מדובשה

ראש השנה הקדים הפעם וכבר עבר אותנו, ימים של שלהי הקיץ,

בבקרים עדיין עומס חום, ברוחות הערבים כבר מנשבת נחמה.

מהשסק עד לרימון כולם סיימו להבשיל, מתק העסיס הנוטף, ימי דבש.

בלילות פירות ההדר מרככים עצמם, בימים ממתיקים עצמם. לכבודנו.

נבטים צעירים מגששים דרכם מעלה להבטיח תוצרת במועדה

ואנחנו מזדרזים לשתול ולהשקות את הסלט של החודשים הבאים.

בשעות הבוקר המאוחרות חם והפועלים נמסים בצל תחת עץ הפלפלון

החרקים מסתתרים תחת הרגבים או נוחתים לנוח ליד כוסות המים שהנחנו

הנברנים עמוק בתעלות או באים קרוב אלינו בצל הפירורים

ובעומק הסוף הרועש הציפורים משתתקות.

אבל העמלניות ממשיכות.

אני חושבת עליהן, המפרות היקרות שלנו, מבקשות צוף ואבקת פרחים

שטחי המחייה רחבי הידיים ועשירי הצמחייה שהכירו עד לפני כמה עשרות שנים

הצטמצמו לאיים של חסד והחופש לרעות בין הצמחים ניטל מהן אפילו כאן,

אצלנו בשדה האורגני השופע והרחב.

אפילו אנחנו, אוהבי החרקים מנצלים את יחסי הגומלין ביניהן לבין הפרחים,

ומגדילים את אוכלוסיית הדבורים ע"י פיזור כוורות שמגנות עליהן מפני אויבים

ומזג אוויר בעייתי ואף מאריכות את חייהן אך גם כובלות אותן לערוגות שלנו

ולא מאפשרות להן להיות אדון לגורלן.

אם הדבורים לא היו מתות מיד אחרי הייתי אומרת שלפעמים מגיע לנו שיעקצו אותנו.

(דבורת הדבש אינה יכולה למשוך את העוקץ חזרה מגוף בעל החיים הנעקץ

ובנסותה לעשות זאת העוקץ נקרע ויחד עימו חלק מאיבריה הפנימיים, מה שהורג אותה).

גרגירי האבקה הכבדים נאספים בין שיער הגוף והרגליים האחוריות

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר