יומן החווה
שינויים במערכת

10.1.16

 

 

שנייה לפני שמסתיים....הגיע סוף סוף החורף!

שוצף, קוצף, זורם, כל כך מורגש ואמיתי

שלרגע חשבנו לשנות מקצוע ולהשכיר גונדולות למבקרים

 

או להתמקצע בענייני תעלות ונתיבים

 

 

 

 

הגענו עם השמש הראשונה שהפציעה אחרי הגשם

וגילינו שהשדה הצנוע שלנו שכח תוך שעות בודדות את הצמא והיובש

והפך מולנו זחוח וגא כאילו הוא תמיד שבע ועליו רגילים להתבדר רטובים ברוח,

כאילו מעולם לא התחנן שנפעיל עבורו ממטרה או שנגזום סביבו עלים מציקים,

זקוף ורווי מתהדר בגווניו הזורחים מולנו ומעליו שמיים נקיים ואינסופיים

 

את הטיפות שהאחרונות שהשאיר המבול הוא כלא לו בין השקעים והבליטות,

מגן עליהן כמו על עולל בעריסה לשימוש עתידי, כי הן יקרות לו כמו היום הזה...

 

 

 

 

המים שטפו את האבק מלמעלה וחדרו את הירק לכל אורכו,

כשהטבע בוחר בטמפרטורת המים ביחס לטמפרטורה החיצונית התוצאה תמיד מושלמת

הירקות הופכים צבעיהם עזים, העלים הופכים פריכים ומתוקים ואנחנו הופכים למאושרים.

 

 

 

בוקר שמח

אחרי כל הצחיחות הזו נבטי הבר נותנים אמון ומתחילים לצוץ

 

החיטה מעזה לבצבץ לה נתיב בבוץ

 

מתחילה לצבוע עבורנו בירוק רענן את התמונה המושלמת.

 

גם האפונה שכבר חשבנו שהתייאשה מהבטחות, הזדקפה פתאום,

שולחת קנוקנות לאחיותיה מסביב

 

הפלא החורפי קורא אלינו את העגורים

ובצווחות שמחה הם מגיעים לדקור בנבטים הטעימים, למלא את בטן הנדודים

 

ולקפל בשמיים היפים ערימת ציפורי אוריגמי.

 

 

כמה טוב יש בגשם הזה, איזו ברכה לשדה ולנו!

 

 

הלוואי שישטוף וינקז ויחדור הלאה אל חדרים אפלים וכבישים סואנים

ורחובות צרים וחדשות אומללות...לימים נקיים ופשוטים.

________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
13.12.15

 

היום יום הולדתו ה-85 של המשורר נתן זך. 

_____

סוקט וביה התאילנדים שעובדים איתנו לא הגיעו הבוקר לעבודה, הם חוגגים את יום האב.
מכיוון שהאבות שלהם רחוקים והם לא פגשו אותם כבר כמה שנים,
הם רכשו עבורם מבעוד מועד בגדי חג ונעליים שאותם שלחנו אל מעבר לים
ואפילו התבשרנו שלשום שהחבילות הגיעו בזמן.
כשהם מדברים עם המשפחה בסקייפ אני מנסה לפענח את הבעות הפנים והמבטים
וגם כשהם מתגלגלים מצחוק ונראים ממש ​מאושרים זה תמיד מכווצץ' לי את הלב.


רגע אחד/נתן זך

רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני

רוצה לומר דבר מה. הוא הלך

ועבר על פני. יכולתי לגעת בשולי 

אדרתו. לא נגעתי. מי יכול היה
​​

לדעת מה שלא ידעתי.


החול דבק בבגדיו. בזקנו

הסתבכו זרדים. כנראה לן

לילה קודם בתבן. מי יכול היה

לדעת שבעוד לילה יהיה 

ריק כמו ציפור, קשה כמו אבן.


לא יכולתי לדעת. אינני מאשים

אותו. לפעמים אני מרגיש אותו קם

בשנתו, סהרורי כמו ים, חולף לידי, אומר

לי בני.

בני. לא ידעתי שאתה, במידה כזאת, איתי.
 
שדמתי
25/10/15
שְׁדֵמָתִי
עִם שַׁחַר זְרַעְתִּיהָ בְּדִמְעָה,
תְּפִלַּת הַיּוֹגֵב נִשְׁמָעָה.

שְׁדֵמָתִי רָוְתָה טְלָלִים,
שָׁכְרָה מֵאוֹר חַמָּה,
לִפְנֵי קוֹצֵר שָׁחָה, שָׁחָה קָמָה.

בְּצַעַד רב חֶרְמֵשׁ קָלָל
יוּנַף אֶל עָל
חֶרְמֵשׁ קָלָל יוּנַף, יוּנַף
יוּנַף אֶל עָל.

שְׁדֵמָתִי
זָהָב נָמֵס שָׁפוּךְ עַל אֲדָמָה
רִנָּתֵנוּ עַל הַקָּמָה.



יום הזיכרון ליצחק רבין
היום קמנו מוקדם, שעון החורף גילגל אותנו מהמיטה כבר בארבע ושלח אותנו להתאושש להנאתנו
בין עלי הבר ושאר עלי הסתיו המבצבצים בבת אחת בהמונים ובירוק כמעט חורפי.
טעמנו עלי רוקט מרוכזים, חוביזה, חומעה, סילקה, גרגיר... נפתחו לנו המעברים הסתומים מהאבק הקייצי המעיק!
בתשע וחצי העננים התקדרו ורוח סתיו חזקה העיפה את כל מה שהיה צריך להעיף 
וכחצי שעה אחר כך, היורה הטוב חתך בעננים ונחת עלינו בבומים של שמחה. יש!!!
העלים צעירים ויפים- נקטוף ונארוז אסופה לכל אחד מהסלים השבועיים. 
סוף סוף ירוקים מבוצבצים ולא מאובקים!

הרגע הזה שהכל משתנה והופך את הבטן קורה תמיד בחשוון.
גרי אקשטיין כתב על כך בשירו "רוח סתיו":
וחשוון דוחק חומו של קיץ
__
רוח סתיו אל הדרכים הביאה הבטחות
של ימים טובים עומדים בפתח
ויונה תמימה נושאת ענף למזל טוב
ושלמים שלווים פני השמים
ועוברת לה חולפת עוד עונה ועוד תקופה
והעולם כמנהגו נוהג ומשתנה בתוך שבוע
ואני עומד תמה מתקשה קצת להבין.

רוח סתיו עשתה שירות יפה.
___________

כשיצאתי בשבת לשדה פגשתי בשוליו שובל שקיות חטיפים ובקצהו משפחה שחיפשה קיצור דרך למתחם הקניות של עפולה,
עד כאן אגדה, כמעט כמו עמי ותמי.
הם עצרו אצלנו לבחון את הדרך, והחליטו שאם ימשיכו מכאן האוטו יתלכלך.
בירכתי אותם לשלום והאבא ענה לי: "את מכאן"? "כמה עולה פה אדמה"? , "זו אדמה חקלאית" עניתי. "אז מה אי אפשר להרים פה בית"?
בינתיים האמא צעקה על רועי שלא יתקרב לעשבים כי הם ישרפו אותו בכל הרגליים. והסבתא אמרה לילדים לא לדרוך בלכלוך ושיש כאן דבורים עוקצים.
רועי אמר שמסריח פה ולמה הם עצרו בקקה? האבא ענה יאללה תנקו את הנעליים ונמשיך והם נכנסו כולם לאוטו ונסעו.
זה הרגיז אותי ובא לי להגיד להורי המשפחה הזו שבמקום שיחרדו לגורל האוטו והבגדים וימהרו לשופינג ביום המנוחה שלהם
שיאהבו את האדמה כי לא נשארו הרבה כאלה בעמק ובכלל, שלא יזהמו אותה, שלא יזלזלו בה ושלא יראו בה רק פוטנציאל נדלנ"י.
שיגדלו את ילדיהם לדעת שיש עוד צורות חיים ויצורים נצרכים סביבם,
אבל כמו תמיד חייכתי אליהם, אספתי את שקיות החטיפים- "זהב נמס שפוך על אדמה" והמשכתי לדרכי.
בעבר צרכנו פחות, בזבזנו פחות, זיהמנו פחות ונגענו באדמה יותר.
הניתוק מהטבע הפריד אותנו ממגע, מחספוס, מהבנת תהליכים.
רגל יחפה על רגב אדמה תלמד ילד תחושות ושינויים, כבוד לסביבתו ולחיים בה.
ילד שיזרע זרע בידיים חשופות, שיריח את הבל האדמה, יבין כל חייו את משמעות הציפייה, את התפילה, את הרצון ואת האושר שבנביטה,
את מקצב העונות, את יחסי הגומלין בינינו לבין האדמה.
כשיגדל הוא יעריך את טעם הפרי, ידע לבחור במזון ראוי ולהבחין בין צרכנות הוגנת לכזו המנצלת את הזולת ואת הסביבה.
בחזרה הביתה זמזמתי לי את השיר "שדמתי" של יצחק שנהר וידידיה אדמון
וחשבתי כמה חשוב בעיניי שילמדו אותו היום,  88 שנים אחרי שהוא נכתב, בבתי הספר היסודיים.
צירפתי קישור לשיר מתוך הפרויקט "שנת השבע" , חידוש מיוחד במינו של ברי סחרוף ודניאל זמיר
כי מי שלא מכיר- חייב להכיר.
______________
שעון חורף, המצב הבטחוני, הפוליטיקה, שינויים והתחלות נפלאות בשדה, יורה!
יום הזיכרון ליצחק רבין, ילדים מתלכלכים מאדמה בדרך לשופינג....
בחרנו לסיים עם מילים של ראש הממשלה השלישי לוי אשכול, שהיום  חל יום הולדתו (1895-1969)
"מתי כבר נגמור להקים את המדינה ונחזור הביתה"?
___________
ושיהיה לכולנו שבוע טוב ורטוב!

___________________________
לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה
 
קיץ

2/10/15

 

 

 

בתוך החיוורון המסנוור הצטמצמנו לגרגר אבק דהוי

וקיווינו שהקיץ האינסופי הזה יחלוף לפני ששארית החדווה שלנו תכלה.

בפרק הזמן הזה השדה הפך חום ואז אפור ואז צהוב

ועד עכשיו עוטף אותנו קרום דהוי ומאובק שחוסם את פתחי החירום

של משב הרוח שהוא אוויר לנשימה.

 

 

ולא רק אנחנו הפכנו לגרגר מובס וחשוף מתחת לשמש השרירית הזו

גם מכרסמים, מעופפים, זוחלים...כולנו שרועים על גחוננו עד יעבור זעם.

ומסביב לשפיפות שהפכה לברירת המחדל שלנו

ניצבים כל הדוקרנים יהירים וזקופים במין משמעת פנימית

כאילו כלום לא נוגע בהם והם לא יתפוררו כמונו.

 

 

 

 

אבל בזמן השדה שלנו למדנו את השעון הפנימי שלהם,

אנחנו יודעים שמתחת למחוגי החוד הקפוצים שלהם

הם מסתירים את ההתחלות.

מגנים בלהט קייצי אכזרי ויבש על זרעי החורף

כמו שאנחנו מגינים על התינוקות שלנו

 

 

וכשהגשם הראשון יגע בהם הגאווה תישבר והם יתרככו

דמעות המטר יזלגו אל התרמילים שיתבקעו

וישחררו את הזרעים אל הקרקע הלחה.

 

יש סוד בתוך השעון הזה והוא נמצא בשמש ובאדמה ובקוצים ובבעלי החיים,

זה מזכיר לנו להיות קשובים גם לתקתוק שלנו, שהוא לא נפרד ממעגל הטבע

לפעמים אפשר להרפות ולהתייבש.

 

 

______________

 

 

יש גיבורים בעונה החמה חמה הזו, אחת חביבה עלינו במיוחד היא חסת המצפן
צמח בר ששורד בתנאי הקיץ הקשים ופורח עכשיו לבדו בקטנטן ובצהוב חיוור.

העלים גדלים אנכית, ניצבים לגבעול וכך קולטים מינימום שמש בשעות החמות.
בשעות נוחות, בבוקר ובערב העלים מעקלים את צידם הרחב לכיוון השמש לקליטת קרינה.

פרח אחד יפה לרפואה. עליו בעלי תכונות הרגעה ושיכוך כאבים,
נוגד חרדה, מפיג שיעול יבש ויעיל לכליות ולכבד. נחמה.

 

 

_______________________

 

בתוך השדה, בסוף הקיץ, באפיסת כוחות,

נשענו על ארבעת הארגזים היחידים שהצלחנו למלא בפלפלים שרדניים

ובהינו בצבר המכוסה באבק לבן.

עלה צעיר יחיד לועג ברעננותו לשמש המייבשת

שלא הצליחה לסכל את הקצב הפנימי שלו.

סתיו...?

 

 

איכשהו המראה הזה לחץ על כפתור ההפעלה שלנו,

הדליק את מה שהקיץ כיבה לנו ומילא אותנו בכוחות ששכחנו אותם מתישהו

בתחילת העונה באחת הערוגות.

 

כבר חששנו שנטבע למוות בים הרחמים העצמיים

והנה חזרנו עם כוחות מחודשים.

פתאום בין חג סוכות ראשון לשני שתלנו במרץ מפתיע עשרות אלפי שתילים

והשמש לא העזה להפריע לנו.

יאללה גשם בוא הרווה אותנו, זה ממש הזמן!

 

_____________________________

 

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
הרוח בערבי הנחל

26.7.15

"...על שפת הנחל גרים ביחד אוגר ועכברוש, צפרדע ירוקת הראש וצב"

(מי שזוכר-זוכר לטוב. אני אפילו לא יודעת למי לתת את הקרדיט על שיר הילדות הקסום הזה).


 

בכל השדות בארץ נוצרות בחורף שלוליות. גם אצלנו.

רוב החקלאים לא מקדישים להן תשומת לב והן מתייבשות מהר מאוד.

 

בעבר הלא רחוק נקוו במרבית הישובים שלוליות.

ילדי שנות השישים, השבעים והשמונים עוד זוכרים משחקי חורף בשלוליות גדולות ועכורות

וחקירה יסודית של צפרדעים וראשנים....וצפרדעונים חמודים....

 

מאז תשתיות עיור וכבישים קטעו אותן, חומרי הדברה הרגו את החיים בתוכם

והמועצות ייבשו אותן מתוך חשש להתפרצות מחלות או למפגע יתושים.

 

אך למעשה עדיין קיימות בארץ מעט בריכות המוכרזות שמורות טבע

והן דווקא טובות לסביבה ולסובבים.

בבריכות בריאות, עשירות בחי ובצומח אין זחלי יתושים ויתושים כי הם נטרפים ע"י טורפים טבעיים.

 

שפיריות ושפריריות ניזונות מיתושים ומזחלי יתושים

 

פשפשי מים זוללים זחלי יתושים

 

צפרדעים מנשנשות בתאווה זחלי וגלמי יתושים וגם מקנחות ביתושים

 

אנחנו כל כך אוהבים את שלוליות החורף שאנחנו מזרימים ואוגרים אותן לבריכה

 

וביחד עם עודפי השקייה שאנחנו מנתבים אליה

 

יש לנו שמורת טבע לחה פרטית

שמשגשגת אצלנו כבר כמה שנים, גם בחודשי הקיץ.

חנק מחודד מטפס על עלי קנים

 

הבריכה הסודית שלנו מוסתרת מתחת לצמחייה טבעית שהתפתחה בזכותה

 

והיא עולם אקולוגי עשיר ומרהיב המסובב ומניע את מעגל האיזון הביולוגי שנוצר בחווה

 

הבריכה שלנו אוצרת בתוכה משאבי טבע ומושכת אליה עשרות מינים בסכנת הכחדה,

היא מערכת אקולוגית המקיימת מגוון ביולוגי הכולל צמחים ייחודיים ואוכלוסיית בעלי חיים,

היא מחדירה מים נקיים אל מאגר המים התת קרקעי כשהצמחייה משמשת מסנן טבעי של מזהמים.

ארכובית סנגלית, צמח נחלים בסכנת הכחדה. יפיוף!

 

 

הבריכה מאפשרת לחסרי חוליות לשרוד את הקיץ החם

בסביבה מגינה המספקת מזון והתרבות

שפירית ארגמן

 

משמשת תחנת עצירה וריענון לבעלי הכנף

 

מספקת אפשרויות קינון והטלה לעופות טריטוריאלים הניזונים מיצורי בריכה

 

ומאפשרת לדו חיים הנמצאים בסכנת הכחדה להשלים מחזורי רבייה

 

 

כי באיזורים מרובי תשתיות בהם מקורות המים הטבעיים מצטמצמים, הבנייה מואצת,

הזיהום מחלחל, בתי הגידול הלחים נעלמים ואיתם אוכלוסיית הדו חיים.

 

בשלוליות חורפיות עונתיות אי אפשר לפגוש צפרדעים, קרפדות, אילניות...

מינים אלו זקוקים לסביבה לחה על מנת להשלים את מחזור חייהם

ומחזור חיים דורש לא רק מקום נקי מרעלים,

אלא גם זמן להיווצרות סביבה עשירה במזון, צמחי מים וחומרי רקבובית.

 

 

ואז כבר אפשר להתחיל...

קרקורי חיזוריו של הזכר מלווים בניפוח הלחיים,

מה שמגדיל את דמותו הגברית בעיניי הצפרדעית

 

ואם הנסיך משכנע היא מתמסרת

 

 

לדו חיים חשיבות אקולוגית אדירה. הם מהווים חוליה חשובה במארג המזון של היבשה ושל המים.

מזונם מגוון וכולל בעלי חיים, חרקים, אצות וצמחים. הם מזונם של ציפורים, זוחלים, יונקים ודגים.

הפגיעה בהם פוצעת בשרשרת המזון ומביאה לסכנת הכחדה של מינים ייחודיים לבית גידול לח.

ובכלל....

צפרדע חיה שש שנים, אנחנו רוצים שהיא תמות בשיבה טובה כאן, אצלנו בחווה.

 

בריכה היא מקום נפלא ללמוד בו שיעור באקולוגיה, ביחסי גומלין, בהדדיות

וחבל שהסיכויים של ילדנו לפגוש ביצוריה המרתקים פוחתים מדור לדור.

___________

 

בזכות הבריכה המושכת אלינו טורפים נוספים, שהם מושכים נוספים, והם נוספים...

תהליך האיזון הביולוגי מואץ גם בין ערוגות הירק הסמוכות,

שם יש למכרסמים, למוצצים, לטפילים, לרעבים אויבים טבעיים רעבים יותר

ולנו...פחות מפחי נפש והרבה יותר שמחת יפי הטבע המתקיים סביבנו.

 

החנק המחודד הוא צמח נחלים שהתפתח אצלנו בבריכה והוא פונדקאי לדנאית ההדורה,

פרפר נודד שמצא בית בין שיחי החנק, הוא פרפר שסובל מהצטמצמות האוכלוסיה,

ממחסור בפונדקאים, מבעיות הנובעות ממזג אויר וממחלות הפוגעות בזחליו.

כך שהופעת החנק המחודד אצלנו היא משמעותית עבור אוכלוסיית הדנאית ההדורה.

הפרפר גדול ומרשים, חי כשלושה חודשים. מתעופף נמוך ובאיטיות יחסית

כך שאפשר להתבונן בו באריכות ולפעמים ממש להיתקל בו.

הוא מטיל את ביציו על צמחי משפחת האסקלפיים הרעילה

וזחליו ניזונים מעלי מהצמח המלובבים ומתגלמים עליו, או בפשטות-

אוכלים לו את הלב

 

ובכך מורישים את הרעל לפרפר המתהדר בצבעי אזהרה מרשימים ובשל כך ממיעוט אויבים.

 

אוכלוסיות מתפתחות,

בפינת הטבע הקטנה והמצומצמת שלנו נוצר עולם ומלואו

ובעצם

הוא נועד להיות שם תמיד,

זה רק אנחנו שמתבלבלים לחשוב שזכותנו לצמצם ולהקטין אותו.

....

 

נסיים בכמה כנימות בצהוב מדליק על גבעולי החנק

 

ובזבוב שמוצא ארוחה בחומרים האורגניים המתפרקים תוך כדי שיט תענוגות על עלה

 

ובשיר-

על שפת הנחל יושבת אני

ומצפה ומחכה

למי? למי? למי?

לדני, לדני, לדניל'ה שלי

(עממי. אבל מוקדש לדני שובבני הרשלר)

 

_____________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
חמסה-חמסה

5.7.15

 

עוד מעט הקיץ יכריע אותנו והשדה יתכווץ לריחות חמוצים ורקובים

אבל בינתיים למרות החום המצמצם, המייבש למינימום

ערוגות הסוככיים פורחות ומפיצות סביבנו ניחוחות מבושמים.

הפריחה מרשימה ומפיצה ריחות המושכים אליה אותנו וגם חרקים רבים,

חשיבות המשפחה בכך שהיא מושכת לשדה הרבה דבורים, המאביקות העיקריות.

 

שמיר, כוסברה, פטרוזיליה, כמון, קימל, גזר, סלרי, שומר...

מדובר על משפחה מרובת ילדים, עתיקה ובעלת שם בתחום המאגיה.

שם המשפחה נגזר ממבנה תפרחת הפרחים הנראית כמו סכך או שמשיה,

כל מטריה מורכבת ממספר סוככונים ובהם פרחים המורכבים

מחמישה עלי כותרת, חמישה עלי גביע וחמישה אבקנים. חמסה-חמסה!

 

הכרפס (סלרי) פורץ את גבולותיו וגבולותינו בעמודי פריחה ובריחות מרק עוף ודבש

 

 

פריחת הגזר משאירה אחריה שובל של ניחוח ילדות מתוק

 

השומר בניחוח אניס עז מלא צוף מתוק

 

 

במשפחה קוסמים, מנחשים, שואלי אוב ומכשפים רבים...הנה כמה דוגמאות-

 

רוש עקוד- צמח רעיל.

ניתן להפיק ממנו שיקוי המדכא את מערכת הנשימה באמצעותו סוקרטס הוצא להורג.

 

גזר קיפח-

נשים רבות ברחבי העולם אוכלות כפית זרעי גזר קיפח טחונים ליום כאמצעי מניעה טבעי.

 

שומר-

חליטת שומר מגבירה את תנובת החלב אצל נשים הרות ומונעת גזים בעיקר אצל תינוקות.

אין כמעט שבוע שאנחנו לא מתבקשים לקטוף עלי ופריחת שומר עבור מניקות המדווחות על שיפור משמעותי.

 

כוסברה-

אפילו הרמב"ם אמר שאישה האוכלת כוסברה תזכה בבנים יפים ושמנמנים.אנחנו לא מתווכחים עם הרמב"ם.

 

__________________________________

 

את הקיץ מלווה תזמורת השלולית הגדולה שלנו שאנחנו מטפחים באהבה גדולה

החל מהבוקר הקנים משתייפים אחד על השני בלחישות מרגיעות,

 

בשעות הצהריים, מכיוון הגדה, מצטרפים קרקורי החיזור של צפרדעי הנחלים הירוקות

 

ובין הערביים קפיצות חזרתם אל המים וציוצי הציפורים המתעוררות ממנוחת הצהריים

 

"אנחנו לא רוצים מילים רגזו הבולבולים...."(לאה נאור)
בזמן שכולנו מתרגשים מכך שארה"ב אישרה את חוקיות הנישואים החד מיניים,

הבולבולים חיים אלפי שנים בצמדים, ולא תמיד של זכר ונקבה אלא בזוגות ע"פ העדפתם.
ישנים צמודים, מתעוררים ביחד, מתחככים, מסדרים אחד לשני את הנוצות, מתחלקים במזון.
בלי בתי משפט ומוסדות דת שיחליטו מה נכון עבורם. טבע, חופש, חופש הבחירה.

 

 

ובין לבין, בשקט מופתי, מאות שפיריות פיות צבעוניות מקשטות לנו את הקיץ

 

 

 

 

שיהיה שבוע בניחוח דבשי, בצלילים מרגיעים ובצבעים עזים חמסה-חמסה!

 

 

_____________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
כחליל האפון

28.6.15

 

לפני שבועיים העלנו את תמונת שיחי השעועית היפים לפייסבוק וכתבנו כך:

 

הכל חוזר אל היסודות ומן היסודות הכל נוצר.
הטבע מכיר רק יחסי גומלין, מחזוריות, מעגליות.
בכדי לקבל מהטבע שפע יש להתנהג איתו בכבוד ובסבלנות
לא בעזרת גישות המנצלות אותו לייצור המוני ומהיר,
אלא בהבנה כי אין מיותר במעגל והשפע קיים בו.
...
שיחי שעועית צעירים מטפסים על קנים יבשים שאספנו מהנחל הסמוך
את האדמה מדשנות שאריות הירקות
משאריות הירקות גומעים החרקים.
רק ככה נזכה בשעועית משובחת וטעימה
שגודלה באהבה וביראת כבוד.
חי ומת וחוזר חלילה. דרך ארץ.

 

_____

 

בינתיים שיחי השעועית שלנו גדלים ומטפסים, אבל מסתבר שלא רק אנחנו נהנים מהם,

עדר של כחלילי אפון מקסימים אבל רעבים גילה את השיחים.

 

הכחליל הוא פרפר נפוץ, טריטוריאלי, קטן וזריז. מקים בשנה כמה דורות,

הנקבה מטילה את ביציה על ניצני הפרחים והזחל הבוקע ניזון מהעלים, הפרחים והפרי.

 

 

 

מעופי חיזור, רפרופי אהבה, הטלות וזחלים רעבים שאוהבים עלי שעועית

והופכים את מרביתם לכאלה

 

גילינו ששפריץ מים ממכונת שטיפה (גרניק) מרחיק את הפרפר לערוגות הגזר ולצמחי הבר

ועכשיו ההשפרצה היא העבודה המועדפת בחווה.

 

הגזר כבר פורח, הירק ממילא עמוק באדמה

כך שאנסנו את הכחליל לפשרה. גם זה קורה בחיים.

 

 

 

לצערנו אנחנו מרחיקים גם את חברתנו המושית שאוהבת לנשנש כנימות מתחתית העלים

אבל היא כרגיל נוחה לפשרה ועוברת בלי לפרצף לערוגות שכנות.

 

ולפעמים יש עוד אויבים, קטנים מאיתנו אך לא פחות קטלניים...

כחליל לכוד בין קורים על גבעול גזר.

 

 

שיהיה שבוע של פשרות ומראות יפים!

_________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 

 

 
הטוב הרע והמכוער

14.6.15

הטוב

אנחנו מפחדים מהקיץ.

ואפילו שכבר עברנו כמה כאלה, זה קורה לנו בכל שנה מחדש.

זו לא השהייה בחום, או העבודה הקייצית התובענית, לזה הגוף מתרגל במהרה

אלא הידיעה שהקלפים הטובים לא בידיים שלנו, השדה פשוט מקשיח מיום ליום

 

דלעות ערמונים נגועות בפטריית הקמחון,

אנחנו נאלצים לקטוף את מה שאפשר להציל ולהיפרד מהשיחים הפגועים

 

נפרדים מערוגות כרוב שהתייבשו

 

לא תמיד ההשקייה מספיקה

 

ותמיד השמש החמה מעודדת את הירק להנץ

 

ולפרוח

 

עבור החרקים פריחת הקיץ שונה מאוד מפריחת האביב

הצוף לא מצוי בשפע, מקומות המסתור מצטמצמים, רוב שעות היום עוברות במחסה

ולכן צריך להיות יעילים ובעלי תושיה

 

עוצרים לנוח על כל ספסל שנקרה בדרך כי לא ברור מתי העצירה הבאה. נמפית

 

 

מחפשים מצע הטלה לביצים, כזה שישאר ירוק מספיק זמן

כדי לספק מזון ואיזור מחייה עד להתבגרותם של הצאצאים. לבנינים

 

 

בקיץ יש מי שמנצל את המצב לטובתו

 

פריחת כרובית בורוד ובתוכה נקבה של תריסית ירוקה היוצאת למנוחה מיד לאחר הטלה.

התריסיות חורפות במסתור תחת עלים, כבר בסופו של החורף הן מטילות

וכבר בראשית הקיץ הן בוגרות וזוכות, כל נקבה, לשלוש הטלות משלהן עד לחורף הבא

כשבכל הטלה עד 100 ביצים.

בזכות הזריזות שלהן, אין להן כמעט מתחרים על מזון וקל להן להתרבות

 


אבל ממש לא לטובתנו

 

מזונה של התריסית הוא הצומח והיא אוהבת בעיקר ירקות מושקים ועסיסיים

 

 

לא כל הירקות מצליחים לשרוד את הקיץ

ואלה ששורדים משחקים איתנו ניצבים במשחק הכיסאות

מי יגיע ראשון? אנחנו? החרקים? הקיפודים הצמאים? הארנבות הרעבות? הציפורים?

 

לפנות בוקר ארנבת כירסמה בחסה

ובבוקר החרקים מגיעים לגמוע מים וגלוקוז המופרשים משולי העלים הנגוסים

 

 

גם איתנו הקיץ לא קל

ההשקייה המרובה קורצת לעשבי הבר והם צצים בהמוניהם אצל הערוגות שלנו

 

 

עבודת העישוב נעשית כמעט בלתי אפשרית

 

 

אבל במלחמה כמו במלחמה....ואנחנו ננצח!

 

 

מזל שיש משפחה שאפשר להתנחם בה- משפחת הסולניים.

זוהי משפחה שאוהבת להעמיק גוון שיזוף לאט ויסודי אל תוך הקיץ.

ראשונים הופיעו תפוחי האדמה הלבנים, האדומים והסגולים. פקעת עם תכונת נחמה

 

בשבוע הקודם שיחי החציל פינקו אותנו בחצילים נהדרים ואם הכל ילך על פי התיכנון

הם ימשיכו לשמח לפחות עד אוגוסט, אז וודאי כבר ייכנעו לחום ולמזיקים. כמונו

 

יש ביניהם שמזדהים איתנו עד כדי הצמחת אף וחבישת כובע. חכם שמש

 

עגבניות השרי מבשילות אשכולות לאט לאט,

ראשונה מבשילה העגבניה הבכורה, הקרובה לגבעול האם ואחריה בהדרגה כל אחיותיה

 

ואחרונים חביבים הפלפלים הצהובים והאדומים

מתחילים בפרח זעיר, לבן ומושלם

 

 

ממשיכים במשפחות דחוסות מוגנות פריט אחד על ידי השני במרכז השיח

ובעוד כמה שבועות תתחיל ההבשלה, הגוונים ישתנו והטעמים יעמיקו וימתיקו

 

 

קיץ.

ההליכה לשדה שבימים אחרים היא שביל התמסרות לקולות, לריחות, לצבעים, למראות

הופכת לצו השעה, להוכחת הספקים ותוצאות, לחובה מהולה בניחוח עסיס חמוץ ונרקב.

 

אנחנו כבר למדנו להכיר אותו ואנחנו עומדים מול חומו המעיק והמייבש ביראת כבוד.

הקיץ ממצה, מאסף, אוגר, צובר, מחסיר.

בשדה אורגני הוא המאפשר לאדמה לנוח, להתאפס, להתמלא בחלקיקי כוח זעירים

שעם טיפת הגשם הראשונה יתמלאו ויתפזרו אל רוחבה ועומקה של האדמה

ויהיו המרץ והחיות של העונה הבאה. הצמצום הוא מקור השפע.

 

את שטחי הקיץ שעבר שנחו מהסתיו ועד עכשיו כבר אפשר להתחיל להעיר

בשבוע שעבר הצנענו את השאריות היבשות אל תוך הקרקע

ובמשך שלושה שבועות נשקה והמים ישיטו באדמה את כל מה שנאגר בה

אחר כך, בין המינרלים נערסל את שתילי אמצע הקיץ וזו תמיד התרגשות גדולה

 

 

 

הרע

כבר כתבנו על הרע. אנחנו לא אוהבים לכתוב עליו כי זו דרך להיזכר בו שוב.

אבל גם הוא קיים אצלנו, בדמות בריונים, שיכורים, גנבים.

רצינו לכתוב שגונבים אצלנו כל שבוע אבל האמת היא שגונבים אצלנו כל יום.

ולא מדובר רק על חסה או שתיים, למרות שגם על כך יש לנו מה להגיד

וגם לא מדובר על אוכלוסייה נזקקת כזו או אחרת

ואם אנחנו נתקלים בכזו אנחנו עוזרים כיכולתנו ברצון רב ובאופן שוטף,

אבל עוד לא קרה שמי שגנב מהשדה התברר ככזה.

 

בזהירות רבה אנחנו משתפים בשלוש תמונות אבל יש אצלנו עשרות.

הגנבים לא חוששים מאיתנו או מהשומרים או מהמשטרה.

הם לא שייכים רק למגזר זה או אחר או רק לעדה כזו או אחרת

הם אנשים פרטיים שמרשים לעצמם לעשות בשלנו כבשלהם.

בחודשים האחרונים רוקנו אותנו מציוד חקלאי קל בשווי עשרות אלפי שקלים

התיק שנפתח נסגר מיד בגלל חוסר עניין לציבור.

בעינינו דווקא יש עניין לציבור בחיי חוק וסדר ורוגע וכבוד וביטחון

אבל אנחנו כנראה, כמו שאמר השוטר שביקר אצלנו: "סוג של רוחניקים"

וזו הסיבה שהגנבים לא מנסים להסתתר, הכל באור יום, בשעות העבודה.

השדה גדול ופתוח ואם אנחנו בחלקה א' אפשר להתפשר על קישואים ותירס מחלקה ג'.

הכי נוח להיכנס לשדה עם טנדר, אם הוא רכב שטח זה יותר קל,

בדרך רומסים ערוגות, שוברים ממטרות,

לרוב גם גונבים צינורות כי אם כבר הגענו...יש מקום בבגאז' ויש להם שוק,

ואם כבר שוק....באיזור אקולוגי מבאים את השקיות מהבית.

כאן הגנבים בחרו לחנות ממש על ערוגות הגזר,

פשוט ככה יותר קרוב להם להגיע אל ערוגות התבלינים.

 

העזנו לגרש? הזמנו תגובה אלימה ורועמת


 

 

והנה מכרה קבועה שמגיעה הרבה,

היא תמיד חייכנית ומברכת לבוקר טוב בזמן שאנחנו מגרשים אותה. דרך ארץ.

 

מי שמגיע אל השדה בכדי לגנוב לא מפחד מהחוק

ואחרי שבשנים האחרונות נפרדנו מתמימותנו אנחנו מעיזים לפסוק שבאמת אין ממה לפחד...

אבל אם ניקח את החוק לידיים...נסתבך. תעודת עניות.

 

והמכוער

בראשון שעבר כתבנו לכם על החוויה האלימה ביותר שחווינו.

קבוצת שיכורים עשתה מה שעשתה בשטח שסביבו ברושים מסתירים

ועליו מרבד סבוך של שאריות עלווה שקצרנו והיא כבר ממתינה מיובשת לקראת הטמנה בקרקע.

לא שמנו לב שהם שם וכשהגענו הפתענו אותם וגם הם הפתיעו אותנו בעוצמת האלימות

שתובלה בהשלכת בקבוקי וודקה ופחיות לעברנו ובאיומים שיציתו את השדה

מה שעורר את חששנו.

שלפנו את המצלמה, כי אם יש משהו שמרתיע בריונים בשדה זו הידיעה שמצלמים אותם

אבל הפעם הם לא ברחו אלא התנפלו עלינו וניסו לחטוף אותה בבעיטות.

המצלמה נשארה אצלנו אבל חבולה, אותה הצלנו אבל לא את התמונות.

כשהם התרחקו הגענו (כבר דבר שבשיגרה) לאסוף את כמויות הזבל שנותר במקום

ולצערנו הבנו ממה הם כל כך התגוננו.

 

 

זוהי תמונה של שאריות גופת כלב שהם שרפו והשאירו בתוך שק.

צירפנו אחת פחות מזעזעת ואנחנו מקווים שאנחנו עושים נכון שאנחנו משתפים.

זה הצד הכי מכוער שנתקלנו בו בכל השנים בחווה ובין כל הבריונים שפגשנו

וחשוב, כל כך חשוב שמשהו כבר יקרה בשדות וברחובות שלנו

ומי שצריך להתנער שיתנער

 

 

מצטערים שזהו המייל השבועי שלנו הפעם ועוד בתחילת שבוע,

אבל חשוב לנו להציף, לשתף ולשקף את כל הצדדים.


יש לנו גם סיכום-

אם תגללו שוב עד למעלה תראו שיש הרבה יותר שורות ותמונות של טוב

משורות ומתמונות של רע ומכוער ביחד.

 

השהייה שלנו בחווה ממלאה אותנו באושר גדול.

זוהי ברכה וזכות גדולה להתמסר למשהו שאתה מאמין בו וללכת בדרך פשוטה וישרה.

נכון, אנחנו חקלאים וקמעונאים וזהו מקום עבודה, אבל נוצר סביבו ערך מוסף-

בזכות החווה הכרנו חברים חדשים וביחד יצרנו קהילה מיוחדת במינה ואנשים נפלאים

שגורמים לנו לדעת שעל אף שכולנו חשופים לכל כך הרבה ידיעות מטרידות ומדאיגות

יש בסביבתנו גרעין טוב שמקיים חיים יצרניים ויצירתיים, שאכפת לו מסביבתו,

שמתחשב במה ובמי שיגיע אחריו, שאוהב לדבוק בטוב ושמפיץ ומרחיב אותו,

כל אחד בדרכו ובתחומו. אנחנו מוקירי תודה, מרגישים מבורכים

ומברכים לשבוע טוב בשיר נפלא של חנוך לוין

 

אני ילד בעיגול אור

לא באתי להרבה זמן,

חיבוק אחד או שניים,

שן חלב ואני חולף.


אני ילד בעיגול אור

עובר כמו נשיבת רוח,

משאיר איוושה בין

העלים, מרעיד לב.


אני ילד בעיגול אור.

 

_______________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
ימי האבקה

10.5.15

 

 

שיאו של האביב, עונת הפריחה, חרקים מעופפים ומזמזמים סביבנו

 

 

הימים בהם אפשר לעקוב אחר התיאום והתזמון המושלמים בין הצמחים והמאביקים,

שעות הפריחה מתואמות בדיוק לשעות פעילות החרקים,

 

 

משך הפריחה מבטיח את מספר ביקורי המאביק הנחוץ בדיוק,

הפרח פתוח מספר דקות עד מספר שעות ביום, בדיוק כשהמאביק מחפש אותו.

 

 

מבחינת המאביק הפרח הוא קערת המזון המועדף עליו,

 

 

מבחינת הפרח המאביק הוא שיבטיח את המשכיותו, ביקוריו יביאו ליצירת זרעים.

 

על הצמח לשווק עצמו למאביקים, תפרחות מרשימות וריחניות מבטיחות בטן מלאה

וסביבנו חגיגת פריחה וחרקים שבעים ומאושרים.

הצבע השולט הוא הצהוב ובגן הירק המשפחה השולטת היא משפחת הדלועים-

מלפפון, דלעת, דלורית, דלעת ערמונים, דלעת יפנית, מלון....

 

בכדי להפרות פרח ממשפחת הדלועים על הדבורה המאביקה לבקר בשעות היום בפרח הזיכרי

(קישוא)

 

ולאחריו להתפלש בפרח הניקבי

(קישוא)

 

 

אחר הצהריים הפרחים ייסגרו והדבורים ישובו לקן.

פרח זכרי סגור (דלעת ערמונים)

 

פרח נקבי סגור (דלעת ערמונים)

 

 

הפרח הנקבי גדל בצמוד לשחלת הפרי ואם לא תתבצע ההפריה השחלה תתנוון ולא תתפתח לפרי

 

 

וברוב המקרים על שיח אחד אפשר לעקוב אחרי כל שלבי ההתפתחות

 

 

משפחת הדלועים אוהבת את האביב, השילוב בין הלילות הקרירים לימים החמים מיטיב עימה

וקצב גדילת הפרי הוא כל כך מהיר שלפעמים עלינו לקטוף מאותו שיח פעמיים ביום

כי הפרי גדל כל כך מהר שאנחנו מפספסים קטיף...

בזמן הקטיף למדתי מסוקט משהו חדש, נפלא ופשוט שאני לא מבינה איך לא חשבתי עליו לבד...

 

 

 

 

את שאריות הפרי, זה שגדול מידי או פגוע אנחנו תמיד זורקים בשבילים בין הערוגות

מתוך ידיעה שחלקו ישמש מזון לבעלי החיים ורובו יתפרק אל תוך הקרקע ויזין את האדמה.

 

 

אבל סוקט מקפיד לפרוס את הקישואים לפני שהוא משליך אותם

 

כששאלתי אותו לפשר העניין הוא ענה לי שהפרי מלא במים

וביום כזה חם, לחרקים הקטנים מסביבנו זהו נווה מדבר!

 

 

מאחלים שבוע של אהבה לכל בעלי החיים הנפלאים שחיים כאן לצידנו!
נגה והאני-בי משתובבות בערוגות הגזר

_______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
שבוע אפונת השלג

29.3.15

 

כמה דקות לפני הקיץ השדה מפנק אותנו במראות, בריחות, בקולות, בטעמים עזים

כנראה כדי להשאיר אותנו עם זיכרונות טובים עד לסתיו הבא

 

הקיץ עדיין רך ולפני שהוא צולה ול-דאן את הירקות ואת צמחי הבר

אנחנו נפרדים בטעימות אחרונות של ראשד, סילקה, רוקט, חומעה, כף האווז, שומר בר

ולחם ערבי שהחוביזה התפיחה עבורנו כל החורף ומגישה עכשיו בכיכרות עגולים מושלמים

מגיעים חרוצים פרוסים ורכים בטעמי ילדות

 

שעות העבודה מתבשמות בריח הפריחה של פרדס הפומליות הסמוך

ועד לצהריים אנחנו אפופי ניחוחות

נימפית החורשף מגיעה להתבשם

 

 

עוד כמה שבועות בודדים רוויי גוונים, פריחות, זימזומים, שריקות

עד שהצבעים ידהו ויתחברו למרבד צהוב, יבש ודוקרני כמו שהקיץ יודע לארוג

 

 

הנחשים יוצאים עכשיו, צמחי הבר והקוצים גבוהים וסבוכים,

הזמנו את עדר הכבשים השכן ליהנות מביסים אחרונים של שפע ולנקות עבורנו את המעברים

 

כבר שבועיים שאנחנו עסוקים בשתילות, בזריעות, בקטיפים

שתילי הקיץ הצעירים והרכים נהנים בימים מעירסול קרני השמש ובלילות מליטופי הרוח הקרירה

אלו תנאים הכרחיים עבורם לעבות גבעולים ועלים, להעמיק ולסעף שורש

כדי להגיע לשיא חוזקם על מנת לשרוד את הימים הלוהטים שעוד מעט יגיעו

אז יהיה עליהם לשאת פרי ולדאוג לכל צרכיו עד לקמילה.

שתיל דלעת

 

 

בסוף החורף שתלנו כמה ערוגות אחרונות של ברוקולי וכרובית, שתילי חורף.

אולי נצליח העונה להגניב עוד מחזור?

התפרחות הקסומות מתחילות להיווצר, אבל תנאי החום מקשים עליהן להתעבות

 

אנחנו מנסים להקל על השתילים וקוטמים עלים ישנים ונמוכים כדי שהאנרגיה תתפנה לערוץ התפרחות.

זוהי עבודת בוקר שקטה ונעימה שאני אוהבת במיוחד,

בעיקר כשאני מציצה מעל עלי הברוקולי

ומגלה שסוקט וטאפ, אלופי העולם הבלתי מעורערים מחייכים מולי בערוגת הכרובית

בוקר טוב!

 

זו העונה בה ירקות חורף נפגשים עם ירקות קיץ וההשקיה נחוצה בימים השרביים

הממטרות בשצף קצף מרעננות את הימים. חלקת תפוחי האדמה

 

השבוע הוא שבוע אפונת השלג-

או אפונה סינית או אפונת סוכר...כך או כך זוהי אפונה טעימה במיוחד וזהו גידול עדין ופגיע,

קל לחרקים לחדור את התרמילים הדקיקים ולטרוף את הסוכריות הירקרקות והלחות שבתוכם

ובנוסף היא מאוד רגישה לקור עז או לחום.

אבל תראו כמה שהיא יפה

 

בשני גלי הקרה, בחורף האחרון, איבדנו אותה ממש בזמן הפריחה ולא הצלחנו להגיע לפרי

ובאותו חורף בדיוק אותו גידול קרס בשלישית אחרי שלושה ימי שרב רצופים.

כך יוצא שאנחנו מצליחים לקטוף בכל שבוע ארגזים בודדים

אך לא מגיעים לכמות שתמלא את כל הסלים השבועיים וגם תפנק את המבקרים בחווה.

 

את האפונה אנחנו מגדלים בכמה בתי רשת המגינים עליה מפני חרקים מעופפים וזחליהם,

לנוחיותה תקענו באדמה קני סוף יבשים הגדלים בשלולית הגדולה הסמוכה לחווה

כך היא מטפסת להנאתה ואנחנו מנשנשים להנאתנו מהמתוק מתוק.

 

 

היא דקיקה וטעימה מאוד טרייה, מעולה גם להקפצות קלות,

לשילוב במרקים ממש אחרי ההרתחה האחרונה ולסלטים.

 

 

גם פרחי האפונה הלבנים המרהיבים נחשבים מעדן ומוגשים לקישוט טעים ומתוק במנות גורמה

 

לסיום מגישים לכם את כל האביב מרוכז בפרח מלפפון על מלפפון צעיר

ומאחלים שבוע יפה וחג פורח

 

_______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 
על השבוע שעבר

15.2.15

 

בשבוע האחרון רווינו נחת וגאווה גדולה

החלקה החדשה והיפה נכנסה לקצב ונראה שהירקות הצעירים מרוצים מהטיפול

ומגיבים בשורשים מסועפים ועבים ובעלים בשרניים ויפים.

זוהי חלקה שעמדה תקופה ארוכה ב"הסבה לאורגני"

ומלפני כחודש הוכרזה ע"י "אגריאור" כאורגנית. אנחנו הגבנו בשמחה ובשתילה מואצת,

עוד כחודש נקטוף ממנה ירקות אורגניים ראשונים ונגדיל את כמות היבול

ובעיקר את האדמות הנקיות בעמק.

 

בצידה השני תפוחי אדמה קורעים את הקרום ומתרוממים

 

עוד כמה שבועות העלווה תתרחב, החללים החומים יוריקו,

וחצי מטר פנימה יווצרו האשכולות הבולבוסיים המנחמים

____

 

בימים האחרונים השדה הפך מפואר ורגיש משהו...

פתאום צריך להתקדם בזהירות ובשקט בין הערוגות,

עשרות חוגלות דוגרות ברוגע בגומה שיצרו, מסתתרות בין העלים

 

 

מידי פעם מגיע לאיזור הזכר ומוודא שהעבודה נעשית ושהסביבה בטוחה

 

בחלקה הדרומית אלגנטיות. ניחוח בישום וקנוקנות.

ריחות ומראות מנוגדים לידיים הבוציות ולצעדים הגסים שלנו.

אנחנו מתקרבים בכבוד וביראה, מזמרה נקייה וקטנה,

לקטיף תכשיטים.

 

 

תרמילים מתוקים ופריכים- אפונה סינית.

 

______________

 

החורף הזה התרבו אצלנו פרחי בר ישנים-חדשים

הפזורים פה ושם כנקודות חן משמחות

 

 

 

 

 

 

 

 

אנחנו מקווים שהם ימשיכו לשגשג ולשמח אותנו

למרות שבינתיים גם אליהם הגיע דובון האביב הזללן

וגם לחיטה

 

ולמלפפון

 

ולרוקט

 

ובעצם לכל מי שנקרה בדרכו.

"דובון הקורים" או "דובון האביב" הוא הזחל הצמרירי היפה שמשתלט על השדה לקראת האביב
שלא כמו זחלים אחרים הוא אינו בוחל באף ירק ולועס להנאתו כל עלה ירוק.
בימים האחרונים יריעות קורים מתפרסות בשדה ומתחתן מאות דובונים רעבים.

שיטת העבודה של הדובונים ראוייה להערצה שכן הם גילו את יתרונות עבודת הצוות,
יחד עם האוהל הפרוס מעליהם הם מתקדמים בשבילים משלהם,

ההתגודדות תחת היריעה מספקת להם מחסה מהשמש, מהגשם ושומרת על הטמפרטורה.

מידי פעם הם יוצאים למסע צייד אישי ובשעות אחה"צ חוזרים ומתכנסים תחת הקורים.

באביב הם יכנסו לאדמה, יתגלמו בתוכה עד לסתיו, אז שוב יתעופפו מעל השדה
ויטילו ביציהם על האדמה למחזור נוסף.

 

הנה כאן, אוהל דובונים רטוב מהגשם, הזחלים מכניסים עצמם למצב סטטי,

משמרים אנרגיה עד שיעבור הגשם ואפשר יהיה לצאת שוב לחגוג.

 

זהו, אפשר להמשיך...

 

 

 

________

 

לא רק דובון הקורים מזכיר לנו שהאביב כבר מזדחל לקראתנו-

שיבולי חיטה מתמלאים גרעינים, קורעים מן הגלומה החוצה

 

עלי הצבר משחיזים ומבריקים קוצים חדשים

 

הנברנים מרשים לעצמם להתעורר, לצאת מהמחילות ולגנוב כמה ביסים.

 

וחרקים ראשונים יוצאים לטיולי גישוש לקראת עונת החיזור הקרובה

 

 

נשאר לנו עוד קצת חורף ואנחנו מקווים שנרגיש אותו כמה שיותר רטוב וירוק,

כי על אף יופיו המשכר של האביב, אחריו בא הקיץ ואיתו כבר יותר מאתגר בשדה האורגני.

 

_____________

היום לפני 10 שנים נפטר האמן, מאייר, קריקטוריסט, סאטיריקן דודו גבע

נסיים עם איור משלו

ונאחל שבוע שבו נלגום מחצי הכוס המלאה!

 

____________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 
עסקים קטנים

25.1.15

 

בסוף השבוע יתקיים ברחבי הארץ יום העסקים הקטנים.

יש לנו קושי להצטרף ליום העסקים הקטנים כי מי שמוביל את היום הוא בנק גדול
ותנאי להשתתפותנו הוא שנציג מטעמו ומטעם חברת אשראי ייפגש איתנו ויציע לפרוס עלינו חסותו,
לוגו הבנק וחברת האשראי יופיעו על הפרסומים ויוצגו אצלנו בחנות
ועלינו להציע מבצעים על חשבוננו ועל אחריותנו.
יום הולדת לעסקים הקטנים והמתנות לגדולים.
מבחינתנו זה מחטיא את כל הרעיון ונדמה שזה בעצם הרעיון...

בישראל עשרות אלפי עסקים קטנים המהווים את רוב המגזר העסקי במשק והם המעסיקים את רוב העובדים,
למעלה מ-350,000 מפרנסים ולמעלה מ-700,000 שכירים.
על פי נתוני "להב"- לשכת ארגוני העצמאים, על כל עשרה עסקים קטנים שנפתחים מידי שנה, שמונה נסגרים
בגל קשיי מימון, קשיים בהשגת רישיונות, תחרות מול תאגידים, בירוקרטיה, מיסוי, חקיקה לא תומכת,
אשראי בתנאים לא אטרקטיבים...
ואם העסק נסגר בעליו העצמאיים לא זכאים לדמי אבטלה, דמי מחלה או פיצויי פיטורין.
העסקים הקטנים הם מקור הכח שלנו, מנוע הצמיחה שלנו, אוצר היצירתיות והשונות שבינינו,
חופש המחשבה שלנו, קשרי החברות בינינו, הם המרחיבים את העולם שלנו
ומרחיקים אותנו מלהיות עוד חפץ מוסע על מסוע קו הייצור של בעלי ההון.

עלינו לעודד אותם להתפתח ולהיות עצמאים באמת ולא הפיתומים בידי בעלי שליטה.

 

_____________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
איכס פיחס

ימים רטובים וקרים

והשלוליות התמלאו תולעי גשם/תולעי אדמה/תולעי גינה

או בשמם העברי הנפוץ- שילשולים.

 


איכס פיחס

אבל איפה שיש שלשולים הצמחים בריאים יותר, האדמה פוריה ומאווררת יותר

ומלאה בהרבה יותר מיקרואורגניזמים המניעים תהליכים אקולוגיים חשובים.

שלשולים מאוד רגישים ומתקשים להתקיים בסביבה מדושנת וחומצית

מקוטלי עשבים וחומרים כימיים, לכן כל כך נעים לנו לפגוש בהם.

 

עקבות

 

בתקופות יבשות הם מתחפרים באיזור לח בעומק האדמה או בחומר אורגני מרקיב (כמו קומפוסט ביתי למשל).

ואחרי הגשם מגיחים אלינו שוב,

הם ניזונים מחומרים אורגניים המצויים בקרקעות פוריות,

מוצצים את האדמה הלחה דרך קטע גופם הקדמי,

מעבירים אותה תוך ריסוקה דרך מערכת העיכול שלהם ופולטים אותה החוצה דרך קטע גופם האחורי

ואיתה חנקן, פחם וסידן הנחוצים כל כך לצמחים לשגשג.

בכל יום הם אוכלים כמשקל גופם! מעבירים מינרלים מעומק האדמה אל חלקה העליון.

מייצרים מחילות באדמה ובתנועתם מאווררים את הקרקע.

בקיצור...אם עדיין לא קניתם קילשון טוב השלשולים יעשו את העבודה עבורכם.

 

 

השילשולים הם דו זיווגיים, בעלי איברי רבייה זכריים וגם איברי רבייה נקביים.

למרות זאת בימי הגשם הם נצמדים ומעבירים אחד לשני תאי זרע המפרים ביצים בבטן השלשול

מיד לאחר מכן הביצים מוטלות באדמה הלחה ומכל אחת יוצא שילשולון רעב.

שילשול/ה ושילשלונים


לא אומרים מגעיל על אוכל

השילשולים השמנמנים מאוד אהובים על הציפורים שמגיעות אחרי הגשם לטבול רגליים

וליהנות מקדירה חורפית. ואם ציפור ניקרה מחצית מגופם הם יודעים לייצר רגנרציה,

כלומר יודעים לייצר מחדש את החלקים החסרים.

מי זחל ומי ניקר

 

שהשבוע נתחפר ונחשוף מחילות ונזדחל מהעומק אל הבחוץ המואר

 

 

 
כפור

11.1.15

 

רק אניח רגע את הכפפה על השלולית כדי שאוכל לכתוב.

 

כמו כולם גם אנחנו קפאנו...

לא התכבדנו במנת שלג אבל הכפור הקשה אותנו והפך אותנו לפריכים

 

השלוליות כולן קפאו

 

ירקות צעירים התכסו בשכבת קרח ואנחנו נאלצים להיפרד מהם,

מים המתפשטים בטמפרטורות נמוכות, מפוצצים את נימי הצמח וממיתים אותו.

 

שתילי חסה צעירים

 

הפשרת החסה נראית כך ואחר כך הצמח קמל ומת

 

שתילי מנגולד

 

שתילי תפוח אדמה זה צילום מאתמול והבוקר העלווה השחירה ומתה.

אבל הפקעות מוגנות בתוך האדמה ואנחנו מאמינים שהן יתאוששו וינצו מחדש.

 

עגבניות השרי הצעירות הצליחו להיצרב למוות אפילו בחממה

 

אבל אחיותיהן הבוגרות עצרו הבשלה,

אנחנו עזרנו להן לשמר אנרגיה ע"י קטימת חלק מעלוותן ואיטום כפול סביב החממה

והןו שרדו את ימי הקרה בגבורה.

 

עלי הכרוב החיצוניים קפאו, אבל בגלל מבנהו עלה מגן על עלה והוא שורד כמו גדול

 

הפתיעה בכושר העמידה הפטרוזיליה האלופה

שהזדרזה לנער מעליה את הקרח ולשאוף מעלה אל קרני השמש

 

ניצני הברוקולי קפאו, אנחנו עדיין לא יודעים אם ישרדו או יקמלו

 

הכרוביות הבוגרות נראות לנו אבודות. עם ההפשרה הן מתרככות,

אבל הכרוביות הצעירות עדיין מסתתרות בין העלים הגדולים ונראה שהן ישרדו.

קפאה למוות בעת ביצוע תפקידה

 

גם צמחי הבר קפאו וסיפקו לנו מראות אירופאים

נזמית לופתת

 

סירפד וחוביזה

 

ברקן

 

חרדל

 

בימי הקור הראשונים החיטה השטתחה

 

בשבת היא קפאה ואנחנו מאחלים לה שבמשך השבוע הקרוב היא תתאושש

כי יש לה עוד דרך ארוכה עד לקציר...

 

נכון,

יש הרבה נזקים אבל אלה כללי המשחק ולא תמיד אנחנו או השתילים מנצחים.

אבל גם לא מרגישים מפסידים,

זכינו למראות שונים ולאתגרים אחרים מאלה שאנחנו מכירים ויציאה מהשיגרה מחדדת אותנו.

ההקפדה על זריעה ושתילה לסירוגין לטובתנו,

כי שתיל צעיר מת אך רוב הפעמים אחיו שנשתל כמה שבועות לפניו שרד, או להיפך.

השדה עצר לכמה ימים, בעלי הכנף, החרקים, בעלי החיים, כולם נעלמו.

הצעידה על עשבי הבר הקפואים הרגישה כמו צעידה על קרקרים,

השלוליות הקפואות ריגשו אותנו, שברנו את כולן,

לראשד קפוא יש טעם גן עדן,

ובעיקר...ימי הבצורת בשנה רבים ומתרבים בשנים האחרונות,

אנחנו זקוקים לגשם רב ומכירים בתפקידו האקולוגי המשמעותי.

אז יאללה! אם כבר....שירדו עלינו גם כמה טיפות של שלג!

..........

 

חייבים להראות את גבעולי הסלק שהקור גרם להם להזרים דם אדום עז בעורקים

איזה צבע

 

את הפאפאיה המפשירה

 

ואת עלי הפקאן עם הילת הקרח

 

ולסיום השמש זרחה הבוקר וניצני הגזר הקטנים הזדקפו כאילו כל זה לא נגע בהם


שיהיה לכולנו שבוע שמח ומנצנץ בין קרני השמש ללובן הקרח

 

 

______________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 

 

 

 

 

 
ימי ראשית 2015

1.1.15

 

ימים של תחילת החורף מחמיאים לשדה האורגני-

חמים, קריר, גשום, שימשי....בדיוק במידה בכדי שהירקות יגדלו וימתיקו,

מספיק קר בשביל שהנברנים יעדיפו להעביר את רוב שעות היממה בשינה מתוקה,

מספיק חמים בשעות הצהריים בשביל שהעלים יתפרסו ויקלטו אנרגיה מחזקת,

מספיק קר כדי שרוב החרקים הרעבים ינמיכו את קצב חילוף החומרים שלהם,

מספיק חמים בשביל שירקות קיציים יצליחו להבשיל בחממות,

 

כך יוצא שידינו מחליפות מאות ארגזים של תוצרת עסיסית מידי יום

מהשדה, לבית האריזה, לחנות, למשלוחים...

בשבילנו, שרוב השנה אנחנו מתרוצצים בין החום, ליובש, למזיקים...נלחמים על כל ירק

זוהי עונת אור שמפנקת אותנו בטוב, בגאווה ובברכה.

(ואפרופו גאווה) אנחנו מזכירים שאתם מוזמנים אלינו לשדה למלא את מצברי החושים.

 

 

בחורף ריחות הבוקר חדים ואי אפשר לשבוע ממראות הטל המנצנץ על העלים

ומכפיל את מראה השדה פי מליוני טיפות זהרוריות

 

 

הרסיסים חושפים עבורנו קורי עכבישים מזנים זעירים שבדרך כלל נסתרים מעינינו

הם נפרשים בין הרגבים הקטנים ביותר בשולי השדה

 

 

גם החוגלות אוהבות את החורף, בדיוק עכשיו מתחילים משחקי החיזור של הזכרים מול הנקבות,

זוהי העונה בה החוגלות יפות מתמיד, נוצותיהן מבריקות, צבעיהן ברורים והן מדושנות מהרגיל.

 

האמת היא שבעיניי הם העופות הפחדנים ביותר בעמק

בדרך כלל אני עוד לא שמה לב שהגעתי לשדה והן כבר מתעופפות בבהלה

בצווחות אימה ובמשק כנפיים היסטרי

ועכשיו, בתחילת עונת החיזור הם כל כך עסוקים בעצמם וברושם שיווצר

שאפשר להתקרב בשקט ולצפות במי מרשים את מי.

_____________________________

 

 

כשמתחמם אנחנו יוצאים לזרוע שום, בצל יבש, תפוח אדמה אדום ותפוח אדמה לבן

אלה גידולים ארוכים שאוהבים קור ומתמזגים בהנאה כמה חודשים מתחת לאדמה הקרה

עד שמגיעים לבשלות באביב.

התהליך ידני ואיטי והשמש מושכת אותנו להשתרע על האדמה לכמה חלומות בהקיץ

כך שעד שאנחנו מסיימים כמה שקים, בערוגות שליד כבר נוצר הקסם.

 

________________________________

 

 

בפינת הקומפוסט הלחה שבקצה השדה מוקמת לה חווה חדשה.

שאריות הירקות שהשארנו לפירוק בעונות הקודמות מתעוררות לחיים חדשים

 

דלורית יוצאת מדלורית

 

קישואים, סוף והתחלה

 

תפוחי אדמה, יש כבר כמה מוכנים...

 

מלפפונים, ישרדו את החורף?

 

בצלים בריח חריף

 

נבטי פטרוזיליה צעירים

 

דלעות מתעוררות

 

בתחתית הערימה נוצר הדשן ומשם אנחנו אוספים זבל איכותי ומפזרים על הערוגות.

 

___________________

 

 

בחורף האיזון הביולוגי לא תמיד מתאים לנו לתוכניות...

הבזים המרשימים זללני העכברים מתקשים למצוא שלל מתרוצץ בימים קרירים

וכמו העורבים הם מתקיפים את התורים והיונים, מסתירים אותם בין העשבים

ומנקרים מהם את תכולת בטנם.

 

______________________

 

בחממות ירקות קיץ- עגבניות, מלפפונים ופלפלים.

דווקא ירקות הקיץ שרוב הפעמים מתעלפים מהחום או נכנעים למזיקים

נהנו עד השבוע בחממות המכסות אותם, כמעט אף חרק לא גירד להם באוזן,

המים נקיים וטעימים, העלים לא מזיעים ומושכים אליהם פטריות ונבגים,

ירקות שכנים לא מתעלפים לידם ומעליהם וממלאים את האוויר בריח ריקבון חמוץ.

החיסרון היחיד הוא שזמן ההבשלה מתארך ולפעמים עוד ועוד מתארך...

מכיוון שהשבוע התחיל קר מהרגיל אנחנו מתחילים לחשוש לגורל העגבניות

והבוקר, נלחמים ברוחות אטמנו את החממות מכל הכיוונים.

 

 

הבוקר התעוררנו ליום קר במיוחד והחזאים מבטיחים סערה בהמשך השבוע...

לצד השמחה על הגשם והשפע שהחורף מביא עימו מתעורר החשש מהקרות.

מרחביה ממוקמת בעמק יזרעאל וסובלת מלילות מרובי קרות.

בלילות כמו הלילה וכאלה הצפויים השבוע, ירקות העלים קופאים

בתנאי קור קיצוניים לאיזור, המים שנוהגים להתרחב מתחת לטמפרטורה של 4 מעלות,

מתרחבים בנימי הצמחים ומפוצצים אותם, מה שגורם למותו של הירק.

כבר הבוקר נתקלנו בכמה ירקות עלים קפואים ובהמשך השבוע וודאי בעוד.

אנחנו פורסים יריעות ניילון גדולות שמשמשות כחממה קטנה על חלק מהערוגות

וגם פותחים השקייה! בלילה על מנת שהמים לא יאפשרו לשורשים לקפוא.

ואחרי הסערה נחזור לשגרת חורף ישראלי טוב!

______________________________________

 

שתהיה לכולנו שנת 2015 טובה

בדיוק בטמפרטורה

בדיוק בצבע

בדיוק בטעם

 

__________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 

 
פוסט מאושר

30.11.14

שישי בצהריים לפני עשרה ימים ניתכה עלינו מתנה משמים

מליוני טיפות שמנמנות ונקיות הפכו את השדה על פיו

 

האבק נשטף מן העלים המכורסמים אל האדמה

הגשם הקשה על הזחלים שנהנו לנגוס משתילי חורף בשרניים בימים חמים להיצמד לירק הרטוב

והם החליקו מטה אל איזור בית השורש שם יחפשו חלל יבש לנוח בו עד לסבב החם הבא.

לפעמים הם פשוט טובעים או מתים מקור, גם זה קורה...

הגשם גירש את זחלי לבנין הכרוב, החליק למטה את הפרודניות,

שטף את הכנימות והניס את החיפושיות והנמלים אל מעמקי האדמה.

 

 

כשסיים לנער את שטיח הנוף מאבק וממזיקים הוא חשף עבורנו את צבעי החורף

אלה שמרעידים לנו את לולאת האושר ומשחררים אצלנו פרפרים בבטן,

באפורים ובתכולים במים שחודרים ומרווים את צבעי העלים,

בשמים נוכחים שעוטפים ומשתתפים, כבר לא רק מביטים בניכור בהיר מגבוה.

 

 

בעירבוביה אורגנית מושלמת בין הבר והמתורבת

 

במפגשים בין העלים המזדקפים לקבל עוד טיפה ועד טיפה. שומר וברוקולי

 

ובין העלים הנמתחים לספוג לטיפת שמש מפרסת ומחזקת, בין לבין. חסה

 

אחר כך הוא פרס למרגלותינו שטיח בוצני וצעדנו לשתול את מאות השתילים שהנבטנו

(מי שחזר עם שתי נעליים ניצח, ברוררר שאני)

 

לא רק אנחנו השארנו צעדים.

גם הטרקטור האדום

 

וגם הטיפות

 

התרגשות העבודה בגשם, עם ריח האדמה הרטובה הפוגשת בשתילים הקרירים.

כי ריח גשם ואדמה או ריח ממטרות ואדמה- ההבדל עצום.

הגומה נפערת, השתיל נטמן והאדמה הבוצית סוגרת עצמה סביבו בהבזק שנייה.

בגדי סערה, ההשתופפות והאינטימיות עם האדמה ובינינו,

האוויר הצלול, הריאות המגלות בעצמן חללים ששכחנו.

השקט מושלם, רק ציוצים בודדים של ציפורי שיר.

פתאום גם אנחנו התחלנו לשיר שירי גשם

 

בּוֹאוּ עֲנָנִים,
הָבוּ גֶּשֶׁם לַגַּנִּים
טִיף, טִיף טִפּוֹתַי
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם לִשְׂדוֹתַי.
לַשִּׁבֹּלֶת, לָאִילָן
וְלַפֶּרַח הַקָּטָן
שֶׁבַּגַּן.

זֶרֶם קוֹלֵחַ – גֶּשֶׁם בְּרָכָה
נָח הַשָּׂדֶה וַיִּנְשֹׁם לִרְוָחָה.
הַלְלוּיָהּ,
הַלְלוּיָהּ,
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם בַּמֶּרְחַבְיָה.

(לאה גולדברג)

 

שתלנו מהבוקר כמעט עד הערב ולא שמנו לב שהשעות חלפו ופספסנו ארוחה...

 

אבל אין ספק שהכי מאושר בחווה הוא עץ הפלפלון שעבר קיץ קשה, חורף שחון ושוב קיץ קשה

הוא היה כבר מאוד צמא, מאובק ופרוע עד שבשנה שעברה מותש מנע מעצמו פירות.

ועכשיו, עם הגשם ושלא ע"פ לוחות הזמנים הרגילים הוא הקדים פריחה ביותר משלושה חודשים!

ואפילו הצליח לשכנע כמה דבורים לצאת בגשם, בבוקר קר ולהפרות עבורו את הפרחים הקטנטנים

ובדרך...לפזר לנו קצת ריח פלפלוני בסביבה.

 

בצהריים הוא הסתרק ברוח הקרירה ובחן עצמו מתנועע מצד לצד בשלולית הקרובה

 

ואחר הצהריים היא שלח החוצה משולי שיערותיו כמה סרטים פרחוניים שנשתכנע סופית,

השתכנעתי.

 

שימשיך-

שירטיב, שיחלחל, שינבוט, שיציץ ויעל, שיגאה.

שירווה, שישקה, שינחם, שיעלה חיוך,

שייעור ויעורר עוד ממה שהתעורר.

 


______________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 
ביכורי חורף

23/11/14

ראש חודש כסלו

אצלנו בשדה חוגגים ביכורי חורף.

בסבב הזה החורף בא בכוונה להתארח תקופה,

לא מפתיע במהלומות ברד פוצעות ומסתלקות

או בזרזיפי קונפטי לקשט צבעים לקשת

או מרטיב קלות להקל על הנחליאלי לשלוף תולעים

 

הגיע בקול ענות גבורה, במגפיים גבוהים עם סולייה עבה, בא לתת עבודה.

איתו הגיע אדום החזה.

טריטוריאלי, מתנחל אצלנו כל שנה על העצים סמוך לחנות

לא חושש להיכנס אל החנות פנימה לברך אנשים,

לשיר קצת ושוב לקפץ על עץ התפוח שבחוץ,

איזו ברכה

 

 

ירקות החורף שבזכות ההשקיה והשעות הקרירות התחילו לשגשג

נפגעו מכנימות קיץ שניצלו את ימי השמש, מלבניני הכרוב, מפרודניות...

שליש מהיבול נפגע והיום אנחנו אוספים אותו מאכל לחיות המשק

 

לכל מטבע שני צדדים. עבורנו הכרוב פגוע. עבור מושית השבע ארוחת כנימות משובחת

 

הירקות שלא נפגעו נשטפים מאבק, מתיפייפים בזוהר החורפי,

הימים הקרים ירחיקו את המזיקים ואנחנו נהנה מתוצרת יפהפיה עד סוף החורף.

כזו. כמו הכרובים החתיכים והברוקולי המאושר שייקטפו מחר אל הסלים

 

 

 

כבר כמעט חודש חסר בארץ גזר אורגני.

יחד עם הקולורבי החורפי הם יוצרים געגועים אצל הרבה מעריצים ששואלים ושואלים...

השבוע אחרי שהם ספגו מהגשם אפשר להתחיל לקטוף מהם בהדרגה,

הכמות תהיה וודאי מוגבלת ומשבוע הבא מתפרעים בשפע.

 

 

 

ובפרק הבא (וודאי עוד שבועיים) כרוביות ראשונות, אושר.

 

שיהיה לנו חורף מרווה, שוטף, מבריק, צלול, רענן ובריא,

צוות החווה

 

___________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 

 
אגלים קטנים וגדולים

2.11.14

על שבוע שהתחיל יבש ונגמר רטוב-

יום ראשון-

אחרי הקיץ הקשה הזה...איזו נחמה להגיע לשדה צעיר, נקי ומנוקד יהלומים,

לעלים שנפרסים ומרחיבים עצמם כדי לקלוט בלילות כמות אגלים גדולה.

כרוב סגול

 

אגלי הטל משמשים מקור ללחות עבור הצמחים ומקור שתיה לחרקים ולציפורים.

גננת הגן שביקר אצלנו היום הסבירה לילדים שהטל יורד מן השמים כמו גשם זעיר,

אך למעשה הטל נוצר בלילות בהירים חסרי עננות ורוחות מהלחות שבקרקע ובאוויר.

השמש מחממת את האדמה במשך היום והמים האגורים בה מתאדים.

בלילה האוויר מתקרר, כמות הלחות שהוא יכול לקלוט קטנה אז מתרחשת התעבות.

המים מתעבים על העלים שקרים יותר מהאוויר בצורת אגלי טל.

אגלי הטל נוצרים לא רק על צמחים, אלא על קינים, אבנים בפתחי מחילות, כוורות

פקעות זחלים וגם על קורי עכביש זעירים.

 

גומעים טל. לבנין הכרוב

יום שני-

משפחת אופיר הגיעה לאסוף מהחווה סל ירקות.

מוריה, ילדה מקסימה, מלאת שמחת חיים רצה אל השדה להתבונן בפרפרים החגים מעליו.

השדה המתמלא בעלי מצליבים מושך אליו רבבות לבנינים

שחגים כל יום עד אחר הצהריים מעל השדה. זהו מראה מרנין במיוחד

ואם אתם מגיעים כדאי לתת לחן המתרפרף מעל השדה לעצור לכם לרגע את הנשימה.

זוהי משפחה כל כך זריזה שקשה לנו לצלם אותה, אז שווה שווה להגיע ולראות.

כמו שלמטבע יש שני צדדים כך גם הלבנין מאלץ אותנו לשלם על המופע

הנקבה מטילה את ביציה הצהובות באשכולות גדולים על עלי המצליבים

כרוב, כרובית, ברוקולי, קולורבי, צנון, חרדל, גרגר....

הזחלים הירקרקים-צהבהבים בוקעים רעבים מאוד מאוד והם נוגסים מהתוצרת

עד שהם מגיעים לבגרות ואז הם מתגלמים.

ראשי כרוב רבים נפגעים, אנחנו לוקחים זאת בחשבון ומגדלים מעל הנדרש

עלי הברוקולי, הכרובית, הצנון והקולורבי הפגועים נגזמים,

זהו ממילא לא החלק אותו אנחנו אוכלים.

(האויבות של לבנין הכרוב הן הצרעות הטפיליות ברקונאי הלבנין וצרעתן הלבנין

הצרעה הנקבה מחפשת פונדקאי להטיל בו את ביציה,

בעזרת חוש הריח היא מאתרת זחל לבנין כדי שישמש עריסה לביציה ומזון לזחליה).

אם יש לכם גינת פרחים ואתם רוצים למשוך אליה לבנינים גדלו בה כובע הנזיר.

 

כרוב מכורסם

 

עלה ברוקולי נגוס

 

יום שלישי-

אלו ימים טובים לשדה האורגני. לירקות אך גם לעשבי הבר,

השפע פורץ בירוק מרפא מהאדמה שהיתה יבשה ועקשנית.

את הירקות שתלנו דרך ניילון פרוס, להקל עלינו את עבודת העישוב

אבל בין הערוגות נובטים עשבי הבר והיום מתחילה תורנות העישוב.

 

אני מתנדבת להיות ראשונה, כי שזה לא משנה לאן הגעת, ממילא לא תספיק.

אני מכריזה: "הולכת לעשב" ונעלמת לשעה בתוך הירוק הזה עם הריח הרענן והטעם.

 

יום רביעי-

נראה שאפשר כבר לנשום לרווחה עד הקיץ הבא.

לטייל ולהיפרד בכבוד ובתודה מערוגות הקיץ שליוו אותנו תקופה ארוכה

עכשיו הירקות כפופים, זקנים ועייפים.

בחרתי להיפרד בצילום אחרון מפלפלי הקיץ האדומים שנתנו לנו השנה כמות שיא

וכיכבו בסלים מתחילת הקיץ הארוך שעברנו ועד לסופו.

בעוד כמה ימים נתחיל לגזום אותם בהדרגה ערוגה ערוגה, במשך כשלושה שבועות,

עד ששיחי הפלפלים החדשים יבשילו.

אחר כך נרסק את השיחים, נצניע את הגזם הלח באדמה ונעזוב את חלקת הקיץ

למנוחה ולהבראה של חצי שנה לפחות.

 

יום חמישי-

עלי הסלק נראים כבר גדולים ובריאים.

אין רגע מאושר כמו הרגע שבו מגלים שהירק מוכן לקטיף

ואצל הסלק המוסתר זו תמיד הפתעה גדולה. שולפים סלקי חורף ראשונים!

את עלי הסלק אנחנו מסירים בשדה ומשליכים בין הערוגות,

בחורף הם יתפרקו לתוך הקרקע וישמשו מזון אורגני לשתילים הבאים.

 

יום שישי-

בשעות הבוקר המאוחרות גשם! יורה! משמעותי. מורגש...איזו הקלה! כמה שמחה!

 

לא נחגוג? ברורררר! ארוחת ערב אצל נטע.

אנחנו מקשקשים, מנשנשים, הילדים בשולחן ילדים על המרפסת

פתאום שבר ענן, ברד מטורף! מבלגן לילדים את השולחן. התרגשות של תחילת חורף.

 

יום שבת-

בוקר בהיר, גשמים לסירוגין. מוציאה את המגפיים מהארון.

פוגשת בוץ ושדה רחוץ (מרוב אבק קיץ כבר שכחתי מה כתוב על השלטים...)

 

לא רק אני כאן, עוד חברים מתבוננים....

השבילים השתנו, מקומות המסתור השתנו, מרכיבי הסעודה השתנו, מצעי הנחיתה השתנו

גילוי העולם מחדש-

 

חרקים רבים יוצאים מהקרקע, ומלאכת הצייד נעשית קלה מהרגיל- אכול כפי יכולתך!

 

אחרי ימים חמים ויציבים, כשיורד גשם פתאומי כמו זה הוא עלול לגרום לנזקים ולהצפה בקיני נמלים.

מסביב לפתחי הקינים מתרוצצות אלפי נמלים.

 

מנצלות את ההפוגה ואת השמש הנעימה.

יש הפועלות לתיקון הקן ויש הממהרות למלא מחסנים

יוצאות ללקט את מליוני הזרעים שהרוח הפיצה או אחרים שעכשיו נוחים להשתחרר מהצמח.

 

וזאת הכי חרוצה

 

פתאום קשה שלא לדרוך על מיליוני החיפושיות שהגיחו.

אבל הן מקלות עלי בערימת ילדים!

 

פגשתי בשתי אהבות גדולות שלי-

מושיות השבע חזרו בהמוניהן לשמח אותי.

 

וגם הפרפר שאני הכי אוהבת, כחליל.

זהו פרפר זעיר ועדין, כשכנפיו פרוסות הן מגיעות לכ-20 מ"מ בלבד.

הוא כמעט בלתי נראה ואז פתאום אני מגלה עצמי כשמסביבי להקה שלמה.

 

אושר. ואפילו לברד קשה להרוס את שמחת הגשם.

הברד הפתאומי יצר הרבה נזקים בעלים הרכים.

ערוגות חסה מחוררות.

 

ערוגות מנגולד קרועות-

 

עלי סלק פצועים-

 

אין חשש מפגיעה בסלק, ממילא אנחנו אוכלים את השורש.

החסות והמנגולד יתאוששו או לא, תלוי במזג האוויר...

אנחנו כבר מכירים את חוקי המשחק ומקבלים מצבים כאלה בשלוות נפש,

העיקר שלא יהיו עוד הרבה מכות ברד ומעכשיו גשם לסירוגין, שמש לסירוגין-

חורף ישראלי טוב ומשמח.

 

 

-------------------------------------------

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 
סתיו. סתיו. סתיו

26.10.14

בתחילת שבוע שעבר, מיד אחרי החגים חזרנו לשגרה

השדה והעננים כנראה שמחו לקראתנו כי הם פינקו אותנו במנת גשם קלה,

כל כך קלה שהאבק שעל הטרקטור לא נכנע לטיפות ונשאר נוכח.

ובכל זאת- גם אם מעט, זה היה גשם משמח ומחייה

שהשאיר על העלים טיפות מבהיקות ומשובבות כמעט עד ארוחת הצהריים

 

 

מאז נהיה שני, שלישי ורביעי...ומזג האוויר מתייפה ומתחמם

אנחנו נאלצים להרפות ולהפנים שהחורף עדיין לא כאן ועכשיו העונה ליהנות מהסתיו.

מטולל קלות בבוקר, רוחות קרירות בערב ובאמצע חום מעיק

ומעל לכל עננים מצויירים ומתפזרים וזריחות ושקיעות בסגולים אפורים

שמפוררים עצמם עד למטה, מסביב לנחליאלי.

 

הטפטוף הראשון נראה לא משמעותי אבל הוא נשיקת הבוקר הראשונה לשדה המתעורר

בשפתיו האוהבות הרטיב את הקוצים שנשארו מיובשים בשולי החווה מסוף החורף הקודם.

הטיפות ריככו אותם, הגמישו אותם. השמש פרסה אותם. הם נפתחו ופתחו שער יציאה

לזרעי הדור החדש שישנו חודשים ארוכים אסופים ושמורים במרכז הקוץ,

בין זרועותיו המגוננות כמו עובר ברחם. הם השתחררו ונפוצו אל האדמה הלחה

 

 

ובסוף השבוע כבר נבטו בירוק רענן, מוכנים להתחזק עם החורף הקרוב.

 

גם צמחי הבר הרגישו את הגשם הנוקש על קרום האדמה

ושלחו אלפי נבטים צעירים שיציצו מעליה, גם לכאן הנחליאלי הגיע- בודק את הסחורה

 

עוד מחלקה שמתרגשת מהסתיו היא מחלקת החרקים

על העלים הצעירים אשכולות ביצים ובקיעות

ורבבות רגליים זעירות מתרוצצות להיכרות עם העולם ולחיפוש מקורות מזון ומחסה

 

השדה פתאום כתום. בשעות הבוקר לוגמים טיפת טל

 

 

ובשעות הצהריים משפחות משפחות בסייסטה צבעונית

 

גם אנחנו מתרגשים מהסתיו. נפרדים מגידולי קיץ אחרונים

 

ושותלים ושותלים ושותלים.

 

החלקה החדשה כבר מתולמת, חגיגית, מחכה.

עוד שלוש מנות מברכות של גשם ונשתול בה.

אנחנו מוכנים, כבר כל כך מוכנים, גשם גשם בוא.

_____________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 
רבע לגשם

האהבה היא כפית סערה

הננעצת בשמנת בטנו של ענן.

גשם,

גשם, בוא

(רוני סומק)

 

שבוע ראשון תשע"ה

סוף הקיץ סוף סוף!

התעייפנו.

זה היה קיץ ארוך אחרי חורף יבש במיוחד ואנחנו מאושרים להיפרד ממנו.

חלקות הקיץ עבדו קשה מאוד, לא ויתרנו להן ולא ויתרנו לעצמנו

וזכינו ליהנות מיבול שבאיכות ובכמות שמעל המצופה.

עכשיו הן יבשות וממוצות ומגיע להן לקבל את חודשי המנוחה, נחזור אליהן ביוני.

בינתיים הן יועשרו במינרלים ובחומרי הזנה שנחוצים לקיץ הבא.

את שאריות החום סילקנו אל ערימת הקומפוסט, הדשן שיווצר יוזרם לחלקות החורף

והאדמה הטובה שתיווצר תפוזר על חלקות הקיץ הבא

 

בשעות המוקדמות החווה זוהרת והאור הופך את הקוצים לכוכבי בוקר

 

אחר כך העירפול מתפזר, השמש עולה ואיתה סוף הקיץ יבש וחד.

 

הצאן הרועה בפאתי השדה מחפש ומחפש

ובסוף מתנחם בארגזי השאריות שאנחנו מגישים

 

אבל מה עם הכלב העייף?

 

בסוף הקיץ מרחפות מעל החווה מאות שפיריות בצבעי אזהרה מגוונים

הן נעמדות על מצפור יבש וגבוה ובוחנות את התוצרת

אז הן יוצאות למעוף צייד וטורפות תוך תעופה חרקים קטנים מהן

 

מסביב לחווה סבך קוצים, אנחנו מקפידים לשמור עליו.

בחורף מצטרפים אליו עשרות מיני עשבי בר, חלקם כבר נבטו וזה משמח

 

עכשיו, בשלהי הקיץ הסבך מידלדל וחדי עין ידעו למצוא בו עכשיו סבכיים-

משפחת ציפורי שיר קטנות מאוד ויפות מאוד המונה עשרות מינים אוכלי חרקים

הם מדבירים ביולוגים טבעיים שקשה מאוד לפגוש,

הם תזזיתיים ונמרצים מאוד ונעלמים בסבך ברגע שהם מרגישים מישהו מתקרב

לכן נדיר ויקר לצפות בהם.

חלקם קבועים וחלקם חולפים בישראל בנדידת הסתיו והאביב.

עם גדילת החווה על שפע מקומות המסתור, מקורות המזון והאוויר הנקי

אוכלוסיית הסבכיים גדלה מאוד והיום טיול בשדה מלווה בציוצים רמים הבוקעים מן הסבך.

 

 

 

 

 

יש בינינו גם כמה פועלות טורבו, שלא מתעייפות לעולם...והשראה זה חשוב.

 

מפרה בפלפלים העייפים,

עוד מעט נעקור אותם אבל הן עדיין מתעקשות לצאת לעבודה.

 

הכנו את העונה הטובה-

פרסנו ניילונים בחלקות שנחו כל הקיץ,

גרענו מהם חורים לירקות החורף ודרכם שתלנו עשרות אלפי שתילים,

הניילון יגן על השורשים מרוחות קרות ויעזור להם לאצור אצלם את הגשם הראשון

עד שהשורשים יתחזקו, יסתעפו ויצמיחו לנו את הירקות האהובים.

 

 

 

לא התעצלנו וגם זרענו.

אז הגיעו הליסטים וניקרו את הזרעים מהאדמה.

למדנו שעורבים אוהבים מאוד זרעי פטרוזיליה ולא אוהבים זרעי כוסברה,

 

 

מיום ליום אנחנו מנקדים את השדה באלפי נקודות ירוקות

בכל שבוע הירוק יתפשט והחיוך שלנו יגדל.

כמה כיף שאחרי כל קיץ מגיע חורף, אפילו אם זה חורף ישראלי!

זהו. אנחנו מוכנים לקראתו, הביאו את הגשם!

 

מחר ערב יום כיפור, גמר חתימה טובה, צום קל וימים רגועים ויפים.

 

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל,
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

(נתן זך)

 

 

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

_______________________

 

 

28.9.14

 

הקיץ עבר, החום הגדול
שנה חדשה באה לכל
רוחות מנשבות, נודדות ציפורים
הולכים ובאים הימים הקרים

(שמואל בס)

כמו בשירי הסתיו התעוררנו הבוקר לשמיים אפורים, אבל אצלנו למטה חם ולח.
מסביבנו דיווחים על גשם ראשון, אותנו חוני החליט להשאיר מחוץ למעגל.
בשדה נעים להעביר יד מלטפת על שתילי החורף המתחזקים ששתלנו לפני החג
הם מתעלמים מהימים החמים האחרונים, נהנים מבקרים לחים ומלילות קרירים
וזה סימן שהם יודעים שהימים כבר מתקצרים ושעוד מעט יגיע הגשם הראשון.
אנחנו מברכים אותם, את השדות, את החקלאים, את בעלי החיים ואותנו
בשנה מבורכת בגשמי רצון ברכה ונדבה.

עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים,
בבתי הכנסת נאמר פיוט ארצישראלי קדום מאוד "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף"
אמירתו היא אחד השיאים המרגשים של הימים הנוראים, אולי בגלל מילותיו
הברורות והציוריות, או חלוקת הפיוט לבתים, בתים מתפתחים ומרשימים.
הפיוט המתאר את האדם הקטן מול כוחו האינסופי של הבורא
חודר לכל לב ואוזן ומרגש מאוד, גם למזדמנים אקראיים לבית הכנסת.

בחרנו לצרף היום קטע קטן ממנו, כי עכשיו הימים הנכונים, הימים הנוראים,
וזה מתחבר לנו עם הדיווחים החוזרים על יום הולדתו ה-80 של הזמר לאונרד כהן
שהמילים מהפיוט הכל כך יפה היוו השראה לשירו המפורסם  who by fire:
.....
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ

מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם

 


 

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

___________________________

 
חרבוני קיץ

7.9.14

יקרונית התאנה

סוף הקיץ, קשה מאוד ללקט יבול מהשדה. לא כי כבד או חם,
פשוט כי אין הרבה תוצרת ומה שנקטף עובר לעבודת מיון

ורוב הממויין עובר לארגזים שמובלים לבעלי החיים המעולפים במשקים.
ומתוך רצון להצביע לנו על האור בקצה המנהרה
מגיעים אלינו מחברים ומלקוחות דיווחים ותמונות בדבר חצבים הפורחים ברחבי הארץ
"הנה הוכחה!, הסתיו כבר כאן ועוד מעט החורף ימלא לכם את החווה"....


גם אנחנו נהנים מהפריחה, אבל כמה שהחצבים מרשימים
מי שמעודד את פריחתם המוקדמת של הגיאופיטים הוא לא הסתיו
אלא הלחות הכבדה של הקיץ האינסופי הזה...

החקלאים הותיקים של העמק אמרו לנו שפריחת חצבים מוקדמת,
היא סימן בדוק וודאי לשנה ברוכת גשמים שתבוא עלינו לטובה.
אנחנו אוהבים להקשיב לותיקים בעיקר אם התיאוריה מתאימה לנו,
כי הם לעומתנו למודי שנים וניסיון.

והנה הוכחה.
ביאליק, "המשורר הלאומי" כתב בשירו "אל הציפור":

זמרי, ספרי, ציפורי היקרה,
מארץ מרחקים נפלאות,
הגם שם בארץ החמה, היפה,
תרבינה הרעות, התלאות?

הירד כפנינים הטל על הר חרמון?
אם ירד וייפול כדמעות?
ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים?
ושלום כל ההרים, הגבעות?

ואחי העובדים, הזורעים בדמעה -
הקצרו ברינה העומר? -
מי יתן-לי אבר ועפתי אל-ארץ
בה ינץ השקד, התומר!

לא פנטזיונר?
יושב לו תלמיד צעיר ומוכשר בישיבת עץ חיים בוולוז'ין, בליטא הקרה
וחולם על הארץ החמה, היפה ועל אחיו הקוצרים ברינה
בארץ בה ינץ השקד, התומר.
נשמע כמו ליטוף חמים ונעים של שמיכת משי בלילה עם מזגן
ולא כמו הקיץ הלוהט והחד ממנו הציפור נמלטת אל העץ הכי סבוך באיזור.
.........

10 שנים בארץ ישראל והנה התפכחות!
הנאיביות עפה, נדדה עם ציפור השיר הנחמדת
ובעזבונו של ביאליק נמצא השיר הזה:

התעוני חרבוני קיץ אל פינת סתרים בעזובת הגן
עייפתי לשרב ואצנח פרי דשן, כבד-עסיס לרגלי חרוב רענן
מעבר לחיץ יום בוער, מעבר לחיץ כמרירי יום שרב
עזים הנגוהות מנשוא ולא יכיל היום את זהריו
החצץ בצידי הדרכים קלוי אש, הגדרות כתנור נכמרו

...

אין זאת כי אם פתחה השמש כל צנתרות זהבה ותוריקן עד תומם.

אז אנחנו גם וגם
נאחזים בנאיביות המשמחת בה החצב הוא מבשר הסתיו
ומתרפקים על חוכמת הותיקים שהבטיחו שפריחת החצב היא ערובה לחורף שופע.

______________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
סוד הגן הנעלם

1.9.14

 

סוף הקיץ בחווה

היובש שולט, מעט העלים מכורסמים, תוצרת דלה, הרבה עבודת מיון

אז כנראה בגלל כל זה, שניה לפני שהשדה מתחיל להתעורר מחדש

קיבלנו מתנה מרהיבה ומרגשת, שתזכיר לנו...

 

 

 

בכניסה לחווה שלנו יש בוסטר שמגביר לחץ בצינורות ההשקיה.

אחת לשעה המערכת מנקה את הפילטרים,

כלומר משחררת מים החוצה.

בשילוב עם עודפי השקייה, במהלך השנים נוצרה במקום שלולית חבויה

מוקפת ומוגנת ע"י קנים מצויים, פטל, חומעה, גרגיר נחלים

ועוד ועוד צמחי גדות נחלים סבוכים ויפים.

אבל הכי יפה בעיניי היא הארכובית הסנגלית

 

בתוך השלולית קרקורי צפרדעים והתפתלויות ראשנים

בין הצמחיה שבלולים, זוחלים, שפיריות ושאר חרקים

וסוג של מכרסם גדול שנתקלתי בעינייו לשניה ולא זיהיתי.

על הצמחיה חרקים וזמזומים בעיקר בקיץ אז הפריחה בשיאה.

 

ומעל הכל שישה שלדגים, דיירים קבועים

הם שלדגי השמירה שלנו.

 

 

זוהי שלולית שמתפתחת משנה לשנה ויוצרת באיזור חיים חדשים

או חיים ישנים שנשכחו בעמק יזרעאל אבל זרעיהם נשארו לפעמים מאות שנה

רדומים באדמה עד שהקרקע בשלה לקראתם.

ובין הערביים כשיום העבודה מסתיים הצמחיה שמעל השלולית פתאום נראית לי

תפאורה בתיאטרון צלליות.

הכל משתתק לרגע מזוכך וקסום ורק הרוח ואני מצטננות בחום של אוגוסט.

 

השלולית הקסומה הזו...

החקלאים עוברים לידה, מטיילים עוברים לידה, גננת וילדים עוברים לידה

אבל בשביל לראות אותה צריך לעצור מולה, לפסוע שני צעדים לתוכה,

להתכופף, לפקוח עיניים, לפתוח אוזניים ואז נפתח שער הגן הנעלם.

 

רק כלבי המושב העייפים מההשתובבות בשדות מבינים עניין

הם נכנסים לשלולית, מתרעננים במים הקרירים, לוקחים כמה לגימות לדרך וממשיכים...

 


 

אחד הצמחים היפים שהתפתח סביב השלולית בשנים האחרונות

הוא חנק מחודד.

זהו צמח מטפס רב שנתי, עליו לבבות משתרגים,

פריחתו אשכולות ורדרדים קטנים, כולו נוי ורומנטיקה

אבל זהו צמח רעיל.

הוא נטוע קנה שורש בקרקע הבוצית, גבעוליו דקים וגמישים

והוא מטפס ומתפתל על הקנים בקצב מהיר

אין לו צורך להוציא אנרגיה על התעבות גבעולים או גזע שיאחזו משקלו

ועל כן הוא יכול לנצל את מרצו בהסתלסלות עד חסימת מקור האור, חניקת הקנים.

מכאן שמו: "חנק מחודד".

 

מתפתל על עלה של קנה מצוי

 

החקלאים הקונבנציונאלים ששדותיהם ממוקמים באיזורים לחים מדבירים אותו

כי תכונותיו השתלטניות פוגעות בגידולים,

יש חקלאים שמגדלים אותו במיוחד כי יופיו מבוקש בתעשיית זרי הפרחים

אבל אותם חקלאים מחפשים צמח נקי מחרקים ומדבירים את עליו.

וכשאוכלוסיית החרקים מידלדלת כל שרשרת החיים נפגעת...

אבל אצלנו הוא במיטבו, נראה כמו צמח שמתגוררות עליו פיות,

פריחתו המרשימה נושאת שפע צוף והוא מושך אליו דבורים וצרעות


 

 

וזו הסיבה שכשראינו אותו משתלט אצלנו קיווינו שהוא ימשוך אלינו

גם אוכלוסיה שכמוה מזמן לא ביקרה במרחביה. וכשמקווים מספיק זה קורה.

בימים האחרונים הוצפנו בעשרות פרטים של יופי שאין כמוהו

 

דנאית הדורה

 

 

החנק המחודד הוא פונדקאי לדנאית ההדורה.

פרפר נודד שלא ראינו אצלנו בשנים הקודמות ומעבר לכך שהוא מצא בית

בין שיחי החנק המחודד הוא פרפר שסובל מהצטמצמות האוכלוסיה,

ממחסור בפונדקאים, מבעיות הנובעות ממזג אויר וממחלות הפוגעות בזחליו.

כך שהופעת החנק המחודד היא משמעותית עבור אוכלוסיית הדנאית ההדורה.

 

 

הפרפר גדול ומרשים, חי עד 3 חודשים. מתעופף נמוך ובאיטיות יחסית

כך שאפשר להתבונן בו באריכות ולפעמים ממש להיתקל בו.

הוא מטיל את ביציו על צמחי משפחת האסקלפיים הרעילה

והזחלים ניזונים מעלי מהצמח ומתגלמים עליו.

 

קורעים לו את הלב

 

ובכך מורישים את הרעל לפרפר

המתהדר בצבעי אזהרה מרשימים ובשל כך ממיעוט אויבים.

 

"הַלֹּא יֵאַמֵן פָּשׁוּט יֶשְׁנוֹ וְהוּא

מִשְׂתָּרֵעַ מַמָּשׁ לְפָנַי עַד לַמֶּרְחָק

שֶׁהָעַיִן הוֹלֶכֶת אֵלָיו לָגַעַת בּוֹ

וְהוּא דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים"

(ישראל אלירז)

 

__________________________________________________

 

מאחלים סיום גדול של חופש

וחזרה נעימה לשיגרה מבורכת ורגועה

 

___________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
צוק איתן

13.7.14 מבצע צוק איתן

 

אם הייתי חילזון הייתי עכשיו נם בתרדמת הקיץ

לא הייתי יודע על השרב הלוחמני שמתנהל סביב

הייתי נמנע מידיעות וממראות לוהטים ודוקרים

שומר רק על יציבותי הפנימית-

על עמוד השדרה הספירלי שלי.

המציאות החיצונית לא תשפיע עלי

החום לא ילהיט את עצבי

המחסור בלחות לא ייבש את המחשבות שלי

הייתי יכול להגיע למדיטציה מושלמת.

קונכיה שברירית תהפוך אותי לצוק איתן.

 

 

טיפת הגשם הראשונה תעיר אותי

אתן לה לחלחל עד לב השבלוליות שלי

אספוג את הלחות המנחמת

אתן לעננים לכסות אותי בשמיכה מצננת

לרוח לרגש אותי, לדגדג, להעיר

מסביבי ינבטו חרדלים וברקנים עסיסיים

אזחל ביניהם

אצמד לעלה צעיר

אאחוז ביופי הסתוי

אטייל בגן העדן החורפי

אמצא זיווג, אעמיד דור חלזוני לתפארת המדינה

כשהם יגדלו ממילא לא יהיה צבא

ובכל מקרה בסוף החורף כולנו נירדם שוב.

 

 

 

 

_________________________

 

אצלנו בשדה סוף עונה!!!

 

זמן איסוף זרעים, הירוק מתמעט, היבש מתפשט, מתפרק ומתפורר

 

הקוצים וצמחי הבר אוחזים בזרעים בציפורניים,

רק הגשם הראשון ירכך אותם, יפתח את הזרועות ויפיץ אותם לכל עבר

הם ינעצו חץ באדמה וינבטו מיד בגדודי נבטים, אוגדות ירוקות ומפייסות

 

בבוקר בעלי החיים מגיעים לגנוב כמה ביסים ונמלטים להתמוטט בצל

בערב אין לציפורים כח לצייץ

 

השתילים החדשים שזרענו בבתי רשת לא מבינים אותנו וזה מובן לגמרי

 

אבל תראו מה גדל אצלנו באחד הבקרים

 

חיפשנו עבורכם השבוע איזו תמונה מרעננת, אולי עץ מלבלב נוטף גדילי שלג...

הכי קרוב שמצאנו זה ענף יבש, קורי עכביש וקרן שמש.

 

הפער בין האיטיות הקייצית של השדה שבעמק

לבין ההתרחשות החמה של המלחמה שמסביבנו מבלבל ומביך.

אנחנו מחכים לסוף המלחמה, לסוף הקיץ, להצטננות הכוחות

ומייחלים לימים של שגרה ושקט.

 

____________________________

 

היום הוא יום הולדתה של נעמי שמר ז"ל שנולדה ב-13.07.30

 

"אור עולה בבוקר
על אגם רחוק...זוכרת.
כן אני זוכרת
ולא אחדל ולא אשתוק.

אור שמבשר את
ההשכמה והזריחה...זוכרת.
רק לראות עוד פעם
יותר מזה איני צריכה.

שמש, הביאו שמש
אם שמי מעוננים
עוצמת את עיני
אבל השמש היא בפנים".

 

______________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

6.7.13

הקיץ שאף פעם לא היה סלחני כלפינו הגיע השנה כועס במיוחד,

החורף שאמור היה לרכך את התאקלמותו ולהשאיר אחריו מיטה לחה
התרשל בתפקידו והתפנק בימים חמימים.
עכשיו צריך להתמודד עם ימים לוהטים, עם אדמה מיובשת, עם ממטרות
ובעיקר עם כוויות שמש הפוצעות את העור הרך של הירקות
עוד לפני שהגיעו להבשלה מלאה. ואת שלנו.
זה מחייב אותנו להיות מאוד עירניים, לקטוף יבול מהר, להשקות בזמן
ולהקפיד על כיסוי התוצרת ברשתות צל.
מזיקים אלימים במיוחד בקיץ כמו העש טוטה אבסולוטה שאוהב מאוד עגבניות,
יודע להתרבות בקצב מסחרר ולהתפשט משיח לשיח תוך שעות,
הוא אחד המזיקים ההרסניים בעולם והגורם העיקרי לכך שבסופי הקייצים האחרונים
יש מחסור בעגבניות בשווקים.
כל שנה הוא מכניע אותנו מחדש ומאלץ אותנו להעביר ערוגות פגועות לערימת הקומפוסט.
בסוף השבוע כל חממת השרי עברה אל צמרת הערימה לפירוק.
השנה הוא גורם לנו לחשוב שאולי אין טעם לגדל עגבניות בעונה החמה.
בכל אופן...הנה תוך כדי...מצאתי משהו אחד שמשגשג אצלנו הקיץ-
הקומפוסט!
הערימה גדלה, הפירוק מהיר וטוב, אנחנו אוספים את המיצים שהם תוצר הפירוק
והם יהיו הדשן הטוב של הסתיו הבא!
......
ולמרות שנראה לנו שזו מלחמה אבודה ושהקיץ מביס אותנו
אנחנו מצליחים לספק כמויות יבול יפות וירקות טעימים וזה מאוד משמח אותנו.
בסלי השבוע בולטת משפחת הסולניים (מלטינית: sol שמש), ירקות הקיץ.
מתפוח האדמה, ירק של תחילת קיץ ואנחנו עדיין מצליחים לאסוף ממנו פקעות מרשימות
דרך העגבניה והחציל ועד לפלפל שמבשיל במהירות ושרגיש במיוחד לכוויות.
בימים האחרונים מבשילות גם הדלעות הטריפוליטאיות, אלה הדלעות הגדולות,

כתומות, ענקיות, יפהפיות וטעימות מאוד...גם הן מצטרפות לסלים.

 

 

______________________________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 

 

 

 

 

 
כרוב. תירס. חציל

22.6.14

 

 

החורף שלא היה או הקיץ שלא נגמר או חוסר היכולת שלנו לצפות את מזג האוויר

והשינויים הדרמטיים שהוא עובר בשנים האחרונות, לימדו אותנו שאין ערבויות

או כללים ברורים ושעדיף לנסות ולשתול במקום להצביע על לוח השנה ולחכות לעונות.

כך יוצא שאנחנו מקדימים או מאחרים עונה מתוך הבנה שממילא הטבע יבחר מי ישרוד ומי לא

ולא אף טבלה חקלאית משובצת תאריכים.

 

את הכרוב החורפי למשל שתלנו החל מהסתיו, כל חודש לסירוגין,

חלק מהערוגות שרדו ונהנהנו תקופה ארוכה משפע

וחלק מהכרובים התקשו להתפתח בגלל עומס הכנימות שהביא איתו החורף היבש.

עם האביב החלטנו לנסות ניסיון נוסף...או שיצליח או שלא.

שתלנו שני זנים, כרוב רגיל וכרוב ננסי- זהו זן קטן וארומטי.

שני הזנים התפתחו ואין עליהם כנימות, כנימות כידוע אוהבות אוויר ממוזג...

אבל עלי הכרוב החיצוניים מנוקדים בחורים. תחרת כרוב.

 

 

הנה האשם. פרפר לבנין הכרוב

 

הלבנינים אמנם עושים נזקים על עלי הכרוב החיצוניים

אך שמנו לב שהם מעדיפים לא לגעת בעלים הפנימיים, הם אלה אותם אנחנו אוכלים,

נראה שקשה להם להגיע בחופשיות לעלים הפנימיים כי מוטת הכנפיים לא נפרסת

בין העלים המתלפפים- מה שמשאיר לנו כמות נאה של כרובים ממנה נהנה החל מהשבוע.

 

 

זהו אמנם פרפר נפוץ ומזיק מאוד אבל אי אפשר שלא ללכת שבי אחר יופיו.

רוכב על סוסון ים

 

____________________________________

 

לעומת הרישול האופייני לערוגות הכרוב

יש ערוגות המצייתות לחוק וסדר

כבר כשאנחנו מתקרבים החיילים נאחזים חזק וללא תזוזה בקרקע

 

וכשאנחנו מגיעים הם מזדקפים לכל אורכם לדום מתוח.

 

חופשי. עמוד נוח.

 

גם מהערוגות האלה נתחיל לקטוף היום תירסים קיציים, מתוקים ועסיסיים.

ולפני שנסיים לחסל את הצהוב המתוק, אתם מוזמנים לבוא ולהשתולל אצלנו בין הקנים הגבוהים.

זו חוויה מרגשת ומסיימי המסלול יכובדו בתירס טרי ועסיסי.

 

____________________

 

בערוגות המלונים נוצרות מידי יום רשתות לבנות וצפופות על רקע ירוק

 

כשבועיים אחר כך הרקע מצהיב והריח המתוק מציף את החווה כולה,

אנחנו אוהבים את הרגע הזה

 

אבל בשביל שלא ידבק בנו חטא היוהרה השמש החמה משאירה בשעות הצהריים

על חלק גדול מהיבול כוויות הגורמות לריקבון מיידי.

המלונים הפגועים נמסרים לעיזים, לכבשים ולתרנגולות

דווקא נראה שהם אוהבים אותם בדיוק ככה-

 

 

____________________

 

יש ערוגות שלא כולם אוהבים להתקרב אליהן,

הן שעירות ומעט קוצניות ומשאירות על העור גירוי.

 

 

אבל יש בהן קסם שהאבולוציה יצרה-

השיחים הירוקים, הקוצניים, המגרדים והמאובקים מגינים על פעמונים מבריקים.

 

בשנים האחרונות החציל הפך להיות מעט מושמץ...

יש מאמרים ומחקרים שמשבחים תכונותיו הנפלאות ויש הדורשים להימנע ממנו בכלל.

אנחנו מאמינים שאדם בריא יכול לאכול את כל הפירות והירקות הקיימים

וההגבלה על חציל או ירקות סולניים אחרים חלה על מצבי מחלה או אלרגיות...

ובכלל כמה כייף שאנחנו רק חקלאים ולא נדרשים להחליט בסוגייה.

זה מזכיר לנו את הסיפור על היועץ הראשי והיועץ המתלמד שבאים אצל המלך.

המלך מסב על שולחן האוכל, טרוד ושקוע במחשבות, פונה את יועציו:

"אני מתלבט אם לדרוש שיבשלו לי חצילים".

עונה היועץ הראשי: "חצילים הם מעדן מלכים, מלאים בויטמינים,

מפחיתים כולסטרול, חשוב לאדם במעמדך לאכול חצילים".

חושב המלך עוד קצת ואומר ליועציו: "אבל אני ממש שונא חצילים".

עונה לו היועץ הראשי: "אתה צודק, חציל דל, הוא ירק עניים,

מלא גרעינים ומריר, הוא לא ירק הראוי לאדם במעמדך".

המלך שמח על ההחלטה ומתיישב לאכול את האוכל האחר המוגש על שולחנו.

אומר היועץ המתלמד ליועץ הראשי: "לא הבנתי כלום,

החצילים מעדן למלכים או ירק לעניים"?

עונה לו היועץ הראשי: "אנחנו יועצי המלך, לא יועצי החצילים".

 

אצלנו, רחוק מחצר המלוכה זה מתחיל בניצן לבן, ריחני וזעיר

 

ובפרח יפה וסגול. סגול-חציל

החנטה (השלב בו נושרים עלי הכותרת ובמקומם מופיע פרי) לרוב עצמית,

אך לפעמים משתתפים בה חרקים. 

 

היפרדות ונשירת העלים

 

והתפתחות הפרי. עגילים-חצילים

 

את הפרי (הענבה) קוטפים כשהוא מוצק ומבריק ומבחינה פיזיולוגית עוד לא הגיע לשיא בשלות,

כלומר גרעיניו עדיין רכים. כשהחציל בשיא בשלותו הוא מר וגרעיניו גדולים,

אז זה בדיוק השלב שאנחנו כבר לא אוהבים אותו....

החציל אוהב חום, הוא מתחיל ניצן לבן, הופך פרח יפה סגלגל, משתנה לאלת פוריות סגולה

ומתמצק לקטיף בסגול עמוק וכהה, כמו בתהליך של יצירה.

 


 

אנרי מאטיס, 1911 "פנים עם חצילים"

 

____________________________________


שיהיה לכולנו שבוע מדליק כמו תירס שצבע שיערו לסגול חציל

 

 

______________________

לדפי יומן קודמים יש לגלול מטה

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 הבא > סיום >>

דף 1 מתוך 5
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר