שקצים ורמשים

 

סיורי אביב בשדה מלווים תמיד על ידי מאות סוגי חרקים נפלאים

שתרים עכשיו אחרי אהבה ואחרי מזון.

 

 

 

(בעניין אהבת צרעות)

 

 

 

 

(בעניין זלילת כנימות)

 

 

 

 

ותמיד מעוררים שאלות כמו איך מתמודדים עם חרקים אם לא מרססים.

 

 

 

כשהקמנו את החווה גם אנחנו חששנו מעדרי כנימות או מנחילי ארבה

אבל להפתעתנו אל סבב הגידולים הראשון לא הגיעו הרבה מזיקים

והתוצרת הדהימה באיכות ובכמות. חשבנו שעלינו על גל מזל או שאנחנו חקלאי-על

אך מה שלא לקחנו בחשבון היה שגידלנו על חלקה שבמשך כשלושים שנה

חברי המושב היו מפנים אליה גרוטאות מהמשקים ומכיוון שלא גדל עליה כלום

המזיקים עדיין לא התעניינו בה.

אל סבב הגידולים השני והשלישי התחילו להגיע מתעניינים שהציגו לנו את יכולותיהם,

הם נגסו ונגסו, כנימות מוטטו שיחים, תולעים זחלו בחללים בין העלים,

חגבים התרבו רעבים וגדולים והערצבים האיומים טרפו את שורשי השתילים.

 

 

 

נראה היה שזו מלחמה אבודה מראש.

מתוסכלים פנינו לארגונים, שכרנו מדריכי שדה מדופלמים,

נצמדנו לכל תורות הגידול האורגניות שנתקלנו בהן ויישמנו את כל העצות

חפרנו תעלות, ייבשנו איזורים, גידלנו בערוגות מוגבהות, גידלנו בערוגות מונמכות,

פיזרנו אפר, חיפינו בעצים מרוסקים, ריססנו תערובת פלפלים חריפים מרוסקים עם ריחן...

ונראה היה שכלום לא עוזר.

 

 

 

אחת העצות הרווחת הייתה לגדל ליד כל ירק מאכל תבלין שיסלק בריחו את מזיקי השכן.

כך שתלנו בין שתילי מלפפון שום, בין החסות פלפלים חריפים, בין העגבניות שיבא (לענה)...

זה היה מאוד יפה אבל לא גרם לאף מזיק לוותר על ירק אהוב

והתבלינים וודאי שלא הוכיחו עצמם כדוחי חרקים. להיפך, החרקים אהבו גם אותם.

 

(ביצי פשפשים)

 

 

בתחילת דרכנו היו לנו פחות סוגי ירקות, פחות סוגי מזיקים והרבה יותר נזקים לגידולים.

היום יש לנו יותר סוגי ירקות, הרבה יותר סוגי חרקים, גם יותר נברנים, מכרסמים, ציפורים,

דו חיים, חברים אנושיים...והרבה פחות נזקים לגידולים. ואפילו התוצרת שלנו יותר איכותית

איך?

היום אנחנו מבינים שהסוד הוא לא במלחמה מול המזיקים

אלא בפוריות הקרקע, בחוזקם של הגידולים שלנו ובמארג אקולוגי עשיר ומתפתח.

המדריכים דיברו על החרקים כמזיקים, כמשהו שצריך למנוע ולכן חששנו מהם,

היום אנחנו מבינים שדווקא ריבוי האוכלוסיות החיות והצומחות הכרחי לקיום מערכת אקולוגית שלמה

המקיימת יחסי גומלין בין כל שותפיה.

 

(נחושתית ירוקה על פרחי כרפס- סלרי)

 

 

הירקות שלנו זקוקים למצע גידול יציב, נושם וחי בו יוכלו לעגן את שורשיהם

ובו יוכלו למצוא מקור למים, לחמצן וחומרי מזון איכותיים.

במערכת אקולוגית בריאה מתקיים בתוך הקרקע מחזור חיים המקיים את פוריותה

פטריות, חיידקים, חרקים ניזונים מחומר אורגני מת ומפרקים אותו לחומר מזון

המטייב ומאוורר את הקרקע.

 

(חפרתי שכבה דקה עם היד וגיליתי עולם ומלואו- טחבית, תולעת אדמה ונבט)

 

 

ומעל הקרקע מחזורי חיים המבטיחים את ההמשכיות, הפריות, הטלות, התגלמויות,

שאריות גללים, עלווה יבשה, פירות רקובים, חיות מתות מפרקות ומתפרקות

מטייבות את קרום האדמה ואת הצפיפות והאיכות הגדל עליה.

 

(זבובים מפרקים פרי)

 

 

(מושית השבע, בקיעה. אין בטבע בזבוז- הקליפה כמו כל החיפושית תחזור לאדמה לשרת דורות נוספים)

 

 

(פשפשי אש- התגודדות)

 

ירקות שגדלים מעל ובתוך מצע איכותי ונלחמים על מקורות אור, מזון,

חדירות השורש בין שורשים שכנים, אוויר, יכו שורש עבה, עמוק ומסועף ויפתחו פרי חזק,

הם ירקות שיהיו עמידים יותר מול חרקים הנחשבים מזיקים.

ירקות שיגדלו על קרקע חסרה בנוטריינטים, שלא יאלצו להילחם על קיומם מול שכניהם,

ששורשיהם יהיו דלים יפתחו פירות חלשים ויתקשו להתמודד מול חרקים הנחשבים מזיקים.

 

 

בשביל להיות בשיאה האדמה זקוקה לתקופות ביניים בין גידול לגידול, למנוחה.

אנחנו מספקים לכל חלקה לפחות חצי שנה מנוחה בין גידול לגידול

ובזמן זה שאריות הירקות והעלים שאנחנו משאירים עליה מתייבשים ומתפוררים

או נרקבים אל תוך הקרקע

 

 

 

המינרלים הטובים מתפזרים, בעלי החיים המקומיים יכולים לאכול בלי חשש מהיבול שנשאר בשטח,

האוכלוסיות משגשגות וכשלמתגוררים בחווה טוב הם מושכים עוד אוכלוסיות טורפות, ועוד ועוד...

משחק הטורף-נטרף מתקיים בלי שהתערבנו ובלי שפגענו באיזון הטבעי העדין.

 

(טורף-נטרף על עלי קמומיל)

 

(טורף נטרף על אדמה נחה)

 

 

 

האדמה מתאווררת ממחילות החרקים, המכרסמים, החופרים מחסה, מועשרת בחומרים מזינים

 

 

 

והירקות, יחד עם הצמחים המקומיים מספקים מחסה, מזון ושתייה, מצע הטלה, חפוי.

(טיפות טל מרוות)

 

 

גם לצמחי הבר המקומיים תפקיד הכרחי וחשוב לנו לשמור עליהם

כי הם המאתגרים את הירקות שלנו, הם בעלי הבית, זרעיהם נמצאים מאות שנים באדמה,

שורשיהם חזקים והם תמיד יגיעו ראשונים למקורות האור

הירקות שלנו יצטרכו למצוא דרך להתקיים ביניהם, זה מחייב התחזקות ומלחמת הישרדות.

 

 

 

זה לא שעכשיו אין מזיקים לירקות ובין עליהם, יש ויש.

וזה לא שכמות התוצרת בחלקות אורגניות משתווה לכזו הגדלה על אדמות קונבנציונאליות,

אבל המינון סביר ומאפשר לנו ליהנות מירקות חזקים, איכותיים, טעימים ובריאים

וממגוון אוכלוסיות, מלמידה ומאיזור מגורים נקי מרעלים.

והכי חשוב- השתלטנו עם כבישים, בתים, שדות מעובדים...

לפחות בחלקות האורגניות הבודדות נקיים מינימום התערבות אנושית.

 

 

(צרעת הפלך מתנחלת על כרוב. ביס כואב)

 

 

 

 

שימוש בהדברה, גם בזו המותרת בחקלאות האורגנית מערער את האיזון הביולוגי,

פוגע בשרשרת המזון ותורם להתרבות אוכלוסיות מסויימות על פני אחרות,

המארג האקולוגי נפגם, איכות הירק נפגמת.

כל טיפול משאיר רעלים בקרקע, באוויר ובמאגרי המים

ועם האורגניזמים ה"רעים" מושמדים גם הטובים.

 

 

 

 

 

ובעניין שילוב צמחי התבלין, זו שאלה שעולה בסיורים שוב ושוב...

צמחי תבלין בין הירקות לא דוחים או מרחיקים חרקים אבל תורמים למגוון הביולוגי.

נטולת הוכחות מדעיות אני חושבת שתכונותיהם המרפאות משפיעות גם על החי והצומח.

בכל מקרה אין יפים כמותם וכשמשקים את השדה הם מנשבים לעברנו

ניחוחות מרגיעים ומשמחים, אז איך לא?

 

(ציפורני חתול- קלנדולה)

 

 

 

 

 

(קמומיל- בבונג)

 

 

עם השנים למדנו לעבוד עם הטבע ולא לנסות להילחם בו לטובתנו,

לפחות בין ערוגות החווה הידברות הובילה לשלום.

 

 

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר