שאלת מוסר ליום כיפור

נורא הוד היום הוא, יום כיפור.

אני נזכרת בי ובאחיי מתאספים סביב שולחן האוכל של סבתא וסבא,

עליו קופת צדקה, נדרשים להפריש לתוכה כמה מהמטבעות שסבא נתן לנו יום קודם.

"זו כפרתכם, זו מחילתכם" היה סבא אומר וסבתא היתה מגישה לנו מרק.

מרק עוף.

רק כשבגרתי הבנתי שזהו טקס הכפרות שלנו,

תחליף לתרנגול המשוסף המסובב ומזרזף דם דווקא,

לזהם את מי שחשבו להעביר אליו במותו את חטאיהם.

למען ההגינות אספר שגם אם מעולם לא אכלתי בקר (בהיותו יונק הוא נראה בעיניי אח בעולם)

מעולם לא סירבתי למרק עוף.

'נו באמת'!, אני חושבת לעצמי על עצמי כבר שנים...ועדיין לא יודעת להחליט-

האם יש הבדל בין שחיטת עוף למאכל בין שחיטת עוף לכפרה?

תרנגול הזהב, יעקב פינס, חיתוך עץ וצבע, 1965

לזכר התרנגולות הנערפות, מסובבות באוויר ונזרקות לערימת פגרים מצחינה,

לכבוד זכות הבחירה של כולנו ובגלל שמחר ערב סליחות, מחילות וכפרות

אצרף קטע מסיפוריו הקסומים של שלום עליכם אותם היה מקריא לי סבא:

צער בעלי חיים/שלום עליכם

"חבר יש לי ושמו פיני. אביו של פיני הוא שוחט. פעם אחת נכנסתי אצלו לבקרו.

נכנסה נערה אחרי והביאה לביתם תרנגול גדול, שרגליו כפותות בחבלים דקים.

אבי חברי, השוחט, היה ישן אותה שעה שינה של צהרים.

ישבה הנערה ליד הדלת והמזוזה והמתינה לו עד שיקום משנתו.

התרנגול, בחור כהלכה, עז נפש, רגז והשתמט מידי הנערה בכל כוחו,

דחף ודרס אותה בבטנה ברגליו האמיצות, ניקר את ידה במקורו החזק,

קרא פעם בפעם בחמת רוחו: 'קו-קו-קו', כמתמרמר ומוחה: 'עד מתי תעני את נפשי חינם'?...

הנערה, שגם היא לא היתה רפת אונים, נטלה ראשו של זה וכבשה אותו תחת זרועה,

דחפה אותו מידי פעם בפעם במרפקה, דחפה ואמרה לו: 'שב דומם והיאלם'!

נכנע התרנגול מפניה, ישב דומם ונאלם.

לשעה, כשהקיץ השוחט משנתו, נטל ידיו במים והוציא חלפו.

רמז השוחט לנערה כי תגיש לו את תרנגולה.

התבוננתי אל התרנגול העלוב וראיתי, כי רוח חדשה עברה על בחור זה.

נדמה לו, כפי הנראה, כי שעת גאולתו באה.

הנה יתירו אסוריו מעל רגליו וישלחוהו לחפשי אל תרנגולותיו

ואל הדוחן ואל שוקת המים ואל כל מחמדי ליבו.

אך לשוא היתה שמחתו.

השוחט נטל אותו ונתנו לבין ברכיו, אחז את ראשו בידו האחת והרימו כלפי מעלה,

מרט נוצות אחדות מגרגרתו בידו השניה, והחלף בין שיניו.

עשה השוחט חסד עימו ובירך עליו את הברכה בכוונה רבה- והעביר חלפו על גרגרתו.

שחט השוחט את התרנגול, מצה דמו אל האפר והשליכו מעם פניו בכוח גדול כל כך,

שסבור הייתי, כי התרנגול נעשה גל של עצמות.

'פיני! אביך רשע הוא'!- אמרתי לחברי.

'מנין לך שרשע הוא"?

'אינו חושש לצער בעלי חיים'.

'ואני לא ידעתי כלל, שחכם אתה כל כך'! אומר לי חברי,

מראני אצבע משולשת ומכוונה כלפי חוטמי".

גמר חתימה טובה!

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר