מתייבשים

6:40 בבוקר מטפטף. 40 שניות בדיוק.
החזאים דיברו על גשם טוב ועכשיו כבר אדר...אנחנו מנסים להיאחז במעט אופטימיות.
השנה זה נהיה מתסכל ומייאש מתמיד.
אנחנו הקטנים כל כך אל מול הטבע ובעיקר החקלאים שבינינו רואים בבצורת עלבון-
זה מתחיל בבחירת הזרעים הטובים ומילוי חופן בשתי הידיים
ושאיפה של ריחם אל הריאות ועצימת העיניים
ועם השאיפה נכנסות המשאלות והכוונות הטובות
ועם עצימת העיניים מופיעים מראות השדה הבוגר
וכבר ברגע הזה כל הגוף מתאים עצמו לעבודת האדמה
להנפת היד בעת פיזור הזרעים, לכיפוף הטמנת הזרע,
לנשימת בקיעת האדמה ולמעקב המתרגש אחר התפתחות הירק.
והתפילה-
שיהיו ימים נאים וגשמים טובים ושהשדות ירחיבו ויוריקו,
שינצנצו בשעות הטל ויאפירו עם רדת הערב.
שתהיה ברכה במשאנו. שנזכה לאסוף את פרי עמלנו.

אתמול בארוחות הצהריים גיסתי ציינה שהחזאים אמרו שירד גשם בפורים
וכמה מרגיז ששוב החג יחרב והילדים המסכנים ירטבו...
ואני הרגשתי שהגוף מתחמם לי ושהעצבים מגרדים לי ושמה היא מבלבלת לי את המוח
ושהלוואי שירד מבול, שיטפון!
ואני אמשוך אחרי את הילדים השמחים עם התחפושות המגוהצות והצבעוניות
ואשתולל איתם בגשם להכעיס את גיסתי הזחוחה,
ושהיא תצא בכעסה ותרטב עד לשד עצמותיה שתראה שלא נמסים מהגשם!!!
אבל שתקתי, הרגעתי, הזכרתי לעצמי שגיסתי לא אשמה במי שאני
וכמה שאני אוהבת לאכול איתה ארוחות צהריים בשבת ובכלל,
אז כדאי שאפסיק לגלגל לעצמי תרחישים נבזיים בראש ואציע לה מנה נוספת.
...
אז לגשמון המיניאטורי שירד הבוקר- תמשיך. תתחזק. תנקה. תעמיק, תשקה.
כבר יותר מידי ימים יבשים, מאובקים, מאובכים, כבדים.
מבעד לענני האבק, באמצע היום, אפילו השמש נראית כמו ירח


השדה שלנו מצטמצם, ירק שמגיע לגודל טוב נקטף ונארז מיד.
ירקות החורף הצעירים שהטבע מכוון אותם להגיע לגודל מירבי, לשיא הבשלות
ואיתם להבטחת דור ההמשך, מעדיפים לנצל את מעט המשאבים העומדים לרשותם
להשתבלל בקטנותם ובחוסר עסיסיותם כדי לשמר אנרגיות ולשרוד את הימים הקשים
עד שתחזור העונה שלהם שעד עתה ברחה מהם ומאיתנו. קולורבי בהמתנה.

כדי לעזור לכל הצדדים הממטרות שלנו עבדו בימים האחרונים במרץ


אבל גם בעזרתן נראה שאנחנו מגדלים החורף הזה בעיקר כנימות.


ובכלל כל הסימנים מראים שהחורף נגמר.
פרחי החוביזה הבינו את העניין ומפיצים אבקנים לעונה הבאה,

החיטה שלא היתמרה ולא הבשילה ולא הרגישה את הטיפות הכבדות נכלאות בין גרעיניה
ומטפטפות על עליה וגבעוליה ומחלחלות אל האדמה להרוות שורשיה השמחים
מתייבשת עלובה קלה ונכנעת.

 

אתמול פגשנו בצפע ראשון, ענק ויפה, לצערי לא הספקתי לצלם אותו.

אבל גם הוא כנראה הגיע להוכיח לנו שהחורף נגמר.

 

אז אנחנו מתנחמים בריחות אביב. קבלו גל ניחוח הדרים מנחם ומשכר.

 

אתמול ליפא החקלאי הותיק ממרחביה סיפר לנו שב-56 היתה בצורת כמו של השנה

ואפריל הפתיע בברק ועוד ברק ופתאום גשם אדיר שמילא את הכנרת.

אז אנחנו מצפים...

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר