על עונת הכאילו
עולם הצומח מושפע מתנאי הסביבה:
טמפרטורה, לחות, אור, אויר, משקעים, עוצמת וכיוון הרוח,
הרכב הקרקע ותכונותיה המיקרוביולוגיות.
מה שמשאיר לנו בארצנו האהובה, החמה והיבשה בערך ארבעה חודשים
של חסד ירוק (אוקטובר-נובמבר ואפריל-מאי).
אלה חודשי הכאילו.
מטיילים בשדה, נהנים מהריחות, מהמראות, מהקולות ואם מישהו מתקרב עושים כאילו עובדים,
הכי קל זה לנקש איזה עשב או להביט במבט חודר על איזה עלה כאילו גילינו איזו מחלה מסתורית.
אחרי החודשים החמים בהם השכמנו קום והזענו עד הערב אנחנו מצמצמים עצמנו לאט לאט
ומעבירים את כובע הפועל לירקות החורף.
עכשיו תורם לעבוד ותורנו לנוח.
למה ואיך?
כי הצומח בארץ, גם אם מקורו בתפוצות, מחוייב להתאים עצמו לתנאי הסביבה
וזה בא לידי ביטוי בניצול מהיר של עונת הגשמים הקצרה, גם אם היא ברוכה,
כלומר התפתחות מהירה והבשלת זרעים לפני תקופת היובש.
ומכיוון שהירק כל כך מכוון מטרה, הוא יעשה כל שנדרש כדי להעמיד לעצמו יורשים ומהר.
מה שאומר שאנחנו יכולים פשוט לנצל את התקופה למנוחה ולצפות בחגיגה.
ובשביל להבטיח לעצמנו ניצול מירבי של חודשי הכאילו עלינו להתחיל עכשיו,
בספטמבר, להכין קרקעות, לשתול ולזרוע.
וזהו. ברגע שהכל שתול הכאילו מתחיל.
אז שוכבים לצד הערוגות, עוצמים עיניים ומקשיבים איך הנבט פורץ מעצמו את הירק,
מתכופף מכובד הטל, משריש ומעמיק.
ואם מישהו מהחקלאים הותיקים במושב עובר ומעקם עין צריך לומר מיד את המשפט
"ראית איזה נזקים התנים עושים לצינורות בלילה"?
גם מוסיף לנו נקודות זכות וגם...כאילו כזה.
אז ככה מכינים את הקרקע לקראת עונת הכאילו:
מתייעצים עם דורית או דגנית, מדריכות השדה שלנו,
מה כדאי לשתול, עם אילו מזיקים אנחנו צפויים להתמודד,
כמויות מים....(דורית ונטע)
נותנים לליאורי (היא טובה בזה וממילא אין לה ברירה)
למפות את השטח ולתכנן מה יישתל בכל ערוגה,
מרווחים, כמויות וזנים:
ומתרגמים למעשה-
פורסים משטחי זריעה (ריבועים של 1.5X1.5ס"מ),
ממלאים באדמה מועשרת בקומפוסט, זורעים (זרעי כוסברה), מכסים ומשקים:
ואחרי יומיים (נבט מלפפון):
ואחרי שבוע מצטרפים עוד חברים (נבטי דלורית):
ואחרי שבועיים (שתילי בצל ירוק):
ואחרי ארבעה שבועות מעבירים את השתילים לשדה (קולורבי, מנגולד, כרוב...):
או לחממה, לגידול בהדלייה (שתילי עגבניות):
ואז סוף סוף מתחילה עונת הכאילו הנפלאה,
כאן צריך אותי כי זו העבודה שאני הכי טובה בה-
נשכבת לצד הערוגות,
נושמת עמוק לתוך הבטן, מקשיבה לצלילים של הסתיו
ולציפורים שמעלות בטון את ציוץ עונות המעבר,
פוקחת עיניים ומסתכלת על הבריאה בדיוק מהגובה הנכון:
לפעמים חברים מצטרפים ואז זה אפילו נחמד יותר:
בסוף החורף נאסוף כולנו זרעים לדורות הבאים וניתן לקרקע לנוח,
אבל בינתיים...ששש....נחים פה!
נתן זך
__________________
 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר