מקומי
בישראל עשרות אלפי עסקים קטנים המהווים את רוב המגזר העסקי במשק והם המעסיקים את רוב העובדים,
למעלה מ-350,000 מפרנסים ולמעלה מ-700,000 שכירים.
על כל עשרה עסקים קטנים שנפתחים מידי שנה, שמונה נסגרים בגלל קשיי מימון, קשיים בהשגת רישיונות,
תחרות מול תאגידים, בירוקרטיה, מיסוי, חקיקה לא תומכת, אשראי בתנאים לא אטרקטיבים...
ואם העסק נסגר בעליו העצמאיים לא זכאים לדמי אבטלה, דמי מחלה או פיצויי פיטורין.
העסקים הקטנים הם מקור הכח שלנו, מנוע הצמיחה שלנו, אוצר היצירתיות והשונות שבינינו,
חופש המחשבה שלנו, קשרי החברות בינינו, הם המרחיבים את העולם שלנו.

עלינו לעודד אותם להתפתח ולהיות עצמאים באמת ולא הפיתומים בידי בעלי שליטה.

___

זה לא היה מזמן כשהמכולת היתה הציר השכונתי, מקום המפגש, וגם האטליז והירקן והמאפיה והמספרה.

הכלכלה המקומית יצרה חוסן קהילתי, כי תמיכה כלכלית מקומית יצרה היכרויות אישיות, מערכות יחסים והדדיות

החנווני היה השכן, הכרטיסן היה מכר.

 

לא, הנוסטלגיה לא מעבירה אותי על דעתי, כמו בכל תקופה היו ימים קלים וימים קשים,

אבל היום אני חיה בשפע ואני מרגישה חסר. קהילתי.

הכח של הקהילה היה במעורבות בין אישית ובמעורבות כלכלית,

בשמירת המשאבים בידיים של כולנו, באינטרסים משותפים.

בתקופה שאני נזכרת בה מטבע כסף יצא מהקהילה רק אחרי שהחליף כמה ידיים,

כל עוד הוא היה בקהילה יותר אנשים השתמשו בו וזכו בעדו לתמורה

ברגע שהוא יצא אל העולם הגדול הפסדנו משאב ונחלשנו.

הבעיה לא היתה בכך שמידי פעם הוצאנו כסף החוצה,

אלא שהוצאנו החוצה יותר מאשר הכנסנו פנימה, רוקנו את הקהילה מהדבק שלה.

 

מתי זה קרה? בשלב בו הסתנוורנו מהשלטים הגדולים, מהקניונים ומהרשתות,

עולם נוצץ קרץ לנו בחוץ ואנחנו הושטנו ידיים רוצות, לגעת, להשיג...

 

אז מה קרה? למה הניכור הזה ביני לבין הקופאית?

זה לא שהיום עובדי הרשת הם לא מהקהילה שלי, אולי בכלל יש לנו ילדים באותה כיתה?

איך זה שעם כל הנוחות שלי, בית עם גינה, אוטו, כלים יפים, יש לי פחות שעות פנאי,

אני מכירה פחות את הילדים שלי, אני נפגשת פחות עם החברים שלי, עם המשפחה שלי?

 

נראה שככל שהתרחקנו מהקהילה איבדנו את כוחה של הכלכלה המקומית

ואיתה את ה"יחדיו", את הקשר, את האכפתיות אחד מהשני.

 

החוסן הקהילתי הינו משאב משמעותי וחיוני התורם לתחושת שייכות ושותפות,

ביום יום הוא נעים, אבל הוא הכי חשוב בעיתות משברים אישיים, משפחתיים, לאומיים.

הסולידריות היא רשת ביטחון עבור הילדים שלנו וגם עבורנו בזקנתנו.

הערבות ההדדית, החמלה כלפי הזולת, כלפי בעלי החיים, כלפי הסביבה,

הם ערכים חשובים אותם ננחיל לילדנו רק ע"י דוגמא אישית.

 

ביחד ננסה לחזק את עצמנו על ידי חיזוק הכלכלה המקומית שלנו.

לא מדובר בגבולות טופוגרפיים, הגבולות הם אנושיים בלבד-

מדירים רגלינו מתאגידים, מרשתות ענק ומסביבת תעסוקה פוגענית.

אנחנו שומרים על הפרט והפרט שומר עלינו, אנחנו מתקרבים אל הפרט והפרט מתקרב אלינו.

 

ככל שנצרף לקהילה שלנו עוד ועוד חברים, רשת הביטחון שלנו תהיה צפופה יותר

ובעזרתה נחזק כלכלית וחברתית עוד משפחות ואת עצמנו.

כשהרשת צפופה היא אוחזת היטב את המשאבים הקהילתיים הנחוצים לילדינו ולנו,

איפה שנשמרים ערכים של חברות ואכפתיות יש פחות תופעות של בדידות, חשדנות, דיכאון...

יותר קל לחלוק בהסעות לחוגים, נעים לפנק יולדת בשבוע מטעמים, משמח להזמין שכן לסוכה

או לקבל בשמחה עזרתם של חברים טובים שעוזרים לשמור על שדות החווה בלילה.

ולא. באופן מפתיע החיים לא נהפכים ליקרים יותר. להיפך, לזולים יותר, נוחים ונינוחים יותר.

קהילה חולקת גאווה, דאגה לכל פרטיה, ידע עובר מאדם לאדם,

התינוקות שלנו זוכים להכיר יותר מבוגרים שאוהבים אותם,

בקהילה טובה הפרט ירגיש כבוד עצמי ומוטיבציה לתרום את חלקו.

________

מקומי-קהילה
כאן נפרסם אנשים ועסקים קטנים מקומיים מהקהילה שלנו.

נפגשנו, קישקשנו ואספנו מתכונים. הקליקו כאן: טלי קינסטלר קייטרינג
 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר