כרוב. תירס. חציל

 

 

 

החורף שלא היה או הקיץ שלא נגמר או חוסר היכולת שלנו לצפות את מזג האוויר

והשינויים הדרמטיים שהוא עובר בשנים האחרונות, לימדו אותנו שאין ערבויות

או כללים ברורים ושעדיף לנסות ולשתול במקום להצביע על לוח השנה ולחכות לעונות.

כך יוצא שאנחנו מקדימים או מאחרים עונה מתוך הבנה שממילא הטבע יבחר מי ישרוד ומי לא

ולא אף טבלה חקלאית משובצת תאריכים.

 

את הכרוב החורפי למשל שתלנו החל מהסתיו, כל חודש לסירוגין,

חלק מהערוגות שרדו ונהנהנו תקופה ארוכה משפע

וחלק מהכרובים התקשו להתפתח בגלל עומס הכנימות שהביא איתו החורף היבש.

עם האביב החלטנו לנסות ניסיון נוסף...או שיצליח או שלא.

שתלנו שני זנים, כרוב רגיל וכרוב ננסי- זהו זן קטן וארומטי.

שני הזנים התפתחו ואין עליהם כנימות, כנימות כידוע אוהבות אוויר ממוזג...

אבל עלי הכרוב החיצוניים מנוקדים בחורים. תחרת כרוב.

 

 

הנה האשם. פרפר לבנין הכרוב

 

הלבנינים אמנם עושים נזקים על עלי הכרוב החיצוניים

אך שמנו לב שהם מעדיפים לא לגעת בעלים הפנימיים, הם אלה אותם אנחנו אוכלים,

נראה שקשה להם להגיע בחופשיות לעלים הפנימיים כי מוטת הכנפיים לא נפרסת

בין העלים המתלפפים- מה שמשאיר לנו כמות נאה של כרובים ממנה נהנה החל מהשבוע.

 

 

זהו אמנם פרפר נפוץ ומזיק מאוד אבל אי אפשר שלא ללכת שבי אחר יופיו.

רוכב על סוסון ים

 

____________________________________

 

לעומת הרישול האופייני לערוגות הכרוב

יש ערוגות המצייתות לחוק וסדר

כבר כשאנחנו מתקרבים החיילים נאחזים חזק וללא תזוזה בקרקע

 

וכשאנחנו מגיעים הם מזדקפים לכל אורכם לדום מתוח.

 

חופשי. עמוד נוח.

 

גם מהערוגות האלה נתחיל לקטוף היום תירסים קיציים, מתוקים ועסיסיים.

ולפני שנסיים לחסל את הצהוב המתוק, אתם מוזמנים לבוא ולהשתולל אצלנו בין הקנים הגבוהים.

זו חוויה מרגשת ומסיימי המסלול יכובדו בתירס טרי ועסיסי.

____________________

 

בערוגות המלונים נוצרות מידי יום רשתות לבנות וצפופות על רקע ירוק

 

כשבועיים אחר כך הרקע מצהיב והריח המתוק מציף את החווה כולה,

אנחנו אוהבים את הרגע הזה

 

אבל בשביל שלא ידבק בנו חטא היוהרה השמש החמה משאירה בשעות הצהריים

על חלק גדול מהיבול כוויות הגורמות לריקבון מיידי.

המלונים הפגועים נמסרים לעיזים, לכבשים ולתרנגולות

דווקא נראה שהם אוהבים אותם בדיוק ככה-

 

____________________

 

יש ערוגות שלא כולם אוהבים להתקרב אליהן,

הן שעירות ומעט קוצניות ומשאירות על העור גירוי.

 

 

אבל יש בהן קסם שהאבולוציה יצרה-

השיחים הירוקים, הקוצניים, המגרדים והמאובקים מגינים על פעמונים מבריקים.

 

בשנים האחרונות החציל הפך להיות מעט מושמץ...

יש מאמרים ומחקרים שמשבחים תכונותיו הנפלאות ויש הדורשים להימנע ממנו בכלל.

אנחנו מאמינים שאדם בריא יכול לאכול את כל הפירות והירקות הקיימים

וההגבלה על חציל או ירקות סולניים אחרים חלה על מצבי מחלה או אלרגיות...

ובכלל כמה כייף שאנחנו רק חקלאים ולא נדרשים להחליט בסוגייה.

זה מזכיר לנו את הסיפור על היועץ הראשי והיועץ המתלמד שבאים אצל המלך.

המלך מסב על שולחן האוכל, טרוד ושקוע במחשבות, פונה את יועציו:

"אני מתלבט אם לדרוש שיבשלו לי חצילים".

עונה היועץ הראשי: "חצילים הם מעדן מלכים, מלאים בויטמינים,

מפחיתים כולסטרול, חשוב לאדם במעמדך לאכול חצילים".

חושב המלך עוד קצת ואומר ליועציו: "אבל אני ממש שונא חצילים".

עונה לו היועץ הראשי: "אתה צודק, חציל דל, הוא ירק עניים,

מלא גרעינים ומריר, הוא לא ירק הראוי לאדם במעמדך".

המלך שמח על ההחלטה ומתיישב לאכול את האוכל האחר המוגש על שולחנו.

אומר היועץ המתלמד ליועץ הראשי: "לא הבנתי כלום,

החצילים מעדן למלכים או ירק לעניים"?

עונה לו היועץ הראשי: "אנחנו יועצי המלך, לא יועצי החצילים".

 

אצלנו, רחוק מחצר המלוכה זה מתחיל בניצן לבן, ריחני וזעיר

 

ובפרח יפה וסגול. סגול-חציל

החנטה (השלב בו נושרים עלי הכותרת ובמקומם מופיע פרי) לרוב עצמית,

אך לפעמים משתתפים בה חרקים. 

 

היפרדות ונשירת העלים

 

והתפתחות הפרי. עגילים-חצילים

 

את הפרי (הענבה) קוטפים כשהוא מוצק ומבריק ומבחינה פיזיולוגית עוד לא הגיע לשיא בשלות,

כלומר גרעיניו עדיין רכים. כשהחציל בשיא בשלותו הוא מר וגרעיניו גדולים,

אז זה בדיוק השלב שאנחנו כבר לא אוהבים אותו....

החציל אוהב חום, הוא מתחיל ניצן לבן, הופך פרח יפה סגלגל, משתנה לאלת פוריות סגולה

ומתמצק לקטיף בסגול עמוק וכהה, כמו בתהליך של יצירה.

 


 

אנרי מאטיס, 1911 "פנים עם חצילים"

 

____________________________________


שיהיה לכולנו שבוע מדליק כמו תירס שצבע שיערו לסגול חציל

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר