יומן החווה
שבוע הספר

15.6.14

"מוטל אני ככלי אובד ונשכח בין העשבים, גבעוליהם וטרפיהם סתר לי ואין רואני ואין יודעני, וכך יפה לי.

לא מהם ולא מהמונם. רואה ואינו נראה, ארבץ לי לבדי מן הצד, חבוי בחיקו של עולם,

עזוב לנפשי ולחלומותי, מסתכל, מאזין ומחשה.

הנה נמלה זוחלת, מטפסת ועולה בגבעול עשב, ונופלת, ושוב עולה.

תועה היא בריה דקה וזעירה בחורש מצל ואין מוצא.

והנה סוסו של משה רבנו, דבק הוא לאחורי כפי כחצי עדשה: עגול, אדמדם עם נקודות שחורות,

נוקשה, חלק ונוצץ, כמצופה שריון ממורט. לפי מראהו ראוי הוא להקבע כנופך בחותם טבעת.

פתאום השריון משתסע באמצע. נצצו גפיים דקיקות, והזאטוט איננו! פרח לו האדמוני!

יהי אלוהיו עימו ויפריחהו בשלום. ידי לא תהיה בו. בריה הוא, יצור כפיו של הקדוש ברוך הוא כמוני

ומי יודע, אפשר הולך הוא עתה למקום בשליחותו של מקום...

והעשבים אף הם לכל אחד ואחד מהם יש ממונה ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל!

וזה הדבר, שהם מתעוררים לפרקים משנתם בחיפזון גדול, וחיל ורעדה יאחזון,

מזרזים זה את זה בלחש: גדל, גדל, המלאך מכה ואומר: גדל.

כדאי היה לדעת במה הוא מכה: באצבע צרדה או ברצועה קטנה.

הס! על אזני ממש- ואולי בתוכה- נמתחה נימה אחת נעלמה והיא מנהמת ומנהמת בקול דממה דקה,

דקה מן הדקה, חוט השערה...יתוש מנגן!

הקולות הקרובים והצוהלים של חברי נעשים לי פתאום רחוקים רחוקים והם באים אלי כמו מעבר לכותל אטום

או דרך כרים וכסתות, מובלעים ומבוטלים בקול המונו של גלגל חמה המנסר ברקיע ומושל עולם בגבורתו,

והנימה הדקה עדין מנהמת ומנהמת באזני, בנפשי פנימה, מה תהמי עלי נימה ומה תשוחי עלי.

האריכה מיתרך יתושי, מתחהו היטב, העמיקה נגן. כך יפה לי, כך נעים וכל מתוק...

צף אני עתה ונמוג עם העב הקטנה והזכה בזהר הרקיע".

ספיח / חיים נחמן ביאליק

____________________________________________________

 

פלא דלעת-

כשעוברים לצד הערוגות הקסומות של שיחי הדלעות הגדולים והמרהיבים

אפשר לשמוע עולם אגדי מקביל ולהרגיש תזוזות וזחילות, נקישות רגליים זעירות וכירסומים

נשיפות ורפרופים ונשימת הפרי האדיר מתפתח, אפשר להריח את הצבע הצהוב

ולראות אותו מעמיק עם שעות החום בפרחים המופלאים עד שיקמלו

והוא יעבור לצבוע את שחלת הפרי בירקרק-צהוב ויעמיק אל הפרי הגדל בכתום עז, מתוק ועסיסי,

ומעל הכל סוגר מעגל רוחש של זמזומי הפועלות והצרעות המפרות והיוצרות חיים עבורנו חובבי הדלעת.

 

שיחי דלעת

 

אוספת אבקה בפרח זכרי, ניזונה ומזינה חיים, יחסי גומלין בין חרק לפרח

 

עבודת צוות בפרח נקבי, הפרח נפתח ונפרס, מוסר עצמו לדבורים הצייתניות.

 

שחלת דלעת

 

הפרי מתחיל לגדול.

את הדלעות אנחנו שותלים על מצע יבש מהעונות הקודמות, כך הפרי יגדל מאוורר

מכל צדדיו ותחתיתו לא תפגע מרטיבות וממזיקים הנמשכים לאיזורי הרטיבות והריקבון.

 

השיח מטייל, מטפס על הגדרות, מתערבב עם צמחי בר ובין ערוגות הירקות האחרים


עוד קצת ואפשר לקטוף...

 

מריחים? בטח שלא! זו דלעת משנה שעברה, צריכים להיות עוד קצת סבלניים...

__________________________________________________

 

בשבוע האחרון נפרדנו מהקישואים הבהירים שעבדו במרץ ובתפוקה מרשימה לעונה

את שאריות השיחים אספנו לערימת הקומפוסט הענקית, השמש מטפלת בה ביעילות מרשימה

 

את שארית הקישואים הטובים אספנו לבית האריזה

ואת בלאי הפרי הרקוב/גדול מידי/פגוע מידי...השארנו על האדמה

הוא ישמש מזון טעים ומלא מים לחרקים, לציפורים, למכרסמים...לכל בעלי החיים!

השאריות יתפרקו אל הקרקע ויעשירו עבור כולנו את אדמת הגידולים הבאים.

 

זבל-זבל אבל פיזרנו אותו עם הפנים למורדות הגלבוע- כמו נכנס לציור אקוורל!

__________________________________________________

 

מסיימים בהמלצה חמה! חמה! שבוע הספר עכשיו וציטטנו מביאליק...אז מתבקש!

צאו וצפו בסרט הדוקומנטרי החדש מתוך המיזם "העברים" של יאיר קדר-

"מלך היהודים" על דיוקנו של ביאליק- שעה של עונג צרוף!

 

שיהיה לכולנו שבוע קליל, צהוב ויפה כמו פרח של דלעת

 

 

______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שאלות מיאיר

8.6.14

אני קונה ממכם סל כל שבוע וחשוב לי לקבל כמה תשובות

אני בטוח שיש עוד לקוחות שירצו לדעת אז אנא פרסמו לכולם.

אני רוצה לקנות ירקות במקום שלא מנצל בכלל את הטבע וללא הנדסה גנטית

חשוב לנו כמשפחה לחיות חיים שלא פוגעים באדמה

המקום האחרון שאנחנו מרגישים שזה לא לגמרי קורה הוא המזון שלנו.

יש לי כמה שאלות

1. האם אתם חושבים שאתם מנצלים את הטבע?

2. איך אתם גורמים לירקות לגדול ואיזה חומרים משתתפים בתהליך?

3. מה השוני בשיטות הטיפול באדמה בינכם לבין חקלאי רגיל?

4. איפה יש בארץ מקום שבו הירקות והפירות לא רק אורגניים אלא גם גדלים פרא בטבעיות ובחופשיות

איפה אני יכול בארץ לאכול בננה טבעית או לחם טוב בלי שהתערבו בטבע?

5. האם אתם משתמשים בהנדסה גנטית?

יאיר מזכרון יעקב

 

כמו תמיד שמחים על שאלות (נשמח גם לעוד!). ננסה לענות פה על הכל-

 

1. האם אתם חושבים שאתם מנצלים את הטבע?

אפשר לומר שכל שיטות גידול המזון הקיימות היום (אורגני, פארמקאלצ'ר, קונבנציונלי, הידרופוני...)

מנצלות במינונים שונים את הטבע: הקרקע, האור, הגשם, החום, הצמחים- כולם כלי העבודה של החקלאי.

אור וחום השמש כמקור אנרגיה, הגשם ואוצרות המים כספקי השקייה, החנקן והחמצן שבאוויר,

האורגניזמים אשר בקרקע כספקי מזון ומצע קיום לשורשי הירק,

בעלי החיים כמאווררי אדמה (מחילות) וכמזבלי ומעשירי קרקע.

עצם העניין שבחרנו לגדל מזון על שטח שבמקורו לא נועד לכך הוא התערבות וניצול

ובכל זאת, כבר אלפי שנים לא הטבע הוא שמחליט אילו צמחים ערבים לחיכנו אלא האדם

ואנחנו ספקי מזון לאנשים.

כחקלאים אורגנים אנחנו לא יכולים להתעלם מהיבטים של אחריות והוגנות סביבתית

ועל כן אנחנו משתדלים שחלקנו בתהליך הוא במינימום הפרעה לגורמי הטבע.

מוטלת עלינו האחריות להשתדל לשמר, לצד הירקות שלנו, את אוכלוסיית הצמחים הטבעית

ולא לפגוע בפוריות הקרקע או באוכלוסיית החי.

יש גם יתרונות להיותנו כאן, בתקופה הזו, ובראשן שימור איזור פתוח ונקי

המושך אליו מינים וזנים רבים של בעלי חיים ומאפשר להם להתרבות ולהתפתח

באיזור שסביבו בנוי ורומס איזורי מחייה, פוריות קרקע וצמחייה מקומית.

אנחנו מודעים לכך שניצול הטבע קיים בכל חזיתות החיים שלנו- הבתים, המכוניות, החפצים, הבגדים...

ובחווה אנחנו עושים כמיטב יכולתנו- החכרנו אדמות שבמקורן יועדו לחקלאות קונבנציונאלית והעשרנו אותן,

אנחנו שומרים על כל בעלי החיים ומעודדים אותם להגיע ולהתרבות, מכוונים לראייה אקולוגית,

משתדלים לחיות בקהילה המשמרת עקרונות דומים לשלנו, להעסיק אנשים שונים ולחייך אחד לשני כל בוקר!

 

מחלצים מבין צמחי הבר ניילונים לחיפוי ששימשו ערוגות מעונה קודמת

לשימוש חוזר בעונה החדשה.

 

2. איך אתם גורמים לירקות לגדול ואיזה חומרים משתתפים בתהליך?

ככה, כמו שתיארנו, ע"י ניצול משאבי טבע טבעיים והמון מים אנחנו מגדלים את הירקות שלנו.

וגם עם שפע אהבה, יראה וכבוד לאדמה, לתהליכים המתקיימים סביבה, למזג האוויר,

לבעלי החיים ולאנשים המלווים אותנו בדרך...בעבודה, בקנייה, בביקור או בחלוקת ידע.

ללא שימוש בדשנים, בהורמונים, בחומרי הדברה, בהמתת בעלי חיים, בהשמדת אוכוסיית צמחי בר..

גם לא בכאלה המאושרים לשימוש אורגני.

נכון, זה יוצר הרבה עבודה, אנחנו ממיינים את התוצרת, הבלאי מחולק לבעלי חיים במשקים בסביבה

והשאר פשוט והכי טבעי ונקי שאפשר לספק לכולנו.

 

מיון ואריזה

 

3. מה השוני בשיטות הטיפול באדמה בינכם לבין חקלאי רגיל?

החקלאי הקונבנציונאלי מכשיר את הקרקע ע"י פינוי הצמחייה הטבעית בחומרים ממיתים,

השמדתה חושפת את הקרקע לפעולות השמש, הגשם והרוח.

הגשם מפורר את האדמה החשופה והורס את המבנה שלה, סוחף את רגביה הפוריים,

השמש מייבשת אותה והרוח נושאת איתה את גרגירי האדמה הפוריים ביותר.

הפיכת האדמה ודישונה בחומרים כימיים פוגעת גם בבעלי החיים שעליה-

מחילות נחשפות לשמש ולאור, מקורות מזון נעלמים, חומרי הדברה ממיתים

והאיזון הביולוגי מופר. עבור בעלי החיים הנותרים זוהי אדמה דלה בחיים ובאיכותם.

עבור החקלאי הקונבנציונאלי זהו לוח ריק עליו אפשר לגדל מסה של תוצרת יפה

נקייה מנגיסות, כירסומים...אדמה שקל לזרוע בה, פשוט לקצור ממנה ולארוז עליה.

 

בשדה אורגני, שורשי הצמחייה הטבעית המסועפים והחזקים מונעים סחיפת קרקע,

נטיעת עצים, שיחים, צמחים....עוצרת ומחדירה מי גשמים,

השארת שריי צמחים על פני הקרקע והטמנתם בה, השארת אבנים קטנות בשטח שומרת על הקרקע,

האוכלוסיה הטבעית משגשגת ובעלי החיים מתרבים בזכות המזון המגוון ושפע איזורי המחייה והמסתור.

עבור החקלאי האורגני שדה מבולגן, קצת נגוס, מנוקד בעקבות וברקע ציוצי ציפורים הוא דרך חיים.

 

בלאגן אורגני. חלקת תירס, שמיר, קוצים, דגנים, קנים, מחילות...

נכון- יותר קשה לטפל אבל הכי יפה לך טבעי!

לראייתנו החקלאות האורגנית יכולה להניב תוצרת ראויה וגבוהה אף יותר מהחקלאות הקונבנציונאלית,

אבל זה כבר לפעם אחרת...

 

4. איפה יש בארץ מקום שבו הירקות והפירות לא רק אורגניים אלא גם גדלים פרא בטבעיות ובחופשיות

איפה אני יכול בארץ לאכול בננה טבעית או לחם טוב בלי שהתערבו בטבע?

פעם, בערבות קדומים השתמרו אוצרות הקרקע פרא אך הצמחים הראויים למאכל

היו שונים מאלה שאנחנו מכירים היום, האיזון נפגע ע"י האדם והותאם לחיכו במשך אלפי שנים,

כל חקלאי מגדל את הצמחים הרצויים לו בלבד!

אתה לא יכול לאכול לחם טוב, כפי שאתה מכיר אותו בלי שהחקלאות והתעשייה התערבו.

הלחם הטוב כפי שאנחנו מכירים עשוי מחיטה שתורבתה כבר לפני אלפי שנים וטעמו ושיטת הכנתו

(כולל הפעלת תנור אפייה חשמלי, חיתוך בסכין...) מנצלת משאבי טבע.

ובננת הבר המקורית וודאי לא תהיה מתוקה וטעימה ובטח שלא תוכל למצוא אותה בארץ...

מקומה המקורי הוא ארצות דרום מזרח אסיה.

 

אמנם לא בננה. אבל הבוקר הגיע אלינו פועל שהתעורר רעב במיוחד

וכיבד אותנו בארוחת בוקר אורגנית אדומה ומתוקה.

 

5. האם אתם משתמשים בהנדסה גנטית? ברורררר! שלא!

לצערנו בזמננו האדם הרחיק לכת ע"י שימוש במודיפיקציה גנטית המקנה עמידות לצמחים,

יכולת לקטול חרקים או תכונות אחרות בעלות חשיבות כלכלית בעיקר

וחלקו הגדול של המזון המהונדס גנטית משווק כחוק לצרכנים.

בכל מקרה שימוש בהנדסה גנטית הוא אסור בחקלאות האורגנית!

 

מקווים שענינו על הכל, אם לא נשמח לשאלות נוספות

מאחלים שבוע ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ומתוק כמו אבטיח או ילד אהוב.

______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
סיכום חורף

8.5.14

 

הפעם לא הצליח לך חורף. פישלת בגדול.

זה לא שבשנים האחרונות הצטיינת...אבל הפעם נכשלת.

7 מ"מ באוקטובר התאיידו תוך דקה בחמסין הכבד שהבאת איתך,

חודשיים אחרי, בדצמבר, הגשת סופה מרשימה

אבל כזו שלא בישרה כלל על המשכו של חורף סוער או קר,

כמה ממטרים עלובים ומעליבים בינואר

והסיומת המונסונית המאובקת והחמה של הימים האחרונים

שפגעה קשה ביבול הקיץ ששתלנו מוקדם בגללך!

הגשם שהנחתת עלינו בימים האחרונים, במאי! אחרי שכבר אכלנו שסק בשל,

עם שגשוגם המבטיח של שתילי הקיץ פגע קשות במשפחת הדלועים,

השתילים רגילים להשקיית טפטפות תחתית

והשילוב של מים וחום על עליהם הרחבים הרגישים מאוד לרטיבות,

ייצר אצלם מחלות עלים שימוטטו בימים הבאים את כל השיח.

קני התירס המתוק, הרגיש מאוד לשינויי טמפרטורה,

ספוגים מרטיבות ומפתחים נבגים ואנחנו חוששים מעובשים בגרגירים

או ממחלות הגורמות לייבוש מוקדם של הפרי.

בזכות החזאים שלפנו מהר את השום מהקרקע והשארנו לייבוש מוקדם מהרצוי

אם היה נשאר בקרקע שהשארת רטובה היה מתעפש ונרקב,

אך ממילא עכשיו כבר לא יגיע לשיא גודלו...

החסות שאוהבות מים בהמטרה נהנו מהגשם, הן סופגות ומתמתקות, יפות וטעימות,

אבל השילוב של חום ומים יגרום להן לפרוח במהירות ולנו לאבד הרבה יבול.

 

את שתילי החורף שתלנו בסתיו בתקווה לחורף טוב.

היעדר הקור והגשם משך אליהם הרבה מזיקים, כנימות וגם בעלי חיים

שברחו מתנומת החורף למסיבה השימשית בשדה השופע בירוק.

אפילו כשקיררת, נשבת עלינו קרה יבשה שהקפיאה והמיתה את העלים הירוקים.

בין לבין החדרת לנו משב מרהיב של פריחה אבל זה היה אביב בזק.

 

 

 

סידרת לנו הרבה עבודה בעונה האחרונה-

את השדה רישתנו בצינורות השקייה, בנינו בתי צל, הממטרות והטפטפות עבדו שעות רבות-

השנה לראשונה אפילו אצל שיבולי החיטה...וההשתבלות היתה דלה.

ליבנו בעיקר עם חקלאי הבעל הרבים

שגם אם הצליחו להפיק מעט תוצרת, לאסוף אותה לקוביות (באלות)

ולהשאירה לייבוש ואיסוף בשדה, עכשיו היא נרטבה ואיכות השיבולים נפגעה.

 

בחודשים האחרונים הייתה תחושה שאנחנו רודפים אחרי תוצרת,

איבדנו כשליש מהיבול ששתלנו, את הירקות הפגועים טמנו באדמה,

לפחות שיהווה מצע גידול איכותי לבאים אחריו.

ועכשיו, כשהקדמנו לשתול את שתילי הקיץ

החלטת לסגור בפינאלה שתבטיח לנו התמודדות עם מחלות. שחון שכמוך.

 

בקיצור...חורף נאחס, מקווים שלמדת משהו לשנה הבאה,

אז בשביל שנוכל להתקדם...

לך תנוח, תצבור כוחות עד תחילת אוקטובר

אז אנחנו מצפים למכת גשם ראשונה ומשמעותית

עוד אחת דומה ומסיימת בערב פסח הבא

וכמות גשם מדודה אך מורגשת בפיזור אחיד באמצע. בחיאת.

___________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
כחול ולבן

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות ה-66 למדינת ישראל

 

 

בין הספרים הישנים שקיבלתי פעם מסבתא של בעלי (שרה מרגלית ז"ל)

גזיר עיתון מ-1957 ומאחוריו בכתב ידה "גדלות האדם והרוח"


 

אב שכול כותב לראש הממשלה דוד בן גוריון:

"אני אחד מאותם 150 בתי אב ששכלו את בניהם במאורעות האחרונים.

בני יחידי יאיר, נפל בקרב על רפיח ב-1.11 והוא רק בן 20

זאת אגיד לך. עם כל הכאב שבליבי על אובדן מאור חיי,

שום טיפה של תרעומת לא מכערת את כאבי העמוק.

והחשוב יותר האמונה שלי,

שלו בני גם ידע מראש על הגורל הצפון לו,

לא היה נרתע אף לרגע מלכת בדרך בה הלך ולחם.

אתה, אשר נפל בגורלך לשאת באחריות כבדה לעמנו ולהכריע

בדברים הקובעים גם את חיי בנינו ושלבך דוי על כל נטע צעיר שנגדע-

הנך זקוק אולי לנחמה ועידוד לא פחות מכל אחד מאיתנו, האבות והאמהות השכולים.

אבוא על שכרי אם דברי יקלו במה שהוא על מעמסת לבך ויוסיפו לך אומץ וכח".

שלך בידידות משה עומר, משמר העמק.

...

 

המכתב מדהים ומזעזע ואני חושבת על הקשר שלנו אל הארץ, אל יושביה, אל ילדנו...

במסלול בו עברנו מהילדות הסולידרית, מתנועות הנוער הלאומיות,

אל השירות הצבאי המלא פאתוס, אל הטיולים בעולם והמפגש עם תרבויות אחרות,

אל ההורות וההתלבטות בתכנים אליהם נחשוף את ילדינו והדרך בה נגדל אותם

ועד לעכשיו,

הזמן בו הם מגבשים דעות בעצמם ובני דורם עובדים איתנו בעבודת האדמה.

 

בדרך נשחטו המון פרות קדושות ונופצו מיתוסים בנושאים הקשורים לציונות ולמולדת

ואולי זוהי דרכה של אידאולוגיה, להשתנות ולהתגלגל מדור לדור בגלגל הרעיוני

בכל מקרה משהו בדרך פגע ביסודות עליהם גדלנו וקרע את הברור מאליו לגזרי ספקות

ולפעמים דווקא המשהו הזה מדגיש את עומק וחשיבות השורשים שנטענו.

 

 

כל שנה בתקופה הזו עולה הכעס על פאזל השואה, השכול, כתובות האש, החגיגות והזיקוקים

כל שנה החלקים מתחברים והופכים לתמונת חיינו במקום הזה.

העצב, האשמה, הגעגועים למי שאיננו, השמחה על היש, ההבנה וחוסר ההבנה,

אנחנו וההם וכולנו פה ביחד.

במהלך השנים הגבולות מתגמשים ופתאום יש מקום לכל הרגשות ולכל הדעות.

 

 

 

יש בינינו, העובדים בחווה, שחושבים כך או אחרת ואיכשהו הויכוחים בענייני הארץ הזו

קולניים ומחממי דם עד שלפעמים בית האריזה רוטט מעצבים.

אבל מה שבטוח שהיום הקשר שלנו לאדמת החווה לא נגוע במושגים של לאומיות או ציונות

הוא נובע מרצון ליצור מקום עבודה אחר שהטבע, האוויר, בעלי החיים והאדם נוגעים בו אחד בשני

ולומדים לכבד אחד את השני, לבנות מסורת שמאמצת ערכים של חברות והוגנות,

ויחד עם זה צריך להודות שגם אנחנו עם כל הכוונות שלנו רק עוד נקודה בזמן.

היסטוריית העמק ספוגה באירועים, דבורה, סיסרא, גדעון, ההלניסטים, הערבים, הביצות, הקדחת

והחללים של המלחמות שלנו. אנחנו כאן בזכות מי שהיה ומה שהיה ועל אותן אדמות יהיה מה שיהיה.

אבל בינתיים בזמן שלנו, בדרך שלנו, בגן המקסים שהקמנו כאן אנחנו רוצים לעשות טוב.

 

 

על מילותיו של דידי מנוסי וודאי כולנו נסכים:

"אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות
מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם".

 

__________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
מעגלים

27.4.14

 

 

לפני כמה ימים כשטיפטף שאלתי את ארז אם הוא חושב שזה המלקוש?

"איך המלקוש אם עוד לא ירד היורה"? הוא ענה לי.

מצחיק אבל כל כך עצוב...שנייה אחרי פסח ושיאה של הפריחה כבר מאחורינו.

 

היובש סוגר על האביב הצבעוני מעגלים מעגלים

מבחוץ לבפנים

 

ומבפנים לבחוץ

 

 

פרפרים, רפרפים, שפיריות, חיפושיות וארבה שהציפו את השדה בשבועות האחרונים

סיימו גלגול רבייה שלם וצאצאיהם נדדו אלפי קילומטרים צפונה מאיתנו, לאיזורים קרירים.

ציפורי השיר היפות שחרפו לצידנו נעלמו בלי להיפרד,

סבכי הקוצים הנאמן עדיין מלווה אותנו בצווחות גבוהות משולי השדה הקוצניים.

 

חיפושיות קטנות נצמדות לבתי השורש, איזור לח ומגן מהשמש הקופחת

 

יש שפרשו לתרדמת קיץ ארוכה המסייעת להם לשמר אנרגיה גם בתקופה דלה בלחות

 

ואחת בודדה שהתאבדה על חודו של קוץ. גם זה קורה...

 

 

בכמה ערוגות תפוחי האדמה כשות, צמח טפיל, חסר עלים ושורשים

הנכרך על כל חלקיו העליוניים של תפוח האדמה, מוצץ מהצמח הפונדקאי חומרים אורגניים

הדרושים להתפתחותו ובכך ממית אותו. קצב התפשטותו מהיר,

על כן אנחנו מזדרזים להוציא תפוחי אדמה מהערוגות שעליהן הוא השתרג

ולשרוף את העלווה שהורדנו כדי למנוע את התפשטות זרעיו.

 

 

החום הכבד מעיק, האבק והאובך מקשים על הראיה ועל הנשימה,

אנחנו מתחילים את הקיץ דלים עם אדמה צמאה ומיובשת, עם הרבה צינורות השקייה

ועם חששות לגבי האפשרויות העומדות לרשותינו לצלוח את החודשים הבאים בשלום

ולהצליח לספק תוצרת איכותית עד הסתיו הרחוק.

 

זה כמובן בחצי הכוס הריקה אבל בחצייה המלא הירקות ששתלנו שמחים על הטפטפות

שמשקות אותם במים הממיסים עבורם את חומרי ההזנה מהקרקע, על הטל הנאגר עליהם בבקרים

ועל השעות בהן השמש אוספת את האגלים אליה ומדגדגת אותם בחום ואהבה

והם בתשובה מתמסרים בירוק עז, בעסיסיות ובבשלות של תחילת קיץ.

 

אל הערוגות מתאספים דיירי קבע שבאו לבדוק את החצר החדשה- סיקסקים קולניים,

מנקרים את החרקים הנצמדים לצל וללחות בתחתית הצמח.

 

שחצן!

 

הדלועים, מלכי הקיץ פורסים זרועות עלים רחבות, מבקשים לקלוט מנת אור מקרני השמש

והן עונות בשירטוט קישוטי ורידים ונימים המתארכים ומגדילים את שטח העלה,

העלים הרחבים מעידים על כך שהצמח שמח, במידה והיה בחסך עליו היו מצומקים.

 

לעומת הירקות החדשים, ירקות החורף כבר ישישים, למודי קרבות,

שרדו עונה חורפית מלווה ברוחות שרב וצמאון,

מגיעה הם תודה גדולה על שסיפקו לנו תוצרת איכותית בתנאים קשים.

זו עונת ההתמעטות שלהם, אנחנו סוגרים את זרם המים בצינורות ההשקייה

ומאפשרים להם להיאסף אל האדמה ולהתפרק בקצב הטבעי להם.

 

 

אנחנו יודעים שבחודשים הקרובים ילוו אותנו זיעה ותסכולים, כדי לצמצם את האכזבות

שתלנו אלפי שתילים תחת בתי רשת ישנים וכאלה שהקמנו לכבוד הקיץ המגיע.

מלפפונים צעירים תחת רשת מסננת שמש

 

על בתי הרשת, בזוויות שנוצרו בין הברזלים הגבוהים קינים מאוכלסים גוזלי תורים

 

ועל הברזלים שהצבנו בזיעת אפינו בגובה מתיישבת אורחת, אדישה אלינו, מנשנשת ברקן


"אם זר קוצים כואב זה מה שאת אוהבת"...

(נתן יונתן)


דררה ירוקה. מין פולש שכבר מזמן הפך אצלנו דייר קבע

 

 

אנחנו עבר יודעים...מעגלים.

עוד כמה שבועות טובים, אחר כך כמה חודשים קשים ואז יפתחו עלינו מעגלי צבע חדשים.

 

_______________________________________

_______________________________________

_______________________________________

_______________________________________

 

בעוד כמה שעות ערב יום השואה.

בימים האחרונים מציפות אותנו מחשבות ומתעוררות בינינו שיחות על אז והיום,

השפע והפוריות שהשדה מזמן לנו, הזכות לגדל את המזון שלנו,

היכולת להתפנות להנאה ולבחינה של רחשי השדה והלב

לחזור לבית הבטוח, לבשל ולתבל ולפנק ולהתפנק.

גורל, יעוד, בחירה או איך שלא נקרא לזה...יש לנו מזל גדול להיות פה.

 

היה בינינו רגע כזה הבוקר בין ערוגות תפוחי האדמה,

הטרקטור הקטן התקדם לאט ואנחנו הזדרזנו לקלוע אל הארגזים שעל הכף תוצרת,

תפוח אחד נשאר מאחור, ראינו, אבל מיהרנו להספיק בקצב התקדמות הטרקטור,

מישהו אמר: "תפוח כזה היה אז ההבדל בין לסיים את היום על הרגליים או ליפול."

כולנו הרמנו ראש, הטרקטור נעצר ואספנו אליו את תפוח האדמה.

 

תפוחי אדמה תמיד היו סמל למזון לעניים, מעמד חברתי, הסתפקות במועט...

הם נוכחים בסיפורי הניצולים, אכילת קליפות תפוחי אדמה, גניבת תפוחי אדמה,

הסתרת תפוחי אדמה, ילדים שהוברחו בתוך שקי תפוחי אדמה...

 

פתאום בין הערוגות, בין השיחות, היה שוב רגע כזה שבו אנחנו יודעים, זוכרים ומודים.

 

נערות יהודיות קולפות תפוחי אדמה, 1942. מתוך אוסף יד ושם

 

ילדות יהודיות קולפות תפוחי אדמה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק בגטו וארשה.

מתוך אוסף יד ושם

______________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
בשדה תלתן

13.4.14

שמש טוב-בוקר צהוב!

 

מחר נחגוג עם משפחותינו ויקירנו סביב שולחנות החג החגיגיים,

אבל היום נחגג בתאילנד ראש השנה המסורתי.

אנחנו מברכים את חברנו היקרים, תמיד מלאי רצון-טוב ואיכפתיים

סוקט וטאפ, הרחוקים ממשפחותיהם, שנה טובה ומאושרת והמון אהבה ותודה.

התאילנדים חוגגים את החג בהתזת מים מבושמים אחד על השני,

גם כשסוקט וטאפ ישובו מחופשת החג הם לא יתחמקו מהשפרצה הגונה. התחייבות.

 

זר פרחי עירית לחג

התאילנדים מחשיבים את פרחי העירית למעדן ובצדק!

אם בא לכם לטעום או לתבל וקשט את סלט החג- עכשיו הפריחה בעיצומה- מוזמנים.

 

____

מעבדות לחירות

גם אנחנו כמו כולם בהכנות...כלומר בזמן שכולם בלחץ בחנות, במשלוחים ובאריזה

אני מסבירה שיש בעיות שלא סובלות דיחוי במערכת ההשקייה

או שעלי לתכנן איזורי שתילה...וכרגיל בורחת אל המקום שאני אוהבת יותר מכל

שם אין מצוות עשה ולא תעשה, אלא רק מצוות התבונן והאזן.

אני ממושמעת.


החווה אביבית ויפה. פרוסה יריעות ניילון דרכם אנו שותלים אט אט את העונה הקרובה

 

החרקים נהנים מהימים היפים, מהפריחות המרהיבות, מהמזון המצוי בחווה- זמן שפע!

 

פרחיות אביגיל נהנות בצוותא ממציצת צוף קוצים

אל שולחן החג כולם מוזמנים!


עכביש טווה מלכודת מערה. מזווה לימי חג ומועד

 

גיליתי אילן יוחסין שלם של מושית השבע על שיח של ירוקת החמור,

כנראה שכל המשפחה התכנסה לכבוד החג

 

זחלים רעבים

 

גלמים מלאים וגלמים מרוקנים

 

צעיר נאבק לצאת מהגולם

 

 

 

 

 

אחרי כמה שעות יאסוף כנפיו הפנימיות תחת כנפי החפיה,

יהפוך צבעו אדום והנקודות יבלטו.

 

ובסוף הבוגר המושלם יוצא אל השדה הפתוח לעבודה- זלילת כנימות.

 

לכבוד האביב אלפי פרפרים במחולות חיזור מתפרפרים סביבי

לבניני הצנון וחרדלים

 

סטירית משויישת

 

לבנין התלתן וגדילן

 

וכמובן נימפית החורשף על פרחי התלתן


על נמפית החורשף  סיפרנו בשבוע שעבר

 

"אבל אני פגשתיך בשדה תלתן, בשדה תלתן, בשדה תלתן
על כן ליבי הלוך ילך מכאן, לשדה תלתן לשדה תלתן..."

נעמי שמר

 

מאחלים חג אביב שמח

שלבגדכם יהיו תמיד כיסים מלאים באגוזים, שתמיד תזכרו לשאול קושיות

ושתזכו להשאיר כוס אחת לאליהו הנביא, או למי שזקוק לה.

 

_____________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 


 
מצאנו אוצר

6.4.14

 

 

 

החורף שעבר בלי אפילו שהשתקע השאיר אותנו עם עשרות ערוגות מושפלות ומיובשות

ועם חשש מפני הקייץ שיבוא, שכבר עכשיו עושה סימנים שבכוונתו להיות אכזר.

החלטנו לנצל את ימי האביב היפים ולהחזיר אלינו קצת מכבודנו האבוד.

את עלוות הערוגות הפצועות, על פרחיה שנשרו לפני שהבשילו פינינו אל הקומפוסט

שלא תישאר אצלנו כגלעד לבצורת ושתשמש אותנו כמצע מזין לדורות הבאים

ואת השדה ניקדנו בעשרות אלפי שתילים חדשים שנהנים ממזג אוויר חמים ביום,

מלחות וקרירות יחסית בלילה ומהשקיה מחזקת בשעות הבוקר המוקדמות.

כך אנחנו נהנים מכמה שבועות של חסד לפני החום הגדול,

מבטיחים לעצמנו תוצרת לפני שיא הקיץ ומתנחמים ביופי מושך וממכר.

 

 

מסביב...

חלקת החיטה שנקצור היום

 

חלקת החיטה שקצרנו בשבוע שעבר

 

והמתח במפגש בין השורות הקצורות לזו האחרונה, שלא נקצרה

 

משוויצה בגרעיניה הנפוחים.

 

גם שורות תפוחי האדמה בדרך אל הפרדס התמלאו ירוק ופריחה זעירה בלבן.

 

וכשמתקרבים, הכל מתערבב ביופי מושלם.

עלי סלק, מנגולד ירוק, מנגולד סגול

 

בקרחות זרענו זרעי קיץ, השמש עודדה אותם לנבוט.

תירס

 

דלעת טריפוליטאית

 

הנבטנו גם מאות זרעים של קישואים מכל הסוגים והמינים, השבוע יש עבודה...

 

העונה הביאה איתה גם מטרדים עוקצניים. כאלה:

 

 

 

אבל אפילו הם לא מפריעים ליופי האמיתי שמתגלה כשמתקרבים.

השדה רוחש פעילות, זמזומים, נשיפות, שריקות, עקבות, כירסומים...

מחושים, כנפיים, גפיים, ציפורניים...לרגעים אפילו הציפורים פתאום מחרישות אוזניים.

המטרה של כולם זהה- לאכול, לגדול ולהתרבות, מהר מהר לפני הימים החמים.

 

זחל של מושית השבע על עלה סלרי

 

גולם של מושית השבע על עלה צנון

 

עכבישה ופקעת ביצים בורחת מפני. חכי, תני לצלם...


ביצי חרק מוטלות על עוקצר מצוי


צרעת הפלך בהכנות אחרונות לקראת הטלה

 

 

לטוות ללכוד לאכול לגדול ולהטיל ביצים בריאות


מושית צעירה במרדף אחרי כנימה ירוקה

 

פועלות בפרחי חלמית/חוביזה

 

 

זוג סיקסקים משחקים קשים להשגה

___

 

בימים האחרונים זכינו ליהנות מתופעה מרגשת ומפעימה שקורית אחת לכמה שנים,

נדידה המונית, של מליוני פרפרי נימפית החורשף בדרך לאירופה הקרירה.

 

הפרפרים עוצרים בדרך באתרים שיספקו להם מזון ומקום להטלה וללינה

והם בחרו בחווה שלנו כמלון המספק שירותים ברמה גבוהה.

בשעות היום הם מתעופפים בהמוניהם במסלול הנדידה

הקצב הוא כ- 30-40 קמ"ש בהתאם לרוח,

במהלך נדידה הם מעמידים עד 5 דורות.
כלומר הפרפר שהתחיל הוא לא זה שסיים, אלא בני בניו.
הם עוצרים במקומות שיש בהם מזון טוב לזחלים, מטילים,

בערב הם נחים על הקרקע עד הבוקר הבא, בו ימשיכו בדרכם צפונה.

הפרפר הצעיר ימשיך את דרך הנדודים של הוריו.

 

עצר להתרעננות, על פרח פטל

 

נהנה מצוף פרחי הבצל הירוק שהשארנו לזרעים לעונה הבאה.

צוף הבצל הירוק הוא חריף מתוק וטעים גם לנו בסלט,

מי שרוצה להתנסות מוזמן לקחת מאיתנו פרחים- טעימים מאוד ובריאים מאוד.


עם כנף אחת פגועה, נח על עלה ברוקולי

 

אקרובטיקה בין עלה ברוקולי לעלה כרוב. זחל נימפית החורשף

כשיתפרפר יפרח עם העדר במסלול הנדידה

___

 

העונה נהדרת לחקור עם הילדים את יחסי הגומלין בין הנמלים לכנימות. ככה:

לוקחים זכוכית מגדלת אחת, כמה ילדים ויוצאים לעצים, לשיחים,

לפרחים ולפירות הצעירים שנמצאים על כל עץ.

הילדים אוהבים את המחקר ויזכרו לכם את זה המון זמן.

 

יחסי גומלין בין נמלים לכנימות (במרכז התמונה כנימות אפורות) על פרי צבר צעיר.

 

והנה גם על עלי תפוח (כנימות ירוקות)

 

הכנימות מפרישות עודפי טל דבש שצברו אחרי שמצצו אותו ממוהל הצמח,

הנמלים מגיעות לנשנש בחנות הממתקים שהכנימות מייצרות עבורן וגם משמרטפות על הכנימות,

מגינות עליהן מפני תקיפה של אוייבים טבעיים כמו מושית השבע וזבוב רקום כנף.

לפעמים הן גם מעבירות את הכנימות מצמח לצמח על מנת ליצור לעצמן מקורות טל דבש נוספים.

____


ועוד השבוע...

זבוב הבית. למה הוא הגיע עד לחווה?

 

מי זה הצעיר היפיוף על החסה? נשמח אם מישהו ידע לספר לנו...

 

וגם גזר, שבשלבים מוקדמים של התפתחותו חצה אותו שורש של דגן

וכך הם גדלו להם עם גורל משותף, עד ששלפנו אותם יחדיו מהקרקע

 

 

וזה בז שליווה אותנו כמה שעות טובות בשדה, מעניין מה עבר לו בראש...

מזכיר את שירו של יהודה עמיחי-

 

"ויש ציפור בשמיים, שאולי

שרה עכשיו שיר מתוק-
לו הייתי אדם
איש רגליים
על האדמה הגדולה והכבדה,
הייתי עומד ועומד ועומד
ולא זז משם לעולם".

 

___

נפלא לראות שאחרי ציחיון החורף גם השדה, כמונו, מקדים השנה להתקייץ.

גפן

 

ומנגו

 

 

 

קצת לא נעים לנו בימים האחרונים כי כל צעד בשדה ואנחנו מפריעים לחרקים

במה שהם עושים כל הזמן כל היום-

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אין ספק שכוכבת העונה היא מושית השבע, השנה אלפי מופעים נפלאים,

כמה כבר צילמתי אותה...אבל היא תמיד תמיד הכי יפה ובוודאות העובדת הכי טובה.

על עלה סירפד. לא צורב?

 

אוכלת כנימות על עלה כרובית

 

בשפיצים של הכרפס/סלרי

 

מנקה עבורנו את החסה

 

על עלה צנונית

 

על עלי גזר

 

וכשמסיימת עם הירקות נותנת שעות נוספות, על עלה חלמית/חוביזה

 

"אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר

עופה שיר אביב חופשי אל מרחב שטוף זוהר"

(תרגום של לאה גולדברג לשיר של היינריך היינה)

 

___

לסיום עוד הפתעה נפלאה משבוע שעבר- כשחפרנו להוציא תפוחי אדמה מצאנו אוצר!

50 מיל מ- 1935

 

שבוע של גילוי אוצרות טמונים, אוצרות גלויים, אוצרות פשוטים ונפלאים

כמו פרחי הדר באביב


_________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 
איפור לפורים

16.3.14 פורים

הימים האחרונים הגיעו שמחים במיוחד, בדיוק לפורים.

אחרי תקופה מייבשת, מקמטת ומזקינה

נמרחה עלינו שכבת לחות מנקה, מרעננת ומצעירה. תראו כמה התייפנו!

שבילי תפוח אדמה, הדרך למושב.

 

אבל כשמתאפרים אחרי תקופה של הזנחה לפעמים נשפך יותר מידי סומק,

גם אצלנו בערוגות התעוררה בעיית מינון...אין מתנות חינם!

בין שורות הגזר צצו אלפי עשבי בר- השבוע נעסוק בעיקר בעישוב. איפה הגזר?

 

האור שהגיע עם הגשם באפור, כחול וורוד איפר אותנו בגוונים מחמיאים, מגיע לנו!

 

צלילי אופרה עם הזריחה בגשם

 

רומן רומנטי בשעות הצהריים

 

מיסתורין בין הערביים

 

ודרמה בערב

 

קיבלתי מהגשם גם מתנה אישית- מרגנית השדה/עין התכלת,

הפרח שאני הכי אוהבת בעולם פורח בין השמיר לפטרוזיליה. צרור של אושר.

 

השדה מתמלא נקודות חן-

גרעיני החיטה ספגו, התנפחו, מתייבשים בשמש הבוקר המלטפת

 

הקייל הפתיע! בשבוע שעבר צילמתי אותו אומלל, מכונם ויבש

כך:

 

והנה למרות שקשה להאמין, אותו שיח בדיוק שתה,

נתן תנופה הישרדותית לכל הכיוונים, מכין עצמו חזק ושבע לסלים בשבוע הבא.

הנקודה האפורה שמימינו- פטריית חן

 

בערוגת הסלרי גלגול מלא של החיפושית האהובה שיצאה מתרדמת החורף.

בתחתית ומתחת לעלים אשכולות ביצים צהובות מהן בוקעים זחלים זעירים ומפוספסים,

על העלים מלמעלה כבר מוצמדים דבוקים גלמים כתומים-שחורים.

 

וגם חיפושיות בוגרות מבשרות את האביב, מקשטות אותנו באלפי נקודות כתומות-אדומות

 

יש גם חיפושית מצחיקה שאני אוהבת במיוחד- קנתרית כתומה.

אמנם עם כנפיים, אבל תמיד מאבדת שיווי משקל ונופלת מהעלים הגבוהים לנמוכים.

על עלי שומר

 

על עלה חיטה. יציבות, זה שם המשחק.

 

ובפעם הראשונה נצפתה אצלנו בשדה על עלי החסה, אני חושבת שזו גלפירית ארצישראלית.

 

לא כולן רצויות. התריסית הירוקה מתרבה עכשיו בין הערוגות, אך בהיותה רב פונדקאית

שאוהבת עשרות מיני צמחים היא נחשבת מזיקה רצינית עבורנו.

 

אחרי הגשם המכרסמים יוצאים להשתזף, לשתות ולכרסם. לא כולם יחזרו אל המחילות.

בזים חגים וחוגגים. בתיאבון.

 

והנה תמונה שצילמנו עוד לפני הגשם, אבל רצינו לצרף כי זה מראה נדיר

איזון ביולוגי- עכביש סועד ליבו בזחל דובון.

בתמונה הזחל נראה שלו אבל הוא התפתל ונלחם בכוח בנסיון נואש וחסר סיכוי להינצל.

 

מסיימים בתמונות שמסמלות יותר מכל את ימי השמש שאחרי הגשם שאחרי השמש

רחש בחש בשלוליות- היתושות כבר מבשלות לנו עקיצות עסיסיות.

 

אנחנו חמדנים, כבר ציינו זאת בעבר-

עם השמחה על 68 המ"מ שהתכבדנו בהם אנחנו רק ב- 248 מ"מ מתחילת העונה

וזה ממש מעט, מחצית מהממוצע.

אז אם מישהו מקשיב שם בחמ"ל מזג האוויר, מבחינתנו אפשר להמשיך.

 

פורים שמח ומבדח,

שהאיפור הטבעי, העז, המשמח ימרח עלינו ועל כל עולמנו מבפנים ומבחוץ.

 


__________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 
מתייבשים

9.3.14

6:40 בבוקר מטפטף. 40 שניות בדיוק.
החזאים דיברו על גשם טוב ועכשיו כבר אדר...אנחנו מנסים להיאחז במעט אופטימיות.
השנה זה נהיה מתסכל ומייאש מתמיד.
אנחנו הקטנים כל כך אל מול הטבע ובעיקר החקלאים שבינינו רואים בבצורת עלבון-
זה מתחיל בבחירת הזרעים הטובים ומילוי חופן בשתי הידיים
ושאיפה של ריחם אל הריאות ועצימת העיניים
ועם השאיפה נכנסות המשאלות והכוונות הטובות
ועם עצימת העיניים מופיעים מראות השדה הבוגר
וכבר ברגע הזה כל הגוף מתאים עצמו לעבודת האדמה
להנפת היד בעת פיזור הזרעים, לכיפוף הטמנת הזרע,
לנשימת בקיעת האדמה ולמעקב המתרגש אחר התפתחות הירק.
והתפילה-
שיהיו ימים נאים וגשמים טובים ושהשדות ירחיבו ויוריקו,
שינצנצו בשעות הטל ויאפירו עם רדת הערב.
שתהיה ברכה במשאנו. שנזכה לאסוף את פרי עמלנו.

אתמול בארוחות הצהריים גיסתי ציינה שהחזאים אמרו שירד גשם בפורים
וכמה מרגיז ששוב החג יחרב והילדים המסכנים ירטבו...
ואני הרגשתי שהגוף מתחמם לי ושהעצבים מגרדים לי ושמה היא מבלבלת לי את המוח
ושהלוואי שירד מבול, שיטפון!
ואני אמשוך אחרי את הילדים השמחים עם התחפושות המגוהצות והצבעוניות
ואשתולל איתם בגשם להכעיס את גיסתי הזחוחה,
ושהיא תצא בכעסה ותרטב עד לשד עצמותיה שתראה שלא נמסים מהגשם!!!
אבל שתקתי, הרגעתי, הזכרתי לעצמי שגיסתי לא אשמה במי שאני
וכמה שאני אוהבת לאכול איתה ארוחות צהריים בשבת ובכלל,
אז כדאי שאפסיק לגלגל לעצמי תרחישים נבזיים בראש ואציע לה מנה נוספת.
...
אז לגשמון המיניאטורי שירד הבוקר- תמשיך. תתחזק. תנקה. תעמיק, תשקה.
כבר יותר מידי ימים יבשים, מאובקים, מאובכים, כבדים.
מבעד לענני האבק, באמצע היום, אפילו השמש נראית כמו ירח


השדה שלנו מצטמצם, ירק שמגיע לגודל טוב נקטף ונארז מיד.
ירקות החורף הצעירים שהטבע מכוון אותם להגיע לגודל מירבי, לשיא הבשלות
ואיתם להבטחת דור ההמשך, מעדיפים לנצל את מעט המשאבים העומדים לרשותם
להשתבלל בקטנותם ובחוסר עסיסיותם כדי לשמר אנרגיות ולשרוד את הימים הקשים
עד שתחזור העונה שלהם שעד עתה ברחה מהם ומאיתנו. קולורבי בהמתנה.

כדי לעזור לכל הצדדים הממטרות שלנו עבדו בימים האחרונים במרץ


אבל גם בעזרתן נראה שאנחנו מגדלים החורף הזה בעיקר כנימות.


ובכלל כל הסימנים מראים שהחורף נגמר.
פרחי החוביזה הבינו את העניין ומפיצים אבקנים לעונה הבאה,

החיטה שלא היתמרה ולא הבשילה ולא הרגישה את הטיפות הכבדות נכלאות בין גרעיניה
ומטפטפות על עליה וגבעוליה ומחלחלות אל האדמה להרוות שורשיה השמחים
מתייבשת עלובה קלה ונכנעת.

 

אתמול פגשנו בצפע ראשון, ענק ויפה, לצערי לא הספקתי לצלם אותו.

אבל גם הוא כנראה הגיע להוכיח לנו שהחורף נגמר.

 

אז אנחנו מתנחמים בריחות אביב. קבלו גל ניחוח הדרים מנחם ומשכר.

 

אתמול ליפא החקלאי הותיק ממרחביה סיפר לנו שב-56 היתה בצורת כמו של השנה

ואפריל הפתיע בברק ועוד ברק ופתאום גשם אדיר שמילא את הכנרת.

אז אנחנו מצפים...

____________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
עיצומו של חורף יבש

תחילת מרץ.

אם לוחות שנה קובעים את סדר העונות אז אנחנו בעיצומו של חורף

ששיזף וצמצם אותנו, השאיר אצלנו רק 180 מ"מ גשם שטיפתו האחרונה נשאבה מזמן...

השדה חמים ויפה מרחוק ומקרוב כנימות ומזיקים שמנצלים את האביביות הנפלאה

שהגיחה מספיק מוקדם בשבילם כדי שיספיקו להעמיד עוד דור של צאצאים מעבר למתוכנן

כי בטבע כשטוב ושופע עושים ילדים.

 

כנימות על עלי מנגולד

 

מלאנתלפים כנימות על כרוב אדום

 

כנימות הגיעו אפילו לנבט קייל שתכנן לנבוט בחורף...קייל ביש מזל!

 

הכנימות מוצצות את המוהל המתוק שבעלה בעזרת מעין חדק,

את הסוכרים העודפים הכנימה מפרישה על העלים או הפרחים הפגועים,

זה מרגיש כמו דבק.

הכנימות מתגודדות ומכלות את עסיסיותו של העלה עד התנוונותו.

יחד עם זאת אנחנו רואים שהכנימות בוחרות פרטים בודדים מתוך ערוגה

ומתיישבות שם במושבות, כך קל יותר לסלק את הירקות הנגועים.

 

____________________________________________

 

 

"דובון הקורים" או "דובון האביב" הזריז כבר בערוגת החסה. והנענע. והבצל. והסלק.

עד שאסיים לכתוב את השורה וודאי יהיה גם פה, במשרד.

לפני כחודשיים הגיחו מהאדמה אלפי פרפרי דובון. תפקידם הפרייה והטלת ביצים.

הם כאן לשעות בלבד, אברי הפה שלהם מנוונים והם אפילו לא אוכלים- עושים עבודתם ומתים,

ענייניים! הספקתי לצלם הטלה בערוגת הפטרוזיליה המסולסלת,

בסיום התהליך הפרפר נפל אל הקרקע והפך כמו כל היצורים החיים לאדמה של הדור הבא.

 

מהביצים הזעירות בוקעים זחלים קטנטנים ורעבים שטווים מעליהם אוהל קורים,

ההתגודדות תחת היריעה מספקת להם מחסה מהשמש, מהגשם ושומרת על הטמפרטורה.

אוהל שנפרס בערוגת נענע. לא השאירו עלה אחד לתה...

 

הקטנים גדלים מהר, מגדלים שערות צמריריות.

שיטת העבודה של הדובונים ראוייה להערצה שכן הם גילו את יתרונות עבודת הצוות,
יחד עם האוהל הפרוס מעליהם מתקדמים בשבילים משלהם ובדרך מכרסמים כל מה שירוק

 

עזבו את הנענע, הגיעו לחסה

 

מתבגרים, הגיעו למנגולד.

מידי פעם הם יוצאים למסע צייד אישי ובשעות אחה"צ חוזרים ומתכנסים תחת הקורים.

 

תופסים ביטחון.

זחל גדול מכרסם עלה בצל. ביום הוא יסיים עלווה שלמה של פקעת בצל.

 

וזו כבר ממש חוצפה! בערב הם אמורים לחזור להתגודד מתחת לאוהל,

אבל יש מי שמרגיש שמתחשק לו גם ארוחת לילה.

 

עוד כמה שבועות הזחלים יתגלמו במעמקי האדמה עד הסיבוב הבא.

...

הילדים מאוד אוהבים לפגוש בזחלי הדובון, אתם מוזמנים לעשות זאת אצלנו בערוגות.

יש לזכור שאסור לגעת בדובונים, גם כי הם ממש לא אוהבים את זה

וגם כי שערותיהם חלולות ומכילות חלבון רעלי הגורם לגירוי על העור ובעיניים.

 

וכמו כל שנה זה הזמן לגננות ולגנן (לא שכחנו!) להגיע עם החבורה העליזה

לשעת סיפור של "הזחל הרעב",

אין כמו מחזה עיניים ופיקניק בשדה. (זוכרים? אנא תאמו איתנו).

___________________________________________________

 

מי מכיר את הפרח המקסים הזה? נכון שהוא נראה כמו ציור?

 

שמו עלקת. לא נשמע כמו מחלה?

אל תסתכל בקנקן.

זהו צמח טפיל שנביטתו מתקיימת בתגובה לחישת חומרים המופרשים משורשים שכנים

העלקת מחדירה איבר הנקרא מצץ אל שורש הצמח הפונדקאי ומוצצת משם את מזונו.

העלקת לא מייצרת פוטוסינטזה, לכן היא גונבת מהפונדקאי מים, מינרלים, סוכרים

ושאר חומרים אורגנים הנחוצים לקיומה.

זה גורם לפונדקאי לא להתפתח, או לא לייצר פרי או פשוט למות.

את העלקת פגשנו בחממת עגבניות השרי וגם ליד הפלפל. נעקרה למוות!

__________________________________________________

 

 

והנה כמה מראות יפים ויחודיים לעונה-

זרעי הכלנית נעטפים בציצית שערות, מה שיקל על הרוח לפזרם למרחק

 

פרח כרובית מתמסר לשמש-

הטמפרטורות הגבוהות הקשו על הכרובית להתפתח לכרובית,

היא נזכרה שהיא בעצם פרח והגישה עצמה לנו בברכת אביב צהובה.

 

דוחל שחור גרון, ציפור שיר שליוותה אותנו בתקופה האחרונה מסיימת לחרוף אצלנו.

עומדת על קנים בשולי השדה, רוטטת בזנבה ובכנפיה, צדה חרקים מהשדה

ומנעימה בציוציה היפים את שעות עבודתנו.

 

צרעת הפלך/פלכית בנתה את קינה על צידו המזרחי של עלה כרוב ירוק,

בדרך כלל ניתן למצוא אותה על קירות או חלונות מזרחיים בבתים.

 

הצרעה הופרתה בסתיו ונכנסה לתרדמת חורף,

שלא כמוה הזכר לא שורד חורף, גם לא חורף לייט כמו השנה.

הצרעה תשרוד שלוש שנים, שלושה מחזורים.

כשהאביב מגיע היא בונה קן גביעים משושים מקליפות עצים שהיא לועסת ומרככת ברוק

ולאותו מקום בדיוק היא תחזור לקנן שלוש פעמים,

(נכון, הצרעה הזו, שצילמנו מקננת על עלה כרוב ניחנה באיזושהי אופטימיות...)

היא מטילה ביציה בקן, מטפלת ברימות ומזינה אותן בחרקים,

הרימות יתפתחו לגלמים מהם יבקעו פועלות, זכרים ומלכות.

עם גיחת המלכות הצעירות והזכרים מתקיים מעוף כלולות שממנו חוזרות המלכות הצעירות מופרות,

נכנסות לתרדמת וחוזר חלילה...

 

 

וגם חרדלים.

לפעמים בלבן כמו שמלת כלה

 

לפעמים בצהוב מתכתבים עם ירוק. זיקית מצויה

 

לפעמים בצהוב מתכתב עם כתום. דנאית הדורה

 

בסוף החורף הניזמית לופתת בורוד עז.

ילד שלא יודע לצפצף עם ניזמית לופתת מוזמן לקבל אצלנו שיעור חינם...(-:

 

חיפושיות אביב מבקרות אצלנו, על עלה פטרוזיליה

 

השמיים מעל פרדס הפומליות...ללא מילים.

 

החוביזה נהפכת ללחם ערבי, תחילתו של קיץ

 

 

הטל בשעות הבוקר סמיך ויהלומי

 

תפוחי האדמה שלנו כבר נבטו ומחזקים עלוותם

 

פרח צנונית. כמה פשטות ויופי

 

 

תורמוסים. כמה אושר, איזה צבע!

 

הגיעה אלינו אורחת מקסימה לערוגת הסלרי. הלוואי שהייתי מבינה משהו בפטריות...

_______________________________________________________

 

החורף היבש השאיר אותנו עם ירקות חורף שלא התפתחו כראוי או פרחו מוקדם מהצפוי

ריסקנו אותם ואת החומר נצניע בקרקע, הוא יתפרק באדמה וישמש חומר מזין לסבב הבא

 

שלא בכל שנה בעונה הזו, את הזיתים והחיטה אנחנו משקים...כי אין ברירה.

 

ולקראת העונה הבאה חברת PIC Plast מקימה עבורנו חממות חדשות ושוות מאוד

 

מסיימים בתמונת השתבלות של בוקר

 

והשתבלות של בין ערביים

 

ובברכת שבוע של מראות יפים ושאיפות עמוקות וצלולות, כמו שדה אורגני נושם ומאושר

_______________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
ימי בצורת ושועלים

9.2.14

מקובל לחשוב על המים בהקשר של גידול/השקייה- בלי מים הצמח לא יגדל.

הצמח כמו בעל החיים זקוק למים ביממות קרות כאלה כמו בשיא הקיץ,

כי למים תפקיד חשוב נוסף והוא שמירה על טמפרטורה.

המים משמשים חומר מסיע לחומרים המומסים בגוף האורגניזם-

מלחים וחומרי מזון פנימה ופסולת החוצה והם שומרים על טמפרטורת כל היצורים החיים.

הטמפרטורה משפיעה על תהליכים כימיים המתרחשים בתאים

וכל עוד האורגניזים שומר על טווח טמפרטורה מסוים הוא מבטיח לעצמו פוטנציאל שגשוג.

אבל מה קורה כשהטמפרטורה מגיעה ל-0 מעלות והמים שבתוכו ומסביבו קופאים?

קרומי התאים נהרסים. וזה מה שקרה אצלנו, כמו אצל חקלאים רבים בימים האחרונים.

הטמפרטורה נשקה ל-0 מעלות שעות רבות מהיממה. ניסינו להגן על הירקות-

המטרנו מלמעלה וטיפטפנו מלמטה כדי למנוע קיפאון בעלים ובבתי השורש,

אבל צריך לדעת מתי להפסיד והפסדנו חממת מלפפונים ומעל לעשרים ערוגות שפשוט קפאו מקור.

אז מי שרד ומי לא?

החזקים ביותר הם ירקות השורש והמצליבים: גזר, סלק, צנוניות, תפוחי אדמה

כרוב, ברוקולי, כרובית...

כשהצמח במצב קיצוני של קור הוא מפרק את העמילן לסוכר-לאנרגיה המונעת קיפאון,

כי סוכר הוא חומר שנמס במים ומונע ממולקולות המים להתגבש ולקפוא.

זו גם התשובה לשאלה שנשאלת הרבה: למה הירקות טעימים יותר בחורף?

כי הם מתוקים יותר בגלל העמילן הנהפך לסוכר ובינינו, זו גם הסיבה לכך

שאני שומרת בבית את תפוחי אדמה במקרר, הם פשוט מתוקים יותר כך.

באופן מפתיע, מלבד נזקי קור בקצוות, גם הכרישה והבצל הירוק שרדו.

עגבניות השרי והעגבניות הרגילות קפאו במקום תרתי משמע,

כלומר הפסיקו להאדים ולהתפתח ופשוט השתמשו באנרגיה להישרדות, עד יעבור קור.

המלפפון שגם כך לא שמח על הרעיון שהוא נאנס לגדול בחממות בחורף

הראה לנו מה יעשה לחקלאי השחצן והתאבד אל מול עינינו.

אחריו נפגעו בהדרגה המנגולד ושאר ירקות העלים.

אבל הפגיעה הגדולה ביותר הייתה בכוסברה ובחסות שהפכו לירק קפוא בלי תנועה,

גוש ירוק ושביר שעם ההפשרה עליו הפכו כהים ומשיים, מתים מקור.


חסה קפואה, חבל ועצוב אבל כל כך יפה

עלה חסה ועליו טיפות מים קפואות וכנימה צהובה אלופה ששרדה בקלות את הקור

האמת...

גם לנו כבר יש תחושה של קיפוח כי מה שמחזיק אותנו בקיץ הישראלי הקופח היא הצפייה לחורף,

אחר כך החורף מתמהמה, אז מתמהמה וגם מתמהמה.

פתאום מפתיע בבום של שמחה ותקווה ואנחנו כבר נותנים דרור לכוונות ולחלומות,

ואז הוא נעלם, מנופף אחריו באצבע משולשת.

מה ביקשנו? רק להגיע לממוצע השנתי...

מסיימים בפנייה למי שבקשר עם האחראים, אנא הפנו בשמנו בקשה לכמה ימים רטובים של חסד.

_________________________________________________

הפתעת השבוע- שועל!

ביום שישי מוקדם בבוקר נתקל מבטי בשועל

זו הפעם הראשונה שפגשתי שועל בחווה וכנראה שזו גם הפעם הראשונה שהוא פגש בי

כי ברגע שמבטנו הצטלבו הוא נעלם אל בטן האדמה,

לא ראיתי אותו מאז אבל שמחתי כשגיליתי את פתח הכניסה למחילה.

מעניין ומרתק לראות את מעגל הטורפים-נטרפים מתרחב באיזור אורגני מתפתח,

זה גם ממלא אותנו אושר וגאווה.

כשהקמנו את החווה התרגשנו אם פגשנו חיפושיות, נמלים וכמה מיני ציפורים

והיום כשהאזור שהיה ברובו מגרש גרוטאות ואדמות נטושות הפך ירוק

הוא מאוכלס במאות מינים שמצאו צלחת אוכל רוחשת, מחסה בטוח

ואיזור מחייה חופשי מחומרי הדברה ורעלים ממיתים.

השועל הוא חיה שתעזור לנו לשמור על האיזון הביולוגי העדין, האכזרי והחשוב,

הוא חיה לילית שניזונה ממכרסמים, חרקים, ציפורים, ירקות, פירות ושאריות מזון אדם.

לפי מיקום המחילה והנוצות הפזורות סביבה, השועל הזה חובב גוזלי חוגלות וסלק.

מעניין אם מדובר על זכר או נקבה...

בכל מקרה מי שמוצא אצלנו בית- מוזמן.

השועל רובץ במחילה שבשדה ועל הברושים מסביב מקננים מאות עורבים,

שני בעלי חיים שייחסנו להם כל כך הרבה תכונות אנושיות.

נזכרתי במשל העורב והשועל של איזופוס שסיפרו לנו בבית הספר,

משהו כזה, שכיף להיזכר-

העורב שהתיישב על ענף גבוה ונתח גבינה במקורו חושב לעצמו

עכשיו כולם יקנאו בי ובנתח הגבינה המשובח שהשגתי.

השועל הערמומי והקנאי שעובר תחתיו אומר לו:

מה יפות נוצותיך, אם גם קולך היה ערב היית יכול להיות מלך.

העורב שרצה להשמיע קולו הערב פתח מקורו בצווחה

ונתח הגבינה נפל ישר אל פיו של השועל,

בשביל להיות מלך, אמר השועל, צריך גם שכל בקודקוד.

הלוואי שגם אנחנו נמצא תחבולות להביא את הגשם...Wink

__________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
בולבוסים

26.1.14

"שדות הבולבוסים" וינסנט ואן גוך, הולנד 1883

__________________________

"בוורשה, בפרבר נידח ביצה, חצר ובית שח.

שם גרה הילדה איילת ויש לה שמשיה כחלחלת.

האב נפח שחור מפיח, האם ידיה לא תניח.

הגג רעוע וגוחן ומתחתיו ציפור בקן.

לבית ארובת עשן, מיטה בבית ושולחן.

וצלחות, סירים ומים לכביסה וגם תינוק בעריסה.

והילדה איילת עם שמשיה כחלחלת

כבר בחורה בת שש עם תלתלים כאש.

ובחוץ אור לרוב והחול צהוב.

ללוש עוגות בחול יוצאת היא, לכל החברות קוראת היא.

קוראה האם לבת בקול ענות, מצלצלים החלונות.

וגם האב שחור מפיח בקורנסו מטיח:

הביתה חיש! צריך שיר ערש לזמר לאח,

צריך לשטוף סירים וכלי מטבח,

צריך לשאוב דלי מים, צריך לתלות כותונת וגרביים,

ובולבוסים צריך לקלוף והרצפה צריך לשטוף,

לקרוא מעט בטעם, לכתוב מעט בטעם,

זכרי, כי מן הבית אגרשך הפעם!

יוצאת איילת להביא דלי מים, לתלות כותונת וגרביים.

רואה היא: אווזים הולכים, מרת אווזת מהלכת,

שורה של אפרוחים נמשכת,

כנפיים- לובן צח, רגליים- אודם עז וגם הפתי האווז.

פותחת לה איילת שמשיה כחלחלת ובית לה וגג ואווזים לה למשחק.

רוצה איילת עם האווזים לנדוד, עד שהיום יחשיך מאוד מאוד.

קוראה האם לבת בקול ענות, מצלצלים החלונות.

וגם האב שחור מפיח בקורנסו מטיח:

הביתה חיש! היום לא חג! יש לבשל את המרק,

צריך קסמים עוד לבקע, צריך את התינוק לנענע,

וקטניות צריך לברור וחיתולים צריך לצרור,

וקצת לקרוא בטעם וקצת לכתוב בטעם,

זכרי, כי מן הבית אגרשך הפעם!

הולכת איילת עצים לבקע, את התינוק לנענע.

רואה היא: ציפורים עפות, סדרו שורה כמו רכבת במרום

ועליהן- גבוה- אווירון!

ציפורים קטנטנות, כנפיהן לבנות וענן על הכל, כעשן כחול.

פותחת לה איילת שמשיה כחלחלת,

ובית לה וגג וציפורים לה למשחק.

רוצה איילת עם הציפורים לנדוד, עד שהיום יחשיך מאוד מאוד.

קוראה האם לבת בקול ענות, מצלצלים החלונות.

וגם האב שחור מפיח בקורנסו מטיח:

הביתה חיש! חוטים צריך עוד להשחיל,

וטלאי צריך עוד להטיל וקישורים צריך לקשור,

וכפתורים צריך לתפור,

וקצת לקרוא בטעם וקצת לכתוב בטעם

זכרי, כי מן הבית אגרשך הפעם!

הולכת איילת קישורים לקשור, כפתורים לתפור.

פתאום פוצחים הכפתורים בשיר ומתפזרים על פני העיר.

וכל כפתור הוא כבר גלגל וגלגלים עפים במעגל.

אחד ברחוב ביעך דוהר, ארגז מוביל הוא חיש מהר,

שני גלגלים יריצו אופניים, שלושה נושאים חבית של מים,

וארבעה בתוך הבהלה, רתמו עצמם בעגלה.

פותחת לה איילת שמשיה כחלחלת,

ובית לה וגג וגלגלים לה למשחק.

רוצה איילת ככה לעמוד, עד שהיום יחשיך מאוד מאוד.

קוראה האם לבת בקול ענות, מצלצלים החלונות.

וגם האב שחור מפיח בקורנסו מטיח.

אבל איילת לא רוצה לשמוע, לא רוצה לשאת מפה רגליה,

הגלגלים מצלצלים, קוראים בשמה, משתחווים אליה.

את כל הגלגלים רותמת אז איילת, עושה מהם רכבת מתפתלת,

ובקול שורקת הרכבת ואיילת הוי נוסעת

למרחקים, למרחקים, אל ארץ לא נודעת".

כל ילדותי ליוותה אותי יצירתה של קדיה מולדובסקי בתרגומו של נתן אלתרמן

הילדה איילת עם השמשיה הכחלחלת,

שימשיה היא פריט שמשרתים נושאים להגנה על המלכים מפני השמש

או אביזר אופנה המסוכך על פני העשירים מחום השמש

אבל לאיילת, ילדה מלאת חיים ממשפחה קשת יום, שגדלה ללא אהבה וחום

ועם רשימת מטלות קשות שלעולם לא נגמרת יש שימשייה (דמיונית?)

איתה היא מפליגה אל חיים של שקט ואור, משחקת להנאתה בחול עם חברות,

נמשכת אל עולם של נדודים וקלילות גופנית עם אווזים וציפורים, מתגלגלת עם כפתורים,

נושאת רגליה מחייה הקודרים, הטרגיים אל ילדות בהירה ומאושרת.

אפשר לכתוב על איילת, על משפחתה, על היצירה המקסימה עוד ועוד

אני אתייחס לעבודתה של איילת הקשורה לתזונת המשפחה הענייה מוורשה:

קילוף הבולבוסים.

כשהקריאו לי בילדותי את היצירה משמעות המילה בולבוסים היתה מובנת לי,

אבל אולי אני כבר ענתיקה...

כשהקראתי את היצירה לילדי הם שאלו ואני עניתי שבולבוס הוא תפוח אדמה.

זו מילה שילדים אוהבים לגלגל בלשונם וקל להם ללמוד אותה כי היא תצלילית וצורנית.

לפני כשנה קניתי לאחיינית שלי לקט שירי ילדים חדש של חיים נחמן ביאליק

עם איוריו המרהיבים של שחר קובר בהוצאת הקיבוץ המאוחד

וכשהקראתי לה את השיר בערוגת הגינה לא מצאתי את הבית המספר על הבולבוס:

זה-

"גם בולבוס האביון

אל אתן פי לחטוא

בא לרקוד, במחילה,

הוא על כל משפחתו".

את התשובה לתעלומה מצאתי בבלוג של המאייר המוכשר:

http://s-kober.blogspot.co.il/2012/09/in-vegetable-garden.html

כך הוא כתב: "במהלך העבודה הוחלט לוותר על בית אחד מתוך השיר,

כי נדמה היה למו"ל כי השפה בו קשה מידי".

מה? למה?

מה שבטוח, משתי היצירות אפשר להבין שבולבוס הוא מזון לאביונים

כי זה ירק זמין, טעים, משביע ומנחם, הוא קל מאוד לגידול ומבטיח שמפקעת אחת נזכה לעשרות.

הבולבוס אוהב מזג אוויר קר מאוד אבל הוא צמח שיודע להסתגל גם למזג אוויר ממוזג

והחורף הישראלי הוא זמן נהדר להתחיל לטמון אותו בחצר, או בעציץ על המרפסת.

פקעות מנוצות לפני זריעה

איך מגדלים?

שמרנו המון פקעות עם ניצנים מהעונה הקודמת לימים קרים, חיכינו וחיכינו עד ש....

החלטנו ללכת על שיטת "שלח לחמך" ולקוות לטוב.

בימים אלה אנחנו טומנים באדמה אלפי בולבוסים, אדומים ולבנים,

אם מזג האוויר יתקרר כפי שמצופה ממנו נזכה לעלווה נמוכה מעל האדמה

ואשכולות בולבוסים גדולים ויפים מתחת לאדמה.

אם מזג האוויר ישאר אביבי כמו בימים האחרונים נזכה לעלווה גדולה ושופעת מעל האדמה

ואשכולות בולבוסים דלים וקטנים מתחת לאדמה.

השנה הפעולה היתה נחמדה במיוחד כי שני בזים בחנו אותנו שעות מגבוה,

אולי חשבו את תפוחי האדמה הנזרקים אחד אחד למכרסם טעים

וחיכו שנתרחק מבשר הציד?

רוצים לנסות?

בחרו פקעות גדולות ויפות שכבר צימחו "עיניים"/ניצנים, או חלקי פקעות בעלות ניצנים.

טמנו בערוגה מוגבהת, כך המים יתנקזו טוב ותמנעו ממחלות הנובעות מרטיבות על הפקעת

ובעיקר יהיה לבולבוסים מקום להתפתח באשכול לעומק ולרוחב.

אפשר לשתול גם בעציצים עמוקים או בערוגה מוגבהת.

חשוב לדאוג לאדמה עשירה בקומפוסט כדי לפנק את הפקעות במזון טוב,

הן יחזירו לנו בגודל ובטעם. אם אין גשם משקים לפי הצורך.

אחרי 3 חודשים מציצים, אם הבולבוסים גדולים מספיק מוציאים,

אם לא, הם יודעים להישאר באדמה גם ארבעה חודשים ויותר.

בהצלחה.

הבוקר פגשתי את איה בדרכה אל הגן והיא שאלה אותי:

"גם היום את הולכת לשתול פולמוסים"?

_________________________________________________

בחווה כמה שלדגים, דיירי קבע הניזונים מצפרדעים, ערצבים, חגבים, נחשים קטנים ולטאות.

שלדג לבן חזה אחד התאהב בי והוא מלווה אותי כל זמן שאני בשטח.

עד שמתאהבים בי...לא אספר?

מעלי-

מלפני-

מצדדי-

הוא העומד-

_____________________________________________________

הפעם אין סוף טוב למייל השבועי- מלחמה על בית.

לצד החווה ברושים. על אחדים מהם מקננים תורים ויונים, על השאר עורבים.

אוכלוסיית העורבים במושב מתרבה ומתחזקת וכנראה שהיא החליטה לכבוש שטח נוסף.

רעש המולה ומלחמה בתוך הברוש ומתחתיו תורים עקורי חזה. חוקי הטבע.

מאחלים שבוע בו תטמנו באדמה שמחה קטנה והיא תכפיל עצמה,

עד שתחפרו ותוציאו חופן של אושר גדול!

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

___________________________________________________

19.1.14 מעשה בגזר

סוף סוף קוטפים גזר...
את הגזר זרענו בתחילת ספטמבר, עם התקררות הלילות באדמה מאווררת,
ככה חשבנו, הזרעים יקיצו במיטה קרירה ועליהם שמיכת אדמה מפוררת ומלטפת,
הנבטים יתמסרו לרוחות הקרות וכשיגיעו לגיל ינקות יתפנקו עם הגשם הראשון,
ימלאו עצמם בחומרים מזינים, עלוות ראשם תשחק בקרני השמש ותתרקם לרוחב ולגובה
עד שהם יתחזקו מספיק, יעמיקו חץ כתום מתוק ישר אל חיק אמא אדמה וממנה אל ארגזי הקטיף
ואל הסלים המגיעים הביתה.
בינתיים הקיץ המשיך וכבש עוד משבצות בלוח השנה וכשהגשם הגיע, הוא בא חד פעמי,
בסערה ומאוחר מידי. מאז כבר מעל חודש האדמה יבשה, הלילות קרים, חסרי לחות וללא עננות,
זהו מצב של קרה בו נפגעים שטחים נמוכים ומישוריים.
הירקות שלנו מגיבים כמו שירקות מגיבים- נכנסים למצב של התגוננות, לא גדלים
ומשתמשים באנרגיה שאגרו בתוכם כדי לשרוד את התקופה הקרה.
שמש הבקרים מרגיעה אבל הרוחות הקרות פוצעות, מייבשות ויוצרות כוויות בשולי העלים.
אנחנו מנסים לעזור ע"י השקיה בטפטוף למניעת קפיאת המים באיזור השורשים
ופריסת יריעות ניילון מעל גידולים בלילות קרים במיוחד.
כך או כך נראה שהשדה מתמעט, בדרך כלל אנחנו קוטפים את הירקות הגדולים
ועד שמסיימים ערוגה ממשיכים לקטוף מערוגה צעירה יותר.
בשבועות האחרונים נראה שאנחנו מחסלים עוד ועוד את השדה,
והשתילים הקטנים עוד...קטנים. אבל כמו תמיד יש גם הפתעות...
דווקא ירקות השורש מתפתחים באדמה יפה וצוברים נפח מרשים,
אז חשבנו...אולי נציץ על הגזר המתמהמה? שלפנו אחד ועוד אחד, לא מושלמים,
גדול יותר, קטן יותר, קצת עקום...וכולם טעימים וכתומים.
הגזר מזמן לא ביקר בסלים...החלטנו שזהו, חיכינו מספיק ומהיום מתחילים לקטוף.
ומחר...כבר נזרע ערוגות גזר חדשות.
על גזר קיפח כתבנו בעבר: http://thefarm.co.il/2012-04-14-18-30-16

גזר הוא אחד הירקות שנדיר לאכול אותו טרי ונקי.
בדרך כלל הגזרים מגיעים מקירור של שלושה חודשים בממוצע, הוא רגיש למחלות ומזיקים
ואם הוא לא אורגני הוא מולעט בחומרי הדברה על העלים ועם ההשקיה לאורך כל חודשי גידולו.
לאחר הקטיף הוא נשטף בכלור, בחומרים אנטי פיטרייתיים ובמעכבי נביטה.
כדי שישמר כתום, נקי וקשיח לאורך זמן.
אנחנו מציעים לכם לטעום אותו אורגני טרי ופשוט, נשלף מהאדמה ואליכם לקערת הסלט.
בתיאבון.
__________________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
ט"ו בשבט תשע"ד

השבוע ראש השנה לאילנות.
מי מכם זוכר את השקית הקטנה עם הדבלה, שני החרובים וארבעת הצימוקים
שהיינו מקבלים ביסודי, ביום הנטיעות, בכל ט"ו בשבט מקק"ל?
ימי התום חלפו, את האקליפטוסים שייבשו את הביצות שבעמק כרתו השנה לטובת הרכבת
אבל אנחנו עדיין רואים ציפורים שמחפשות ענפים לקינון ובעלי חיים שמחפשים צל בקיץ,
שורשים שאוגרים מי גשמים ומונעים סחף,
עלווה מאביקה מזיהום מפעלים בזמן שהיא מסננת עבורנו משב אוויר,
תינוקות שנרגעים מרחש העלים ומפגש ילדים על ענפי עץ התות שמאחורי הצרכניה במושב.
עכשיו, כשאנו חוגגים את חג האילנות, זהו הזמן לתת מתנה לעולם ולעצמנו ולטעת עץ חדש,
בהתרגשות, באמונה, ברצון, בכוונה טובה, בציפיה, בתקווה... עץ שיגבה וירחיב
ובעוד כמה שנים כשנעבור תחתיו ולרגע נשכח שנטענו אותו הוא ישיר עלינו עלה להזכיר.



ועוד בענייני עצים ונטיעות....מה ההבדל בין חורשה לחורש וליער?
החורשה ניטעה מין אחיד או מינים בודדים שורות שורות בעלות מרווחים קבועים.
בחורש צפיפות העצים מאפשרת לקרני השמש לחדור מבעד לענפים ולצמחים נמוכים להתפתח.
ביער מין עיקרי שולט וחופת צל סבוכה וצפופה המונעת מקרני השמש לחדור
ומצמחים רבים להתפתח. בארץ חורשים רבים ויערות מועטים.
_______________________

"רק מקברי לילות, על משכבי
לפעמים ראיתי מרחוק
אילן שחור באור הכוכבים,
ויש שהזכירני לבבי
שעם עלות השחר הוא ירוק."
לאה גולדברג
_______________________

הרבה שאלות נשאלות בחווה בעניין הפירות המיובשים
ובעיקר על ההבדל בין הפירות המיובשים ה"רגילים" לאלה האורגניים,
עכשיו זה זמן טוב להאיר על שיטות הייבוש,
הכל התחיל לפני עידן המקררים, החומר המשמר והשינוע המהיר מארץ לארץ,
ייבוש הפירות האריך את חיי המדף שלהם ואיפשר לסוחרים למכור ממתקים
עם ניחוחות עזים ומתוקים מארץ רחוקה.
גם היהודים בגולה נהנו לטעום את פירות ארץ הקודש,
אז וודאי הפירות המיובשים היו כולם אורגניים.

הפירות המיובשים ה"רגילים"-

עם השנים הטכנולוגיה פישטה את התהליך והיום מייבשים פירות "רגילים"
בתהליך של כמה שעות בלבד. הפירות יפים, צבעוניים ומבריקים ובעיקר...מזיקים.
הייבוש נעשה בתנור או בשמש, הוצאת המים מרכזת את הכימיקלים הסינטטיים
ואת חומרי ההדברה בהם ריססו את העץ בפרי המצומק,
נוסף לכך מוסיפים לפירות סולפיטים, חומרי שימור ששומרים על הפרי מפני ריקבון
וגם מגינים על צבע הפרי לבל ישחיר, לעיתים מוסיפים לו גם צבעי מאכל.
גופרית דו-חמצנית תשמור על צבע רווי, חומרי זיגוג ובעיקר E905 שהוא תוצר של
תעשיית הנפט, חומרים משמרים, אשלגן סורבאט, חומצה ציטרית...
דוגמא טובה היא המשמש, שבמצבו המיובש צבעו רוויי וזרחני יותר מצבע הפרי הטרי
הוא אמנם יפה יותר מהמשמש המיובש האורגני הכהה אבל טעים הרבה פחות
ובעיקר "הרוס", חסר ויטמינים או למעשה כל ערך תזונתי אבל עשיר ברעלים.
פירות מיובשים עדינים כמו בננה, פאפאיה ואננס עוברים תהליך ייבוש נוסף
הכולל הוספת סוכר וטיגון בשמן עמוק וזול.

הפירות המיובשים האורגניים-

נכון. הם לא נראים צבעוניים ושמחים כמו האחרים, אבל הם כל כך טעימים
כי הם מיובשים בתהליכים טבעיים, אינם מכילים חומר שימור,
אינם מכילים צבעי מאכל סינתטיים והם חטיפי אנרגיה וממתקים נפלאים מהטבע.
את הפירות המיובשים האורגניים כדאי לשמור בקירור המאריך את חיי המדף שלהם.

___________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שני וארגמן

5.1.14

שמתם לב שהארגמניות מתפשטת ונותנת לחורף עומק?

גזע הרימון מסמיק, מתחת לעץ העירום העונה הקודמת חלודה

מישהו מתפנק בעריסת חסה אדומה?

משפחת עלי הסלק מזרימה בעורקיה דם מחמם

גם החומעה

והפטל

והתפוח

אפילו ענפי האקליפטוס הרציניים מתקשטים בסומק מעודכן

מלמטה תלוליות האדמה ערמוניות, חפרפרת העמק

ומלמעלה השקיעות נמרחות בלהבת מכחול חורפי, גורמות לנו לפהק מוקדם

אחרי קטיף סלק חורפי סדקי הקור בידיים שלנו נצבעים בורגונדי

לא מגיע לנו סלט טעים?

סלט סלק בסירופ רימונים-

חתכנו סלק טרי לקוביות קטנות,

תיבלנו בסירופ רימונים בכמות שתעטוף בנדיבות את כל הקוביות וגם מעט סילאן,

קצצנו מעל כמה עלי נענע, כמה גירודי ג'ינג'ר וכמה עלי קורנית,

קלינו במעט שמן זית גרעיני חמניה, תיבלנו במעט מלח ופלפל וערבבנו עם הסלט.

יצא טעים טעים ואדום אדום.

___

ועוד הפתעה חורפית אדומה-

עם הסתיו הגיעה אלינו הציפור היפה אדום החזה וקבעה את נחלתה בחצר החווה,

חיה בעץ התפוח הסבוך ובהיותה עוף טריטוריאלי

מנתרת ממנו מידי פעם לבדוק את המשתנה והקבוע בסביבתה.

בסוף החורף נאלץ להיפרד והיא תשוב לאיזור הקינון שלה באירופה.

אדום החזה היא ציפור שיר ולמרות זאת נדיר לשמוע את שירתה

מכיוון שבתקופת שהותה בארץ היא לא עוסקת בחיזור וקינון אלא בהישרדות

ומציאת מחסה ומזון עד בוא האביב.

אבל אם פרט נוסף של אדום החזה יתקרב היא תבליט את חזה ותשמיע צווחות.

מזונה חרקים, תולעים וזרעים אותם היא מוצאת אצלנו בשפע.

נדיר ומפעים לפגוש בה ואנחנו מרגישים ברי מזל כל יום מחדש

כשהיא בוחנת אותנו, הפולשים המסתובבים בממלכתה.

בשבוע שעבר היא הפתיעה כשהחליטה לבחון את החנות מבפנים: סחורה, סדר וניקיון

שלפנו מצלמה וזכינו במזכרת.

הלוואי שהיא תזכור את עץ התפוח כשתגיע שוב בשנה הבאה.


שיהיה שבוע אדום מתוק

_______________________

לדפי יומן קודמים החליקו מטה

 
איסוף פקנים
29.12.13
בכל תחילת שבוע קטיף אבל היום מתחילים באיסוף.
אוספים פקאנים.


"אתם לא לומדים, כל שנה אותו דבר, למה לא פרסתם ברזנט? חמור נשאר חמור!".
כך בירך אותנו השכן הבוקר. מזל שאנחנו אוהבים אותו כמו שהוא,
אחרת היינו טורחים להסביר לו שנכון, קל יותר לאסוף פקאנים אחרי שנפלו על משטח
אבל האדמה אוהבת לנשום את האוויר הצלול של החורף
והכי היא אוהבת להרגיש את העלים המלטפים אותה בנחיתתם
ואחריהם את האגוזים הנוקשים עליה בנפילתם
ואחריהם את קליפות האגוזים המתפזרות ומתייבשות עליה
ואת האוויר הנושב בינה לבין שטיח הזהב המתפרק אליה
ולבסוף את העורב המנתר בבואו לגנוב אגוז, לנסוק אל על
ולהשליך אותו על הכביש עד שיתפצח והוא יוכל ליהנות מבשרו החמאתי.
וגם אנחנו אוהבים את היום הזה, היחיד בשנה,
קור של בוקר, זוחלים על ארבע, ברכיים רטובות, ידיים קפואות,
מתנחמים בריח טחב, ברעש העלים המקשקשים, הקליפות המקרקשות,
הרעננות, האדים החמים שעולים מהאדמה שורצות הפעילות
והכי הכי מללחוץ אגוז לאגוז עד שאחד יתפצח,
להצליח להוציא את תכולתו שלמה ולכרסם לבד, בלי כיבודים.


אגוזי פקאן טעימים! הכי טעימים! מכילים כמויות גדולות של חומצות אמינו,
ומעולים כתזונה משלימה לצמחונים שאינם ניזונים מחלבונים מהחי.
מכילים ויטמין A, ויטמין E, עשירים בויטמינים מקבוצה B ואף ויטמין C.
מקור טוב למינרלים כמו אבץ, ברזל, מגנזיום, סידן, סלניום.
אבל גם...
אזהרה לאלרגים לאגוזים-
הפקאנים שייכים לקבוצת האגוזים המייצרים תגובה אלרגית המלווה את האדם האלרגי
כל חייו והיא נגרמת מכמה סוגי חלבונים אשר נמצאים באגוז.
_________________________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
 
אחרי הסערה

15.12.13

שקט...

השדה רחוץ, מתמסר לאור

העלים רוויים, מנצנצים, עסיסיים

הצורות מתעגלות, הצבעים מרהיבים ושקופים

אלפי נבטי עשבי הבר מבצבצים, מכוונים, מניעים, מתעוררים

הקוצים שותים-שותים משחיזים קצוות, מחזקים בסיסים לפני שיעמידו עמודי תפרחת

אפילו נחל מרחביה היבש נזכר, התעורר פתאום

עקבות הטרקטור הפכו ליובלים

בור הקומפוסט הוצף תוסס

השלשולים שנחשפו זוחלים, חוזרים לבטן המלאה והשופעת של אמא אדמה

סיקסק שעבר פה שקע, גם אני.

בניסיון להתחמם פשפשי אש מתאגדים, יוצאים לשמש. כמה אש!

הכנימות סוף סוף נשטפו עם הגשם

ועכשיו אחרי ימים של שפע מושיות השבע נאלצות לתור אחר מזון

הכרוביות התחזקו, התפתחו ופתחו חלון לשמש,

הן התעקשו לחכות לגשם, לחורף, והשבוע מגיע להן ולנו שהן יכנסו אל הסלים.

תודה על השפע שקיבלנו מהשמיים, שיהיה לכולנו שבוע צלול ונקי

______________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
על טל ואל מטר

17/11/13

אמצע נובמבר, צבעים של קיץ

הסתיו מתארך ומשתהה, בדרך הוא פוגש בעלי המצליבים.

העלים כבר גדולים ורחבים מספיק כדי לפתח ירק בריא וגדול,

אבל מזג האוויר החם מעכב אותם והם ממתינים.

ברוקולי, כרובית, כרוב, קולורבי, רוקט, צנוניות...

בינתיים לעלים יש מספיק שטח ללכוד טיפות טל ולמצות עוד כמה רגעים

של רוויית לחות רעננה לפני שהשמש החמה אוספת אותן אל החלל היבש

כמו תמיד יש מי שמנצל את המצב לטובתו (ולרעתנו)-

לבנין הכרוב.

מעל העלה טל ומתחת לעלה משפחה סועדת ליבה בקולורבי

או בעלי כרובית

או בעלי ברוקולי

לא משנה מה העיקר לנצל את העונה הנעימה.

לבניני הכרוב לא פעילים בימים חמים מידי או בימים קרים מידי

ועכשיו זה בדיוק הזמן הנכון להצליח להעמיד עוד דור של רעבים.

בימים הבאים הם יתגלמו ואם תוך עשרה ימים מזג האוויר ישאר נעים

יבקע מהגולם פרפר לבן (השדה שלנו כבר מלא בהם)

אך אם יגיע חורף קר וגשום הגלמים יחכו כחודשיים-שלושה

לפני שיבקע הפרפר ואנחנו נוכל ליהנות מירקות החורף.

שבוע טוב מתובל בטל ואם אפשר נשמח גם למנה של גשם מרווה

____________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
מתירס לתירס

7.10.13

הסלים של השבוע מתחילים בתירס ונגמרים בתירס

והפעם אקדיש לו גם את המייל השבועי.

פריחת תירס

בשבוע שעבר גם תמר וגם יהודית שאלו אותנו איך אנחנו מייבשים את קלחי התירס?

שי, הבן של תמר שאל איך התירס הופך לפופקורן?

למעשה מדובר בזנים שונים של תירס

בתחילת הקיץ אנחנו זורעים שני זני תירס,

זה המתוק המתפצפץ בפה וזה היבש המתפצפץ בסיר.

בהמשך אנחנו זורעים עוד תירס מהזן המתוק, קוטפים, מנקים ערוגות,

זורעים שוב תירס מהזן המתוק, שוב קוטפים...

ובכל הזמן הזה מביט בנו מקצה השדה זן הפופקורן שהוא איטי ויציב

ומתבשל לו בסבלנות ומקשה גרגיריו ביסודיות

ולבסוף לאחר שהספקנו לקטוף כבר ארבע פעמים מהמתוק

הוא מאותת לנו בפלומה אדמדמה שזה הזמן.

השנה ניסינו למתוח את הקיץ לתוך הסתיו וזה הצליח

ומשבוע שעבר אנחנו קוטפים את הזן המתוק

המצטרף לחבריו הפופקורנים הערומים בארגזים בבית האריזה.

קלח תירס פופקורן כתום קשיח

איך התירס הופך לפופקורן?

בגרעין התירס יש מים המתחממים עם חימום הגרעין, מולקולות המים מתחממות,

הפרודות נעות בבשר התירס, בעמילן עד שהן נפרדות אחת מהשנייה והופכות את המים מנוזל לקיטור.

לקיטור יש נפח גדול מלמים ולתירס יש קליפה אטומה וקשה,

הפרודות המחפשות מקום מוצא מעמילן התירס שבגרעין מבקעות את הקליפה בלחץ

וגוררות איתן את תכולת הגרעין, הפופרורן הלבן.


פיצוץ נישנוש

גם הבוקר ירדתי לערוגות התירס.

שלחתי יד זריזה לקטוף והלב שלי קפץ מהחזה כמו פופקורן-

מזל שזה רק הצעיף של מי שביקר פה לפני.

נשל צפע ותירס

על הקנים מצאתי תמונה דומה-

קיסוסית מתלפפת על קנה

עוד קטפתי הבוקר שעועית תאילנדית ארוכה וטעימה-

אני מספרת את זה בשביל שתהיה לי סיבה להציג בפניכם את הפרח היפה שלה.

אף פעם אני לא מתחברת לאמירה: "לא! אין דברים כאלה".

אבל הפעם לא! באמת אין דברים כאלה.

וגם צפיתי ביפים מכל הממלאים את החלל העוטף את החווה בציוצים וקריאות

שלדג הבית שלנו.

על העמוד הקבוע מתענג מעושר בריכת הקנים

בז על צמרת הפומלית

בוחן אם אני מכרסם או מישהי שמרחיקה מפה את ארוחת הבוקר


בתפריט הבוקר של הסנונית חרקים מעופפים

ובתפריט הבוקר של הסיקסקים גן הירק כולו

על האקליפטוס הכי גבוה השליטים הבלתי מעורערים של המושב, עורבים


____________________________________________________

ומי מטפס לי על ארגז הקטיף? יקרונית התאנה.

זו הפעם השלישית שאני נתקלת בה בימים האחרונים ואני מתחילה לחשוש לעצי התאנה.

זוהי חיפושית יפה וגדולה מאוד שזחליה נוברים בעץ ויודעים להשמיד עץ שלם

היא גם נושכת אם היא מרגישה מאויימת וצווחת בקול.

אני אוספת אותה לקופסא ומשחררת רחוק מהעצים

אבל מכיוון שהליכתה זריזה ויש לה גם כושר תעופה היא וודאי תמצא את הדרך חזרה.

בדרך חזרה הביתה פגשתי בחצב.

יסלחו לי כל הגננות והמשוררים אבל פריחת החצב היא לקראת סוף הקיץ

ורק כשהוא נראה כך סימן שהגיע סתיו-


ימים קרירים, יפים, מתפצפצים משמחה כמו גרגר פופקורן,

מצייצים כמו ציפור מעל גן ירק אורגני ומתחדשים כמו חצב, בסתיו.

__________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
מדבשה

8.9.13

ראש השנה הקדים הפעם וכבר עבר אותנו, ימים של שלהי הקיץ,

בבקרים עדיין עומס חום, ברוחות הערבים כבר מנשבת נחמה.

מהשסק עד לרימון כולם סיימו להבשיל, מתק העסיס הנוטף, ימי דבש.

בלילות פירות ההדר מרככים עצמם, בימים ממתיקים עצמם. לכבודנו.

נבטים צעירים מגששים דרכם מעלה להבטיח תוצרת במועדה

ואנחנו מזדרזים לשתול ולהשקות את הסלט של החודשים הבאים.

בשעות הבוקר המאוחרות חם והפועלים נמסים בצל תחת עץ הפלפלון

החרקים מסתתרים תחת הרגבים או נוחתים לנוח ליד כוסות המים שהנחנו

הנברנים עמוק בתעלות או באים קרוב אלינו בצל הפירורים

ובעומק הסוף הרועש הציפורים משתתקות.

אבל העמלניות ממשיכות.

אני חושבת עליהן, המפרות היקרות שלנו, מבקשות צוף ואבקת פרחים

שטחי המחייה רחבי הידיים ועשירי הצמחייה שהכירו עד לפני כמה עשרות שנים

הצטמצמו לאיים של חסד והחופש לרעות בין הצמחים ניטל מהן אפילו כאן,

אצלנו בשדה האורגני השופע והרחב.

אפילו אנחנו, אוהבי החרקים מנצלים את יחסי הגומלין ביניהן לבין הפרחים,

ומגדילים את אוכלוסיית הדבורים ע"י פיזור כוורות שמגנות עליהן מפני אויבים

ומזג אוויר בעייתי ואף מאריכות את חייהן אך גם כובלות אותן לערוגות שלנו

ולא מאפשרות להן להיות אדון לגורלן.

אם הדבורים לא היו מתות מיד אחרי הייתי אומרת שלפעמים מגיע לנו שיעקצו אותנו.

(דבורת הדבש אינה יכולה למשוך את העוקץ חזרה מגוף בעל החיים הנעקץ

ובנסותה לעשות זאת העוקץ נקרע ויחד עימו חלק מאיבריה הפנימיים, מה שהורג אותה).

גרגירי האבקה הכבדים נאספים בין שיער הגוף והרגליים האחוריות

_______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
חוגלת הסלעים

7.7.13

כשהיינו ילדים, בשנות השבעים המוקדמות,

הגברים היו מעמיסים אותנו על הג'יפ לצד הרובים והכלבים

ומצרפים אותנו לצייד חוגלות.

אחר הצהריים היינו חוזרים עם שלל רב, מורטים נוצות, מסלקים קליעים

ובערב יושבים עם כל החבורה סביב המדורה לארוחה משותפת,

מבחינתנו אלה היו ימי אושר, לא העלנו על דעתנו שיש בהם פסול.

לשמחתנו מאז גדלנו והחכמנו.

בשנת 2006 נקבע בכנסת כי חוגלה היא מין מוגן, אסורה בצייד

ולמרות שאנחנו עדיין פוגשים בשדות וביערות גבעת המורה ציידים,

אלו מקרים בודדים ומתמעטים בעיקר הודות לקנסות הגבוהים

שהחברה להגנת הטבע מטילה על העבריינים.

מאז שהקמנו את החווה אוכלוסיית החוגלות משגשגת

החוגלות מסתתרות בין הערוגות ומכיוון שהן פחדניות ומהירות הבחנה

מספיק שנתקרב כמה עשרות מטר הן ירגישו ויעלמו.

הן כל כך זריזות שלצערנו אנחנו לא מצליחים אפילו לצלם אותן.

הגעתי מוקדם בבוקר אל חלקת השדה שבמנוחה,

שם ידעתי מתגוררת משפחת חוגלות עם כמה גוזלים. חייבת לצלם חוגלה!

זוהי שעה קרירה ושקטה, הגוזלים יכולים לקפץ בין הרגבים,

הנקבה לנקר ארוחת בוקר לה ולצאצאים והזכר לצפות בהנאה בקטנטנים עד שיגיעו לעצמאות

והוא יפרוש ללהקת זכרים.

עמדתי מספיק רחוק בכדי לא להפחיד ולגרש וכיוונתי מצלמה לאיזור המחייה של הקבוצה

לא ראיתי כלום, קיוותי לטוב, קירבתי זום כמה שניתן ולחצתי.

הנה ההפתעה שלי לתחילת השבוע- תפסתי אמא וגוזל!

שדה במנוחה הוא גן עדן לחוגלות, שקט, אורגני, מלא שאריות ירקות, זרעים, חרקים.

החוגלה מבלה על הקרקע ומתעופפת רק כשנשקפת לה סכנה.

בשדה לא פעיל אפשר לדגור ברוגע, לנקר ובעיקר יש שדה ראיה מספיק רחב

לקלוט אוייבים בזמן ולברוח בזריזות, תוך צווחות ומשק כנפיים מרשים.

החוגלה מטילה עד 14 ביצים ודוגרת 24 יום בגומה מרופדת ענפים קטנים.

לעיתים בתקופת הדגירה היא פורשת להטלה נוספת,

אז הזכר חולק בנטל, דוגר על אחת מקבוצות הביצים ואף מגדל את הגוזלים.

גומת חוגלות

לחוגלת הסלעים, עוף ממשפחת הפסיונים, יש תפקיד חשוב בשמירה על האיזון הביולוגי,

הן צדות חרקים ותולעים וניצודות ע"י עופות דורסים הנמצאים בסיכון בעיקר בשל דילול מזונם.

החוקים המגינים על החוגלות איפשרו לאוכלוסיה לגדול ושוב ניתן למצוא עשרות מהם בשדות

ומעל השדה את העופות הדורסים.


שיהיה שבוע מלא הפתעות משמחות!

____

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
ימי חוש הריח

30.6.13

בסתיו, בחורף ובאביב השדה האורגני עטוף בתערובת ריחות העונה,

כאילו מישהו אסף את כל הניחוחות לבקבוקון ופיזר מעל השדה.

בסתיו ריחם של נבטים טריים הנשרטים בדרכם מעלה מהטחב המצטבר בין עלי השלכת לאדמה,
בחורף ניחוח אדי הטיפות שחילחלו אל האדמה וליטפו בהתנדפותם עלים מלאים וירוקים,
באביב ריחו של העסיס המפקע את קליפות הפרי ומתבשם במיתקה וביופייה של הפריחה.

ורק בקיץ כל צעד אל תוך השדה וריח אחר הולם בחדות אל תוככי הנחיריים,
ימים לחוש הריח

ליד הערוגות הנחות ריח חמוץ של התפרקות שאריות אל תוך האדמה.


בין שיחי העגבניות תמצית הריקבון הנוטף מתוך הפירות העקוצים.

עם עיניים עצומות אפשר להבדיל בין ריחו של פלפל בוסר לבין ריחו של פלפל בשל,
לבין ריחו של פלפל אדום, לבין ריחו של פלפל צהוב, לבין ריחו הצורב של פלפל חריף.


הבזיליקום שמתעקש ללבלב אצלנו בקיץ (הס מלגלות לו)
צובר אצלו את הניחוח ולא מנדף אותו עד לרגע הקטיף. קוטפים עלה וממוללים.


בערוגת המנגולד ריח התעקשות וריח אסוף של השלמה,
סוף עונה.

בערוגת החצילים ריח רומנטי, פיקניק יווני.


במקשת האבטיחים המתהווים ריח בוסרי, שורט ומרחיק מתעניינים מכל הזנים,
אנחנו מתרחקים כדי לא להפריע.

בחלקת הדלעות ריח לח של מחילות המכרסמים הנהנים משמשיית העלים ומקרירות החללים.


ובבית האריזה, ריח מתוק ודחוס של המלונים הכתומים והמתוקים הנאספים ארגז על ארגז
ויגיעו אליכם עם סלי השבוע להמתיק לכם את ימי שיא הקיץ.
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
 
יומולדת 4

16.6.13

בימים אלו אנחנו חוגגים ארבע שנים לחווה.

נראה כאילו רק אתמול עוד קישקשנו בינינו על געגועים למכולת השכונתית

כמקום מפגש לקהילה, לתמיכה הדדית בין עסקים קטנים, ללקוח שהוא חבר,

לרצון לקבל בינינו אנשים שמתקשים להשתלב במעגל העבודה

ולעיסוק בעבודת כפיים פשוטה, רחוק מהמזגן וקרוב לאדמה

ואחר כך לשיטוט בחיפוש אחר חלקה קרובה מספיק,

נקייה מספיק ועם אפשרות להרחבה.

למי שלא מכיר את הסיפור האכזר והמדהים שקדם להקמת החווה-

צירפנו כאן קישור

מיד לאחר פינוי הסוסים פנינו ל"אגריאור" שאישר את טיב הקרקע, סגרנו חוזה ארוך טווח,

פינינו טונות של אשפה, הקמנו חממות, טייבנו את האדמה ושתלנו את המלפפונים הראשונים

שפינקו אותנו בשפע וטעם שאישרו את הצעד הראשון. מעז יצא מתוק.

ארבע שנים אחרי-

הכרנו את האדמה, היא לא תמיד היתה רחומה כלפינו, עד שנזכרנו שהיא בסיס קיומנו,

שאנחנו היא. שלאהוב אותה זה לאהוב את עצמנו.

הכרנו חברים חדשים ויקרים וגם עסקים קטנים נוספים שאנחנו עובדים איתם בכבוד ובהבנה,

למדנו צניעות אבל גם אהבה וגאווה עצמית,

לימדנו עצמנו (לא בקלות אבל עם כוונה) לקבל את השונה ולשלבו בינינו,

ניסינו ואנחנו עדיין צריכים להזכיר לעצמנו כל יום לא להיות חמדנים,

להסתפק במה שצריך אבל גם לא להיות מנוצלים,

נוצרה סביבנו קהילה בעלת ראייה דומה, מייזמים חינוכיים או סתם כאלה שחשובים למישהו

ו...למה לא בעצם?

לא הכל מושלם וגם לא יהיה, זה גם בסדר.

יש לדעת איפה לוחצים ואיפה מרפים וצריך להינות מהדרך ולהאמין ביכולותנו.

אנחנו אוהבים את החווה הצעירה שלנו ואוהבים שאנחנו מחכים לביקור השבועי של החברים בחנות

או לשיחת הטלפון, כי אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם החייל ואיך התפתח הסיפור עם הבית

ואיך בעבודה החדשה והטיול...

מבחינתנו כל עוד אנחנו מתרגשים סימן שאנחנו במסלול הנכון.

ארבע שנים אחרי הבנתי שאנחנו עולים מדרגה (ושכבר תופסים מנטע וממני),

רק לפני שבוע דיברנו בקול על כך שבית האריזה כבר צפוף וחם לכולם לעבוד בו

וכשהגענו לעבודה ביום שישי גג הפח נעלם ובמקומו הניחו הגברברים גג חדש והכנה למיזוג-

התברגנו!

יום הולדת הוא זמן מעולה לעצור, להסתכל אחורה וגם פנימה

ולהודות לכם המלווים אותנו מיום הקמת החווה אם ברכישת תוצרת, בשיתוף פעולה, בעצה טובה,

בלתרום מנסיונכם או סתם כי אתם אוהבים לקרוא עלינו ואתם זוכרים לשלוח לנו במייל מילה חמה.

"קהילה תומכת חקלאות" הוא רעיון אקולוגי-חברתי שסביבו הקמנו את החווה,
בבסיסו הצרכנים הם הכוח המניע את פעילות החווה ויכולים להיות שותפים להתפתחותה.

ואם ההגדרה הזו היא מדד להצלחה אז הצלחנו בגדול, תודה רבה חברים!

____________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
קיץ בבוסתן

2.6.13

סיור תחילת יוני, יצאתי עם הסקרנית לבוסתן, מה נראה היום?

שאריות משמשים מזכירים כמה טעימה (אבל כל כך קצרה) הייתה ההקדמה לקיץ

הגויאבה הכלה פורחת, מחכה להפרייה

ואילו הגויאבה התותית כבר התעברה

השזיף משתזף, משנה גוון וטעם

הצבר מוציא קוצים, להגן על האוצר הארוז בתוכו

התאנה ממתינה לאמצע היום, השעה בה החום הכבד הופך בתוכה לעסיס מתוק

הענבים המחוספסים מבהיקים בכל לילה אשכול נוסף. אשכול מט ואשכול מבריק

הפיג'ויה פורחת באדום אצילי

רימון צעיר מבלה עם רימון תינוק ורימון סב, משפחה

האגסים צוברים כח, מתאגסים

נעים כאן. אפילו פירות ההדר מקדימים זמנם. לימונים מתחמצים בין פירות הקיץ

פומלית מתכדרת, תפוזים, אשכוליות, קלמנטינות זעירות...רמז לבאות.

החרובים האהובים מסוככים מעלינו, נראה לי שנשב תחתיהם לאכול

מה נאכל הבוקר?

האסנה בשיאה. אסנה (ולא פטל) היא פרי ממשפחת הורדיים.

בוקר חמוץ מתוק!

התפוחים כבר מבקשים להיקטף, לא נעזור להם?

פאפאיה ראשונה קורצת לנו, שווה טיפוס

_____________________________

בין עלי הגפן פגשנו את הזחל הכי רעב והכי מתוק, רפרף הגפן.

זחל שמן וגדול במיוחד, כ-8 ס"מ+זנבנב קטן בקצה הגב,

כל כך גדול שאפשר לשמוע את קולות הכירסום שלו בעלי הגפן.

ראשו קירח ועליו סימנים של עיניים להרתעה, כשנוגעים בו או כשהוא מזהה אוייב

הוא מפנה מבט שאמור להפחיד אבל לי הוא נראה כמו: "אמצי אותי, אני כל כך חמוד"

בשיא גודלו הוא יארוז עצמו בערסל שיבנה מפירורי אדמה, עלי גפן יבשים וקורי משי,

יבחר פינה מוסתרת על הקרקע שם יתגלם במשך שלושה שבועות עד חודש,

מהגולם יגיח פרפר ג'ינג'י גדול.

נקבת הרפרף מטילה ביצייה על על הגפן, כעבור כמה ימים בוקעים זחלים זעירים ומאוד מאוד רעבים

שכן תוך שבועיים-שלושה הם יגיעו לגודלם המלא.


שיהיה שבוע טוב, שנגלה בו עוד טעמים, מראות, קולות, התרגשויות.

סוד הדברים הפשוטים!

______________________________________________


יעל היא לקוחה שלנו מתמרת שעובדת ביפן (והופכת אותנו לחווה בינלאומית!!)

מידי פעם היא שולחת אלי תמונות מקסימות שכמובן מיד מעוררות את קנאתי,

אבל היום חיכו לי תמונות של זוג מבוגרים ששותלים אורז בחלקה שלהם...

חייבת לשתף, שגם אתם תקנאו-



יעל, תודה רבה, זה תמיד כייף גדול, שבוע מקסים ותמשיכי לשלוח!

_______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
פוסט אפור

19.5.13

טטט

"אם יוולד לי ילד
אביגדור, או קוהלת,
אני אסביר לו ת'הבדל
בין סתם יונה ובין צוצלת"

עלי מוהר

__________

שלום לחברי החווה,

קראנו באתר שלכם על ההבדל בין ארבה, חגב וגמל שלמה

אצלנו בגן מבקרים יונים ואנחנו מרגישות שאולי עלינו להגיד הנה צוצלת או תור במקום הנה יונה.

אולי תעזרו גם לנו?

תודה מראש,

גננות "גן רעות".

...

נעזור בשמחה רבה.

מוצאה של יונת הבית מיונת הסלע, ביותה החל עוד כשהאדם והיונה התגוררו יחדיו במערות,

והיום אפשר למצוא באיזור מגורינו סוגים שונים של יונים וביניהם תור וצוצלת

ומאות תערובות בגוונים שונים ומשתנים של חום, לבן, כחלחל, אפור, שחור וירוק.

משפחת היוניים מפורסמת בזוגיות מונוגמית ארוכת שנים ("זוג יונים"),

בסוף החורף ועד תחילת הקיץ, תקופת הקינון והדגירה, משפחת היונים מתבודדת כל זוג

לעיסוקיו המשפחתיים תוך שמירה על טריטוריה מוגדרת ומתגודדת אך ורק לצורכי איסוף מזון.

בעונות קרות, כשהגוזלים עצמאיים המשפחה מתלהקת בין צמרות העצים, בין הרעפים, מתחת לסככות,

בשעות היום תרה אחר מזון ובשעות הלילה חוזרת ללינה משותפת באיזור המסתור.

_____

יונה

טטט

לנוצותיה של היונה ברק מתכתי, רגליה כתומות-אדומות, קשתית עינה כתומה, המקור אפור והדונגית לבנה.

קולה של היונה המייה.

טטט

______

תור

טטט

"תור הצווארון" נקרא כך על שם הפס השחור שלרוחב עורפו. לתור ראש קטן,

צבעו חום-אפור-שחור וגחונו מעט ורדרד, רגליו ורודות-אפורות, גחונו חום-ורדרד,

בסיס הזנב שחור, קשתית עיניו אדומה וסביבה עגול בהיר, המקור אפור והדונגית אפורה.

קולו של התור מונוטוני ועל כך שמו (אונומטופאי/תצלילי).טט

_____

צוצלת (וגם תור הצוצלת)

טטט

צידי צווארה מעוטרים בעשרות כתמים שחורים (צוואר מנומר) ורגליה אדומות.

קולה (המקסים) של הצוצלת מורכב מכמה צלילים עולים ויורדים ועל כך שמה (אונומטופאי תצלילי).

טטט

אסיים בהמלצה ספרותית חמה לילדי גן רעות ושאר הילדים-

"אף פעם לא חיבקתי יונה" ספרה הקסום של שלומית כהן אסיף

עם איוריה המרהיבים של גיל-לי אלון קוריאל שהיא גם חברה אהובה שלי.

...........................................................................................

...........................................................................................

...........................................................................................

גשם בשבועות-

בוקר שבועות מתחיל בהיר וחגיגי...ובבת אחת גשם מפתיע.

מגפיים ו...אני יוצאת לדרך!

בחצר, המרזב בוכה מאושר, זה ממלא אותי בהתרגשות ואני ממהרת להרגיש.

טטט

מי זה קורא לי מאחור? צל צילי. צל, בן זוגי העורב הנאמן והקנאי רץ בעקבותי

ובדרך מנצל את התנאים למקלחת הגונה וללגימות מי גשם זכים.

טטט

נכון שהוא העורב הכי מתוק במזרח התיכון?

רעמים וברקים, עננים אפורים סוגרים על הבוקר הבהיר,

תרמילי החרדלים היבשים מתבלבלים

הפשושים מביטים במתרחש, נבוכים

והברושים המאובקים נשטפים, מוריקים

בוקר אפור בלב החג הלבן-פרחוני.

....

טרקטור ועליו חקלאי זעוף מאחורי, צועק "השתגעת לגמרי"? "מה את עושה כאן"?

"נהנית מהגשם"

"נהנית? בתור חקלאית צעירה את צריכה לדעת שגשם שלא בעיתו הוא בעיה גדולה!"

"למה גדולה"?

"למה גדולה"? "מחלות וסחף זה לא בעיה גדולה בעינייך"? "יש לך עוד הרבה ללמוד"!

"ומה אתה עושה כאן"?

"באתי לבדוק בברז ההשקייה הראשי למה אין הבוקר לחץ מים, לזה לא שמת לב"

"אבל יש מים משמים הבוקר"

"זה לא מים להשקייה, את לא מבינה הרבה, הא?"

טטט

כבר למדתי לא להתווכח עם החקלאים הותיקים,

אבל בינינו, בעניין המים הם תמיד נראים לי קצת נרגנים ונושאי נבואות שחורות,

אם הגשם מתמהמה בשבוע- פוסקים בצורת!

ואם הגשם מפתיע לא בעיתו- מחלות וסחף!

טטט

הם הרי נכדיהם ובניהם של ראשוני חקלאי העמק, שתלו תקוותיהם ברחמי שמים ולא בחסדה של "מקורות".

ראשוני העגלונים היו מובילים חביות אל הבאר הקרובה מרחק מאות מטרים

שואבים, ממלאים, מכסים בשקים, דוחפים, דיו! מסע כבד על גבי רגבים עד לחלקות הצמאות,

להזרים את המים...ועד שזכו בעמלם לרכוש משאבות ממונעות,

להניח צינורות ברזל כבדים וביום ממש מוצלח ליהנות מסילון הגון של מים.

טטט

נכון, הרטיבות המצטברת ברווחים שבין עלי ירקות הקיץ תגרום אצלנו וודאי למחלות עלים

ואולי נאבד חלק מהיבול. אבל האדמה תזכה לעוד מנת מים מזינים, בעלי החיים ללגימה ולרחצה,

העלים לניגוב אבק ואחריו שאיפה עמוקה. ובעניין סחף...על מה הוא מדבר? 3 מ"מ...

הגשם שהגיע ממלא אצלנו את חצי הכוס הריקה!

אז אני מחייכת אליו ואומרת "חג שבועות שמח"!

הוא עונה: "כן, לפחות שהחג יהיה שמח".

טט

אולי לחקלאי הזה התכוונו בשיר המעלות: "הלך ילך ובכה נושא משך הזרע"?

_______________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 הבא > סיום >>

דף 2 מתוך 5
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר