שיעור בעישוב

14.11.11

בשבוע שעבר ביקרו אצלנו ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

עישבנו יחד בין הערוגות כשאיתי שאל:

"אילו ירקות הוא עוקר"?

"אלה עשבים שוטים"

"למה"?

"העשבים נלחמים עם הירקות על אור השמש ואנחנו מסלקים אותם ומפנים מקום לירקות".

"לא. למה הם שוטים? הם דווקא יפים, זה מאוד מעליב שעוקרים אותם".

באמת למה? איתי הגיע לשיעור בעישוב ואנחנו זכינו לשיעור בתיוג חברתי.

עשב שוטה טיפש, כסיל, חריג, שונה, פרא, מטורף...!

העשבים באמת מפריעים לעבודה השוטפת,

קשה לקטוף סלק מתוך סבך עלים, קוצים ועוקצי זרעים הנדבקים לבגדים

ובמקרים מיוחדים לחטוף יריקה לפרצוף מירוקת החמור.

אנחנו אוהבים את הירקות שלנו בטור מרווח, מגוהצים וזקופים.

אבל רגע,

מי קבע שהחסה שייכת לכיתת הגאונים וכף האווז לכיתת השוטים?

גם לנו זה נשמע מעליב.

כף האווז הוא צמח שנחשב לאחד המזיקים העיקריים בחקלאות,

מתפשט בשדות בכל ימות השנה, צמח גבוה ורחב, מפיץ מליוני זרעים בעונה,

עמיד לרוב קוטלי העשבים, זרעיו נשארים בקרקע עשרות שנים ונובטים בכל הזדמנות.

יוחנן, מגדל כותנה ותיק הסביר לנו שזהו עשב שוטה בן שוטים,

מפריע לקטפת בפעולת המיון וזרעיו מגיעים למיכל האיסוף,

על כן צריך להילחם בו מלחמת חורמה בחומרים רעילים במיוחד.

אבל הי, סגולותיו רבות:

משכך כאבים ומרגיע, יעיל נגד דלקות בדרכי הנשימה ובעיות בעור,

טוב לתהליכי עיכול ולטיפול בטפילי מעיים, עשיר בברזל ומגנזיום...

בעינינו הוא דווקא עשב גאון, בן למשפחה מכובדת בעלת למעלה מ- 200 מינים.

נרחיב ונספר שעוד לפני 6000 שנה גידלו מינים שונים של כף האווז,

הסתגלותו לכל אקלים ועקשנותו הרבה נתפסה בעבר יתרון.

ואפילו כיום, בהרי האנדים, 4000 מטר מעל פני הים מין אחד שלו נחשב למקודש,

כף אווז הקינואה.

זרעי הקינואה האהובים, המבוקשים ביותר אצלנו בחנות.

מינים אחרים מגודלים כמספוא לבהמות או כירק עלי כדוגמת המנגולד והתרד.

"ממה עשוי לחם"? אנחנו שואלים את הילדים.

"מחיטה". מזון בסיסי כמעט בכל העולם.

אבל החיטה שאנחנו מכירים מתורבתת אלפי שנים מצמח חיטת הבר.

תתארו לכם אם בעבר האדם היה מכחיד לנוחיותו את חיטת הבר, אם החיטה.

כמו החיטה של היום גם היא וודאי לא הייתה עמידה לקוטלי עשבים והיתה נכחדת.

ממה היה עשוי הלחם שלנו היום?

מזוננו ברובו מתבסס על צמחי בר ולכן עלינו לשמור על מגוון ביולוגי רחב.

אנחנו רוצים את הירק שלנו במיטבו,

יפה, גדול, עשיר בערכים תזונתיים וטעים.

דווקא זו סיבה נוספת לשמור על עשבי הבר העקשנים,

בעלי השורשים המעמיקים, המסתעפים, הנלחמים על קיומם.

בסביבה מגוונת הירקות מחוייבים להשיב מלחמה ולפתח שורשים איכותיים.

שורש שלא צריך להילחם על מקומו מול צמחים שכנים הוא קצר וחלש ובהתאמה גם הירק אותו הוא נושא.

ירק טוב גדל מעל שורש חזק.

אנחנו לימדנו את איתי לעשב בשיקול דעת והוא לימד אותנו על התנהגות רצויה והתנהגות חריגה,

על כמה הראייה שלנו כחברה מוגבלת מול השונה ואיזה עוול אנחנו גורמים לאחר.

איך שמוסכמות יכולות להשתנות במהלך השנים ובמקומות שונים בעולם,

הדחויים של היום אולי המקובלים של פעם.

ובכל זאת עשבי הבר מהווים מטרד לעובד בשדה,

הם גדלים מהר מהירקות, מסוככים עליהם ומעכבים התפתחותם.

מה עושים? מוצאים פתרונות ביניים.

אנחנו מגדלים ירקות דרך פסי ניילון צרים הנפרסים לאורך הערוגות

ומשמשים מחמם קוטל זרעי עשבים לשכבת האדמה העליונה

ודרך נקייה מהפרעות לירק.

בין הערוגות מעשבים ידנית במידה כזו שהעשבייה לא תפריע לעבודה השוטפת

והעשבים הקיימים יעמיקו שורש וישתרגו עם שורשי הירקות.

את העישוב בשולי השדה אנחנו מבצעים בחרמש מכני הפוגע בעלווה בלבד ולא בשורש.

ובימים יפים בהם אנחנו מארחים ילדים מקסימים כאלה אנחנו מזמינים את צוות המלקטים הזריזים

מהכפר השכן. הם גם נהנים לעבוד בשולי השדה וגם באים להגיד תודה.

ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.
העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.

נתן אלתרמן

___________________________________________

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר