האבקה ידנית

שאלה שמופנית אלינו יותר ויותר בימים האחרונים:

איך זה שבחווה כל כך הרבה קישואים, מלפפונים ודלוריות ואצלנו בגינה השיח לא נותן פרי?

אלו ימי הפריחה של הדלועים (מלון, מלפפון, דלעת...)

וזהו בדיוק הזמן להיכנס להם לתוך חדר המיטות ולהתחיל בטיפול זוגי.

כמובן בהתחשב בכך שהאדמה מאווררת ומועשרת והצמח שותה להנאתו.

בחווה האורגנית במרחביה גידולי הדלועים סמוכים אחד לשני,

מלפפונים, אחריהם קישואים, דלוריות, דלעות, מלונים....

מה שמייצר שפע פריחה צהובה בינות לעלים. הפריחה הצהובה מושכת אליה את החרקים המועילים.

כבר כתבנו על כך בעבר ובכלל בגינות ירק כדאי לשלב גידולים בעלי פרחים צהובים.

בין החרקים הטובים חברתנו היקרה והחשובה מכל הדבורה. היא המאביקה.

הדבורה החופשית תתרחק מאזורים מרוססים או אזורים דלי פריחות.

בשדות של חקלאים מדבירים בהם גידולים אחידים על פני שטח נרחב, מפוזרות כוורות בוגרות בין הערוגות. באזורי מגורים לא תמיד נמצא דבורים, מה שיוצר בעיה...

אז איך זה שפרחו אצלנו פרחים ולא התפתח פרי? כי לא התבצעה האבקה. הפיתרון פשוט ומפתיע.

זוהי הזדמנות ללמד את הקטנטנים שיעור ברבייה בלי לגמגם.

עשה זאת בעצמך את ההדגמה ביצעתי בקישואים אבל כמובן שזוהי הדרך להפרות כל ירק או פרי בעל פרחים משני המינים. פרחי הדלועים נפתחים בשעות הבוקר לכמה שעות ולכן את ההאבקה יש לבצע בבוקר.

לשיח הקישוא, פרחים זכריים ופרחים נקביים, זהו צמח דו מיני.

הפרח הזכרי פורח בקצה עוקץ צר ונישא ובתוכו אבקנים דביקים, הוא מקדים לפרוח.

לפרח הנקבי שחלה דמוית פרי מתחת לעלי הכותרת הוא חסר אבקנים ובתוכו צלקת גדולה.

ידיעה צהובה:

אם תתעמקו בתמונה, תוכלו לראות משמאל לצלקת דבורה שנתפסה בעדשת המצלמה בשעת מעשה.

גם הפרח הזכרי וגם הפרח הנקבי מייצרים צוף.

אוספים מהזכר אבקנים בעזרת מכחול או מקלון אוזניים וטופפים על צלקת הפרח הנקבי.זהו.

לא תראו כלום, לא תרגישו כלום והפלא יתחולל.

אני כרגיל קצת בוטה יותר.

קוטפת פרח זכרי, מקלפת ממנו את עלי הכותרת ומנשקת פרח פרח בהרמון הקישואות.

בהפרייה טבעית הדבורים אוספות אבקנים מהפרח הזכרי ונושאות אותם אל צלקת הפרח הנקבי.

אבקני הקישוא כבדים ודביקים, מה שדורש מהדבורה להתנקות לאחר כל האבקה.

בהאבקה ידנית, ע"י אדם, הפעולה מתבררת קלת משקל ולא מלכלכת.

אחרי כמה ימים שחלת הפרח הנקבי תתפתח לפרי והעלים והצלקת יתנוונו.

ירוק בהיר, ירוק כהה, צהוב, עגול...

את הקישוא כדאי לאכול כשהוא קטן, ככה, ישר מהשיח, ביחד עם הפרח, או כשהוא גדל במתכונים הנהדרים. כרגיל, שפים ואוהבי הז'אנר מוזמנים אלינו לאסוף פרחי קישוא למילוי.

אבל אצלכם זה מצליח לאורך זמן ואצלנו לתקופה קצרה...? לא נכון.

השתילות בחווה נעשות לסירוגין על מנת ל"משוך" גידולים ולצמצם פגיעות.

בדרך כלל ערוגות צעירות עדיין נקיות ולא נפגעו ואילו ערוגות בוגרות כבר פגועות.

לא אחת אנחנו נאלצים לנקות ערוגת שלמה ממחלה או מזיק לפני ההתפשטות.

הנה, כבר כשצילמתי את ההאבקה מצאתי אורחים רעבים ומזיקים,

מיד הזעקתי את כל הצוות וניקינו ידנית את האיזור.

זה סימן שעלינו לעקוב ולשמור על האיזור יום יום ולנסות להרוויח עוד זמן לפני שנאלץ לעקור את השיחים כדי למנוע התרבות, מה שבוודאי יקרה בעוד כשבועיים-שלושה.

כמובן שיש להקפיד לשלוט על כל החזיתות: אוורור (כמעט הכי חשוב),

השקייה מתונה, איכות הקרקע וקטיף יומיומי.

אז לא להתייאש מהגינה הפרטית, הידע מגיע עם הנסיון והיכולת לגדל את המזון שלנו נותנת סיפוק אדיר,

תחום אחריות משפחתי והבנה שזהו הבסיס להיותנו. אנחנו כמובן שמחים לייעץ ולעזור.

 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר