חג מתן תורה

"וחג הקציר ביכורי מעשייך אשר תזרע בשדה", שמות כ"ג

היום 44 לעומר ואנחנו מתחילים לשזור ולעטור,

עוד כמה ימים נאסוף את ביכורי השנה בסלסלה גדולה

ונלך אל שדה חיטה צהוב קצור ומדגדג כפות יחפות במרכז המושב.

יחד עם ביכורי התינוקות החדשים, משק החלב, השמלות הלבנות,

הטלאים, הפרחים וריקוד ילדי הגן- נניח את הטנא לצד הבמה

ונתרגש מלהיות חלק מקהילה.

בשבוע שעבר קלעתי צמות מראשי שום ריחניים וזרים מאלומות חיטה ותליתי מעל דלת הכניסה.

אני עושה את זה בכל שנה בשבועות, זרי החיטה וצמות השום פשוט יפים בעיניי

אבל למעשה זהו מנהג שהפלחים יושבי הארץ והסביבה עשו מאות שנים בעונת הקציר.

המנהג מכונה ברכת אל חסידה (ברכת הקציר)

את צמת החיטה קלעו כך שהשיבולים פנו מהמקלעת החוצה,

שכל הצרות יופנו מהמשפחה כלפי חוץ, סגולה נגד עין רעה.

"ברכת הקציר", מקלעת של יונית קריסטל שימור מלאכות מסורתיות

בעבר סחרו בחיטה לכן עונת הקציר הייתה עונת הפירעון.

אם העונה היתה טובה המשפחה יכלה לסגור חשבונות ולחיות ברווחה

ואם העונה לא היתה טובה המשפחה היתה צריכה להתאמץ יותר.

בכל מקרה נראה כי החיים היו ברורים ורגילים, כמו גרגר חיטה.

צמת ראשי השום מרחיקה בניחוחותיה רוחות רעות ושדים מזיקים (וגם חרקים),

ושתיהן ביחד משמשות סגולה לשפע חקלאי בעונה הבאה.

דיברנו בינינו בחנות החווה על הביכורים שנאסוף השנה

וכמה נעים שמשנה לשנה המגוון עולה והטנא מתמלא (הזדמנות להשוויץ בפטל)

ואז התעורר דיון בין עובדי החווה לבין חברים שהגיעו על ביכורים ועל עלויות ותועלת.

העולם נהיה ציני וצר עין, מלא שנאה ואלימות ואתם קולעים צמות ומלקטים ביכורים.

זה יפה אבל תמים, אין בזה עתיד וצריך להתאים עצמכם לחוקי השוק.

העולם הפך לשדה קרב ורק מעטים שורדים בו.

הדיון גרם לנו לחשוב, הטריד והתפתח שוב ושוב במהלך השבוע.

אולי כדאי לפעול כך, אולי אחרת...ואולי זה גם בסדר ככה...?

נכון שלפעמים נדמה שהבעלתנות משתלטות על עולמנו,

אבל משהו מתגעגע לחזור לערכים של פשטות וקהילתיות

והוא משתזר בינינו כמו צמת שיבולים, אם עוצרים לרגע נאמר למלא טנא- מרגישים.

לגל, לרמי, לרקפת ולכל מי שרוצה-

שיר לחג מתן תורה, כזה שמוסיף לעשרת הדיברות את הציווי לאהוב,

כזה שמתכוון להמשכיות, לאכפתיות, לטובת היחיד והכלל.

אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי

את עשרת הדיברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן

אלא ברכות ובאהבה. והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,

והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור

בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דיבר לדיבר,

לא תישא שם אלוהיך לשוא, לא תישא, לא לשוא,

אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,

לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות

על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהוב, למען יאריכון ימיך

על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שיער ראשו.

אחר כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה

כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף

שניים לעשרת הדיברות:

הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"

והדיבר השנים-עשר, "השתנה,תשתנה"

כך אמר אבי ופנה ממני והלך

ונעלם במרחקיו המוזרים.

_________________________

יהודה עמיחי/מתוך מלון הורי 1998

מברכים בחג מתן תורה, חג קציר, חג שבועות, חג ביכורים

עם ילדות שמחות בשמלות לבנות מקושטות פרחי תחרה

עם ילדים מאובקים אבק קציר עד לגובה הברכיים,

עם זרי בר ושמחת מפגש בין חברים

עם רמקולים המשמיעים שירי טבע ונוף ופשטות ויופי ותמימות.

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר