שבוע הספר

 

"מוטל אני ככלי אובד ונשכח בין העשבים, גבעוליהם וטרפיהם סתר לי ואין רואני ואין יודעני, וכך יפה לי.

לא מהם ולא מהמונם. רואה ואינו נראה, ארבץ לי לבדי מן הצד, חבוי בחיקו של עולם,

עזוב לנפשי ולחלומותי, מסתכל, מאזין ומחשה.

הנה נמלה זוחלת, מטפסת ועולה בגבעול עשב, ונופלת, ושוב עולה.

תועה היא בריה דקה וזעירה בחורש מצל ואין מוצא.

והנה סוסו של משה רבנו, דבק הוא לאחורי כפי כחצי עדשה: עגול, אדמדם עם נקודות שחורות,

נוקשה, חלק ונוצץ, כמצופה שריון ממורט. לפי מראהו ראוי הוא להקבע כנופך בחותם טבעת.

פתאום השריון משתסע באמצע. נצצו גפיים דקיקות, והזאטוט איננו! פרח לו האדמוני!

יהי אלוהיו עימו ויפריחהו בשלום. ידי לא תהיה בו. בריה הוא, יצור כפיו של הקדוש ברוך הוא כמוני

ומי יודע, אפשר הולך הוא עתה למקום בשליחותו של מקום...

והעשבים אף הם לכל אחד ואחד מהם יש ממונה ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל!

וזה הדבר, שהם מתעוררים לפרקים משנתם בחיפזון גדול, וחיל ורעדה יאחזון,

מזרזים זה את זה בלחש: גדל, גדל, המלאך מכה ואומר: גדל.

כדאי היה לדעת במה הוא מכה: באצבע צרדה או ברצועה קטנה.

הס! על אזני ממש- ואולי בתוכה- נמתחה נימה אחת נעלמה והיא מנהמת ומנהמת בקול דממה דקה,

דקה מן הדקה, חוט השערה...יתוש מנגן!

הקולות הקרובים והצוהלים של חברי נעשים לי פתאום רחוקים רחוקים והם באים אלי כמו מעבר לכותל אטום

או דרך כרים וכסתות, מובלעים ומבוטלים בקול המונו של גלגל חמה המנסר ברקיע ומושל עולם בגבורתו,

והנימה הדקה עדין מנהמת ומנהמת באזני, בנפשי פנימה, מה תהמי עלי נימה ומה תשוחי עלי.

האריכה מיתרך יתושי, מתחהו היטב, העמיקה נגן. כך יפה לי, כך נעים וכל מתוק...

צף אני עתה ונמוג עם העב הקטנה והזכה בזהר הרקיע".

ספיח / חיים נחמן ביאליק

____________________________________________________

 

פלא דלעת-

כשעוברים לצד הערוגות הקסומות של שיחי הדלעות הגדולים והמרהיבים

אפשר לשמוע עולם אגדי מקביל ולהרגיש תזוזות וזחילות, נקישות רגליים זעירות וכירסומים

נשיפות ורפרופים ונשימת הפרי האדיר מתפתח, אפשר להריח את הצבע הצהוב

ולראות אותו מעמיק עם שעות החום בפרחים המופלאים עד שיקמלו

והוא יעבור לצבוע את שחלת הפרי בירקרק-צהוב ויעמיק אל הפרי הגדל בכתום עז, מתוק ועסיסי,

ומעל הכל סוגר מעגל רוחש של זמזומי הפועלות והצרעות המפרות והיוצרות חיים עבורנו חובבי הדלעת.

 

שיחי דלעת

 

אוספת אבקה בפרח זכרי, ניזונה ומזינה חיים, יחסי גומלין בין חרק לפרח

 

עבודת צוות בפרח נקבי, הפרח נפתח ונפרס, מוסר עצמו לדבורים הצייתניות.

 

שחלת דלעת

 

הפרי מתחיל לגדול.

את הדלעות אנחנו שותלים על מצע יבש מהעונות הקודמות, כך הפרי יגדל מאוורר

מכל צדדיו ותחתיתו לא תפגע מרטיבות וממזיקים הנמשכים לאיזורי הרטיבות והריקבון.

 

השיח מטייל, מטפס על הגדרות, מתערבב עם צמחי בר ובין ערוגות הירקות האחרים


עוד קצת ואפשר לקטוף...

 

מריחים? בטח שלא! זו דלעת משנה שעברה, צריכים להיות עוד קצת סבלניים...

__________________________________________________

 

בשבוע האחרון נפרדנו מהקישואים הבהירים שעבדו במרץ ובתפוקה מרשימה לעונה

את שאריות השיחים אספנו לערימת הקומפוסט הענקית, השמש מטפלת בה ביעילות מרשימה

 

את שארית הקישואים הטובים אספנו לבית האריזה

ואת בלאי הפרי הרקוב/גדול מידי/פגוע מידי...השארנו על האדמה

הוא ישמש מזון טעים ומלא מים לחרקים, לציפורים, למכרסמים...לכל בעלי החיים!

השאריות יתפרקו אל הקרקע ויעשירו עבור כולנו את אדמת הגידולים הבאים.

 

זבל-זבל אבל פיזרנו אותו עם הפנים למורדות הגלבוע- כמו נכנס לציור אקוורל!

__________________________________________________

 

מסיימים בהמלצה חמה! חמה! שבוע הספר עכשיו וציטטנו מביאליק...אז מתבקש!

צאו וצפו בסרט הדוקומנטרי החדש מתוך המיזם "העברים" של יאיר קדר-

"מלך היהודים" על דיוקנו של ביאליק- שעה של עונג צרוף!

 

שיהיה לכולנו שבוע קליל, צהוב ויפה כמו פרח של דלעת

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר