ימי בצורת ושועלים

מקובל לחשוב על המים בהקשר של גידול/השקייה- בלי מים הצמח לא יגדל.

הצמח כמו בעל החיים זקוק למים ביממות קרות כאלה כמו בשיא הקיץ,

כי למים תפקיד חשוב נוסף והוא שמירה על טמפרטורה.

המים משמשים חומר מסיע לחומרים המומסים בגוף האורגניזם-

מלחים וחומרי מזון פנימה ופסולת החוצה והם שומרים על טמפרטורת כל היצורים החיים.

הטמפרטורה משפיעה על תהליכים כימיים המתרחשים בתאים

וכל עוד האורגניזים שומר על טווח טמפרטורה מסוים הוא מבטיח לעצמו פוטנציאל שגשוג.

אבל מה קורה כשהטמפרטורה מגיעה ל-0 מעלות והמים שבתוכו ומסביבו קופאים?

קרומי התאים נהרסים. וזה מה שקרה אצלנו, כמו אצל חקלאים רבים בימים האחרונים.

הטמפרטורה נשקה ל-0 מעלות שעות רבות מהיממה. ניסינו להגן על הירקות-

המטרנו מלמעלה וטיפטפנו מלמטה כדי למנוע קיפאון בעלים ובבתי השורש,

אבל צריך לדעת מתי להפסיד והפסדנו חממת מלפפונים ומעל לעשרים ערוגות שפשוט קפאו מקור.

אז מי שרד ומי לא?

החזקים ביותר הם ירקות השורש והמצליבים: גזר, סלק, צנוניות, תפוחי אדמה

כרוב, ברוקולי, כרובית...

כשהצמח במצב קיצוני של קור הוא מפרק את העמילן לסוכר-לאנרגיה המונעת קיפאון,

כי סוכר הוא חומר שנמס במים ומונע ממולקולות המים להתגבש ולקפוא.

זו גם התשובה לשאלה שנשאלת הרבה: למה הירקות טעימים יותר בחורף?

כי הם מתוקים יותר בגלל העמילן הנהפך לסוכר ובינינו, זו גם הסיבה לכך

שאני שומרת בבית את תפוחי אדמה במקרר, הם פשוט מתוקים יותר כך.

באופן מפתיע, מלבד נזקי קור בקצוות, גם הכרישה והבצל הירוק שרדו.

עגבניות השרי והעגבניות הרגילות קפאו במקום תרתי משמע,

כלומר הפסיקו להאדים ולהתפתח ופשוט השתמשו באנרגיה להישרדות, עד יעבור קור.

המלפפון שגם כך לא שמח על הרעיון שהוא נאנס לגדול בחממות בחורף

הראה לנו מה יעשה לחקלאי השחצן והתאבד אל מול עינינו.

אחריו נפגעו בהדרגה המנגולד ושאר ירקות העלים.

אבל הפגיעה הגדולה ביותר הייתה בכוסברה ובחסות שהפכו לירק קפוא בלי תנועה,

גוש ירוק ושביר שעם ההפשרה עליו הפכו כהים ומשיים, מתים מקור.


חסה קפואה, חבל ועצוב אבל כל כך יפה

עלה חסה ועליו טיפות מים קפואות וכנימה צהובה אלופה ששרדה בקלות את הקור

האמת...

גם לנו כבר יש תחושה של קיפוח כי מה שמחזיק אותנו בקיץ הישראלי הקופח היא הצפייה לחורף,

אחר כך החורף מתמהמה, אז מתמהמה וגם מתמהמה.

פתאום מפתיע בבום של שמחה ותקווה ואנחנו כבר נותנים דרור לכוונות ולחלומות,

ואז הוא נעלם, מנופף אחריו באצבע משולשת.

מה ביקשנו? רק להגיע לממוצע השנתי...

מסיימים בפנייה למי שבקשר עם האחראים, אנא הפנו בשמנו בקשה לכמה ימים רטובים של חסד.

_________________________________________________

הפתעת השבוע- שועל!

ביום שישי מוקדם בבוקר נתקל מבטי בשועל

זו הפעם הראשונה שפגשתי שועל בחווה וכנראה שזו גם הפעם הראשונה שהוא פגש בי

כי ברגע שמבטנו הצטלבו הוא נעלם אל בטן האדמה,

לא ראיתי אותו מאז אבל שמחתי כשגיליתי את פתח הכניסה למחילה.

מעניין ומרתק לראות את מעגל הטורפים-נטרפים מתרחב באיזור אורגני מתפתח,

זה גם ממלא אותנו אושר וגאווה.

כשהקמנו את החווה התרגשנו אם פגשנו חיפושיות, נמלים וכמה מיני ציפורים

והיום כשהאזור שהיה ברובו מגרש גרוטאות ואדמות נטושות הפך ירוק

הוא מאוכלס במאות מינים שמצאו צלחת אוכל רוחשת, מחסה בטוח

ואיזור מחייה חופשי מחומרי הדברה ורעלים ממיתים.

השועל הוא חיה שתעזור לנו לשמור על האיזון הביולוגי העדין, האכזרי והחשוב,

הוא חיה לילית שניזונה ממכרסמים, חרקים, ציפורים, ירקות, פירות ושאריות מזון אדם.

לפי מיקום המחילה והנוצות הפזורות סביבה, השועל הזה חובב גוזלי חוגלות וסלק.

מעניין אם מדובר על זכר או נקבה...

בכל מקרה מי שמוצא אצלנו בית- מוזמן.

השועל רובץ במחילה שבשדה ועל הברושים מסביב מקננים מאות עורבים,

שני בעלי חיים שייחסנו להם כל כך הרבה תכונות אנושיות.

נזכרתי במשל העורב והשועל של איזופוס שסיפרו לנו בבית הספר,

משהו כזה, שכיף להיזכר-

העורב שהתיישב על ענף גבוה ונתח גבינה במקורו חושב לעצמו

עכשיו כולם יקנאו בי ובנתח הגבינה המשובח שהשגתי.

השועל הערמומי והקנאי שעובר תחתיו אומר לו:

מה יפות נוצותיך, אם גם קולך היה ערב היית יכול להיות מלך.

העורב שרצה להשמיע קולו הערב פתח מקורו בצווחה

ונתח הגבינה נפל ישר אל פיו של השועל,

בשביל להיות מלך, אמר השועל, צריך גם שכל בקודקוד.

הלוואי שגם אנחנו נמצא תחבולות להביא את הגשם...Wink

_____________________

וכאן בקישור...מתכון לחמאת קשיו.

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר