשת אצלנו לצד סלט ושהילדים וגם אנחנו מאוד אוהבים

ומה עם דלעת הערמונים?

מכניסים לסיר תפוחי אדמה, בטטות ודלעות ערמונים

מכסים חצי גובה ציר ירקות או מים, סויה, דבש, מייפל או סילאן, חצי בצל, כמה שיני שום

מעט שמן זית ורסק עגבניות, מלח גס, פלפל, תבלינים אקזוטיים...עד שכולם מרוככים

ולהשחמה בתנור חם מאוד.

לו היו מאפשרים לסינדרלה לבחור דגם, זו הדלעת שבוודאי היתה רוצה.

משפחת הדלועים מבשילה בתחילת הקיץ וכוללת גם קישוא, מלפפון ומלון.

היא עשירה בבטא קרוטן הנהפך בגוף לויטמין A, מגנזיום, אשלגן, ויטמין B,

ויטמין C, היא קלה לעיכול ודלה בקלוריות. מעולה כירק ראשון לתינוק.

אפשר ובריא לאכול גם טרייה, מגורדת מעל סלט.

ולמוזמנים לנשף- מסכת יופי שהופכת אפילו לכלוכיות לנסיכות:

טוחנים כשתי כפות דלעת (או מחית דלעת מבושלת) וחופן זרעי דלעת,

מוסיפים כף שמן זית ומיץ מלימון שלם.

משפשפים את הפנים ומשאירים עשר דקות, העור שלנו אוהב ויטמין A.

שוטפים ומחייכים למראה. "ראי ראי שעל הקיר מי היפה בכל העיר"?

נראה עכשיו איזה נסיך יכול עלינו...שבוע מתוק וכתום!

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

_____________________________________

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 הבא > סיום >>

דף 3 מתוך 5
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר