אור וצל

18.6.12

"אני רוצה לשאול שאלה שלא קשורה בירקות או פירות אבל אולי תדעו לענות לי-

בחצר שלנו עשרות עורבים ואני חוששת שיתקפו את הילדים,

איך אפשר לגרש אותם בדרך ידידותית בלי לפזר רעלים באיזור המשחק של הילדים"?

רחלי מבנימינה

שאלה שהגיעה אלינו בשבוע שעבר.

השאלה דווקא כן קשורה בעינינו לירקות ולפירות, לאקולוגיה ולבריאות הקרקע והסביבה.

ובכלל נעים לנו שאתם שואלים ואנחנו מודים לכם על כך.

הרבה פעמים השאלות מחייבות גם אותנו להעמיק ובדרך אנחנו לומדים ומרחיבים תחומים.

_________________

שאלה בעניין עורבים היא מורכבת, לכן הלכתי להתייעץ עם צל.

צל זהו שמו של עורב הבית הפרטי שלי. הוא עורב אורב.

הוא עורב צעיר שמלווה אותי כבר כשנה ומחכה לי בכל בוקר בפתח הבית.

בזמן שאני נועלת נעליים הוא תוחב את ראשו ונותן בי מבט בוחן

ואחר כך הוא מנתר אחרי עד שאני יוצאת מהחצר

בוקר טוב. "הצל שלי ואני יצאנו לדרך"

כשאני חוזרת, הוא מלווה אותי בלי מילים עד לדלת

וכשאני מתכופפת לחלוץ נעליים, הוא דורש הסברים: "איפה היית, בוגדת"?

אני מתעלמת ממנו ונכנסת הביתה, הוא עובר מחלון לחלון ובודק, "מה היא עושה שם"?

צל הוא עורב אחד מיני רבים שחיים לצידנו,

אבל הוא היחיד שמתעניין בי ושרואה בי רכוש פרטי, יש בינינו יחסים מורכבים.

כשהוא מנתר עלי אני נבהלת ממנו ומגרשת אותו, הוא מיד מתרחק.

אבל כשהוא בוחן את מעשי ממרחק אני מתקרבת, מרותקת.

לפעמים אני נכנעת ומאפשרת לו לנקר את קצה הנעל שלי,

אז הוא מנצל את חולשתי ומנסה לנתר אל גובה פני. חיזור גורלי.

האינטיליגנציה הגבוהה שלו, המעקב, השליטה, המבטים הבוחנים,

חוסר הפחד שלו מלהתקרב ולגעת...זה גורם מעורר פחד אבל גם מושך.

אני חושבת שצל ודאי "סימן" אותי אחרי שאני התעניינתי בו והתקרבתי אליו

ולא כי הוא רואה בי מטרה או אויב.

כשאני מגרשת אותו הוא מתגרש, נעלב ומתעופף אל הגג.

תקופה ארוכה שהוא בעקבותי ואני בעקבותיו ומעולם לא הזיק לי.

עורבים מעוררים חששות אבל רק לעיתים מאוד נדירות תוקפים בני אדם,

זה יקרה אם אותו אדם הזיק להם פעם, במודע או שלא

למשל אם הרים גוזל שנפל מהקן או חבט במקל על קן ופגע בגוזלים או בביצים,

אם הם סימנו אדם הם יכולים לצלול לקראתו בקבוצה למטרת הפחדה

על מנת לגרש אותו מהאיזור. אבל אם הם יבינו שהאדם לא נגדם הם לרוב ירפו ממנו.

אפשר להרגיע אותם אם מניחים להם פירות במקום קבוע לתקופה קצרה

של כמה ימים. אסור להאכיל עורבים במקרה אחר.

לעורבים חשיבות רבה בשמירה על המאזן האקולוגי.

בהיותם אוכלי כל הם מפיצים זרעי פירות וירקות,

בתקופת הקינון הם טורפים עשרות אלפי חרקים מעופפים (גם יתושים מטרידים),

הם אמנם אוכלים חיות קטנות מהם כמו קיפודים צעירים, צפרדעים וצבים

וגונבים גוזלים וביצים מקיני ציפורים אחרות,

אך זה דבר טבעי שציפורים רבות עושות (ינשופים, בזים, שעירים, ליליות...)

ובינינו...גם אנחנו.

חכם? רשע? תם? או זה שאינו יודע לשאול?

"איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות עם קוקיה מפקירת הבנים?כל בניה גדלו בקינים זרים"

כך שפטה הארנבת אם הקוקיה בספרה של לאה גולדברג "דירה להשכיר"

אבל לא הארנבת אלא העורבים דוגרים על ביצי הקוקיה ומלווים את הגוזל הצעיר עד צאתו מהקן

ואיפה שאין עורבים אין קוקיות שמקשטות את חצרותינו ביופי ובצלילים ושטורפות חרקים מעופפים.

העורבים הם חיות אקולוגיות, קיניהם עשויים זרדים ושאריות ליכלוך שלנו,

מסמרים, חבלים, ניירות, בדים...

אל קיניהם הנטושים מגיעים דיירים רצויים אחרים- בזי העץ, בזים מצויים, ינשופי העץ

שלושתם טורפי מכרסמים קטנים, בעיקר עכברי בית שהם פונדקאי מחלות מידבקות לבני האדם.

הם טריטוריאלים, שולחים שומר תורן לצפות מגבוה על שטח מחייתם,

פן יכנס דייר פולש המאיים על מקורות המזון.

הם חיים בזוגיות עורבתית מעוררת הערצה לאורך כל חייהם (חוץ מצל, הוא דו מיני).

הם משפחתיים, מגינים על צאצאיהם ומלווים אותם גם לאחר שעזבו את הקן.

הם נאמנים לבני מינם, עורב המזהה עורב פצוע יזעיק בקריאותיו עורבים נוספים,

הם יגנו על הפצוע עד שיחלים או ילוו אותו עד מותו.

מוזר, אבל הם ציפורי שיר, כנראה רוק כבד...הם מתקשרים בשפה מפותחת

בינם לבין עורבים אחרים החיים לצידם ובאיזורים מרוחקים.

וגם...לעיתים מאולפים לדבר, כמו תוכים.

יש חשיבות רבה לעורב בחצר, אז ממה אנחנו בעצם חוששים?

מחוכמתם הרבה, מהמבטים, מהנוכחות, מחוסר הפחד..

וגם מזכרונות ילדות, משלים, שירים, ציורים וסיפורי מקרא על עורבים, עופות טמאים.

אבל עורבים לא מזיקים לחיה גדולה מהם ואין להם כוונה לפתוח איתנו חזית,

הם פשוט ידידותיים ואנחנו מעניינים אותם.

דווקא בגלל שהם כל כך נגישים, הם מאפשרים לנו להציג אותם לילדינו,

להינות מכך שהתברכנו לארח אותם בחצרותינו, ללמוד מהם על שיתוף,

הדדיות, מיחזור, נאמנות, עזרה לחלש...ויופי.

"כן, כן, תראו כמה שאני חתיך"!

כמו יצירת אמנות!

יצירתו האחרונה של וינסנט ואן גוך, 1890, שדה חיטה עם עורבים

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר