שנה ברוכה תשע"ב

שישי בצהריים, מקפלים.

הארגזים בערימה, בית האריזה מסודר, השאריות נמסרו למשקי החי, מפהקים מעול השבוע,

מברכים בשבת שלום ומתפזרים.

בשישי האחרון (23.9.11) נעלנו את השער כששערי השמיים נפתחו,

הרטיבו אותנו בגשם ברכה ופתחו לנו גם את שערי הלב.

יש מראות שזוכים לראות רק עם הגשם הראשון-

תירס מצהיב של סוף הקיץ וגשם של תחילת הסתיו

אנפיות בקר שגשם תפס אותן באמצע ארוחת עכברים בחלקה שבמנוחת קיץ

זרעי הקוצים עוד לא נפוצו כולם, נרטבים

ומה שהכי שימח אותנו...זוכרים את השריפה מלפני שבועיים?

מאז אנחנו ממטירים וממטירים על האתר אבל סמוך לשדה העשן לא מרפה.

הגשם מבצע את העבודה יותר טוב ויחד עם הרוח מביא משב של התחדשות וברכה,

חייב להיות חורף נהדר!

ועוד על התפוגגות העשן וההתחדשות,
מכירים את הביטוי המיוחס לאדם שאי אפשר לסמוך על הבטחותיו:

משענת קנה רצוץ?

ביטוי מוזר, כי צמח הקנה יודע להיות גמיש או חזק בדיוק במידה שנרצה

ובכל מקרה זה צמח שיודע להכות שורש בכל מקום.

והנה אנחנו מפריכים את הביטוי כי הקנה שנשרף התעורר מחדש וכבר מגיע לגובה מטר:

___________________________________________________

שנה חדשה בפתח

הקמנו את החווה מתוך רצון ליצור מקום עבודה אחר ממה שהכרנו,

לשלב בו אהבה לאדם, לצומח ולעבודה החקלאית.
דיברנו על קהילה, על ערכים של פשטות, חברות ושל קבלת השונה.
אנחנו עדיין בדרך. בנקודת הזמן הזו נראה שתמיד נהיה בדרך,
כך שטוב שהדרך נמשכת וטוב שהמעגלים מתרחבים וגם הלב.
תהליכים בחקלאות בכלל ובחקלאות אורגנית בפרט מאוד שבירים ולא צפויים.
בשנה הראשונה הרגשנו ניצחון עם כל עלה שגדל וכישלון עם כל עלה שנפגע.
חשבנו שתמיד נוכל למצוא פיתרון, אם רק נחפש מספיק.
ביצענו כל מה שכתוב במדריכים, מדדנו מרווחים מדויקים, ספרנו טיפות מים,
השוונו את חום החממות לבחוץ, שתלנו ירק זה ליד אחר, ליד אחר, ליד אחר...
התייעצנו עם מומחים (בארץ, מסתבר יש מלאנתלפים מומחים שיודעים הכל על הכל).
עד שהרפינו.
נקודת המפנה היתה כשהבנו שעליונותו של האדם מול השדה היא גישה מתנשאת,
היכולת האנושית מוגבלת אל מול הטבע, לא נוכל להכניעו לרצונותינו.
זה מבלבל להגיע להבנה כזו פתאום, כי יחד איתה התעוררו שאלות,
אם לא אנחנו קובעים את סדר היום מה תפקידנו?
מה מקומנו בשדה? בטבע? בעולם?
אבל דווקא עם הענווה החווה הפכה ממקום עבודה לבית.
הפסקנו לרדוף אחרי הישגים והתחלנו לשמש עדים לתהליכים גדולים ונפלאים.
הבנו את יחסי הגומלין בינינו לבין האדמה, את האחריות ההדדית,
עלינו להקשיב לאדמה, ללמוד להרגיש את חומה,את צרכיה, לשמוע את נשימותיה.
אז היא תחבק אותנו ותעצים אותנו.
יש נחמה בכך שהבוס הוא לא אנחנו, זה מאפשר לנו להתפתח וללמוד.
יש עונות חמות בהן היבול דל והאדמה קשה ועקשנית,
אנחנו כבר יודעים שאין צורך להילחם בכך.
יש עונות קרירות בהן החווה ירוקה ומזמינה, איזה חיבוק חם!
אנחנו חוגגים ראש שנה שלישי בחווה, אנחנו חושבים על החווה שתכננו,
על הערכים שקידשנו. אנחנו מגשימים אותם כל יום ויותר מכך.
בשנה שחלפה העמקנו בנושא של איכות סביבה.
בימים אלו אנחנו עוברים תהליכי הסבה מחקלאות מזהמת לאורגנית בשטחים נוספים.
לא החלטנו עדיין אם נצרף את האדמות לחווה, בכל מקרה השטח יוכר ויטופל כאורגני.
אנחנו מנסים ליצור רצועת בריאות בעמק ומעודדים חקלאים אחרים להתנסות.
חקלאים ותיקים שהרימו גבה עם הקמת החווה לנוכח קבוצת ה"חכמולוגים",
כבר מתארחים אצלנו לארוחת בוקר ומספרים על כך שהם מפחיתים מכמויות הרעלים,
או עוברים לחומרים "רכים" יותר. זה מעודד ומראה שהמודעות מתרחבת.
חלקכם איתנו מההתחלה, חלקכם מגיעים אלינו כל שבוע ומעורבים בתהליכים,
יש ביניכם שמגיעים לעבוד אצלנו אחת לתקופה, יש שאנחנו מכירים רק דרך טלפונים או מיילים.
בשבילנו כולכם חלק מקהילה שתומכת בחווה, שמאפשרת לנו להמשיך בדרך ושמחזקת אותנו.
זה לא ברור מאליו ואנחנו מודים לכם מעומק הלב על הקשר ומאחלים שנה של אושר ושפע.
לכבוד החג מצרפים את שיר הילדים המקסים של פניה ברגשטיין
ששרנו בפתחה של כל שנה בגן וחבל, כל כך חבל שהוא הוחלף:
 
טוב השדה - הארגון לחקלאות ביולוגית אורגנית בישראל

אגריאור - פיקוח ואישור של תוצרת ומוצרים אורגנים

מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר