על משפחות

בראשית שנת 1995 התרחשו שני אירועים גדולים

שטילטלו קשות את האנושות כולה.

הראשון בתחילת ינואר, כשהפכתי אמא לתאומות

והשני בתחילת פברואר כשהוחלט לשנות את שמו של יום האם ליום המשפחה.

איזה עיתוי. מרפי ואני.

עוד כמה זעזועים באותה שנה עד שהתעמעם הזרקור שכיוונתי על עצמי

והתברר לי סופית שציר העולם הוא כנראה לא אני.

אני חלק.

מקבוצה, ממשפחה.

אומרים על משפחות זה עסק מורכב, מיושן, מוסד שפשט את הרגל,

לא תואם את רוח התקופה.

אבל משפחה זו קבוצה וכולנו הרי חיים בקבוצות.

אפילו כאן, אנחנו העובדים בחווה ואתם המקיימים אותה, חלק מקבוצה.

השבוע, בסימן יום המשפחה, על שתי קבוצות בחווה

משפחת הדובונים, פרפרים טוואיים, מונה למעלה מ- 11,000 מינים ברחבי העולם.

נציגה בחווה הוא דובון הקורים או דובון האביב.

אנחנו קוראים להתגודדות הדובונים קיבוץ, קיבוץ יציב שלא נמצא בתהליכי שינוי או הפרטה,

חיי שיתוף וקהילה שמחזקים, מבססים ומכפילים את האוכלוסיה משנה לשנה.

בסביבות נובמבר-דצמבר התמלאה החווה בפרפרים שהגיעו להטיל ביצים ירוקות על העלים

ועל האדמה ומתו תוך ימים ספורים.

בימים אלה בוקעים התינוקות מהביצים וגדלים באופן עצמאי תחת אוהל קורים שטוו לעצמם.

יחד עם האוהל הלבן הפרוס מעליהם הם מתקדמים בשבילים ירוקים ומכלים כל עלה שאליו מגיעים,

ההתגודדות תחת היריעה מספקת להם מחסה מהשמש, מהגשם ושומרת על הטמפרטורה הרצוייה.
מידי פעם הם יוצאים למסע צייד ומיד חוזרים ומתכנסים ללינה משותפת תחת הקורים.

עד האביב לא תהיה ערוגה שלא יגיעו אליה והם ישאירו אחריהם שדה מכורסם,

אז יגיעו לגודל זחל בוגר, שערותיהם יהפכו ג'ינג'יות (קיבוצניקים אמרנו?),

יתחפרו לעומק האדמה ויתגלמו בתוכה עד לסתיו לגלגול חיים נוסף.

דובון קורים, זחל בוגר

_____________________________

משפחת המצליבים או החרדליים או הכרובים היא משפחה שמככבת עכשיו בשדה

ומתכרסמת להנאת דובונים הקורים.

שמה נובע ממבנה הצלב שיוצרים ארבעת עלי הכותרת של הפרח.

המשפחה מונה כ- 3000 מינים. התרבותיים המוכרים הם הכרוב,

הברוקולי, הצנון, הצנונית, הלפת והכרובית.

אך רוב חברי המשפחה הם עשבי בר חרדליים בעלי פרחים בגווני ורוד, לבן, צהוב

והם מעוררים המון שאלות שמגיעות אלינו בתקופה האחרונה.

מה ההבדל בין רוקט לרוקולה לאורוגולה? מה ההבדל בין גרגר הנחלים לראשד?

האם מותר לאכול עלי צנונית? למה העלים מרירים? מריר זה סימן לרעל?

מדובר על משפחה ענפה ביותר, המקשטת לקראת האביב את צידי הדרכים

ברבבות פרחים דומים ומרהיבים ביופיים: חרדל לבן, חרדל השדה, לפתית, בקבוקון וחטוטרן מצוי .

התבססותה של המשפחה נזקפת לזכות שמני חרדל המצויים בתאים

ומגינים עליה מפני רוב החרקים המזיקים

(כמובן שלא בפני דובון הקורים וגם לא בפני לבנין הכרוב עליו נספר בקרוב).

זו הסיבה שהפצת הזרעים מקומית, קרוב לצמח האם והתוצאה היא מרבדי צבע.

שמני החרדל אמנם מרחיקים חרקים אך אינם רעילים לאדם, לצאן או לבקר,

מה שמאפשר לנו ליהנות מהטעמים המרירים-חריפים ומהסגולות הנפלאות.

כל העלים של חברי המשפחה מרירים קלות-חריפים, הפרחים והזרעים אכילים,

מעולים בסלטים, במרקים, כרטבים...

מקור מעולה לויטמין A, ויטמין C, ברזל וסידן. מתאימים נגד הצטננויות,

כאבי פרקים, ניקוי המעיים, אבנים בכליות, תולעי מעיים והגברת יצור חלב אם.

הרוקט הוא אחד מבני המשפחה, נקרא גם בן חרדל מצוי, שתורבת בגירסאות שונות

כך נמצא אותו במקומות מסויימים בשם אורוגולה או רוקולה, אז עליו משוננים ודקים

ולפעמים בשם רוקט או רוקה אז עליו עגולים ובשרניים.

רמת המרירות והחריפות מושפעת מסוג העלה, איזור הגידול וכמות ההשקייה.

עליו של גרגר הנחלים עגולים ואילו עלי הראשד משוננים ופרחיו קטנים ולבנים

ולשאלת השאלות, האם ניתן לאכול עלי ברוקולי, קולורבי וצנוניות? בוודאי שכן.

אנחנו מצרפים עלי צנונית, ברוקולי וקולורבי צעירים למארזי העלים שלנו,

אז בוודאי חלקכם כבר טעמו מהם.

יש עוד המון משפחות, בשבועות הקרובים בוודאי נזכיר עוד כמה.

ובינתיים...טוב שקבעו לנו יום בשנה, ל' בשבט כיום המשפחה,

זה מזכיר לנו כמה חשוב להיות חלק מקבוצה.

יום משפחה שמח, שתמיד יהיה מה לחלוק ועם מי לחלוק, בשמחה ובאהבה

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר