משאלה

1.1.12

חודשים חמים של ציפייה לגשם, לנביטה, לירוק המתפשט ומשתלט על כל שדה הראייה,

לריחות, לבוץ הרטוב, למגפיים...

לא שזה לא קורה, כבר נחתה עלינו מנה יפה שסיפקה את כל הנחוץ לעשבי הבר להתעורר,

לירקות להתמלא ולעמק לשנות גוון ובכל זאת אנחנו כבר עמוק בתוך החורף,

בדיוק בימים שתכננו להתמכר לשעות הפנאי, לטייל בין הערוגות ולקפוץ בשלוליות

ואנחנו מתמודדים עם העדר המשקעים, צינת הלילות היבשים, איבוד חום הירק והקרקע,

ירידת הטמפרטורה אל מתחת לאפס בשעות הבוקר המוקדמות

ובעקבותיהם כוויות על הירקות, התייבשות, השחרה והתבקעות קליפה.

אנחנו מפשילים שרוולים ובידיים קפואות מנסים לחמם את החורף ולהצליח להגיע לכמות יבול נאה.

חיפוי קרקע, הקמת מנהרות, פריסת ניילונים מעל ירקות רגישים,

חימום בית השורשים ע"י השקיה בקווי טפטוף והפשרת הקרח מהעלים בהמטרה עילית.

זה גורם לנו להרגיש חקלאי-על, כאלה שנחלצים להצלת הברוקולי והמין האנושי.

(כן, כן, כאלה אנחנו...)

הכי מצחיק הוא שפונים אלינו כאילו שאנחנו מבינים בנסתרות האקלים:

"תהיה שנת בצורת"? "תהיה שנה גשומה"?

האמת היא שאנחנו לא יודעים כלום ולמרות ששמענו על כל מיני דרכים "בדוקות ומוכחות"

עדיין לא פגשנו בחקלאי שידע לחזות מראש איך יראה החורף ובכלל מה צפוי בשבוע הבא.

אנחנו, כמו כל החקלאים נצמדים באובססיה לכל מכ"מ גשם ולכל אתר חיזוי קיים.

גשם לחקלאים הוא מושג חמקמק,

צריך שירד, הרבה, לא יותר מידי, בזמן, מיד אחרי הנביטה ולסירוגין...

בקיצור...מה הסיכויים שזה יקרה כמו שרצינו? קלושים ביותר.

לכן אנחנו משתדלים לשמור על גישה חיובית ומתחילים את השנה החדשה במשאלה

שהגשמים המבורכים יגיעו לפני שהקיץ יופיע וימטירו עלינו בטובם,

שיפשירו את העלים הקפואים והשורשים הגוועים.

על הדרך נוכל גם אנחנו להינות מימי בטלה חורפיים

שבהם יושבים ובוהים בשדה מוצף או סתם מתכנסים סביב קנקן תה צמחים חם.

__________________

2.1.12

מי זה שאמר שמשאלות לא מתגשמות?

בדיוק כשסיימנו לכתוב את השורות השמיים החליטו לקחת אותנו ברצינות והתקדרו

והברכות מומטרות על השדה, עליכם ועלינו.

אין שמחה כמו שמחתו של עלה רטוב ואין יפה משדה רחוץ...מרתיחים מים לתה.

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר